נהדר להיות חלק מקבוצה, אבל אם יש לקבוצה הנהגה שלילית כלשהי, ובתור חלק ממנה אנחנו נאלצים לשתף פעולה, הדבר עלול לגרור ולדרדר אותנו. בפרשת השבוע הזה מורה האלוקים לאברהם אבינו לנתק את עצמו מהתנהגותם השלילית של האנשים הסובבים אותו, ולעמוד מולם כיישות נפרדת. נוכל ללמוד מאברהם לדבוק בערכים שלנו, גם כשאלה שסביבנו מנסים לגרום לנו לשנות את ערכינו.


בסיפורנו השבוע, נאבקת נערה לא להיסחף אחרי כולם.

מרד עם טעם

איכס!!! שחר רצה והשתעלה אל תוך הכיור בשירותים, כשהיא מרגישה כאילו בלעה מאפרה. איך אנשים מסוגלים להכניס את הדבר המגעיל הזה לפה שלהם? אבל זה מה שכל החבר'ה של שחר עושים, ואיכשהו זה גרם לה להרגיש שגם היא צריכה להתחיל לעשן.

היא אהבה להשתייך לקבוצה החברתית המלוכדת הזאת, כי ככה היא הרגישה מקובלת. אבל להיות חלק מהן, זה אומר גם לעשות מה שהן עושות, אפילו אם חלק מהדברים שבהם התעסקו גרמו לשחר אי נוחות.

במשך זמן מה היא הצליחה להתחמק מנושא העישון כשאמרה שלא בא לה. אבל היום, בהפסקת עשר, שחר הרגישה שאין לה ברירה. ויקי, אחת ממנהיגות קבוצת 'המורדות', כפי שהבנות כינו את עצמן, הושיטה לה את הסיגריה שעישנה והציעה לה 'שאכטה'. שחר הרגישה שהיא לא יכולה לסרב ולקחה כמה שאיפות מהסיגריה. עכשיו הרגישה בחילה נוראית, הגרון שלה בער והיא הייתה מוכרחה להתאושש בטרם יתחיל השיעור הבא - בעוד כמה דקות.

שחר לקחה שתי סוכריות מנטה כדי לסלק את הטעם. היא הביטה במראה שמעל לכיור, וניסתה כמיטב יכולתה להחזיר לעצמה מראה סביר לקראת השיעור, למרות שהיה די קשה לעשות משהו עם השיער שעיצבה לקוצים עם ג'ל. היא הרגישה שהעיצוב הזה גורם לה להיראות מגוחכת, אבל ככה סידרו כל הבנות האחרות את השיער שלהן.

תנ"ך לא היה מהנושאים החביבים על שחר. הרבה יותר מעניין אותה ההווה, אם לא העתיד. אבל הדרך שבה לימדה את זה השנה המורה יעל אורן, גרמה איכשהו לעבר להיראות מוחשי. אז למרות שהראש שלה עדיין הסתובב מעשן הסיגריה המחליא, שחר ניסתה להתחבר.

"אברהם אבינו היה מהפכן אמיתי", ציינה המורה.

מהפכן? זאת בהחלט לא הייתה דמותו של אברהם בדמיונה של שחר. המורה המשיכה: "הרעיונות שלו העמידו אותו בצד אחד של הנהר, בעוד שכל שאר העולם עמד מצדו השני. לא משנה כמה הם לחצו עליו להיות כמותם, לא משנה מה הם אמרו, עשו או אפילו איימו, אברהם לא זז מן הדרך שהוא הכיר כדרך האמת. אף אחד לא אוהב להיות לבד, אבל אברהם, שהיה אמיתי לעצמו – ולאלוקים – היה גיבור. הוא מרד לעשות מה שנכון."

וו'או, חשבה שחר. היא בהחלט יכלה להבין מה זה לעמוד תחת לחץ. היא משכה לאחור את השיער ממצחה ונרתעה כשהג'ל הדביק נמרח על אצבעותיה.
 

***

בתום שיעור ההתעמלות, שטפה שחר את כל הג'ל הדביק משערה והתחילה להרגיש הרבה יותר נורמלית. כמה חבל, חשבה לעצמה, שהיא תצטרך לשים את זה שוב על הראש. היא גיששה אחר שפופרת הג'ל לשיער שבתיק שלה ועמדה ללחוץ עליה, כשנזכרה פתאום בשיעור מהבוקר ובכל מה שאמרה המורה לתנ"ך. בטח נדרש מאברהם המון אומץ לעשות מה שעשה, ולא לזרום סתם עם האחרים כי ככה כולם עשו. אני אוהבת את השיער שלי כמו שהוא, אז למה אני צריכה את הג'ל הזה? היא החזירה את השפופרת לתיק, בלי להשתמש בה.

בדרך כלל היא הייתה בולעת את הסנדוויץ' שלה בכמה נגיסות כדי שתוכל לרוץ לחצר שם חיכתה לה כל החבורה, אבל היום מצאה שחר את עצמה מנסה לאכול הכי לאט שאפשר. היא לא ממש ציפתה לרגע שבו תשמע איך שאר הבנות יגיבו למראה החדש שלה. לא עבר זמן רב והיא סיימה לאכול ובנשימה עמוקה קמה ויצאה לעמוד מול העולם.

שחר פלטה אנקת רווחה כשאף אחד לא אמר כלום על השיער שלה, נראה שאף אחד לא שם לב. אולי זה לא יהיה כל כך קשה! אבל שמחתה הייתה מוקדמת מדי, משום שבדיוק אז התקרבו אליה ויקי וכמה בנות אחרות, כולן מעשנות ובידיהן חפיסת סיגריות.

