לכל אדם יש תחומים בהם הוא קוצר הצלחות, לעומת תחומים בהם הוא מתקשה ואף נוחל אכזבות. אחת הסיבות שהקב"ה ברא אותנו כך, היא בכדי להעניק לנו את ההזדמנות לעזור האחד לשני. כל אחד מאתנו בעזרת מעלותיו, יכול לעזור לאחרים להתגבר על חולשותיהם. בדיוק כך נהגו שניים מבניו של יעקב אבינו, יששכר וזבולון. זבולון היה "איש עסקים", הוא ניצל את הכישוריו והצליח מאד ב"ביזנס". חלק מהכספים השקיע ובשאר כספו עזר לתמוך באחיו, יששכר ואיפשר לו להתמסר ללימוד התורה "בראש שקט". בתמורה לתמיכתו, יששכר, שהיה תלמיד תורה וחכם גדול, חלק עמו את החוכמה האדירה שהצליח לרכוש והעניק לו את ההזדמנות לחוות דברים ממעלה רוחנית גבוהה ונשגבת. מתוך הדוגמא הזו אנו יכולים ללמוד, כיצד כל אדם מרוויח, כאשר הוא משקיע את כוחותיו המיוחדים בעזרה לזולת.


בסיפור שלנו נראה, כיצד שני ילדים השונים מאד זה מזה, מצליחים לעזור אחד לשני.

"השותפים"

"הייתי מבין בדיוק את אותו הדבר, גם אילו המורה הייתה מדברת אלינו בסינית", חשב לעצמו קובי, כשהוא נאנח ומגרד את ראשו מתחת לכובע המצחייה שחבש. קובי אבני החל לזוז בחוסר נוחות על הכיסא שלו. הוא היה נער חסון ושרירי ובקושי רב הצליח לשבת על הכיסא הקטנטן. קובי היה "החלוץ" בנבחרת הכדורגל של בית הספר. כשהיה במגרש הכדורגל, הרגיש 'כמו דג במים', אבל בתוך הכיתה - הסיפור היה שונה לחלוטין.

כמה מחבריו הטובים בנבחרת, ניסו לגרום לו להתייחס אל כל העניין בהומור ואמרו שמטלות בית הספר כבר מזמן לא מעניינות אף אחד. אבל קובי באמת ובתמים רצה להבין את החומר הנלמד. מתחת לשרירים ולדיבור הקשוח, הסתתר לו נער סקרן עם צמא אינסופי לידע. הוא השקיע במלוא הרצינות ועשה מאמצים אדירים להקשיב לדברי המורים, אך בכל פעם, היה מאבד את הריכוז תוך דקות ספורות ולא הצליח להבין או לזכור את דבריהם.

הילד הקטן והחיוור הזה היה מתרגש מהלימודים וממש קופץ לפעמים ממקומו, עד שהמשקפיים שלו היו נופלים מהפרצוף.

קובי נהג להביט במאיר לרנר, ה"גאון" של הכיתה. הילד הקטן והחיוור הזה היה מתרגש מהלימודים וממש קופץ לפעמים ממקומו, עד שהמשקפיים שלו היו נופלים לו מהפרצוף. רוב הילדים בכיתה לעגו לו, אבל קובי לא היה אחד מהם. הוא קיווה שגם הוא יוכל יום אחד להבין את החומר ולהתרגש מהשיעור כמו מאיר.

יום אחד צעד קובי בדרכו הביתה מבית הספר, כשלפתע הבחין בהתקהלות בצדו השני של הרחוב. הוא התקרב והבין שכמה נערים 'שמו רגל' למאיר וגרמו לו להפיל את המחברות שלו, שהתפזרו על פני כל המדרכה. קובי חצה את הכביש בריצה, כשהוא מניף לכיוונם את אגרופו הגדול. ברגע שהנערים התוקפים ראו את קובי מתקרב אליהם, הם ברחו במהירות מהמקום. מאיר התכופף לאסוף את הדפים שהתפזרו מסביבו, כשהוא מנסה בקושי רב לעצור בעד דמעותיו. קובי התכופף בכדי לעזור לו.

"החבר'ה האלה ממש איומים!", אמר קובי בכעס. מאיר הביט בקובי במבט של הערכה גדולה, על פעולת ההצלה שלו. שני הנערים, שהתגוררו בשכנות זה לזה, החלו ללכת לכוון ביתם יחדיו. קובי הבחין שהאף של מאיר מדמם.

"הי, אתה בסדר?", שאל קובי.

מאיר התאמץ וחייך. "אה, זה כלום", הוא אמר. "קודם, כשמעדתי, המשקפיים פצעו אותי קצת באף" וכשהוא נוגע בפצע הקטן והמדמם, הוסיף ואמר "אתה יודע, זה די מצחיק, בדיוק למדנו היום בשיעור ביולוגיה על הדם...". הוא המשיך והעמיק, כשהוא מסביר לקובי את כל מה שלמדו על הדם, מדוע הוא אדום, כיצד הוא זורם בתוך הגוף, וכו'. קובי היה פשוט מרותק. אך אפילו יותר מזה, הוא נדהם מכך שממש הצליח להבין את דבריו של מאיר. היה לו פשוט כשרון להפוך את כל הדברים המסובכים האלה לפשוטים ביותר להבנה.

מאיר התכוון לעשות את דרכו במעלה המדרגות המובילות אל ביתו, אך קובי פנה אליו ועצר בעדו.

