קשיים והתמודדויות עלולים לגרום לצער, אבל הם אבני בניין הכרחיות לצמיחה שלנו. פרשת השבוע הזה מתייחסת לעבדות ולקשיים שעברו על בני ישראל במצרים כאל 'כור היתוך'. חז"ל מסבירים שכמו שכור ההיתוך ממיס ומסיר את סיגי המתכת הבלתי-טהורים מהמתכות היקרות, כך טיהרו ניסיונות מצרים את עם ישראל והכשירו אותו למשימת הקניית הערכים האלוקיים לעולם. האתגרים שעומדים בפנינו בחיים, הם שיעורים שבלעדיהם לא נוכל להגיע לגדולות.

בסיפורנו השבוע מגלה ילד כיצד ניסיון לא פשוט יכול להפוך קרש קפיצה להצלחה.

הכרוז שנתלה על לוח המודעות במסדרון בית הספר, לכד את עיניו של אורי יעקבי בצבעיו הזרחניים. כמו תמיד, הוא היה צריך לקרוא אותו פעמיים כדי להבין מה כתוב: תחרות בליסטית לצעירים! עבודה כתובה ומשימה מעשית. פרס ראשון 200 ₪ במזומן וקורס מיוחד בתעשייה האווירית!

לילד כמו אורי, שמתלהב מכל דבר שממריא, זה נשמע כמו התחרות הכי מרגשת שיכולה להיות. הוא כמעט רשם את שמו, כשמחשבה כואבת חלפה בראשו. על מי אני מנסה לעבוד? יש לי ליקויי למידה. אני בקושי מסוגל לקרוא או לכתוב בלי שכל האותיות יקפצו לי מול העיניים. איך אני יכול בכלל לנצח בהתמודדות כזאת?

נכון שעם הרבה מאמץ וסבלנות הוא מצליח בבית הספר ואפילו זוכה לציונים טובים. אבל בית ספר זה משהו אחר. תחרות כזאת משמעותה התמודדות ראש בראש עם חלק מהילדים הכי חכמים בארץ. למה הוא לא יכול לקרוא במהירות כמו כל האחרים?

הוא התכונן לשכוח מכל התחרות ולהמשיך הלאה, כשהתעוררה בו מחשבה אחרת: המון פעמים אני נתקל במה שנראה בעיניי כמו נסיבות בלתי אפשריות, ואני לא נותן לזה לייאש אותי. אז למה להיכנע הפעם?

אורי הוסיף את שמו לרשימה בנחישות, כשהוא כותב באותיות דפוס זהירות, והמשיך לדרכו.

התחרות יצאה לדרך, ואורי קיבל הדרכה והתחיל בעבודה הכתובה. השופטים כנראה אהבו מאוד את הנושא שעליו עבד, משום שתוך זמן קצר הוא קיבל מכתב שהוא נבחר לעלות לשלב הגמר! הם שלחו לו חבילה ובה כל מיני כימיקלים ורכיבים, ומשימה: לבנות מהם מודל אמיתי של טיל, תוך מילוי קפדני אחר ההוראות המצורפות. לאחר שלושה שבועות ייערכו 'ניסויי טיסה' בנגב, ושם ייבחר הזוכה בפרס הגדול.

יומם וליל, בכל רגע פנוי, עבד אורי במקלט של הבניין, שאותו היסב לבית חרושת לטילים. הוא התקדם צעד אחר צעד דרך כל הנוסחאות המתמטיות המסובכות, והרכיב את הטיל על פי ההוראות. זה לא היה פרויקט קל לכל תלמיד שהוא, אבל לו, שהיה צריך לטרוח באיטיות לקרוא כל דבר נכון, זה היה כמעט עינוי.

אבל אורי התמיד בעקשנות וכמעט סיים, כאשר הגיע להוראה האחרונה שבה היה כתוב, 'פרק את מכל-הדלק וּוַדֵא שחיברת אותו כראוי'. זאת הייתה הוראה מצחיקה. הוא הרכיב אותו בדיוק כפי שהיה כתוב בהוראות. למה לטרוח לפרק אותו ולבדוק שוב?

אורי רצה כבר לסיים, וכמעט החליט לדלג על השלב הזה, כשחשב, בכל מקרה אני רגיל לבדוק שוב ושוב כל מה שאני עושה בגלל קשיי הקריאה שלי, אז למה להתעצל ולפסוח על השלב הזה, במיוחד כשיש כאן הוראה מפורשת שאומרת לי לעשות את זה? זה לקח לו זמן, אבל הוא מילא גם את ההוראה האחרונה הזאת.

די מהר הגיע יום ההמראה הגדול. אורי ואביו נסעו יחד למקום המפגש, עם טיל באורך חצי מטר שאורי צבע בכחול-לבן והוסיף עליו שם: 'האתגר של אורי'.

אבל כשהגיע אורי למקום והתחיל לפטפט עם כמה מהמתחרים האחרים, שקע לבו בקרבו. היה ברור שהילדים האלה הם סופר-גאונים. הם ליהגו בנחת כשהם משתמשים במושגים טכניים שאורי מעולם לא שמע קודם. לְמה הוא הכניס את עצמו?

"טיסות המבחן מתחילות!" נשמעה ההודעה. "המתחרה שהטיל שלו יעוף הכי גבוה, כפי שיימדד על ידי מד-הגובה מונחה הלייזר שלנו, יוכרז כמנצח", הכרזתו החגיגית של השופט - מהנדס בכיר בתעשייה האווירית – נשמעה במערכת הכריזה.

