אנו שואפים להגיע למצב, בו כל אדם יעניק לנו יחס הוגן. אך לא תמיד המציאות היא כזאת. לפעמים אנו עשויים להרגיש שניצלו ורימו אותנו. האם בגלל תחושה זו יש לנו זכות לרמות את הסובבים אותנו בחזרה?

בפרשת השבוע שלנו, מסופר שיעקב אבינו בילה 20 שנים קשות, בעבודה מאומצת בביתו של לבן. לבן, הרמאי הגדול ניסה בדרכים שונות ומשונות להונות את יעקב ולשלול ממנו את שכרו שהגיע לו. אך אנו למדים מהפרשה, שלא רק שיעקב לא ניסה לרמות את לבן בחזרה, אלא שהוא אפילו נהג ביושר יוצא מן הכלל והקפיד להיות דובר אמת בכל הקשור לפרטים הקטנים ביותר, הנוגעים למשרה שלו אצל לבן.

אנו למדים מיעקב על החשיבות שיש למעשים הנכונים והראויים, מהסיבה הפשוטה שכך נכון לנהוג.


בסיפור שלנו נפגוש ילדה צעירה שנאבקת כנגד הפיתוי "לרמות בחזרה", כאשר היא בעצמה מרגישה מרומה.

"שירות חדרים"

הטיול השנתי של בית הספר "הדסים" לא התנהל בדיוק כפי שתוכנן מראש.

מזג האוויר שהיה אמור להיות חמים ונעים, היה סוער וגשום ובנוסף לכך, האוטובוס נתקע שלוש פעמים במהלך הדרך הארוכה והמעייפת!

אך למרות כל התקלות, הילדים בכיתה ניסו לשמור על מצב רוח מרומם. אחרי הכל, השיא של הטיול עוד היה לפניהם: לילה שלם במלון המפואר (מלון של ארבעה כוכבים) - "מלון אלגנט".

עוד לפני שיצאו לטיול, הם קיבלו פרוספקט מהמלון, שתיאר את חדרי המלון כחדרים מרווחים עם נוף עוצר נשימה, בריכת שחיה מחוממת ומסעדה בעלת שם ורמה בינלאומיים בשירות ובאיכות של האוכל המוגש שם.

אך כשהגיעו לשם חיכתה להם הפתעה גדולה. החדרים שבהם התארחו היו אמנם מרווחים - אם כל מה שחיפשת היה חדר עם ריהוט דל ומיושן. הבריכה המחוממת היתה "סגורה לרגל שיפוצים". והאוכל... לעומת מה שהוגש להם בבית המלון, האוכל בקפיטריה של בית הספר היה נראה כמו 'מאכלי גורמה' אמיתיים.

למחרת בבוקר, הילה וחברתה נירה, שחלקו יחד את החדר, ארזו שתיהן את המזוודות לקראת החזרה הביתה.

"יש דבר אחד טוב במקום הזה, אנחנו סוף סוף הולכים ממנו!", אמרה הילה, בזמן שהיא מקפלת את בגדיה.

"נכון", אמרה נירה. "זה לא בדיוק היה מה שציפיתי ממלון של ארבעה כוכבים".

"ארבעה כוכבים?! אני לא הייתי נותנת למלון הזה אפילו חצי ירח!", קיטרה חברתה. שתי הבנות התגלגלו מצחוק.

"ארבעה כוכבים?! אני לא הייתי נותנת למלון הזה אפילו חצי ירח!", קיטרה חברתה. שתי הבנות התגלגלו מצחוק.

באותו הרגע צלצל הטלפון בחדרן. פקיד הקבלה ביקש מכל חדר לשלוח נציג, בכדי לחתום על טופס העזיבה. "אני אלך", הציעה נירה. "ממילא סיימתי כבר לארוז".

נירה יצאה מן החדר, וכמעט מעדה בגלל השטיח הקרוע שהיה פרוש לאורך המסדרון. הילה שמעה את הדלת נסגרת מאחורי חברתה.

היא העיפה מבט אחרון בחדר, בשביל לוודא שאף אחת מהן לא שכחה איזה חפץ או בגד ואז עיניה קלטו מגבת קטנה שהיתה מקופלת יפה ליד המקלחת. "אולי נירה שכחה אותה?", שאלה את עצמה.

הילה החזיקה את המגבת בידיה. המגבת היתה גדולה, ורודה ורכה. המילים "מלון אלגנט" היו רקומות בצידה של המגבת. "המגבת הזו היא הדבר האלגנטי היחיד בכל המלון הזה", מלמלה הילה בכעס.

היא עמדה להניח את המגבת בחזרה במקומה, כשעלתה במוחה מחשבה: "הי, יש לי עכשיו הזדמנות לנקום במלון הטפשי הזה. אחרי הכל, הם באמת עבדו עלינו. לא קיבלנו אפילו חצי מהשירות שהובטח לנו... וששילמנו עבורו! לפחות אוכל לקחת הביתה איזו מזכרת קטנה מהמלון!".

היא לקחה במהירות את המגבת הרכה, קיפלה אותה ודחפה אותה עמוק עמוק אל תוך המזוודה שלה. היא סגרה היטב את המזוודה ועמדה לרדת אל הלובי, לפגוש שם את נירה. אבל פתאום היא הרגישה שהמזוודה מאד כבדה לה. יותר כבדה מסתם מזוודה עם מגבת אחת נוספת.

הילה הבינה שהמצפון שלה "מוסיף משקל" למזוודה שלה. " רגע אחד", היא חשבה לעצמה. "האם באמת יש לי זכות לקחת את המגבת הזו? אמנם נכון, במלון הזה לא קיבלנו את היחס שהובטח לנו ואני לעולם לא אסכים לחזור הנה שוב. אבל עדיין, גניבה היא גניבה. אם אני לוקחת את המגבת, אני לא יותר טובה מהמלון הזה".

הילה פתחה את המזוודה שלה, הוציאה את המגבת והניחה אותה על המיטה שמאחוריה. היא יצאה במהירות מהחדר. "שישמרו לעצמם את המגבת הזאת", היא אמרה לעצמה, כשהרגשתה הולכת ומשתפרת. "אני לפחות עושה את הדבר הנכון".

היא הלכה לכיוון הלובי, לפגוש את חברתה, סוחבת את המזוודה, שכעת היתה לה הרבה יותר קלה.


גילאים 5-3

ש: מדוע הילה רצתה לקחת הביתה את המגבת של המלון?
ת: היא מאד כעסה על המלון ועל השהות הלא-נעימה בו. היא רצתה לקחת את המגבת בכדי להתנקם במלון על שאיכזב אותה בהבטחות גדולות.

ש: כיצד היא הרגישה לאחר שהניחה את המגבת בתוך המזוודה שלה?
ת: היא הרגישה שהיא עושה מעשה לא מוסרי. היא הבינה שלקיחת המגבת היא למעשה גניבה לכל דבר. לכן החזירה אותה למקומה והרגישה שבחרה לעשות את הדבר הנכון.

גילאים 9-6

ש: האם תוכלו להיזכר במקרה, בו התחשק לכם לנקום במישהו, על שרימה אתכם? מה עשיתם?
 

ש: כשאנו נאלצים להתמודד עם מישהו שמתעלם מהכללים ונוהג כאילו העולם שייך לו, האם יהיה מותר גם לנו להתעלם מהכללים, בכדי שלא נצא מנוצלים לגמרי מכל המצב?
ת: יתכן שמאד נתפתה לעשות כך והדבר מובן וטבעי. אחרי הכל, אנחנו לא עושים משהו גרוע יותר מהאיש שמולנו. אך תמיד עלינו להשתדל לעשות את הדבר הנכון. אם נצליח בכך, אנו נהפוך לאנשים טובים יותר ובסופו של דבר, ממילא כל אחד יקבל את מה שבאמת מגיע לו.

ש: האם לדעתכם היתה הילה מרגישה טוב יותר, אילו לקחה הביתה את המגבת הרכה? מדוע כן או מדוע לא?
ת: היא הייתה מרגישה הרבה יותר גרוע אילו הייתה בסופו של דבר לוקחת את המגבת, כי בנוסף לאכזבה מהמלון, היא גם הייתה סובלת מרגש אשמה מציק, על העובדה שהיא לא אחרת מאשר גנבת פשוטה. הדרך היחידה לנהוג במקרים מסוג זה, היא לדבוק במה שנכון לעשות ולשמוח על כך שאנו בני אדם ישרים והוגנים.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם לדעתכם יש הבדל בין אדם הגונב מאדם פרטי לבין אדם הגונב מארגון גדול, או בין אחד שגונב מעשיר לבין הגונב מעני, או אם מדובר בגניבה גדולה או קטנה, וכו'?
ת: ברור שמצב בו נגנבים לאדם עני כל כספו ורכושו, לא דומה למצב בו עיפרון בודד נגנב מאירגון גדול ועשיר. אבל יחד עם זאת, האמת היא שאין כל הבדל בין השניים. גניבה היא מעשה אסור, ללא קשר להשפעות שיש לה על הגורם שממנו נלקח החפץ. התורה אוסרת עלינו לגנוב ואין זה משנה אם מדובר באדם עני או באדם עשיר. אדם שגונב, מנמיך את עצמו במידה משמעותית מאד. מידת הסבל שנגרם לנגנב, כלל לא רלוונטית.

ש: האם קיים סוג של גניבה, שבו לא נלקח שום דבר מוחשי?
ת: התורה מדברת על סוג מסוים של גניבה, שנקרא "גניבת דעת". מדובר בהונאה, מקרה בו אדם מרמה את חבירו בכך שהוא מסתיר ממנו את כוונותיו האמיתיות. כדוגמא לכך, הגמרא מספרת על מקרה של אדם הנכנס לחנות ומעמיד פנים כאילו הוא מעוניין לקנות משהו, כאשר בעצם הוא לא מתכוון לקנות שם דבר אלא רק לברר מחירים של מוצרים שונים. יש גם מושג של "גזל שינה", אדם שמאד מרעיש בזמן שחבירו מנסה לישון וכך הוא למעשה גונב ממנו שעות יקרות של שינה. התורה מלמדת אותנו שעלינו לנהוג ברגישות יתר כלפי חברינו ומפרטת לשם כך דרכים רבות, שיתכן ולעולם לא היינו מעלים על דעתנו.