"היי שחר", אמרה ויקי, "אנחנו חוטפות סיגריה לפני השיעור הבא, את בטח רוצה להצטרף." שחר הרגישה שכולן מתבוננות בה ומחכות שהיא תיקח סיגריה. הלחץ היה אדיר. היא התחילה להושיט את היד לחפיסה, למרות שידעה שעישון הוא דבר שנורא לעשות (אבא שלה היה רופא והוא חזר הביתה המון פעמים עם סיפורים על מישהו שנשלח לבית החולים, או גרוע יותר, נשלח מבית החולים אל בית הקברות - בגלל עישון). איך היא יכולה לעמוד מולן לבד?

תעמדי על שלך! היא אמרה לעצמה. תהיה כמו אברהם אבינו! זה לא יהיה פשוט, אבל זה גם לא יהרוס את הגוף שלך כמו הסיגריות המגעילות והקטלניות האלה!

היא החזירה את ידה. "לא תודה ויקי, אני לא מעשנת", היא אמרה, מקווה שבזה יסתיים העניין.

אבל ויקי לא נתנה לה להשתחרר בקלות. "מה קורה, את כבר לא חלק מהמורדות?"

שחר חשבה מהר, וחייכה. "בטח שאני כן, אבל אפילו מורדים צריכים למרוד מדי פעם, לא?"

הבנות צחקו והמתח התפוגג. שחר הרגישה משוחררת ושמחה שנקטה עמדה.

מאותו יום ואילך, היא התחילה להסתובב פחות עם החברות המעשנות – הן פשוט דחקו אותה לכיוון שאליו לא רצתה להגיע. כעבור זמן קצר היא התחברה עם כמה בנות בעלות ערכים דומים לשלה, ושמחה שהיה לה האומץ, כמו לאברהם, להיות מהפכנית אמיתית, ולמרוד כדי לעשות מה שהיא ידעה שנכון לעשות.


גילאים 3-5
ש. מה הרגישה שחר בהתחלה כשהחברות ניסו לגרום לה לעשן?
ת. היא הרגישה שמכיוון שכולן עושות את זה, גם היא צריכה.

ש. מה היא חשבה בסוף?
ת. היא הבינה שהכי חשוב לעשות מה שנכון, אפילו אם החברות שלה מתנהגות אחרת.

גילאים 6-9
ש. למה בהתחלה רצתה שחר לעשן ועשתה תסרוקת קוצים בשיער, אם היא חשבה שזה לא טוב?
ת. כשאנחנו רוצים להתקרב לקבוצה מסוימת של אנשים, אנחנו מרגישים באופן טבעי שהיינו רוצים להתנהג כמותם. אם הקבוצה מתנהגת באופן חיובי, זה מצוין, ויכול לעזור לנו להתקדם ולהשתפר; אבל כמו שקרה בסיפור, כשהקבוצה מתנהגת בצורה שלילית, אנחנו יכולים להרגיש – כמו ששחר הרגישה – שכל הזמן לוחצים עלינו לפעול נגד שיקול הדעת העמוק והאמיתי שלנו.

ש. האם לדעתך היה נבון מצד שחר לעזוב את קבוצת החברות? מדוע או מדוע לא?
ת. למרות שהשתייכות לקבוצה גורמת להרגשה נעימה, יש לכך מחיר. במקרה של שחר, זה דרש ממנה לעשות דברים שנראו בעיניה מטופשים או מסוכנים. היא הייתה חכמה מספיק להבין שזה שהיא נשארת איתן מושך אותה לכיוונן, ובמוקדם או במאוחר היא כנראה תיכנע ללחץ החברתי ותתנהג כמותן. במקרה כזה, בהחלט נבון היה מצדה להרחיק את עצמה מהקבוצה.

גילאים 10 ומעלה
ש. הסיפור מתייחס לאברהם אבינו כאל מהפכן. האם בעיניך מרידה היא דבר חיובי או שלילי?
ת. כמו רוב הדברים, הכל תלוי בנסיבות ובמניעים. למרוד לשם המרד, או סתם כדי 'לעשות רוח', זה לא חכם וחסר תועלת, בייחוד אם האדם מורד נגד משהו שהוא טוב ביסודו. בכל אופן, אם כמו אברהם וכמו הנערה בסיפור, האדם מוצא את עצמו מוקף ונדחף לעבר ערכים שליליים, אז מרידה עשויה להיות תגובה מאוד חיובית ואמיצה.

ש. האם הכרחי שאדם ייסחף אחר החברה הסובבת אותו, או שאפשר להיות חלק מקבוצה שמתנהגת באופן שלילי, ובכל זאת להישאר בסדר?
ת. אדם אינו חי בריק. קבלת השפעה מהאנשים הסובבים אותנו היא טבע אנושי. קשה להתנגד להשפעה, משום שהשינוי מתרחש קודם במישור התת-הכרתי. הרבה פעמים לפני שאנחנו יודעים שהושפענו, כבר מאוחר מדי. לפעמים אין לנו ברירה אלא להיות מוקפים באנשים בעלי ערכים שונים משלנו, אבל כשאנחנו יכולים, עלינו לעשות כל מאמץ להתקרב לאלה שיעזרו לנו להתקדם ולא לאלה שימשכו אותנו לכוון הנגדי בעקבותיהם.