לקח חשוב מאוד שאנו לומדים מפורים הוא, שלפעמים דברים שנראים רע, הם למעשה דרכיו הנסתרות של האלוקים לתת לנו משהו טוב יותר. במגילה, מצבו של עם ישראל נראה גרוע באמת. המן, מגדולי שונאי ישראל שבכל הדורות, מתמנה לראש הממשלה מטעם המלך ומתכנן להרוג את היהודים. ואז, אסתר מאולצת לעזוב את ביתה ולהינשא למלך הדוחה והמרושע. אבל כשהסיפור נמשך אנחנו מגלים כיצד האירועים האלה היוו למעשה חלק מתוכניתו הנסתרת של הקב"ה להביא לנו טובה רבה.

לכל אחד מאיתנו יש 'סיפורי פורים' משלו שמתרחשים בחייו – כשאנו רואים בעינינו, שהכל לטובתנו. אותם סיפורים יכולים לעודד אותנו אפילו כשהמצב נראה קודר, ולהזכיר לנו שלעתים ה' מעניק לנו טוב נסתר.

בסיפורנו השבוע יוצא נער ל'בילוי פורים', אבל לא מהסוג שתכנן.

הרגשתי את ה-טוך-טוך-טוך של צמיג מפונצ'ר, וגנחתי. כמה דברים יכולים להשתבש לאדם אחד ביום אחד? ירדתי מהאופניים, שלפתי את הפנימית הרזרבית שאני תמיד לוקח אתי בתרמיל, והתחלתי לעבוד. הייתי מתוסכל אבל לא ממש מופתע, כי זה פשוט היה יום כזה, אתם מכירים? יום כזה שקמים על צד שמאל ואף פעם לא מצליחים לעבור לימין.

בעצם, היום התחיל דווקא טוב. שני חברים שלי התקשרו אליי וקבענו לצאת העירה ל"תערוכת פורים של מוזיאון המדע". כלומר, תערוכת הייטק גדולה בחסות מוזיאון המדע, שהכניסה אליה חינם. אמרו שזאת תערוכה מדהימה. מר שפירא, אבא של שמוליק, היה אמור להסיע את כולנו בוואן שלו. הנקודה הייתה שכולנו היינו צריכים להיפגש בבית של שמוליק, כי אבא שלו לא רצה לעשות מאה עצירות כדי לאסוף את כל החברים, והם עמדו לצאת בדיוק ב-2:00, בין אם נגיע ובין אם לא.

אין בעיה, חשבתי. אבא שלי 'עשר' בדברים האלה והייתי בטוח שלא יהיה אכפת לו להקפיץ אותי לבית של שמוליק.

טוב, זאת הייתה הטעות הראשונה שלי. אבא שלי אמר שהוא מצטער, אבל יש לו פגישה חשובה והוא לא יהיה בבית.

זאת הייתה בעיה, אבל לא כל כך גרועה, מכיוון שעדיין נשאר לי המון זמן להגיע לשם באופניים. אבל אפילו זה לא יצא פשוט כמו שחשבתי, מכיוון שהאופניים שלי היו קשורים היטב לעמוד החשמל מול הכניסה שלנו, ולא היה לי שום מושג איפה השארתי את המפתח!

בסוף הצלחתי למצוא את המפתח – דווקא בבית הבובות של אחותי הקטנה. כבר היה מאוחר והתחלתי להילחץ, אבל אני בכושר, אז זה היה עדיין אפשרי.

נשקתי לאמא נשיקת פרידה ויצאתי לדרך שתוביל אותי היישר למקום במהירות המרבית. הבעיה היחידה הייתה, שהדרך הייתה חסומה! המזל שלי: דווקא היום הם החליטו לחדש את הצבע בקווי ההפרדה שבאמצע הכביש לראשונה מזה שנים. התעצבנתי, אבל כששוטר התנועה הענק הפנה אותי לדרך עוקפת לא התכוונתי להתווכח.

כבר היה 1:52 בצהריים, והסיכויים שלי להגיע לשמוליק בזמן הפכו להיות נמוכים בהחלט. נסעתי הכי מהר שיכולתי לאורך הדרך העוקפת המפותלת ומלאת המהמורות. אולי אני אצליח למרות הכל! חשבתי. באותו רגע התפנצ'ר לי הגלגל.

אז בין המשאבה החלשה שלי ומסגרת הגלגל החלודה, החלפת הפנימית נמשכה קרוב לארבעים דקות! הפסדתי. אין שום סיכוי ששמוליק וכל החבורה עדיין יהיו שם. הסתובבתי לאחור והתחלתי לחזור הביתה – מה עוד נשאר לי לעשות? כלום לא מצליח לי היום!

