מהו סוד ההצלחה? היינו חושבים שהיא תלויה במיומנות, כישרון וניסיון. אין ספק שהדברים האלה חשובים, אבל פרשת השבוע הזה מגלה את הסוד הפנימי להצלחה - סוד שיכול לשנות את חיינו. כשהגיע הזמן להקים את המשכן וליצור את כליו המדהימים, התעוררה השאלה: מי יוכל לעשות את העבודות המורכבות האלה, שדורשות מומחיות רבה כל כך? לאף אחד מבני ישראל לא היה ניסיון קודם או הכשרה מתאימה, משום שעד אז עסקו כולם בעבודת פרך במצרים.

בסופו של דבר, היו אלה אותם אנשים בעלי רצון עז וחשיבה חיובית, שלמרות הקשיים חפצו לעשות את הצעד ולנסות. וברגע שלקחו את היוזמה, ה' עזר להם והם הצליחו! עם מספיק רצון ויוזמה, ה' עוזר לנו להשיג דברים מדהימים.

בסיפורנו השבוע נפגוש ילד שלא הניח ל'בלתי אפשרי' לעצור אותו, וכך הציל את המצב.

"בסדר חבר'ה, נשאר לנו רק לעבור את הגבעה. ואז, לפי המפה שלי, הגענו!" אמר דודי מדריך הקבוצה, ביום השדה של חוג הסיירים.

הילדים צעדו כבר למעלה משעתיים אל המשימה שלהם, לנקות את משטחי הצמחייה הזרועים בפסולת בשדות הבר שליד החורשה. אבל, כשהגיעו אל פסגת הגבעה, הפכה ההתלהבות שלהם בבת אחת לתדהמה חסרת אונים. מולם הם ראו אמנם את השדה, אבל בינו לבינם זרם לו בעוז נחל שופע.

"אוי לא! זה לא מופיע במפה", אמר דודי בעצבנות. "אני לא מאמין. כנראה שהייתה פה איזו טעות במשימה שהטילו עלינו."

גדי, אחד מחברי החוג, כרע על ברכיו לבדוק את עומק המים. "אין אפשרות לחצות אותו. המים יותר מדי עמוקים – ו... גם יותר מדי קרים."

החבר'ה נענעו בראשיהם כלא מאמינים. נראה שהם צעדו לחינם למעלה משעתיים, ושמבצע הניקיון הגדול שלהם הפך לאכזבה גדולה.

"אולי נוכל לעקוף אותו?" שאל גדי.

דודי נענע בראשו. "בלתי אפשרי. תסתכל – הזרם מתמשך הלאה עד לקו האופק. תשמעו חבר'ה, אני ממש לא יודע מה לומר. אני חושב שאין לנו ברירה, צריך לוותר ולחזור הביתה. אני ממש מצטער."

הנערים הנהנו, רטנו מעט, והתחילו לחזור על עקבותיהם.

"היי! חכו רגע!" קרא קול דק. כולם פנו לאחור וראו את אריק שמש, החבר הצעיר יותר בקבוצת הסיירים שלהם. "איך אנחנו יכולים להיכנע כל כך מהר? בטוח יש דרך להגיע לצד השני."

"כן? מה אתה מציע, שנעוף?" לעג גדי לקול צחוקם המריר של יתר הנערים.

"מצחיק מאוד", אמר אריק. "כל מה שאני יודע זה שהלכנו כל כך הרבה, ושמה שאנחנו צריכים לעשות כל כך חשוב, שפשוט חייבת להיות דרך. תנו לי קצת זמן ואני בטוח שאצליח למצוא איזה רעיון."

הנערים החליפו מבטים, ואז הביטו כולם בדודי. הם קיוו מאוד שאריק צודק, אבל זה באמת נראה בלתי אפשרי. "בסדר אריק," סיכם דודי, "יש לך עשר דקות למצוא פיתרון, אחר כך נוותר ונלך הביתה." "עשינו עסק!" אמר אריק.

דודי ויתר הנערים התיישבו לאכול על כמה סלעים הפזורים בשטח, ואילו אריק החל לאמץ את מוחו. "בבקשה השם," הוא לחש, "אני יודע שאתה רוצה שננקה את הארץ היפה שלנו, רק תראה לי איך."

ואז הוא ראה ענף מוזר תקוע בין שני סלעים. הוא פנה לבדוק אותו. זה לא היה סתם ענף; זה היה עץ אורן שלם שנפל. היי, זה יכול להיות גשר מצוין, הוא חשב. אם הוא רק ארוך מספיק. הוא התחיל לגרור אותו בכל הכוח שיכול היה לגייס ב-45 הקילו של גופו. בהתחלה הגזע לא נע, אבל אחר כך הוא התחיל להיגרר.

שני נערים אחרים שהסתכלו עליו התחילו לצחוק מהמראה המוזר, אבל מהר מאוד קלטו מה הוא מנסה לעשות, וקפצו לעזרתו. תוך זמן קצר הם הביאו את העץ המת אל שפת הנחל. במאמץ משותף העמידו אותו בזהירות, ואז הפילו אותו בדחיפה זהירה בכיוון הנכון. "שלוש, ארבע ו... הופ!!!" קרא אריק היוזם כשהניח לעץ ליפול, מקווה שיגיע עד לצידו השני של הנחל.

טררראאאחח!

