לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נשא(במדבר ד:כא-ז:פט)

פרשה משפחתית נשא

"אני צריך מתנדב למשימה קשה ומאומצת!"

מה המלים הללו עושות לנו? האם הן גורמות למישהו מאתנו לקפוץ ולהושיט את ידינו... או האם פשוט מתחשק לרובנו לרוץ מהר לכיוון ההפוך?

בפרשת השבוע שלנו אנו פוגשים אנשים, שקיבלו על עצמם את התפקיד הקשה והמסובך, הכרוך בפירוק המשכן ובנשיאת חלקיו הכבדים, לאורך המסע הארוך במדבר החם. מפליא הדבר, שלא הטילו את המשימה על האנשים הפשוטים ביותר בעם; להפך, היו אלה הלוויים, האנשים המכובדים ביותר בציבור, שקיבלו על עצמם את התפקיד הקשה. ולא רק שלא סירבו לתפקיד, אלא הם חשו, שממש זכו כשנבחרו לכך. אנשים המוכנים לבצע את המטלות הציבוריות, מבינים שלקיחת אחריות, איננה נטל כבד שיש לסבול, אלא שזהו אחד המקורות הגדולים ביותר לשמחה ועונג אמיתיים.


בסיפור שלנו נפגוש שני חברים, שלומדים את משמעותה האמיתית, של לקיחת אחריות.

"מי עומד בראש"

היה זה משחק צמוד ומוצלח במיוחד. הכדור היה אצל גיא, שהיה השחקן המוביל של הקבוצה. הוא מיקם את עצמו בקו ישר מול הסל, שהה שם שניות ספורות, כיוון את הכדור וזרק אותו...

"סל!!! ו... נגמר הזמן! המשחק הסתיים! עוד ניצחון מדהים לקבוצה שלנו!!!"

קבוצת בית הספר שוב ניצחה והפעם בהפרש של נקודה אחת בלבד. היה זה משחק מדהים, משחק מותח ומלא אנרגיות והתרגשות, שבסופו נקבע ניצחון של הרגע האחרון. השחקנים המאושרים מיהרו אל המלתחות, כשחיוכים ענקיים פרושים על פרצופיהם.

שמוליק בדיוק סיים להתקלח והיה מאד מופתע לראות, שגיא כבר לבוש לגמרי ועומד בדרכו החוצה. "הי, כוכב אחד, לאן אתה ממהר כל כך דווקא עכשיו?" הוא שאל את חברו.

גיא חייך במבוכה קלה, תוך שהוא מניף על כתפו את תיק הבגדים שלו. "אני חייב להתחמק מכאן לפני שהמאמן ייכנס הנה. אחרת אני אתקע אתו ואהיה חייב לעזור לו לסדר את כל המגרש..."

באותה השניה נפתחה הדלת של חדרי ההלבשה וחיים המאמן נכנס פנימה. "אוי לא! מאוחר מדי!", מלמל לעצמו גיא בלחש ובאכזבה.

"חבר'ה, זה היה משחק מעולה! כל הכבוד!", קרא אליהם המאמן. "אני יודע שכולכם בטח מותשים לגמרי, אבל כמו בכל משחק, אני צריך מתנדב אחד, שיעזור לי לאסוף את הציוד מהמגרש ולהחזיר אותו אל תוך בניין בית הספר. יש מתנדבים? או שמא אני נאלץ שוב לנדב מישהו מכם?"

שמוליק הביט לכל צדדיו. לפני רגעים מספר המלתחה כולה רעשה מקולות של שמחה והתלהבות, אולם כעת השתרר שם שקט מתוח ורציני. פתאום כל אחד מהנערים חשב שאצבעות הרגליים שלו, הן הדבר המרתק ביותר שיש לבהות בו בשתיקה... אף אחד לא אהב את המשימה הקשה, של החזרת הציוד בסופם של המשחקים המעייפים.

הוא אהב את המאמן וחשב לעצמו שדווקא יהיה נחמד לבלות את הדקות הקרובות ביחד.

שמוליק נע וזע במקומו באי נוחות. הוא אהב את המאמן וחשב לעצמו שדווקא יהיה נחמד לבלות את הדקות הקרובות ביחד. וחוץ מזה, הרי מישהו בכל זאת צריך לעזור בהעברת החפצים בחזרה לבית הספר.

"חיים, אני מוכן להתנדב – אני רק צריך לגמור להתארגן פה ולהחליף בגדים", אמר שמוליק, לרווחתם הגדולה של שאר הנערים העייפים.

המאמן חייך בשמחה. "מצוין! ניפגש במגרש בעוד כמה דקות", הוא אמר ויצא מייד מחדר ההלבשה.

