השלום הוא דבר נפלא, אולם הוא לעולם איננו מתרחש מעצמו. לעיתים, אפילו אנשים שבאמת היו רוצים להשלים ביניהם, זקוקים למעט עזרה.

אהרון הכהן היה אחיו של משה רבנו. הוא התפרסם בקרב העם היהודי, בעיקר בשל היותו "אוהב שלום ורודף שלום".

אהרון ניסה בכל כוחו, לפייס בין אנשים שרבו זה עם זה. הוא היה מוכן לעשות הכל בכדי שישלימו ויתפייסו ביניהם.

בפרשת השבוע שלנו, התורה מספרת לנו על מותו של אהרון הכהן. הוא היה כל כך אהוב בקרב בני ישראל, עד שהם ספדו והתאבלו עליו, אפילו יותר משבכו על מותו של משה רבנו, מנהיגם הדגול!

כאשר אנו משתדלים בכל כוחותינו להנהיג שלום בין הבריות, אנו עושים בכך טובה גדולה מאד – הן ליריבים והן לעולם כולו.

בסיפור שלנו, (המשכו של הסיפור משבוע שעבר), נראה כיצד נערה משקיעה מאמצים גדולים בכדי להשכין שלום בין חברותיה.

מירי הביטה בקבוצת הילדים שקפצה בחבל להנאתה, במרכזו של הפארק השקט בשכונתה. האווירה הייתה קיצית ונעימה, ודי אופיינית לשכונה החביבה שבה התגוררה. אולם, לא תמיד התנהלו כך הדברים.

שתיים מבנות השכונה, בנות-דודות שפעם גם היו חברות טובות וקרובות, נקלעו לויכוח רציני מאד ביניהן. הויכוח שלהן כמעט חצה לשניים את הפארק הגדול, משום שכל הילדים מיהרו לבחור באחת מהבנות, ולתמוך בצד שלה בויכוח. מירי ניסתה בכל כוחותיה להישאר ניטרלית, ובמקביל, שכנעה ילדים רבים לנתק את עצמם מהויכוח הגדול, כך שיוכלו להישאר חברים קרובים של שתי היריבות.

למרבה השמחה, רוב הילדים נשמעו לעצתה של מירי, וכעת היו שקועים במשחק מהנה ורגוע, במרכזו של הפארק השכונתי. אך מירי הרגישה, שהיה עוד דבר אחד שעדיין הציק לה. עברו כבר ימים רבים מאז שראתה בפעם האחרונה את אילנה או את שושי, שתי הילדות שניהלו ביניהן את המריבה הגדולה. כנראה ששתיהן עוד היו מעורבות באופן 'רציני' ביותר בויכוח הגדול שלהן.

בוקר אחד, מירי סיימה לעזור לאמה להכין את עוגיות השוקולד הטעימות שלה, וביקשה רשות לצאת ולשחק בחוץ, בפארק של השכונה.

"בוודאי", אמרה לה אמה והגישה לה בחיוך שתי עוגיות טריות וחמימות לדרך.

כששתי העוגיות בידיה, מירי יצאה למשימה הגדולה, ל"מרדף אחר השלום" שתכננה לעצמה.

למרות שאילנה עמדה שם עם חיוך על הפנים, מירי הבחינה שעיניה היו אדומות ונפוחות מבכי.

היא צעדה לקצהו של הרחוב, לבניין בו התגוררה אילנה. היא צלצלה בפעמון שהיה צמוד לדלת הכניסה. ברגע הראשון לא הייתה כל תשובה, אך מירי המשיכה לצלצל בפעמון, ובסופו של דבר, הדלת נפתחה. "אה, שלום מירי", אמרה אילנה. למרות שאילנה עמדה שם עם חיוך על הפנים, מירי הבחינה שעיניה היו אדומות ונפוחות מבכי. "מה מביא אותך הנה?", היא שאלה. "חשבתי שאת עסוקה במשחקים בפארק, יחד עם כל שאר הילדים".

מירי שאפה לתוכה נשימה עמוקה. "מה פתאום! איך אני מסוגלת לשחק וליהנות ככה, כשאני יודעת שאת לא שם אתנו? בבקשה, בואי הצטרפי אלינו!".

אילנה השתתקה, וניכר היה שנכנסה למתח ולחוסר נוחות גדול. "אני בטוחה שאין שם הרבה ילדים שבכלל הרגישו בחסרוני... במיוחד לא שושי".