הגעתי לרחוב שלנו וכבר יכולתי לראות מרחוק את הבית שלי. היי, למה המכונית של אבא בחנייה – מה קרה עם הפגישה שלו? – ולמה הוא ואמא יוצאים יחד מהבית?

ואז אמי ראתה אותי מגיע, והיא ואבא התחילו לרוץ לעברי במהירות. "מיכאל! מיכאל! אני לא מאמינה. אתה באמת בסדר?"

לא הבנתי מה הם אומרים. איך הם שמעו על הפנצ'ר שלי? נראה כאילו שאמא שלי בכתה. מה אני אגיד, הייתי מתוסכל בעניין התערוכה, אבל לא עד כדי כך. ניסיתי להרגיע אותה.

"זה בסדר אמא, פשוט היה לי פנצ'ר והפסדתי את הנסיעה. חוסר מזל כזה..."

היא הסתכלה על אבא שלי ונתנה לי חיבוק ענק. "חוסר מזל?!" אבא שלי אמר. "מיכאל, אתה יודע מה קרה?"

נענעתי בראשי לשלילה.

אמא דיברה באיטיות. "מיכאל, לוואן של שפירא הייתה תאונה."

"מה?!"

"החברים שלך נחבלו די ברצינות, כולם הובאו לבית החולים, אבל הם יהיו בסדר, בעזרת השם, הפציעות שלהם לא מסוכנות. כל ההורים האחרים כבר שמעו מהילדים שלהם, אבל כשאני לא שמעתי אות חיים ממך, ולא הזכירו את שמך מבית החולים, אני... אני לא ידעתי מה לחשוב. אז אבא מיהר הביתה מהפגישה ובדיוק התכוונו לצאת לבית החולים לחפש אותך. אבל עכשיו אני רואה שהיה לנו נס!"

וו'או. הייתי המום מכדי לדבר. כל הזמן, כל 'המזל הרע' שהיה לי, היה באמת רק דרכו של ה' לשמור אותי מהתאונה!

תהיו בטוחים שהשנה אני הולך להקשיב הרבה יותר טוב לקריאת המגילה. אחרי הכל, כמה אנשים זוכים לעבור סיפור כזה בעצמם?

גילאים 3-5
ש: איך הרגיש מיכאל בהתחלה, כשהפסיד את הנסיעה המשותפת עם החברים?
ת: הוא הצטער וחשב שהכול לא מצליח לו.

ש: איך הוא הרגיש בסוף?
ת: הוא שמח כשגילה שכל מה שנראה לו קודם כמו חוסר מזל, היה באמת מה', שדאג שהוא יפסיד את הנסיעה כדי שלא יהיה מעורב בתאונה.

גילאים 6-9
ש: מה לדעתך למד מיכאל ממה שקרה באותו היום?
ת: כשהוא ניסה להיפגש עם החברים שלו ונתקל בכל כך הרבה מכשולים, הוא חשב שכל מה שקורה לו זה דברים גרועים. אבל הוא למד שדברים גרועים יכולים להתהפך לטובה, וראה איך ה' דואג לו ועוזר לו לחוות נס פורים משל עצמו.

ש: האם אנחנו צריכים בכלל להרגיש מוטרדים כשדברים משתבשים?
ת: למרות שקשה לא להרגיש ככה, אנחנו צריכים לנסות לזכור שעמוק בפנים מה שקורה זה רק סיפור פורים עם סוף טוב, שיום אחד, איכשהו, אולי נוכל לגלות.

גיל 10 ומעלה
ש: איזה סוג של נס לדעתך גדול יותר, כזה שרואים בבירור או כזה שנראה כמו צירופי מקרים או 'מזל'?
ת: הסוג הראשון בהחלט יותר מרשים, אבל הסוג הנסתר של הניסים הוא עמוק יותר, משום שכאשר קורה לנו נס כזה אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו שה' נמצא איתנו בחיי היומיום ולהתעורר מזה להיות בני אדם טובים יותר ורוחניים יותר.

ש: מיכאל ניצל מהתאונה, אבל החברים שלו נפצעו. למה גם להם לא קרה משהו טוב?
ת: לפעמים הטוב שמתרחש בחייהם של בני האדם אינו גלוי לעין. במקרה של חבריו של מיכאל, הטוב היה מוסתר עמוק יותר מאשר במקרה שלו. אולי משהו גרוע יותר היה יכול לקרות להם וה' הכניס אותם לתאונה קלה, או אולי החוויה הזאת תוביל אותם לשינויים חיוביים משמעותיים בחייהם. לעולם לא נוכל לדעת בבירור מה או מדוע, אבל אנחנו יכולים לבטוח ולדעת שאין דבר שחורג מהתוכנית האלוקית המותאמת באופן אישי לכל אחד מאיתנו; בסופו של דבר, יתברר שהכל היה לטובתנו הנצחית.