לא תמיד קל לראות דברים מסתיימים, בייחוד אם התרגלנו אליהם כמו שהם. אבל לפעמים, החיים מביאים עמם שינויים שאנחנו חייבים לקבל.

בפרשת השבוע הזה, עם ישראל חייב לעמוד מול מציאות שבה משה, המנהיג היחיד שהכירו, עוזב את העולם ויהושע בא לרשת את מקומו. בנוסף לכך, הם צריכים להיערך לסוג חדש של חיים - להפסיק את חיי הנדודים במדבר ולהתכונן ליישב את ארץ ישראל.

אבל כל סוף מבשר גם על התחלה חדשה. זה לא מקרי שאת פרשת השבוע הזה, האחרונה בסבב השנתי, קוראים בשמחת תורה - באותו זמן שבו מתחילים לקרוא גם את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה. גם זו תזכורת שכל סוף מביא עמו התחלה חדשה, לה נוכל לצפות בתקווה.


בסיפורנו השבוע נאלץ ילד לעמוד מול שינוי גדול ומגלה שכל סוף הוא גם התחלה חדשה.

שינוי גישה

'מקום שקט', זה התיאור הכי מוצלח של השכונה שבה גר דניאל. היא עמדה בשולי העיר, הרחק משאון המרכז, והקולות הכמעט-יחידים שתושביה התרגלו לשמוע, היו ציוצי הציפורים ביום, צרצרים בלילה וכמובן, צחוקם המאושר של ילדי השכונה.

דניאל וחבריו היו משחקים יחד במשך שעות, לאחר הלימודים, מתרוצצים ברחובות הנעימים ובמגרשי המשחקים שאותם הכירו לא פחות מחצרות בתיהם.

אבל בוקר אחד, הופר אותו שקט בחדות על ידי נהמה חזקה של מנוע דיזל וצפצוף האזהרה של משאית גדולה, שנסעה בזהירות אחורה אל תוך החנייה של דניאל.

"הם הגיעו!" צעקו אחיו ואחיותיו הצעירים של דניאל, כשהם רצים בהתרגשות לחלון הגדול שבסלון, לראות איך חונה משאית ההובלות הגדולה וצוות המובילים יורד ממנה. "בוא תראה!" הם קראו לאחיהם הגדול.

אבל דניאל נשאר לבדו, בישיבה מזרחית על מיטתו, כשבידיו ספר הקומיקס האהוב עליו. "לפחות איהנה מהדקות האחרונות שלי לפני שנצטרך לעבור", הוא אמר, כמעט יורק את המילה האחרונה.

דניאל בכלל לא התרגש מיום המעבר של משפחת פרידמן. להפך - הוא חרד ממנו. הוא הרגיש ככה מאז שאביו אסף את כל הילדים לסלון לפני שבועיים, והודיע שהם עוברים לרמת השרון, שם תהיה לאדון פרידמן עבודה חדשה.

ועכשיו הגיע הרגע שממנו חשש.

דניאל ישב שקוע במחשבותיו עד שעורר אותו קול נקישה. הוא קם לפתוח את דלת החדר, ומצא את אמו עומדת שם, נראית טרודה אך גם נרגשת. היא החזיקה בידה מנורת שולחן גדולה. "בוא למטה דני", היא אמרה. "הסבלים הגיעו והם יצטרכו להיכנס לחדר שלך. הכנתי לך עוגיות שוקולד כמו שאתה אוהב, שיהיה לך מה לאכול בזמן שאנחנו ממתינים", היא הוסיפה, מקווה להעלות חיוך על פני בנה. במקום החיוך, היא הופתעה לגלות דמעות הנקוות בעיניו של דניאל.

"אמא, אני לא רוצה לעבור דירה!" הוא התפרץ. "אני אוהב את המקום הזה. אני אוהב את החדר שלי ואני אוהב את החברים שלי ואני אפילו אוהב את בית הספר שלי."

גברת פרידמן הרימה את גבותיה לשמע ההערה האחרונה הזאת, משום שדניאל התלונן על בית הספר במשך כל השנה.

"עכשיו אנחנו... אנחנו עוזבים את הכל!" הוא המשיך, דמעות זולגות על לחייו.

אמא נשמה עמוק, הניחה את המנורה והתיישבה ליד דניאל על קצה המיטה שלו. "אני מבינה את הרגשות שלך", היא אמרה ברכות. "נראה לך כאילו הכל מתפרק, נכון?"

הילד הנהן.

"אבל דני, אתה יכול להסתכל על זה בצורה אחרת. נכון שזה היום האחרון שלנו בשכונה המוכרת, אבל זה גם היום הראשון שלנו בשכונה החדשה! שם תפגוש חברים חדשים, תגור בבית חדש ומקסים ויהיו לך כל מיני מגרשים ופארקים חדשים לגלות - שאולי תאהב אפילו יותר מאלה שכאן."

