לעיתים קרובות אנו שומעים את המשפט: "אם זה מה שכולם אומרים, אז זה בטח נכון!".

אך מסתבר שהמשפט הזה לא תמיד נכון.

לעיתים, כאשר מגיעות לאוזנינו שמועות כוזבות, והן מוצגות בפנינו כאילו היו עובדות מציאותיות, אנו עלולים לטעות בשיפוט שלנו לגבי מצבים או אנשים. ויותר מכך, לשיפוט השגוי שלנו עלולות להיות השלכות חמורות מאד על הנוגעים בדבר.

פרשת השבוע שלנו מתארת, כיצד בני ישראל עוסקים בהכנות המרגשות לקראת הכניסה לארץ. הכנות לקראת הגשמת שיא מאווייהם – חיים בארץ המובטחת.

תוך כדי ההכנות, מתעוררת קבוצה מכובדת בעם ומבקשת לבדוק ולבחון מקרוב את הארץ המובטחת בטרם יכנסו אליה. משה, שאינו מרוצה בעליל מבקשתם, שולח שנים-עשר מרגלים, שילכו לבחון את הארץ מקרוב וידווחו על הממצאים שלהם בשובם למחנה.

אולם, כאשר המרגלים שבים למחנה, עשרה מתוכם בוחרים לסלף את המציאות שנגלתה לעיניהם, ומוסרים דיווחים שליליים על הארץ ויושביה. בני ישראל שומעים את דבריהם ומשתכנעים. עד כדי כך הבהלה גדולה, שאנשים רבים מתחילים לפקפק בהבטחתו של הקב"ה לגבי הארץ ומעלותיה (עד כמה היא באמת טובה, ועד כמה הם יהיו בטוחים בה).

הפחד שמתעורר במחנה מוביל אותם עד כדי מרד בקב"ה ובמשה עבדו, והדבר גורם לכך שיאבדו את זכות הכניסה לארץ הקודש ולארבעים שנות נדודים קשות במדבר.

הקב"ה מעוניין שנקפיד לשמור על חשיבה עצמאית, ושלא נתפתה להאמין לכל מה שאוזנינו שומעות. הוא מעוניין שנדע כי לא כל שמועה היא עובדה מדויקת, גם אם "כולם אומרים שזה נכון".


בסיפור שלנו נראה, כיצד שמועות כוזבות, הורסות את חופשת הקיץ של נערה צעירה.

"שמועות, שמועות"

היה זה היום האחרון של שנת הלימודים ומחר יתחיל החופש הגדול! יונית גולדמן רוקנה את המגירה שלה בשולחן בית הספר והייתה מאושרת מאד. נכון, בגופה נכחה עדיין בתוך הכיתה, אך במחשבותיה – כמו שאר חבריה לספסל הלימודים – ריחפה הרחק הרחק אל תוך החופש הגדול.

היא לא חשבה יותר מדי, כשאספה לידיה את ההודעות הרגילות שחולקו בסוף שנת הלימודים. היא רפרפה בקלילות על הפתקים שקיבלה, וקראה את השיבוץ שלה לשנה הבאה: "המורה גילה, כיתה ז'3", נכתב בכתב שחור וקטן בפינת הדף. יונית הייתה כל כך מרוכזת בחופש הגדול שעמד בפתח, עד שממש לא הקדישה מחשבה מיוחדת לשיבוץ, למורה או למספר הכיתה. לא הייתה לכך כל משמעות ברגעים אלה, בחייה.

אולם, האדישות הזו נמשכה רק רגעים ספורים, משום שהכיתה סביבה סערה וגעשה מהשמועה המרעישה שעברה בין כולם. כולם דיברו על המורה גילה, שאמורה הייתה להיות המחנכת שלה בשנה הבאה.

"זאת המורה הכי מכשפה בבית הספר הקודם שבו היא עבדה!"... "פיטרו אותה מבית הספר הקודם, כי היא הייתה יותר מדי אכזרית לתלמידים שלה!"... "כל מי שלמד אצלה בשנה שעברה, היה אומלל ומסכן!"...

בשלב הראשון ניסתה יונית להתעלם מכל השמועות שהגיעו לאוזניה. אולם לאחר זמן מה, התחילה לחשוב לעצמה: 'אם כולם אומרים שזה נכון, כנראה שיש בזה מן האמת...". יונית החלה ממש להילחץ.

