אין שום קשר בין גדלות אמיתית לבין כישרון או הצלחה ופרסום. גדלות אמיתית היא גדלות-נפש, עניין של ערכים אישיים והגינות. בפרשת השבוע הזה אנחנו נפגשים עם בלעם. באותה תקופה הוא היה אדם מפורסם בעל שם עולמי, ובעל יכולות מיוחדות וכוחות עצומים. הוא אפילו היה מסוגל ליצור קשר ישיר עם ה'! אבל בלעם היה רחוק מלהיות אדם גדול, משום שהוא ניצל את כישרונותיו לרעה, והשתמש בהם לטיפוח האגו שלו ולפגיעה באחרים. ברגע שנבין מהי גדלות אמיתית, אולי נופתע לגלות מי גדול באמת ומי לא, ונוכל להתחיל לפעול כדי לממש את הגדלות שבתוכנו.

בסיפורנו השבוע, לומד נער בצורה מפתיעה מהי גדלות אמיתית.

"בני, אתה יכול להוציא בבקשה עוד מגש של מנות אחרונות?" ביקש דורון, המלצר הראשי, באדיבותו האופיינית. אבל בני סלומון לא שמע כלום. ראשו היה עדיין סחרחר מהמודעה שראה זה עתה בחדר האוכל. "הגדול מכולם" אריק סטון, הזמר שהוא הכי מעריץ ואוהב בעולם, יופיע במלון שבו עובד בני כמלצר במשך הקיץ, ולא רק זה, אלה שהוא גם יישאר במלון במשך שבועיים שלמים בתור בדרן אורח!

"בני, הגלידה הולכת להפשיר", דחק בו דורון בעדינות.

בני הקיץ מחלומותיו וניער את הערפל מראשו. "מצטער", הוא אמר, נטל את מגש הקינוח ומיהר אל האורחים הממתינים.

כשחזר בני למטבח, היה לו רק דבר אחד בראש. "בבקשה דורון. אני אעשה כל מה שאתה רוצה – אעבוד פי שתיים, פי שלוש, אפילו יותר. רק תן להיות המלצר האישי של 'הגדול מכולם'!"

דורון ניסה לדחות את הבקשה, הוא הסביר לו כמה עבודה נוספת זה עלול לדרוש והדגיש שהשעות יהיו לא-נוחות, אבל לבני לא היה אכפת. הכל שווה כדי לבלות שבועיים תמימים קרוב כל כך לאדם גדול כל כך, ולראות כל יום מקרוב את החיוך ששווה מיליונים. לבסוף, לאחר תחינות, שידולים ונדנודים, הבוס השתכנע. דורון הסכים לתת לבני את התפקיד, ונראה כאילו חלומו עומד להתגשם.

באותו ערב דאג בני ללבוש את מדי המלצר הנקיים ביותר שהיו ברשותו. הוא אפילו גיהץ אותם בעצמו (אמא שלו הייתה מתעלפת אם היא הייתה שומעת את זה!). הוא לקח שלושה תפריטים, לאריק סטון ולשני המלווים שלו, שישבו בפינת האוכל של סוויטת ה-V.I.P, ובחיוך הכי רחב שיש לו – לא זוהר כמו החיוך המפורסם של אריק, אבל בכל זאת זוהר למדי – הוא נכנס בהתרגשות לחדר המפואר, משוכנע שהוא עומד בפתחו של הקיץ הנפלא ביותר בחייו.

בסופו של דבר, היה זה הקיץ הגרוע מכולם. לא רק שאריק לא טרח להסתכל עליו אפילו פעם אחת באותו ערב... נראה היה שהוא עושה כמיטב יכולתו לאמלל את חייו של בני. הוא הזמין אותו להתקרב אליו בתנועת אצבע מתנשאת בכל כמה דקות, והריץ אותו למטבח פעמים רבות כל כך כדי למלא כל מיני גחמות, עד שהנער חשב שהוא עומד לקרוס מתשישות. פעם אחת הוא אפילו שלח אותו בכעס להחזיר למטבח קערית פירות משום שהיו בה שבעה דובדבנים ולא שמונה כפי שדרש.

בני פשוט לא הצליח להבין. על אריזות הדיסקים אריק נראה תמיד מחייך, וגם בהופעות הוא מתנהג בצורה כל כך מתוקה... אבל בפרטיות הוא התנהג כמו נודניק מפונק, בלי שום זכר לחיוך על פניו. האורחים "הרגילים" בחדר האוכל הראשי, התייחסו יפה אל בני בדרך כלל והודו לו על עבודתו, ואילו אריק מעולם לא זרק מילה אחת של תודה לעברו, רק "התפוצץ" אם לא קיבל בדיוק מה שרצה.

בני קיווה שאולי העניינים ישתפרו עם הזמן, אבל זה רק נהיה גרוע יותר, ולא עבר זמן רב עד שבני פשוט חרד מכל ארוחה. דורון ריחם עליו וניסה לעזור לו ככל יכולתו, אפילו להקדיש זמן מהעבודה העמוסה שלו עצמו כדי להביא חלק מהדברים לאריק. אבל נראה שהזמר אף פעם לא היה מרוצה, וכל מה שהם עשו לא הספיק לו.