לפתע חש שמוליק טפיחה חזקה על הכתף. הוא הפנה את מבטו וגילה שם את גיא, בחיוך מלא לעג.

"הי, שמוליק! תודה רבה שהסכמת להיות כזה פראייר... כלומר, שהסכמת להתנדב ולפטור אותנו מהעבודה המעצבנת הזו!", הוא צחק ויצא בריצה מאזור המלתחות.

שמוליק חזר להתארגנות האישית שלו, אך כעת פשתה בו תחושה מאד לא נעימה. "אולי אני באמת סתם הפראייר של כולם?", הוא הרהר לעצמו.

הוא אסף את הבגדים שלו באיטיות רבה ויצא אל המגרש, שם המתין לו חיים המאמן.

"טוב, קודם צריך לאסוף את כל הכדורים שהתפזרו פה לכל עבר..."

שמוליק הבין שזו עומדת להיות עבודה מאד קשה. "אוי, מה עשיתי לעצמי? לאיזו צרה הכנסתי את עצמי?", חשב בלבו.

אך ככל שהתקדמה לה העבודה, הוא נוכח לדעת, שבעצם זה לא כל כך נורא. המאמן סיפר לשמוליק כל מיני סיפורים מעניינים, על התקופה שבה הוא שיחק בליגת הצעירים של מחוז הדרום וכשעמדו לקראת סוף העבודה, הוא לקח בידו את אחד מהכדורים וקרא לשמוליק להביט בו.

"פעם נהגנו להחזיק את הכדור כך", הוא סיפר. "היום כבר לא תמצא אנשים שמחזיקים כך, אבל אם תנסה זאת מדי פעם, אני בטוח שתצליח לבלבל את השחקנים היריבים וכך הקליעה לסל כמעט מובטחת לך".

כשסיימו לאסוף את כל הציוד, שמוליק הרגיש ממש נהדר. הוא הכיר כעת את המאמן בצורה הרבה יותר טובה.

כשסיימו לאסוף את כל הציוד, שמוליק הרגיש ממש נהדר. הוא הכיר כעת את המאמן בצורה הרבה יותר טובה ואף למד דברים רבים ומעניינים בעת העבודה. שמוליק החליט להתנדב גם לאחר המשחקים הבאים ולאחר זמן מה, הוא כבר ראה זאת כתפקיד השמור לו בלבד. למרות שכל שאר החברים לעגו לו על היותו 'העבד' של המאמן, שמוליק ממש נהנה מהאחריות הרבה שהמאמן נתן לו ואפילו המתין בקוצר רוח למלאכת האיסוף, ממש כמעט כפי שציפה למשחקים של הקבוצה.

יום אחד, לאחר אימון מפרך במיוחד, המאמן אסף סביבו את כל שחקני הקבוצה למפגש מיוחד.

"חבר'ה", הוא אמר. "החלטתי שהקבוצה שלכם זקוקה לקפטן שיעמוד בראשה".

הנערים האזינו בסקרנות והמאמן המשיך בדבריו. "אני חושב שקיימת רק אפשרות אחת הגיונית לתפקיד החשוב והמכובד הזה".

גיא, שהיה השחקן המצטיין של הקבוצה, לא הצליח להסתיר את החיוך הרחב שהופיע על פניו, משום שהיה בטוח שהוא עומד להתמנות כמנהיג החדש של הקבוצה.

"הקפטן של הקבוצה חייב להיות בן אדם, שמוכן לקחת על עצמו אחריות, אדם שמוכן לעשות את כל מה שנדרש ממנו, בכדי שכל העבודה תושלם עד תום. אז, שמוליק – אתה מתבקש לקום על רגליך ולקבל על עצמך את התפקיד החדש! הנה, שים על ראשך את הכובע המיוחד של הקפטן!"

כל הנערים בקבוצה הריעו לשמוליק באהדה, אפילו גיא, שעמוק בתוך לבו העריך את שמוליק וחשב שהוא אכן המתאים ביותר לתפקיד. הנערים החלו להעריך את האחריות הגדולה שהפגין שמוליק כלפי הקבוצה והם אף הבחינו בשיפור הגדול בכישורי המשחק שלו, הודות לטיפים המיוחדים שקיבל מהמאמן. שמוליק פשוט קרן מרוב אושר וחבש לראשו את כובע הקפטן. הוא היה אסיר תודה על בחירתו להתנדב ולגלות אחריות כלפי הקבוצה. הוא הבין שההתנדבות שלו, הביאה אותו היישר למסלול המוביל!