דניאל הרים את עיניו. "אני יודע אמא. אבל שום דבר לא יהיה אותו דבר. אני מפחד."

גברת פרידמן חייכה אל בנה חיוך מעודד. "לא הכל ישתנה, אתה יודע. קודם כל, אבא ואני נישאר אתך, וככה גם האחים והאחיות שלך. חוץ מזה, כמעט כל הרהיטים שלנו יישארו איתנו ותוכל לסדר את החדר שלך בדיוק כמו שהוא עכשיו. והכי חשוב..."

"מה?" דניאל התפרץ לדבריה בסקרנות חדשה.

"אתה תישאר אותו אתה", אמרה אמו בחיוך. "תזכור שלא משנה לאן אתה הולך ומה שקורה לך, הדבר הזה אף פעם לא ישתנה."

אמא של דניאל חיבקה אותו והוא חייך. הוא הרגיש קצת יותר טוב וחשב שאולי-אולי, אחרי הכל, בכל זאת יהיה נחמד לעבור דירה.


גילאים 3-5
ש:
איך הרגיש דניאל כשגילה שהוא צריך לעבור לבית חדש?
ת: הוא דאג ופחד.

ש: מדוע?
ת: הוא לא רצה לעזוב את הבית והחברים המוכרים.

ש: איך הוא הרגיש לאחר שדיבר עם אמא שלו?
ת: יותר טוב, כי הוא הבין שחלק מהדברים יישארו אותו דבר אפילו בבית החדש, ושיכול להיות כייף לעבור למקום חדש.

גילאים 6-9
ש:
מדוע לא רצה דניאל לעבור דירה?
ת: הוא פחד מהשינוי הגדול. למרות שהיו בשכונה שלו גם כמה דברים שהוא לא כל כך אהב, כמו בית הספר שלו, היה לו נוח יותר להישאר עם המוכר ולא להיכנס להתמודדויות חדשות.

ש: תארו לעצמכם שאתם חוזרים הביתה ואמא שלכם מציעה לכם לבחור אם לאכול משהו שאכלתם כבר הרבה פעמים, או משהו חדש שהיא הכינה בפעם הראשונה ושלדעתה הוא מאוד טעים. באיזה מהמאכלים הייתם בוחרים? מדוע?
ת: הרבה פעמים אנשים מעדיפים 'ללכת על בטוח' ולהמשיך עם מה שהם מכירים, גם אם הם לא כל כך אוהבים אותו. בסיפור שלנו, כשטען דניאל שהוא אוהב את בית הספר שלו, למרות שבעבר התלונן עליו, הוא בעצם אמר שהוא מעדיף את המוכר על פני הלא-ידוע.

ש: האם תוכלו לחשוב על מקרה שבו עשיתם משהו חדש, או ערכתם שינוי, ובסופו של דבר יצא הדבר לטובה למרות שבתחילה היססתם? מדוע היססתם בהתחלה?

גילאים 10 ומעלה
ש:
חז"ל אומרים ש'כל ההתחלות קשות'. מה לדעתך משמעות הדברים? כיצד עוזרת לנו ידיעת העובדה לצמוח ולהתקדם?
ת: התובנה החשובה הזאת מלמדת אותנו, שבכל מקרה, בין אם מדובר בסיטואציה קשה ובין אם לא, יש גורם נוסף לקושי - עצם העובדה שמדובר במצב חדש, גורמת לו להיות קשה יותר. הידיעה הזאת יכולה לעזור לנו מאוד להתאמץ ולהמשיך לדבוק בעקשנות ובעקביות בדבר חדש, אם אנחנו מרגישים שהוא יהיה טוב בשבילנו. ההבנה שקיים סיכוי רב שעם הזמן יהיה לנו קל יותר, נותנת לנו את הכוח להתמיד למרות הקושי הנוכחי.

ש: לפעמים נראה שחברות מסחריות רבות יוצאות כל הזמן עם מוצרים שכתוב עליהם "חדש ומשופר", למרות שלא נראה שהייתה איזושהי בעיה עם המוצר הקודם. מדוע לדעתך זה ככה? למה האנשים רוצים לקנות מוצרים כאלה?
ת: למרות שבמובן מסוים אנשים מעדיפים את מה שמוכר להם, יש גם תחושה של התרגשות מדברים 'חדשים'. חברות מנסות לנצל את התחושה הזאת כדי להגדיל את המכירות. ייתכן שההתרגשות הזאת מתעצמת מחוסר שביעות הרצון של האנשים מחייהם – צורך לא מובן למילוי חסר, שנדמה כאילו מוצר חדש זה או אחר יוכלו למלא. בכל אופן, סביר מאוד שזה לא יועיל. הפתרון האמיתי הוא להתרכז בצורת חיים מלאת משמעות תוך התקדמות ומימוש רוחני; כך נחוש מסופקים יותר וזקוקים פחות ל'חידושים' שימלאו את החסר.