החופש החל וככל שחלף הזמן ושנת הלימודים החדשה עמדה בפתח, יונית הפכה ליותר ויותר מודאגת לגבי השנה הבאה. היא הרגישה ממש חרדה לקראת המפגש עם המחנכת החדשה והתחילה לתאר לעצמה איזו תמונה דמיונית שלה – יהיה לה ודאי מבט קשוח ואכזרי על הפנים, היא תהיה אישה זקנה עם מקל הליכה, וכשהיא תכעס על תלמידיה, היא תכה עם מקל ההליכה על שולחנה, או על שולחנו של כל מי שיעז להרגיז אותה.

יונית ממש רעדה בכל פעם שרק נזכרה כמה קרוב סופו של החופש, וכמה קרוב הזמן שבו תהפוך ל"אסירה" בבית הכלא של המורה האכזרית ביותר בעולם.

לבסוף, הגיע היום הנורא, היום הראשון ללימודים!

לבסוף, הגיע היום הנורא, היום הראשון ללימודים! יונית ממש רעדה כשירדה מהאוטובוס. למרות שהיא הקדימה בכמה דקות, ולמרות שעדיין לא נשמע הצלצול המסמן לכל התלמידים להיכנס לכיתות, יונית הכריחה את עצמה למהר ולהיכנס לכיתה החדשה שלה. "מה שבטוח בטוח, אני לא רוצה להיענש על איחור, כבר ביום הראשון ללימודים!", חשבה לעצמה.

היא צעדה במהירות לאורך המסדרון שבקומה השניה של בית הספר, כשהיא מביטה מדי פעם על מספרי הכיתות שלימינה... כיתה ז'1... כיתה ז'2... והנה, כיתה ז'3.

יונית פתחה את הדלת בפחד נורא, כשהיא מכינה את עצמה לגרוע מכל. "אחחח...", היא נשמה באנחת רווחה. "המורה עדיין לא הגיעה!". בכיתה ישבו רק כמה נערות, שהתקבצו להן בפינה האחורית של הכיתה, כשהן מפטפטות להן בשמחה עם בחורה צעירה ונעימה למראה.

יונית כבר כמעט חזרה למצב הרוח המבוהל שלה, בהמתנה למורה המכשפה שאמורה להגיע לכיתה בכל רגע, כאשר הבחורה הצעירה הפנתה אליה את תשומת לבה. היא חייכה אל יונית והזמינה אותה באצבעה להצטרף אל שאר הילדות. "ברוכה הבאה לכיתה ז'3", היא אמרה בעליזות. "אני רואה שאת תלמידה מאד חרוצה ורצינית, הרי הקדמת להגיע לכיתה לפני צלצול הפעמון! לי קוראים גילה. מה שמך?", שאלה.

יונית קפאה במקומה, כשהיא בהלם מוחלט. אולם לאחר רגע קצר התנערה מהפתעתה, ולנוכח החיוך הנעים של מורתה החדשה, שוב הצליחה להרגיש נינוחה ורגועה. "אהה... אהה... יונית... יונית גודלמן", הצליחה למלמל בשקט.

ככל שחלפו הימים של שנת הלימודים החדשה, יונית גילתה שהמורה גילה היא אחת המורות הנחמדות ביותר שאי פעם היו לה. יונית כל כך הצטערה על שאפשרה לשמועות הטיפשיות האלה להשפיע עליה בצורה כה חזקה, עד שהצליחו להרוס לה את כל החופש הגדול.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה יונית כאשר שמעה לראשונה את השמועות על המחנכת החדשה שלה?
ת: בהתחלה היא השתדלה שלא להאמין לשמועות הללו, אך מאוחר יותר היא החלה לחשוש שיש בהן גרעין של אמת, משום שכולם סביבה אמרו שהשמועות הללו נכונות.

ש: כיצד היא הרגישה לאחר שפגשה את המורה החדשה?
ת: היא ראתה שהמחנכת החדשה שלה דווקא נחמדה מאד, והבינה שהשמועות היו לגמרי שגויות. היא חשה צער על שהאמינה לשמועות האלה ונתנה להן להרוס לה את כל חופשת הקיץ הארוכה.