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו רוב הנערים, כאשר המאמן ביקש מתנדב שיסייע לו בעבודה הקשה?
ת: הם לא רצו לעזור לו, משום שפחדו שמדובר בנטל כבד ובעבודה קשה.

ש: כיצד שמוליק הרגיש לבסוף, על שהחליט להתנדב לעבודת האיסוף בתום כל משחק?
ת: הוא הרגיש פשוט נהדר. לא רק משום שזה עזר לו להפוך לקפטן של הקבוצה, אלא גם משום שנהנה להרגיש אחראי ונחוץ לקבוצה.

גילאים 9-6

ש: מדוע לדעתכם הוחלט ששמוליק יהיה הקפטן של הקבוצה, למרות שגיא היה שחקן הרבה יותר טוב ממנו?
ת: אמנם גיא היה שחקן כשרוני מאד, הרבה יותר משמוליק, אך לשמוליק היו איכויות, שבמובנים רבים היו חשובות הרבה יותר לתפקיד של קפטן הקבוצה. בזמן שגיא וחבריו ניסו בכל כוחם להתחמק מכל אחריות הנוגעת לקבוצה, שמוליק לא פחד לצעוד קדימה ולהתנדב למשימה. המאמן הבין מכך, ששמוליק יהיה גם מסוגל למלא את תפקיד הקפטן של הקבוצה, באופן אחראי ושלם.

ש: מדוע ישנם אנשים שנמנעים מלקחת על עצמם עבודה או אחריות יתירה?
ת: חלק מהעניין הוא הטבע האנושי, לבחור בדרך הקלה והפשוטה בחיים. אנו חוששים, שככל שיהיו לנו יותר משימות, החיים שלנו יהפכו לקשים יותר. אך האמת היא, שכאשר אנו מקבלים על עצמנו תחום אחריות חדש, לא רק שאנחנו צומחים כתוצאה מבחירתנו, אלא אנו גם זוכים לחוות תחושות סיפוק והנאה בצורה מאד מיוחדת, תחושות שלעולם לא היינו חווים לולא החלטתנו.

ש: כיצד אתם מרגישים כאשר הוריכם מבקשים מכם לעשות משהו עבורם?

גילאים 10 ומעלה

ש: מי לדעתכם נהנה יותר בחיים שלו: אדם שיש לו אין סוף זמן פנוי והוא יכול להתבטל ולשכב על הגב כל היום, או אדם שבוחר להיות פעיל ומעורב בסוגים שונים של פרוייקטים מורכבים ומסובכים? מדוע?
ת: יתכן ונחשוב, שהסוג הראשון ייהנה יותר מהחיים שלו, אך המציאות מוכיחה, שבדרך כלל אנשים כאלה משתעממים מהר מאד. ישנו כלל מאד מפורסם שאומר, שאנשים עסוקים הם אנשים מאושרים. כאשר אנו פעילים ועסוקים, אנחנו מלאי אנרגיות חיוביות. כאשר אנו בוחרים לפעול ולעשות, אנו מקבלים תחושה שאנו נחוצים בעולם, שאנחנו יוצרים דברים רבים וחשובים באמצעות מתנה מאד פשוטה אך יקרה – החיים.

ש: אם ברצוננו לחוש שאנו נחוצים בעולם, האם משנה מה אנו בוחרים לעשות, או במה אנו בוחרים לעסוק? או שמא מספיק, שנקפיד להיות עסוקים ואפילו במשהו שרירותי לגמרי?
ת: ישנו מאפיין מאד מעניין בטבע האנושי והוא – ככל שהאדם עסוק בעשייה כלשהי ולא משנה איזו, הוא ירגיש תחושה מסוימת של סיפוק עצמי. המאפיין הזה עשוי להסביר את היווצרותן של התמכרויות מסוגים שונים, או את מגוון תחומי הבידור והפנאי. כאשר אנו עסוקים, אנו מרגישים טוב יותר מאשר כשאנחנו מתבטלים. עם זאת, אי אפשר להשוות בין הנאת אי-הבטלה לבין תחושת הסיפוק וההנאה, שאדם מפיק, כתוצאה מעיסוק אינטנסיבי ורציני במטרה חשובה וערכית. חלק מלקיחת האחריות, דורשת מהאדם להקדיש זמן ומחשבה מיוחדים, לשם בדיקה מעמיקה, שתגדיר לכל אחד מאתנו במה הכי כדאי או רצוי שנשקיע את מירב כוחותינו.

ש: כיצד אתם מרגישים כאשר הוריכם מבקשים מכם לעשות משהו עבורם?

 

23/5/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 27/5/2015 22:45

סיפור נהדר

תודה רבה על הביאור המעניין והסיפור המציאותי.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub