כאשר קיים ברשותנו משהו יקר ערך, אנו חשים מיד צורך לרוץ ולהתרברב על כך. אך האם באמת כך ראוי לנהוג?

בפרשת השבוע שלנו, נפגשים יעקב ועשו, לאחר שחיו בניתוק זה מזה, משך שנים רבות. "יש לי רב [הרבה]!", מתרברב עשו, כשהוא מצביע על רכושו וכספו. אך יעקב, אחד משלושת האבות, למרות שגם הוא עשיר מאד, עונה בענווה: "יש לי כל [הכל]! - קיבלתי מהקב"ה את כל מה שאני צריך".

הפרשה שלנו מלמדת, כי למרות שנדמה לנו, כי התרברבות מצדנו תגרום לכבוד והערצה כלפינו, הרי שלמעשה, דווקא בעל הענווה, הוא זה שזוכה לכבוד הרב ביותר.

 


 

בסיפור שלנו נראה, כיצד נער מדגים לחבריו, את חשיבותן של הצניעות ושל הענווה.

"שח-מט"

לכל הנערים שהשתתפו בחוג השחמט, היה הרבה מן המשותף. הם העריכו את האתגר השכלי שבמשחק ואהבו מאד את התחרותיות שבו.

ניכר היה על פי לבושם, שכולם גם הגיעו מאותו "אזור יוקרתי" בעיר, בגדיהם היו יפים, אופנתיים ו... יקרים! ממש בהתאם ל'צעקה האחרונה'.

באחת הפעמים הגיע יואב, אחד הנערים, כשהוא עונד על ידו שעון יוקרתי של "מומחה לשחמט", מה שמשך אליו מייד את תשומת לבם של כל נערי החוג. רצועת השעון הייתה מעוצבת ממלאכת מחשבת של משבצות שחורות ולבנות, ובגוף השעון עצמו היה קבוע מחשב משוכלל למשחק שחמט, כך שמי שעונד את השעון על ידו, יוכל ליהנות ממשחק פרטי!

נערי החוג לא הפסיקו לכרכר סביבו, כשהם מנסים כל העת לברר היכן משיגים שעון כזה. "באקסטזי, חנות האופנה היוקרתית שבמורד הרחוב, כמובן". אמר יואב בגאווה רבה. "אבל אני חייב להזהיר אתכם", הוא הוסיף בחיוך רחב, "שאבא שלי אמר, שהשעון הזה מאד מאד יקר!"

"אה, זו לא תהיה בעיה", ענה לו אחד הנערים. "אנחנו תמיד עורכים את כל הקניות שלנו בחנות ההיא".

"אה, זו לא תהיה בעיה", ענה לו אחד הנערים. "אנחנו תמיד עורכים את כל הקניות שלנו בחנות הזו. אני בטוח שאבא שלי ירצה לקנות לי גם שעון כזה".

תשובות דומות נשמעו מכל פינות החדר, עד שהחוג התחיל, והמהומה סוף סוף שככה.

כולם התמקדו במשחק השחמט, חוץ מרונן שנראה מסויג משום מה. רונן היה שונה מרב הנערים. הוא נהג להתלבש בצורה הרבה יותר פשוטה ולעיתים קרובות היה נדמה שהוא משתתק במבוכה, בכל פעם שהנערים דיברו על הרכישות החדשות שלהם, מהחנויות היקרות בהן ביקרו. התנהגותו של רונן גרמה לכמה מן הנערים להסיק שה'סטייל' של משפחתו לא בדיוק ברמה של המשפחות שלהם.

אף אחד מעולם לא אמר על כך מילה, עד שפעם אחת, במהלך חופשת החנוכה, כשלא התקיימו הלימודים, החליטו משתתפי החוג להמשיך ולהיפגש בבתיהם הפרטיים. ביום הראשון כמעט ופרצה ביניהם מריבה, כאשר כל אחד מהנערים ביקש להזמין את כל השאר לביתו ולשכנע את חבריו מדוע דווקא ביתו המרווח יהיה הבית הנוח והמהנה ביותר להיפגש בו.

כאשר הגיע תורו של רונן, הופנו אליו כל המבטים ויואב שאל אותו "אז מה אתה אומר, רונן, אנחנו יכולים להיפגש אצלך בבית?"

רונן הביט ברגליו בחוסר שלווה בולט. "אממ...", הוא גמגם באוזניהם.

רונן הביט ברגליו בחוסר שלווה בולט. "אממ...", הוא גמגם באוזניהם.

"אל תדאג", אמר יואב, כשהוא מנסה להישמע מעודד. "לא אכפת לנו אם הבית שלך יפה או לא, אנחנו בסך הכל זקוקים למקום שנוכל להיפגש בו ולשחק את המשחק בשקט ובכיף".

רונן הסמיק, ויואב מייד הצטער על מה שאמר לו. אך רונן שמר על קור רוח מרשים, ואמר: "תראו, אם לא נצליח למצוא שום מקום אחר, אני מניח שזה יהיה בסדר להיפגש אצלי".

הוא הוציא מכיסו פיסת נייר וכתב עליה את הכתובת של משפחתו. הוא הושיט את הפתק ליואב. "זו הכתובת שלי", הוא הוסיף בקול שקט.

בשבוע שלאחר מכן, נסעו כל הנערים יחד במונית, שלקחה אותם לביתו של רונן. יואב הגיש לנהג את הפתק שנתן לו רונן שבוע קודם לכן. "לכתובת הזו אנו צריכים להגיע", הוא אמר.

הנהג קרא את הפתק, מצמץ בעיניו, ונענע קלות בראשו. יואב הביט בנער שישב לידו ואמר בלחש: "אני מקווה שהשכונה של רונן לא מוזנחת מדי. לא הייתי רוצה שהוא יתבייש או יהיה נבוך בגללינו".

לבסוף הגיעה המונית ליעדה ונדמה היה לכולם שהם נמצאים בפתחו של פארק גדול. הם לא ראו שום בית באזור, רק שדות וגנים יפיפיים של ירק ופרחים, עם שער ענק לפניהם. "הי, איפה אנחנו נמצאים?", שאל יואב. "זוהי הכתובת שביקשתם להגיע אליה", ענה לו הנהג בחוסר סבלנות, לפני שנסע משם לדרכו.

הנערים היו מבולבלים מאד. הם החלו לצעוד לכיוון השער, כשהתאמצו לראות מה נמצא בסופו של הכביש שהיה נראה להם אינסופי. הם הופתעו לראות בין העצים, מבנה, שהיה דומה לארמון מפואר. אבל ההפתעה שלהם הייתה אפילו גדולה יותר, כשראו את חברם ה"עני" רונן, כשהוא צועד לעברם ומנופף בידו.

"נו, תיכנסו פנימה, חבר'ה", הוא קרא להם בפשטות. "כבר סידרתי את כל לוחות השחמט".

הנערים הלכו בעקבותיו של רונן, כשפיהם ועיניהם פעורים לרווחה מרוב הלם.

הנערים הלכו בעקבותיו של רונן, כשפיהם ועיניהם פעורים לרווחה מרוב הלם. הם צעדו יחד לכיוון הבית הענק, שהיה נראה מבפנים אפילו מדהים יותר מאשר מבחוץ - בכל חדר הייתה תקרה גבוהה במיוחד ושטיחי קשמיר יפהפיים כיסו את הרצפה מקיר לקיר.

כשהתחילו את המשחקים שלהם, יואב כבר לא הצליח להתאפק. "רונן", הוא אמר. "למה לא אמרת לנו שאתה גר בבית שכזה? זה עולה על כל אחד מהבתים שלנו, בכמה רמות טובות!".

אך החבר שלהם פשוט משך בכתפיו במבט מבויש ואופייני ואמר: "מדוע היה עלי לומר דבר כזה? כמו שאתה אמרת, אנחנו רק חברים שאוהבים לשחק שחמט ביחד, איך זה קשור לבית של כל אחד מאתנו?".

יואב בלע את רוקו והבין, שלא משנה מי ינצח את משחק השחמט הבא. בתחרות על ההתנהגות הצנועה ביותר, רונן היה המנצח הגדול לכל הדעות.