בעיניים פעורות ראו כל הנערים כיצד העץ נמתח בשלמות עד לגדה הנגדית. "עשית את זה אריק!!!"

"לא כל כך מהר, חבר'ה", התערב דודי. הוא הניח את רגלו על העץ ונד בראשו. "ניסיון נפלא, אריק, אבל זה לא מספיק יציב כדי שנוכל לחצות מעליו. הוא יכול פשוט לזוז לנו מתחת לרגליים וכולנו נחליק. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון. אם היו לנו פה אביזרי קשירה זה היה אחרת, אבל לא תכננו את זה..."

הנערים רטנו, אבל אריק סירב להיכנע. "תנו לי עוד כמה דקות. אני בטוח שאצליח לסדר את זה!" זה קשה. הוא חשב לעצמו. איך אני יכול לייצב אותו? בבקשה אלוקים – תעזור לי שוב.

הוא התקדם שני צעדים וכמעט נפל. מה זה היה?

אריק הסתכל מטה לעבר רגליו, והבחין בצמחים המטפסים בצפיפות על חלק מעצי החורש. פניו אורו. הוא שלף את האולר שלו מהכיס, ולאחר כמה חיתוכים מהירים, רץ במהירות לעבר גשר העץ. "חבר'ה, ה' שלח לנו כמה חבלים!" הוא קרן משמחה כשעמל לקשור קצה אחד של העץ לשורש סמוך. ואז, לפני שמישהו הספיק לקלוט מה קורה, אריק רץ במהירות של חתול על הגשר המאולתר עד לעברו השני של הנחל, וקשר את קצהו השני של העץ בעזרת ענפיו הגמישים של הצמח.

"הי, חבר'ה! אתם מוזמנים! עכשיו זה יציב ממש, השדה המלוכלך הזה מחכה לנו!" הוא חייך בנופפו לחבריו מהעבר השני.

דודי בדק את הגשר והנהן בראשו באיטיות. "הוא עשה את זה. הוא עשה את הבלתי אפשרי! בואו!"

שבעה נערים צוחקים בעליזות חצו את מה שכינו 'גשר אריק', ובכוחות מחודשים ביצעו את מבצע הניקיון שלהם, הודות לילד אחד שרצה מאוד להשיג את הבלתי-אפשרי - והצליח.

גילאים 3-5
ש: מה חשבו דודי ורוב הילדים כאשר גילו פתאום את הנחל?
ת: הם חשבו שאין להם ברירה אלא לוותר ולשוב על עקבותיהם.

ש: מה חשב אריק?
ת: הוא חשב שמכיוון שהם מתכוונים לעשות משהו טוב, אולי אם יתאמצו להצליח, ה' יעזור להם – והוא צדק!

גילאים 6-9
ש: איזה לקח לימד אריק את החברים שלו באותו יום?
ת: הוא הראה להם שהרבה דברים שנראים ממבט ראשון בלתי אפשריים, הם למעשה אפשריים, אם במקום להיכנע נוקטים את הגישה החיובית של 'אין דבר העומד בפני הרצון' ובוטחים בעזרת ה'. זה שהוא היה מוכן להתאמץ ולנסות, למרות שלכאורה בקושי היו לו סיכויים להצליח, הפך משימה שכמעט הלכה לעולמה - למשימה מוצלחת.

ש: מדוע לדעתך הצליח אריק במקום שבו חבריו כבר הרימו ידיים?
ת: ההבדל ביניהם הוא שהם התמקדו בשני דברים שונים. חבריו של אריק ראו פלג מים מהיר, קר, עמוק ורחב. אז פשוט נראה להם טבעי לחזור על עקבותיהם. אבל אריק ראה שדה בר שנזקק נואשות לניקוי, והמשיך לנסות עד שמצא דרך להגיע אליו, מתוך ידיעה שה' יעזור להם לבצע את המלאכה.

גילאים 10 ומעלה
ש: האם לדעתך היו כאן צירופי מקרים סתמיים שגרמו לאריק למצוא את העץ המת ואת הצמחים המטפסים?
ת: אומנם, לא תמיד רואים כל כך בבירור את העזרה משמים כתמורה למאמצינו, כמו במקרה זה, אבל זה בכלל לא היה 'צירוף מקרים'. כשיש לנו רצון עז לעשות דבר שראוי לעשותו, ה' פוקח את עינינו ומעורר את מחשבתנו למצוא את הרעיונות והכלים הדרושים כדי להגיע לביצועו.

ש: אדם אחד, חכם ומוצלח, אמר שבכל פעם שבה רצה לעשות משהו הוא לא שאל את עצמו 'האם אפשר לעשות זאת', אלא 'האם צריך לעשות זאת'. למה הוא התכוון לדעתך?
ת: הרבה פעמים עומדת לפנינו משימה, ואין לנו שום מושג אם נוכל לבצע אותה. אם נבחן את כוחותינו או ניסיוננו לבדם, זה עלול להיראות מעל ומעבר ליכולתנו, תפיסה כזאת מגבילה אותנו. במקום להתמקד ביכולות שלנו, עלינו להתמקד בנחיצות הדבר, או ב'האם המטרה שלנו ראויה'; אם כן, צריך לקפוץ למים ולהניח לה' לעזור לנו לעשות מה שמעולם לא חשבנו שנוכל.