בדרך כלל חיינו מתנהלים באופן צפוי והגיוני. אנו יודעים עליות ומורדות ומשתדלים להתמודד עם כל מה שהגורל מזמן בדרכינו. אבל יתכנו גם תקופות, בהן אנו חשים חסרי בטחון, כאילו חיינו חוזרים לתוהו ובוהו. בתקופות אלו אנו עלולים לחשוב, שאין מי שמשגיח עלינו וכי אין כל היגיון או תכלית לסבל שלנו.

פרשת השבוע מלמדת אותנו, כי לכל סבל יש תכלית וכל מהלך מכוון בהשגחה פרטית.

בניו של יעקב, בבואם לשבור את הרעב במצריים, נתקלו בהתרחשות שנראתה על פניה חסרת תכלית. הם ירדו בתום לב למצרים, בכדי להביא משם מזון לאביהם ולבני משפחותיהם. אלפי אנשים נוספים נהגו בדיוק כמוהם. אך היחס לאחים היה שונה משל כולם. ראשית, הם הואשמו על היותם מרגלים. מייד אחר כך הואשמו בגניבה ולאחר מכן, נלקח אחד מהם כבן ערובה לארמון המלך! צרה אחת אחרי השניה. לא היה בכך כל היגיון!

בסופו של דבר, כשהאחים המבולבלים מצאו את עצמם ביחידות מול המנהיג המצרי המאיים, קרה להם דבר מדהים! המנהיג שניצב מולם התחיל לבכות וסיפר להם שהוא למעשה יוסף, אחיהם הצעיר!

פתאום התמונה התבהרה. כל האירועים המשונים קבלו משמעות חדשה, כשכל המהלך מצטרף ל"תוכנית-על" אלוקית, שמטרתה היתה לאחד אותם!

כאשר אנו מזכירים לעצמנו, שכל מה שקורה לנו בחיים, הוא למעשה חלק מתוכנית אלוקית מכוונת, אפילו המצבים המבלבלים ביותר, כבר לא יביכו אותנו כל-כך.


בסיפור שלנו נפגוש שלושה חברים שנקלעו למצב מבלבל, אך הם מצליחים לבסוף לראות כיצד הכל קשור לתוכנית הכללית של החיים.

"צביקה"

עמי ואיתן לוי היו עסוקים בהעלאת זכרונות משותפים, בזמן שנסעו במשאית החדשה שלהם, במורד הכביש המהיר. שני האחים היו שותפים בעסק חדש של שיפוצים ושניהם נחשבו כאנשים חיוביים ופעילים מאד בקהילה. לעומת זאת, כשהיו השניים צעירים יותר, הם נחשבו לנערים ממש מופרעים. שני האחים צחקו לעצמם, כשנזכרו בכמה ממעשי הקונדס שעשו עוד כשהיו בבית הספר היסודי.

"אתה זוכר את הילד הרזה והקטן הזה, איך קראו לו, צביקה... צביקה קרני? וואי, ממש התעללנו בו, הא?", אמר יוסי, כשנשמעת בקולו נימה מסוימת של חרטה.

"כן", נאנח דודי, "אנחנו באמת חייבים לבן אדם הזה התנצלות רצינית. אבל איזה סיכוי יש לנו למצוא אותו אי פעם?".

ככל שזעקות הסירנה והאור הכחול, המהבהב של הניידת התקרבו אליהם, הם נעשו יותר ויותר לחוצים.

בדיוק באותו הרגע נשמעה ברקע צפירה של ניידת משטרה. שני הגברים לא הקדישו לניידת הזו תשומת לב מיוחדת, משום שנסעו במהירות המותרת ע"פ החוק. אך ככל שזעקות הסירנה והאור הכחול, המהבהב של הניידת התקרבו אליהם, הם נעשו יותר ויותר לחוצים. ניידת המשטרה, מסתבר, היתה בעיצומו של מרדף... אחריהם? הם האטו ועצרו את המשאית בצד הכביש, כשמתוך הניידת קפץ שוטר במדים כחולים.

"מה קורה כאן, לכל הרוחות?", שאל יוסי, כשהוא מביט מבולבל באחיו, איתן.

"אין לי שמץ של מושג, אבל אני בטוח שיש פה איזה הסבר הגיוני לכל מה שקורה", הוא השיב לו.

השוטר הקשוח ביקש בתקיפות משני האחים את רשיון הנהיגה ואת רשיונות הרכב, ומייד החל לדבר במכשיר הקשר שלו. שני האחים נבהלו עוד יותר, כששמעו אותו אומר את המילים "חשודים", "שוד", ו"משאית גנובה". במשך דקות ארוכות הוא עוד עיין במסמכים שהגישו לו, ובלוחית הרישוי של הרכב שלהם.

"אני מרגיש כאילו אני נמצא בחלום בלהות", נאנח יוסי. איתן רק הנהן בראשו כאות הסכמה.

חלפו דקות ארוכות, שנדמו לאחים כמו שעות אינסופיות. לבסוף, ניתק השוטר את מכשיר הקשר שלו. הוא פנה ליוסי ולאיתן ובחיוך נבוך התנצל ואמר: "אני מצטער מאד אדוני הנכבדים. אני חייב לכם התנצלות".

הוא הסביר להם, שרק הבוקר התבצע שוד של בנק גדול והרכב שברח ממקום האירוע היה דומה מאד לרכב שלהם. "לוחית הרישוי שלכם מלוכלכת, כך שמרחוק המספר היה נראה לי מסווה. אבל עכשיו אני רואה שזו לא המשאית שאנו מחפשים ואני מאד מצטער על אי הנוחות שנגרמה לכם".