מירי חשבה לשניה קצרה. "אמממ...", היא אמרה. "למעשה, ידוע לי כי שושי פשוט שבורה לגמרי מכל הויכוח הזה שהיה ביניכן. היא מסרבת לצאת מהבית, ויותר מכל דבר אחר, היא הייתה רוצה להשלים אתך, ולהחזיר לקדמותה את החברות היפה שהייתה ביניכן".

לפתע צץ במוחה של מירי רעיון גדול. כשהיא עוטה על פניה חיוך רחב, מירי הושיטה לאילנה עוגיה אחת מהשתיים שהחזיקה בידיה. היא נתנה אותה לאילנה, וקראה לה "עוגית השלום".

אילנה לקחה ביס קטן מהעוגיה, וחיוך גדול נמתח על פניה.

"וואו, העוגיה הזו ממש טעימה", היא אמרה. "תקשיבי, מירי, אני ממש מודה לך על הביקור שלך. גם אני הייתי רוצה להשלים עם שושי, ואני בהחלט מוכנה להתפשר אתה בנוגע לויכוח שלנו. אבל אני פשוט לא בטוחה שאני מוכנה לעמוד מולה עדיין".

"את תראי, אילנה... אין דבר העומד בפני הרצון", עודדה אותה מירי.

מירי נפרדה לשלום מחברתה, ויצאה מהבית עם חיוך גדול על פניה, ועם מרץ מיוחד שהחיש את צעדיה.

שושי חייכה קלות, מבעד לעיניה המבריקות מדמעות של התרגשות.

לאחר מספר דקות, הגיעה מירי לקצה השני של הרחוב ועלתה לביתה של שושי. כשהדלת נפתחה, מירי הגישה לשושי את העוגיה השנייה ואמרה לה: "שושי, אני יודעת מה קרה בינך לבין אילנה ותדעי לך שאילנה באמת עצובה וכל מה שהיא רוצה, זה ששתיכן תשלמנה ותחזורנה להיות חברות טובות כמקודם. אז בבקשה, קחי את העוגיה הזו שהבאתי כמחווה של שלום ותשובי להיות חברה של אילנה". שושי חייכה קלות, מבעד לעיניה המבריקות מדמעות של התרגשות.

"אה, זה ממש רעיון מקסים", היא אמרה. "גם אני מתגעגעת אליה, אבל אני עדיין צריכה קצת זמן לחשוב על זה". מירי הנהנה בראשה, ומיהרה לחזור הביתה, לעזור לאמה לטפל בתינוק החדש. מאוחר יותר, בשעות אחר הצהריים, מירי חזרה לפארק הגדול, והצטרפה למשחקים של שאר ילדי השכונה.

כשהגיעה לפארק, איזו הפתעה חיכתה לה שם! במרכז משחק החבל קפצו להנאתן – מי אם לא – אילנה ושושי!

ברגע ששתי החברות החדשות-ותיקות הבחינו במירי, הן מיהרו אליה, כששתיהן מחייכות מאוזן לאוזן. אילנה דיברה ראשונה: "אני לא יודעת מה הכנסת לתוך 'עוגיות השלום' האלה, אבל מה שבטוח, שהן עשו את העבודה שלהן בצורה מצוינת!".

"ועוד איך!", הוסיפה שושי בהתלהבות. "פגשנו אחת את השניה בדיוק באמצע הרחוב, והסדרנו בינינו את כל העניינים. כל אחת מאתנו הייתה בדיוק בדרך לביתה של השניה, בכדי להתנצל על האירוע. כיצד עשית לנו את זה?", היא אמרה בשמחה.

מירי פשוט חייכה. כיצד היא תוכל להסביר להן ש"המרכיב הסודי" בעוגיות, היו האהבה הגדולה שלה לשלום ולידידות בין כל חבריה ומכריה?

גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו אילנה ושושי לאחר שהתפייסו ביניהן?
ת: שתיהן מאד שמחו לחזור לחברות היפה שהייתה ביניהן, והיו אסירות תודה למירי על העזרה הגדולה שלה בעניין.

ש: אם אנו רואים שניים מחברינו, שאינם מסתדרים זה עם זה, האם כדאי לנו לנסות ולהשכין שלום ביניהם, או שמא עלינו לעזוב אותם לנפשם?
ת: תמיד, מתי שרק מתאפשר לנו, עלינו לשאוף להשכין שלום בין שני אנשים שרבים ביניהם. אנו עושים להם בכך טובה גדולה.