 


 

גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו הנערים של חוג השחמט, כאשר הגיעו לביתו של רונן וראו כמה גדול ומפואר הוא?
ת: הם היו מאד מופתעים, משום שרונן מעולם לא סיפר להם שהוא גר בכזה בית יפה. הם חשבו שהוא גר בבית פשוט וקטן, אך למעשה, רונן התנהג בצניעות וענווה ולא התרברב בפניהם.

ש: אם ההורים קונים לך צעצוע, שלרוב החברים שלך אין, האם זה יפה ללכת אליהם ולהתרברב על המתנה שקיבלת?
ת: לא. מעשה כזה עלול לפגוע ברגשותיהם ולגרום להם להיות עצובים, משום שלהם אין כזה צעצוע משוכלל. עדיף פשוט ליהנות ממה שיש, בינינו לבין עצמנו, ולא להתרברב או להתגאות בזה.

גילאים 9-6

ש: מדוע רונן לא סיפר לחבריו על הארמון המפואר שהתגורר בו?

ש: האם התנהגות צנועה פירושה, שלא להתרברב לגבי חפצים שיש לנו, או שמא קיימות דרכים נוספות בהן אדם יכול לנהוג בענווה? אם כן, מהן הדרכים הללו?
ת: משמעותה של הענווה, היא לא למשוך אל עצמנו את תשומת ליבם של הסובבים אותנו. כיוון שכך, הענווה יכולה לרומם כמעט כל חלק מתוך חיינו. במקום לצעוק ולהתפרע, ביכולתנו לנהוג בדרכים אציליות ומכובדות ובמקום להתלבש ב'צעקה האחרונה', שגורמת לכולם לסובב את הראש אחרינו, ביכולתנו לבחור להתלבש בבגדים נקיים ופשוטים.

ש: האם נכון לומר שרק אדם מאד עשיר יכול לומר : "הקב"ה העניק לי את כל מה שאני צריך"?
ת: ממש לא. למעשה, התחושה ש"יש לי את כל מה שאני צריך" כמעט ולא קשורה לרכוש ממשי. זוהי גישה כללית לחיים, שעלינו ללמוד לפתח בתוכנו. עלינו לזכור, כי הקב"ה תמיד בקרבתנו, מוודא שיש בידינו כל שנחוץ לנו, בכדי להפוך לאנשים טובים וראויים יותר. אדם שמצליח לראות את העולם מתוך הבנה שכזו, יהיה תמיד אדם מאושר.

גילאים 10 ומעלה

ש: מי לדעתכם יפתח יחסי חברות טובים יותר - אדם שנוהג בענווה או אדם שחצן ורברבן? מדוע?
ת: התנהגות של ענווה גורמת לסובבים אותנו להתייחס אלינו כאל בני אדם ולא להתרשם רק מהנכסים, הרכוש והמראה החיצוני שלנו. באופן זה, אנו מפתחים קשרים אמיתיים ובעלי משמעות עמוקה יותר עם חברינו.

ש: האם לדעתכם התנהגות צנועה גורמת לאדם להיות במעמד חברתי גבוה יותר או נמוך יותר בקרב חבריו? מדוע?
ת: לעיתים קרובות אנו מגלים, שהאוצרות הגדולים ביותר, מוסתרים מאחורי דלתות נעולות, ואילו את הדברים הפשוטים והרגילים, קל יותר להשיג. חנויות התכשיטים מציגות אמנם לראווה את מיטב תכשיטיהן, אך תהיו בטוחים, שאת האוצרות האמיתיים שלהן, שנשמרים רק ללקוחות המיוחדים ביותר, הן מחביאות בכספת שמורה ובפינה הכי מרוחקת.
בדומה לכך, כאשר אנו מתנהגים בצניעות ובענווה ביחס לרכוש, לדיבור, או למראנו החיצוני, אנו משדרים לסביבה, שאנו בעלי ערך וראויים לכבוד ולאהבה. התנהגות שכזו משפיעה על הסובבים אותנו, וגורמת להם להעריך אותנו ולהעניק לנו יחס של כבוד גדול יותר, מה גם שהיא משפיעה עליהם וגורמת לנו להיות עדיני נפש.