הילד הרזה ההוא ששני האחים היו מתעללים בו, הפך להיות שוטר גדול וחזק.

שני האחים נשמו לרווחה. בזמן שהשוטר היה עסוק בשיחה עימם, יוסי הבחין בשמו של השוטר, שהיה מוצמד בסיכה לדש המדים שלו: 'סמל צביקה קרני'. הוא הביט שוב בפניו של השוטר, רק כדי להיות בטוח. הילד הרזה ההוא ששני האחים היו מתעללים בו, הפך להיות שוטר גדול וחזק.

יוסי פנה לאחיו ולחש לו: "אתה לא תאמין למה שאני עומד לומר עכשיו...". הוא הרים את מבטו אל השוטר, ואמר: "סמל קרני, אנחנו לגמרי סולחים לך על הכל. אתה רק ניסית לבצע את העבודה שלך ברצינות וביסודיות. אבל גם אנחנו חייבים לך התנצלות גדולה...". יוסי הסביר כיצד בדיוק לפני מספר דקות, שוחחו ביניהם שני האחים, על תקופת הלימודים שלהם וכיצד הם מצטערים על הכאב שודאי גרמו לו.

השוטר ההמום סוף סוף זיהה אותם ואמר להם שגם הוא סולח להם. "כבר מזמן שכחתי מכל הסיפור", הוא אמר. "אבל אני בטוח שלא הייתם עושים זאת היום!", הוא הוסיף, עם צחוק מתגלגל. שלושת הגברים נפרדו לשלום כידידים. הם כולם היו מופתעים מאד מכל האירוע. בתחילה הכל היה נראה להם כמו תוהו ובוהו אחד גדול וכעת כל הפרטים הסתדרו והפכו לסיפור אחד עם רצף הגיוני ביותר.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו שני האחים כאשר ניידת המשטרה עצרה אותם?
ת: הם היו מבוהלים ומפוחדים מכל מה שקורה סביבם.

ש: כיצד הרגישו לאחר שהבינו שהכל היה טעות אחת גדולה ושהשוטר בעצם היה פעם אותו הילד שהתעללו בו בבית הספר?
ת: הם הבינו כעת, שכל הסיפור שהיה נראה כמו טעות, היה בעצם מכוון מראש.

גילאים 9-6

ש: כיצד יכול אדם להתמודד באופן מוצלח, עם מצבי חיים קשים או מבלבלים?
ת: אחד הדברים שהכי כדאי לזכור הוא, שאין דבר שקורה סתם. אין זה משנה מה מתרחש סביבנו, הקב"ה שולט בכל העניינים והוא תמיד מנחה אותנו להתמודד עם המציאות בצורה הטובה ביותר. אנו מצידנו, צריכים להיות מוכנים לצעוד בדרך שמנתב עבורנו הקב"ה ולבקש ממנו את העזרה הנחוצה לנו. עקרון יסודי נוסף הוא הסבלנות. לעיתים קרובות איננו מצליחים להבין מייד את ההתרחשויות שסובבות אותנו, אך לאחר זמן מה הכל מתבהר והופך מובן יותר בעינינו.

ש: האם קיים דבר אחד חיובי שעשוי לקרות, כתוצאה ממצבים מבלבלים או קשים?
ת: מצבים מן הסוג הזה, למרות שהם לא תמיד נוחים או נעימים לנו, מאפשרים לנו לרכוש הסתכלות חדשה על החיים ויכולת התמודדות נוספת. במקום שתמיד נחשוש ממצבים של חוסר וודאות, אנו יכולים פשוט לראות אותם כחלק מתהליך הלמידה של החיים.

ש: האם תוכלו להיזכר במצב קשה או מבלבל, שבסופו של דבר הפך לנעים ובהיר?

גילאים 10 ומעלה

ש: האם הדברים 'סתם קורים' בעולם, או האם לכל דבר יש משמעות?
ת: למרות שלא תמיד אנו מסוגלים לזהות את הסיבה מאחורי כל התרחשות, עלינו לזכור שלא קיים דבר ביקום כולו, שאין לו סיבה ותכלית עמוקות. העולם כולו, הוא כמו מעבדה ענקית, מסודרת ומורכבת, שמטרתה העיקרית לאפשר לנו להגיע לצמיחה רוחנית מקסימלית, בכדי שנזכה לטעום מהאושר האינסופי. תוך כדי הנסיון שלנו למצוא את המשמעות הנסתרת לקיומנו, אנו מגשימים את המטרה העליונה ביותר של בני האנוש בעולם.

ש: חכמינו מלמדים, שאחת התחושות המספקות ביותר שאדם יכול לחוות, היא פתרון של ספק שקינן בתוכו. מדוע לדעתכם זה כך?
ת: אחת מהתכונות האנושיות ביותר, היא הרצון שלנו למצוא הסברים הגיוניים לכל מה שמתרחש בחיינו. כאשר אנו מוצאים את עצמינו במצב לא מובן, אנחנו בדרך כלל חשים מאד לא רגועים. הנטיה החזקה להסביר ולהבין את העולם, היא נטיה בריאה מאד. צריך רק לוודא שלא נתפשר על תשובות חלקיות לשאלות הקשות, ולו רק בשביל לספק את הצורך שלנו בתשובה לכל שאלה.

ש: האם תוכלו להיזכר במצב קשה או מבלבל, שבסופו של דבר הפך לנעים ובהיר?