אנחנו לא מסוגלים לראות אותה או לגעת בה, אבל המילה שלנו היא אחד הדברים היקרים ביותר שברשותנו. עלינו לקיים מה שאנחנו אומרים, ולא לחזור בנו מהבטחות שהבטחנו. אם אנחנו עומדים בדיבורנו, אנחנו מתחשבים באחרים, ובונים את עצמנו להיות בני אדם טובים יותר. שלא כמו פרעה הרשע, שבפרשת השבוע הזה מבטיח בכל פעם למשה לשחרר את בני ישראל מעבדותם, ובכל פעם מתחרט מחדש - אנחנו צריכים להתייחס למילים ולהבטחות שלנו ברצינות.


בסיפורנו השבוע, נערה יוצא לקניות וחוזרת עם תובנה חדשה על כוחה של הבטחה.

הצעד הנכון

הילה ונורית צעדו במהירות ברחוב הראשי. בדרך כלל הן היו מבלות את הזמן בכיף, ובוחנות היטב את חלונות הראווה שבדרכן. אבל הפעם, היה להן רק דבר אחד בראש: נעליים. הן התקשו לחכות לרגע שיגיעו ל'גן הנעל' - חנות הנעליים שהכריזה על "מכירת הנעליים המטורפת של השנה". הילה כבר השתוקקה לקנות לעצמה נעלי שבת, נעלי יומיום ומגפיים, כל אלה במחיר מבצע, נמוך בהרבה מהרגיל.

הדבר היחיד שעמעם את התלהבותה של הילה, היה שיחת הפלאפון הלא נעימה שסיימה זה עתה עם חברתה שרה, בנסיעה באוטובוס לכאן. כשהן שמעו על המכירה הגדולה, שרה ביקשה מהילה להודיע לה אם ומתי היא הולכת, כדי שיוכלו לצאת יחד.

הילה הבטיחה להודיע, אבל איכשהו, כשהתכוננה לצאת, פשוט לא בא לה לבזבז את הזמן שנדרש כדי להודיע לשרה ולעשות את כל התיאומים וההכנות. עכשיו, שרה התקשרה לבית של הילה, וכשאמא שלה אמרה לה שהיא יצאה למכירת הנעליים, שרה התקשרה אליה בסלולארי והביעה את עלבונה.

"אני חושבת ששרה מגזימה כשהיא כל כך נפגעת מזה שלא התקשרתי אליה, לא?"

הילה ציפתה שנורית תסכים אתה מייד, אבל זו רק צופפה את גבותיה ושמרה על שתיקה. "נורית, את חייבת להודות שזה לא היה נורא כל כך. אנשים אומרים המון דברים ומבטיחים כל הזמן ואף אחד לא מצפה ממך באמת לעשות כל מה שאמרת שתעשה, נכון?"

"מצטערת," אמרה נורית לבסוף כשהן המשיכו ללכת, "אני לא מסכימה איתך. את הבטחת לשרה שתזמיני אותה, אז את יכולה להבין שהיא נפגעה כשגילתה שיצאת בלעדיה. בדיוק היום למדנו איך פרעה הבטיח כל הזמן למשה שייתן לעם ישראל לצאת ממצרים, ואחר כך התחרט ולא עמד בדיבורו."

"את משווה אותי לפרעה?" נזעקה הילה בהתגוננות.

"לא, בכלל לא; אני פשוט אומרת שאפילו להבטחתו של פרעה יש משמעות, והיה עליו לקיים אותה."

הילה לא הבינה מה נורא כל כך בלא לעשות כל מה שאמרת שתעשי, והתכוננה להגיד את זה, כשמראה 'גן הנעל' מרחוק לכד את תשומת לבן של השתיים כמו קרן לייזר. "בסדר, נמשיך להתווכח אחר כך, עכשיו הגיע הזמן לקנות נעליים!" קראה הילה בהתרגשות.

הן הגיעו אל הדלת כמעט בריצה, אבל למרבה תדהמתן ואכזבתן החנות הייתה סגורה! הילה נקשה על הדלת בתסכול, כשראתה את השלט ' לרגל ספירת מלאי, סגור עד לשעה 6:00'.

"אני לא מאמינה!" היא אמרה.

"טוב, נראה לי שנתחיל לחזור הביתה", נורית משכה בכתפיה. "אנחנו לא יכולות לחכות כאן במשך שעות עד שהחנות תיפתח."