גילאים 9-6

ש: כיצד לדעתכם מתחילות שמועות שקריות לעבור מפה לאוזן ומדוע זה קורה?
ת: יכולות להיות לכך מספר סיבות. ראשית, לעיתים אנשים נוטים להתבייש בעובדה שאינם יודעים דבר על נושא מסוים, ומכיוון שאינם רוצים להודות בכך, הם מעדיפים להמציא משהו אחר. כך מגיחה אל העולם שמועה חדשה... לפעמים קיימת לאדם מסוים, סיבה נסתרת שבגללה הוא מעוניין לנקום באדם אחר, אז הוא מחליט להפיץ עליו שמועה שקרית. כמובן שמדובר במעשה שאינו ראוי לעשותו בשום מקרה. לדוגמא, יתכן שאחד מתלמידיה הקודמים של המורה גילה נענש פעם על ידה, באופן מוצדק, אך הוא החליט עקב כך להפיץ עליה שמועות זדוניות, כנקמה על העונש שנתנה לו. בגלל כל הסיבות הללו, ראוי שניזהר מאד מלהאמין לכל שמועה המגיעה אל אוזנינו.

ש: כיצד יונית הייתה יכולה להתייחס לשמועות שהופצו על המורה גילה, מבלי שתחוש את המתח והעצבנות שעברו עליה במהלך כל חופשת הקיץ?
ת: ראשית, היא הייתה יכולה לומר לעצמה, שרוב השמועות המופצות בעולם אינן נכונות, ואפילו כאשר כן קיים גרעין של אמת בשמועה מסוימת, השמועה בדרך כלל מקצינה את המציאות, ומלאה בהגזמות מגוחכות. בנוסף לכך, היא יכולה הייתה לדון את המורה גילה לכף זכות, ולהניח שמדובר במורה נחמדה ביותר, כל עוד לא הוכח אחרת. במקביל, היא הייתה יכולה להכין עצמה לגרוע מכל – שאכן מה ששמעה על המורה יסתבר כנכון ומדויק – והייתה יכולה לנסות ולתכנן באופן רגוע ושליו התנהגות מסוימת, שתשמור עליה מפני העונשים הצפויים של המורה החדשה. לבסוף, יונית הייתה יכולה להזכיר לעצמה, שכל המצבים, אפילו אלה הקשים ביותר, נשלחים אלינו היישר מהקב"ה, והם תמיד מגיעים אלינו לטובתנו, בכדי שנוכל לצמוח וללמוד מהם לקחים חשובים על החיים.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם לדעתכם אדם שמאמין לכל מה שנאמר בחדשות הוא אדם הגיוני? מדוע כן או מדוע לא?
ת: אמנם קיימת בנו הנטייה להאמין לכל מה שנאמר בחדשות. עם זאת, פעמים רבות, המידע שמגיע אלינו הוא למעשה הפרשנות הסובייקטיבית של הכתב שמדווח לנו על הנושא המסוים. כתבי החדשות הם בסך הכל בני אדם, וגם הם עלולים לפעמים להבין בצורה שגויה את מה שראו או שמעו בעצמם. כך שלפעמים, מבלי להתכוון (או אפילו מתוך כוונה תחילה), הם מציגים את העובדות או את התמונות באופן שמייצג את התחושות והדעות האישיות שלהם על הנושא. אם נקפיד לשמור זאת בזיכרוננו, נצליח להתייחס לכל ידיעה חדשותית כאילו הייתה שמועה לכל דבר, כאשר איננו מבטלים אותה לגמרי, אך מנגד, איננו מקבלים אותה כעובדה מוחלטת. הכי כדאי לנו לשמור על ראש פתוח, לפני שאנו קופצים למסקנות נמהרות.

ש: יונית לא ממש ידעה למה לצפות מהמפגש עם המורה החדשה שלה. חכמינו מלמדים אותנו שבכל פעם שיוצא לנו להיפגש עם אדם חדש, עלינו לכבד אותו, ובמקביל – לחשוד בו ("כבדהו וחשדהו"). כיצד אתם מבינים את המסר הזה?
ת: כאשר אנו פוגשים אדם חדש, בדרך כלל עולים בנו רגשות מעורבים. מצד אחד, אנו רוצים להיות חביבים ופתוחים אליו. אך מצד שני, עד שאנו מתחילים להכיר אותו ממש מקרוב, איננו יודעים אם נוכל באמת לסמוך עליו. אם נציית לעצתם של חכמינו, ונחליט לכבד אך לחשוד בכל אדם חדש הנקרה בדרכנו – אם נקפיד לנהוג בנימוס בסיסי כלפי כל אדם, אך מנגד, נשמור על עיניים פקוחות – נאפשר לעצמנו את ההזדמנות להכיר את האדם החדש בצורה אמיתית ועמוקה מספיק, בכדי שנוכל להחליט על רמת הקרבה הרצויה לנו.