מבלי שהרגישו כיצד הזמן רץ, שני הנערים כבר הגיעו לביתם. הדיון המרתק ביניהם גרם להם לאבד את תחושת הזמן בדרכם המשותפת. מאיר התכוון לעשות את דרכו במעלה המדרגות המובילות אל ביתו, אך קובי פנה אליו ועצר בעדו. "מה אתה אומר מאיר, שנלך קבוע יחד לבית הספר ובחזרה ממנו? אתה תוכל לספר לי עוד דברים על כל החומר המעניין שלומדים בכיתה, ואני..."

"ואתה", קטע אותו מאיר עם חיוך גדול על פניו, "אתה תוכל לוודא שנגיע הביתה בשלום, נכון?".

"בדיוק!", צעק קובי בשמחה ומאותו היום ואילך, הפכו הנערים לחברים טובים וקרובים, למרות ואולי דווקא בגלל שהיו שונים מאד זה מזה.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגיש קובי כאשר היה יושב בכיתה במהלך השיעורים?
ת: הוא היה עצוב ומתוסכל, על שלא הצליח להבין את דברי המורים.

ש: כיצד הרגישו קובי ומאיר, לאחר שהחליטו ללכת יחד לבית הספר?
ת: הם היו מאד שמחים על ההחלטה המשותפת שלהם. כעת מאיר יכול היה לעזור לקובי בכל הקשור ללימודים ואילו קובי יכול היה להגן על מאיר מפני הנערים האכזריים שנהגו להציק לו בדרכו הביתה.

גילאים 9-6

ש: מהו הרווח שניתן לקבל, כאשר אנשים חולקים זה עם זה את כישוריהם ואת הצדדים החזקים שלהם?
ת: לכל אחד מאתנו יש כוחות וכשרונות מיוחדים, כמו גם חולשות מסוימות. בסיפור שלנו לדוגמא, קובי היה נער גדול וחזק, שיכול היה בקלות לסלק מעליו את כל מי שהציק לו. יחד עם זאת, הצד הלימודי שלו היה מאד חלש. מאיר לעומתו, היה ילד מבריק ובעל כשרון מיוחד להסביר את החומר הנלמד באופן ברור ופשוט. יחד עם זאת, הוא היה נער חלש ופגיע. שני הנערים חלקו זה עם זה את הצדדים החזקים שלהם; קובי הגן על מאיר, ומאיר לימד את קובי. כאשר שני אנשים חולקים זה עם זה את כשרונותיהם, שניהם מצליחים להפיק תועלת בתחומים, שלעולם לא היו מגיעים אליהם בכוחות עצמם.

ש: כיצד אנו יכולים להתחיל לנהוג בצורה שכזו?
ת: הצעד הראשון שעלינו לעשות, הוא לבדוק באופן אמיתי מה הם הצדדים החזקים שלנו ומהם הכשרונות שלנו. הדבר הבא שיש לעשות, הוא לבדוק באילו תחומים היינו יכולים ליהנות מעזרה מסוימת ומה אנחנו יכולים לשפר בעצמנו. לאחר מכן, אנו יכולים להתחיל ולחפש דרכים לעזור לאנשים אחרים, שיוכלו להפיק תועלת ממה שיש לנו להציע להם. אמנם, חשוב שנהיה פתוחים ומוכנים לקבל כל עזרה המוצעת לנו, אך הרמה הגבוהה ביותר, היא לתת משהו מעצמנו לזולת, מבלי לצפות לקבל דבר כלשהו בתמורה.

ש: האם מבין חבריך, יש מישהו שהוא מאד שונה ממך?

גילאים 10 ומעלה

ש: התורה מלמדת אותנו "ואהבת לרעך כמוך" - לאהוב את הזולת כפי שאתה אוהב את עצמך. ברמה המעשית ביותר, כיצד התנהגות שכזו יכולה לשנות את מערכות היחסים שלנו עם הזולת ואת כל העולם באופן כללי?
ת: אדם שאוהב את זולתו, דואג למעשה לצורכיהם של האחרים, כשהוא משקיע בכך אותה כמות של אנרגיה והתלהבות שהיה משקיע אילו היה מדובר בעצמו. רבות מן הצרות והמלחמות בעולמנו, הן תוצאה של העובדה שאנשים מרגישים ש'כל אדם לעצמו', ושכל אחד אמור להתאמץ לספק רק את הצרכים הפרטיים שלו ושל הקרובים אליו ביותר. אילו כל אחד מאתנו היה מנסה להיות קצת פחות אנוכי וקצת יותר מתעניין בזולת, לאף אחד בעולם לא היה חסר דבר, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. אמנם זוהי רמה רוחנית מאד גבוהה, ויתכן שלא ניתן להגיע אליה 'בן לילה', אך זוהי עדיין מטרה נשגבת שיש להיות מודעים אליה ולהתמיד בשאיפה להגיע אליה.

ש: נסו לחשוב לעצמכם, האם קיימים יתרונות בחולשות שלנו?
ת: יתכן ונחשוב, שהמצב האידיאלי ביותר הוא, שלכל אדם יהיו את כל הכוחות והכישורים שצריך ושלא יחסר לו דבר. למרות זאת, אילו העולם היה בנוי בצורה שכזו, בני האדם היו מפספסים הזדמנות מאד משמעותית להגיע לצמיחה רוחנית ואישית. אחת המטרות הרוחניות החשובות ביותר, היא להפוך לאנשים נדיבים יותר ואכפתיים. אילו לאף אחד לא היה חסר דבר בעולם, לא היה נשאר למי לתת משהו. הקב"ה ברא כל אדם עם חולשות מיוחדות משלו, כדי לעורר באחרים את הצורך והיכולת לצמוח, ע"י מתן סיוע ועזרה בחיזוק החולשות הללו.

ש: האם מבין חבריך, יש מישהו שהוא מאד שונה ממך?