אבל הילה לא זזה. "זה ממש לא בסדר!" היא זעמה. "איך הם יכולים להגיד שהם פתוחים כל היום, ואז פשוט לסגור את החנות ככה? זה פרסום כוזב, זה, זה..."

"זה כמו להבטיח ולא לקיים?" אמרה נורית.

"נכון!" הסכימה מיד הילה. ואז הרימה את ידה אל פיה, כשהבינה למה רומזת חברתה. היא כעסה כי החנות עשתה לה... בדיוק מה שהיא עצמה עשתה לשרה. אולי לקיים הבטחות זה באמת עניין רציני יותר מכפי שחשבה.

"טוב נורית", היא אמרה באיטיות, מהורהרת. "אני חייבת לומר שאני מודה בטעות. אני הולכת הביתה בלי נעליים חדשות לרגליי, אבל בהחלט עם יד על הפה. אני הולכת להתקשר לשרה כבר עכשיו ולהתנצל, ומהיום והלאה אשתדל לקיים כל מה שאני מבטיחה."


גילאים 3-5
ש.
מה חשבה הילה בהתחלה על קיום הבטחות?
ת. היא חשבה שזה לא כל כך נורא אם מישהו לא מקיים את מה שהוא הבטיח.

ש. מה היא הבינה בסוף?
ת. מאוד הפריע לה שהחנות הייתה סגורה, למרות שבפרסומת היה כתוב שתהיה פתוחה. מתוך זה היא הבינה עד כמה אנשים יכולים להיפגע כשמישהו לא מקיים את מה שהבטיח להם.

גילאים 6-9
ש.
איזה לקח לדעתך למדה הילה ממה שקרה לה?
ת. עד אז היא מעולם לא לקחה ברצינות את הצורך לקיים את הבטחותיה. היא חשבה ששרה לא הייתה צריכה להיפגע כל כך מזה שהיא לא הודיעה לה על יציאתה כמו שהבטיחה. כשהילה הגיעה לחנות הנעליים וגילתה שהיא סגורה, היא ממש כעסה. נורית הראתה לה שהסיבה שהיא נפגעה היא, שבעלי החנות לא קיימו את מה שהבטיחו. הילה קלטה את המסר, והחליטה להתייחס ברצינות רבה יותר למה שהיא מבטיחה בעתיד.

ש. האם אנחנו מוכרחים לעשות כל מה שאנחנו אומרים שנעשה?
ת. יכול לקרות שאנחנו אומרים שנעשה משהו שבאמת אי אפשר לקיים, או שאנחנו או אחרים עלולים להיפגע אם נעשה זאת. במקרים האלה אסור לנו לקיים את מה שהבטחנו. אבל, חוץ מאשר באותם מקרים יוצאי דופן נדירים, אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי לעמוד בדיבורנו ולעשות מה שהבטחנו שנעשה. המילה שלנו היא לא דבר חסר ערך.

ש. איך הרגשת בעבר כשמישהו חזר בו ממשהו שהבטיח לך?

גילאים 10 ומעלה
ש.
למה כל כך חשוב לקיים מה שהבטחנו?
ת. קל להתייחס בזלזול למילים, כי אי אפשר לראות אותן. אבל במציאות, המילים שלנו הן גם אמיתיות וגם עוצמתיות, ולדרך שבה אנחנו משתמשים בהן, יש השפעה ניכרת גם עלינו וגם על אחרים. אם נתייחס ברצינות למה שאנחנו אומרים ונקיים את הבטחותינו, נחדיר את האנרגיה החיובית של האמת והיציבות בעצמנו, במערכות היחסים שלנו ובעולם. כשמפירים הבטחות, עושים בדיוק את ההפך.

ש. יש שוני בין אמירה סתמית שנעשה משהו לבין הבטחה ממש?
ת. יש כמה דרגות של התחייבות, והבטחה בהחלט הופכת את העסק לרציני ומחייב יותר. יש אנשים שיש להם אפילו הרגל טוב להקדים כל דבר שהם אומרים ב'בלי נדר' או ב'אני לא מבטיח'. בכל אופן, העובדה שלא ממש "הבטחנו", עדיין לא מתירה לנו להתייחס למילים שלנו בקלות ראש, ובין אם הבטחנו או לא, אנחנו צריכים לשאוף תמיד להתכוון למה שאנחנו אומרים.