באחד הימים קיבל דורון את בני למטבח בחיוך גדול. "אתה בטח רוצה קצת חופש הלילה", הוא אמר.

בני הסתכל עליו מתוך בר הסלטים שארגן. "למה?" הוא לא הבין.

"אל תגיד לי ששכחת מה יש הערב! ההופעה הגדולה של אריק, באולם הראשי! זה גם מופע הסיום שלו כמובן, הוא עוזב מחר. אני אעבוד במקומך הלילה! קח את זה ולך ליהנות", חייך הבוס והושיט לבני כרטיס-חינם למופע. "השגתי את זה בשבילך, כאות הוקרה לכל העבודה הקשה שלך במשך הקיץ הזה."

בני הסתכל על הכרטיס, אבל במקום לקחת אותו ולרוץ, הוא הניח אותו על השיש וחגר את סינר המלצר שלו. "היי, מה אתה עושה?" נדהם דורון. "אתה לא רוצה לראות את 'הגדול מכולם' מופיע?"

"כן," חייך הנער, "בגלל זה אני נשאר כאן, להיות עם מישהו גדול. אתך."

דורון קימט את מצחו. "אני, גדול? אני לא זמר כמו אריק, אני סתם אחד."

"ממש לא!" פסק בני. "אולי אריק מפורסם ושר נהדר, אבל הוא לא גדול באמת. אם יש משהו שלמדתי בקיץ הזה, זה הולך ככה: אם למישהו אכפת מאחרים והוא מתייחס אליהם יפה – כמו שאתה עושה, דורון – אז הוא גדול באמת, ולא משנה אם הוא מפורסם או לא. מהיום והלאה, אני נצמד אליך."

גילאים 3-5
ש: מה חשב בני על אריק בהתחלה?
ת: שהוא אדם גדול, כי הוא זמר מפורסם.

ש: מה הוא חשב עליו בסוף?
ת: כשאריק התנהג אליו בצורה מכוערת, בני ראה שכשמישהו מפורסם ומוכשר זה לא אומר שהוא 'גדול' - גדלות תלויה בהיותו של האדם טוב ונדיב.

גילאים 6-9
ש: מה הלקח שאנחנו לומדים ממה שקרה עם בני?
ת: בני למד בדרך הקשה מה הופך אדם לגדול – ומה לא. בתחילת הקיץ, הוא חשב שאם מישהו מפורסם ומוכשר במיוחד, כמו אריק, אז הוא גדול. אבל הוא גילה שהדברים האלה רק שטחיים וחיצוניים, ושבעצם, מישהו כמו הבוס שלו, שהוא טוב לב ומתחשב, הרבה יותר גדול מהזמר המפורסם.

ש: האם לדעתך הדרך שבה אנשים "עושים עסק גדול" מספורטאים, אנשי בידור וסלבריטאים אחרים – נכונה ובריאה?
ת: לא מזיק להעריך אנשים מוכשרים, כל עוד שומרים על פרופורציות. אבל עלינו לזכור שהמראה, הכישרון או העושר, הם רק מתנות שה' העניק להם. אנחנו צריכים גם לזכור שהסלבריטאים הם רק בני אדם כמונו, ובכלל לא בטוח שהם אנשים 'גדולים' או אפילו טובים, אלא אם כן ערכיהם הפנימיים ותכונות האופי שלהם טובים כמו התדמית החיצונית הזוהרת.

גילאים 10 ומעלה
ש: חז"ל אומרים: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" - כל מה שיש לאדם תלוי בידי שמים, חוץ מעבודת-האלוקים שלו וממידותיו הטובות. כיצד אתם מבינים את האמרה הזאת, ואיך זה קשור למושג הגדלות?
ת: רוב הדברים שיש בנו – המראה שלנו, מנת המשכל שלנו, ואפילו עושר או עוני, ניתנו לנו מה' כרקע לחיינו. הם לא דברים שאנחנו מרוויחים בזכות מעשינו והם לא משהו שאנחנו בוחרים. הבחירה היחידה האמיתית שלנו (ולכן גם ההישג היחיד האמיתי שלנו) היא כיצד אנחנו פועלים בנסיבות החיים שלנו, והאם אנחנו משתמשים בנסיבות האלה כדי לבנות את עצמנו להיות בני אדם טובים ומתחשבים בעלי ערכים בריאים – או להפך. זאת אַמַּת-המידה האמיתית לגדלות.

ש: כשבוחנים גדלות של מישהו, האם ניתן להפריד בין התנהגותו בציבור לבין הישגיו בחייו הפרטיים?
ת: התורה אומרת לנו לבחון את האדם כיחידה שלמה ולא לעשות הפרדה. חייו הפרטיים של האדם קובעים מי הוא, בדיוק כמו התדמית החיצונית שלו, ואפילו יותר. מישהו שמתנהג בצורה הרסנית כלפי עצמו או כלפי אחרים אינו יכול להיחשב 'גדול', לא משנה מהם הישגיו הציבוריים.