אורי, שנעמד בקצה השורה, התבונן כיצד, בזה אחר זה, מפעילים הילדים את הטילים שלהם. הוא ציפה לראות כיצד מגביהים הטילים טוס, אך למרבה הפתעתו, רבים מהם כלל לא המריאו, ונראה שאלה שכן הצליחו להמריא, זינקו בסך הכל לגובה של כמה מטרים ואז הפסיקו לפעול ונחתו בהתרסקות. כל הילדים נראו נבוכים, אבל השופט, משום מה, לא נראה מופתע.

בסופו של דבר הגיע תורו. אורי התכונן. אוף, אם הגאונים האלה לא הצליחו לעשות את זה כמו שצריך, איזה סיכויים יש לי? הוא חשב כשעצר את נשימתו, והתפלל שהטיל שלו יצליח לפחות להתרומם מהקרקע.

הוא לחץ על כפתור ההמראה, ו-ווווש! הטיל של אורי המריא! לגובה עשרות מטרים... היישר אל השמים!

"יש לנו מנצח!" הכריז השופט, מחייך בפעם הראשונה. הוא קרא לאורי לעלות אל הבימה. כאשר הושיט לו את הפרס, הוא דיבר אליו ברמקול, לאוזני הקהל: "ברכותיי, גם על היכולת הטכנית שלך וגם על הדייקנות שלך. אנחנו רואים שביצעת את העבודה בשלמות, משום שהשלב האחרון בהוראות היה צעד מתוכנן. המכל תוכנן על ידי המהנדסים שלנו בצורה כזאת שרק בהרכבה, פירוק והרכבה מחדש, יבער הדלק כראוי."

כל הילדים נדהמו, ואז התחילו לרטון ולמחות.

השופט המשיך. "בכוונה מיקמנו כאן את השלב המטעה, לא כדי לסדר אתכם, אלא כדי לבחון אתכם. זהו רק מודל של טיל, אבל מהנדס טיסה אמיתי, שאמור לתכנן כלי טייס שבהם תלויים חייהם של אחרים, צריך להיות לא רק מוכשר, אלא גם סבלני, יסודי ונכון להשקיע את המאמץ הנוסף לעמול עוד ועוד. הזוכה שלנו, אורי יעקבי, הוא בחור שבלי כל ספק יש לו הכישורים המתאימים!"

כשלקח אורי את הפרס שלו, הוא חשב על כל הילדים האלה, שהיה להם כל כך קל עד שהם רפרפו על השלב האחרון. הוא חשב על כך שכנראה גם הוא היה עושה את אותו הדבר, אלמלא אילץ אותו הקושי הלימודי שלו להיות סבלני ויסודי. נראה שה'אתגר של אורי' ואתגר החיים שלו, עזרו לו יחד להגביה עוף.

גילאים 3-5
ש: מה הייתה ההרגשה של אורי בעניין ליקוי הלמידה שלו בהתחלה?
ת: הוא הרגיש שהקושי שלו עוצר אותו ומכשיל אותו בהתמודדויות.

ש: מה הוא הרגיש בסוף?
ת: הוא ראה איך הקושי שלו לימד אותו להיות סבלני ויסודי, ואלה היו הדברים שנדרשו כדי לנצח.

גילאים 6-9
ש: מה למד אורי מהתחרות, חוץ ממלאכת בניית טיל?
ת: אורי היה מתוסכל מאתגר ליקוי הלמידה שלו והרגיש שזה ניסיון לא הוגן שמפריע לו להצליח, אבל הוא גילה שלמעשה הליקוי עזר לו להתקדם ולימד אותו מיומנויות חשובות שהוא לא היה רוכש בלעדיו.

ש: האם אדם צריך להקשות על עצמו כדי להצליח להתקדם?
ת: לא. אנחנו צריכים להשתדל לחיות בצורה רגילה ונעימה ככל האפשר. ה' ישלח לנו את השיעורים שמהם אנחנו צריכים ללמוד. הנקודה היא לזכור שאם וכאשר מגיעים קשיים, אנחנו צריכים לקבל אותם ולדעת שהם לא באו להרוס אותנו, אלא לבנות אותנו.

גילאים 10 ומעלה
ש: האם, לדעתך, קשיים גורמים לאדם לחוש קרוב יותר לאלוקים? מדוע?
ת: תמיד יש לנו בחירה חופשית אם להתקרב לה' או להפך, אבל באופן כללי, קשיים הם הזדמנות נהדרת להתקרבות. ראשית, בדרך כלל הם גורמים לנו להיות ענווים יותר ומודעים יותר לאמת שאנחנו תלויים באלוקים בכל תחום. בנוסף לכך, קשיים מעוררים אותנו לתפילה, וזו אחת הדרכים המוצלחות ביותר לחוש מודעים לנוכחות האלוקים.

ש: האם ייתכן שיהיו לאדם חיים קלים ובכל זאת הוא יגיע לגדולות?
ת: אפשרי, אך לא כל כך סביר. חוסן רוחני ואישי, בדיוק כמו חוסן גופני, מתפתח על ידי תרגול. התרגול הרוחני הוא אתגרי החיים וקשייהם. חיים ללא אתגרים הופכים אותנו בדרך כלל לעצלנים כרוניים.