גילאים 9-6

ש: מדוע לדעתכם הצליחה מירי במשימתה, להשכין שלום בין שתי החברות?
ת: זה פשוט מאד – כי היה לה אכפת מהן! היא לקחה לעומק ליבה את הויכוח שהיה בין שתי הילדות. זה מאד הפריע לה ששתי החברות שלה אינן מסתדרות זו עם זו, והיא הייתה מוכנה להשקיע מאמץ גדול בכדי שהמצב יחזור לקדמותו. היא גם הייתה במצב אידיאלי בכדי למלא את המשימה הזו, כיוון שהקפידה להישאר ניטרלית, ולא להתערב במריבה הגדולה שביניהן.

ש: האם לדעתכם היו שושי ואילנה משלימות זו עם זו, גם ללא עזרתה המיוחדת של מירי? מדוע כן או מדוע לא?
ת: למרות ששתי הילדות הצטערו מאד על המריבה ביניהן, ושתיהן ממש כבר רצו להשלים זו עם זו, סביר להניח שהתהליך היה מסובך הרבה יותר, לולא עזרתה הגדולה של מירי. אפילו הצעד הראשון, צעד הפניה ליריבה ובקשת סליחתה, היה הופך לצעד הרבה יותר קשה ו'מסוכן', כאשר אף אחת לא יודעת מה באמת חושבת יריבתה על כל הסיפור. העובדה שכל אחת מהן ידעה שהשניה כבר רוצה להשלים, נתנה להן את האומץ לצעוד קדימה ולהתנצל. מירי "פתחה עבורן את הדלת", בכך שהודיעה לכל אחת מהן שה'יריבה' כבר מוכנה להשלים. היא עודדה אותן לצאת מהבית ולקדם ביניהן את 'תהליך השלום' הפרטי שלהן.

ש: האם אי פעם מצאתם את עצמכם מעורבים במריבה, שבעצם לא רציתם לקחת בה חלק? כיצד הסדרתם את המצב הסבוך?
 

גילאים 10 ומעלה

ש: כאשר מירי סיפרה לאילנה כי שושי רוצה להשלים עמה, היא למעשה לא הייתה בטוחה באמת שהמציאות אכן כזו. האם לדעתכם מירי עשתה את הדבר הנכון, למרות שאולי היה מדובר בשינוי של האמת?
ת: האמת והיושר הם אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות. גישתה של מירי הביעה למעשה אמת עמוקה ביותר, משום שרוב האנשים בעולם מעדיפים להיות ביחסים טובים עם הזולת. כך שבמקרה שלנו, אפשרות שינוי האמת היה אמצעי מוצדק, לשם השגת המטרה הנשגבת – להשכין שלום בין החברות ולהביא לחיים של הרמוניה וחברות טובה.

ש: מה דרוש לאדם שרוצה להשכין שלום, באופן מוצלח, בין שני יריבים שחולקים זה על זה?
ת: 'השכנת שלום' היא אומנות שדורשת חוכמה רבה עם רגישות עצומה. אדם שמנסה לדרוש משני יריבים, ששוררת ביניהם איבה גדולה ועמוקה, פשוט "להתחבק ולהתפייס" – אינו קשוב למציאות העומדת מולו, ועלול להיכשל במשימתו. ראשית, עלינו לנסות ולהעריך האם שני הצדדים באמת ובתמים היו מעונינים להגיע לשלום ביניהם, והאם שניהם מוכנים להגיע לאיזו פשרה ביניהם לשם כך. אם המצב אינו כזה, יתכן שעדיף יהיה לשמור מרחק מכל הסיפור... אולם כאשר אנו רואים שקיים רצון אמיתי להשלים, עלינו למצוא דרכים מיוחדות, שמצד אחד – יעזרו לכל צד לשמור על כבודו העצמי, ומצד שני – יסייעו לשניים להגיע לפשרה מסוימת ביניהם, בכדי שיוכלו לחיות זה לצד זה בהרמוניה ובשלום של אמת.

ש: האם אי פעם מצאתם את עצמכם מעורבים במריבה, שבעצם לא רציתם לקחת בה חלק? כיצד הסדרתם את המצב הסבוך?