ישנם זמנים, בהם אנשים יכולים ליהנות ולהפיק תועלת מהעזרה שנעניק להם. בזמנים שכאלה, קיימת בידינו הבחירה, לראות את הבקשה שלהם כמטרד מעצבן או כהזדמנות!

בפרשת השבוע שלנו מחפש אליעזר, משרתו של אברהם, אישה עבור יצחק. הוא יודע שהיא חייבת להיות אישה מאד מיוחדת, כיוון שהייעוד שלה הוא להיות אמם של כל בני העם היהודי, לכן הוא מנסה למצוא מישהי, שהמעלה העיקרית שלה היא טוב-לב ונכונות לעזור לזולת.

כאשר רבקה בוחרת להתנדב ולסחוב בעצמה כמות אדירה של מים עבורו ועבור הגמלים הצמאים שלו, יודע אליעזר בוודאות שהוא מצא את האישה המתאימה.

אנו למדים מרבקה כיצד ביכולתנו לרומם את חיינו ואת חיי הסובבים אותנו, בעזרת השמחה האמיתית שבנתינה מכל הלב.

בסיפור שלנו מגלה ילדה קטנה, מהו האושר האמיתי, הכרוך בנתינה מכל הלב.

אילולא היה אב-הבית של בית הספר "סיני", מנקה את לוח המודעות מדי פעם, אף אחד לעולם לא היה קורא את המודעות התלויות עליו. המודעות הנותרות שעוד היו תלויות על הלוח הישן, נתלו לפני זמן רב מאד והפכו למין טפט בצבע אפור אחיד.

התלמידים, שעברו בהמולה על פני לוח המודעות, כבר לא טרחו להעיף מבט לכיוונו. יום אחד, כששרה וחברתה חנה חלפו על פניו, הן הופתעו לגלות מודעה חדשה שתלויה לה במרכזו של לוח המודעות. היה זה נייר וורוד ועליז, עם מסגרת פרחונית מסביבו. הן התקרבו ללוח, וקראו בעיון את מה שהיה כתוב בכתב יפה ומסודר:

דרושים מתנדבים למתן עזרה לאימא תשושה, לטיפול בפעוט בעל צרכים מיוחדים.

שרה הרימה את כתפיה ופנתה בכוונה להמשיך בדרכה, אבל היא הבחינה בחברתה מתעכבת מאחור. "בואי נלך", היא קראה.

אבל חנה כבר פתחה את הילקוט שלה, וחיטטה בתוכו במאמץ להוציא פנקס קטן וכלי כתיבה. "מה את עושה?", שאלה אותה שרה.

חנה הסמיקה. "אממ... אני רק רוצה להעתיק את מספר הטלפון מהמודעה הזו", היא אמרה כמעט בביטול.

"את באמת חושבת לצלצל אליהם?", שאלה אותה חברתה, מופתעת לגמרי.

"למה לא?", ענתה לה חנה. "זה נראה כמו תפקיד מאד מעניין. ואני בטוחה שהאימא הזו ממש תהנה מהעזרה שהיא תקבל".

"את ממש רצינית?", שאלה שרה. "כשאני נתקלת בדברים מהסוג הזה, אני תמיד פונה לכיוון השני. אנחנו לא מספיק עסוקות גם ככה, בין כל שיעורי הבית שלנו לבין החוגים של אחר הצהרים? חוץ מזה, הבן אדם זקוק למעט זמן פנוי בשביל לבלות עם החברים, מה שמזכיר לי, שאני הולכת עם ליאורה היום אחר הצהרים לקניון, תרצי להצטרף אלינו?"

חנה צחקה. "שרה", היא אמרה, "נראה לי שבקרוב הם הולכים לתת לך 'מפתח' משלך לקניון הזה. את הולכת לשם כל כך הרבה. חוץ מזה", היא הוסיפה, "אני חושבת שאני אנסה לקבוע פגישה עם האימא הזו היום אחר הצהרים. אני בטוחה שאצליח למצוא זמן בתוך לוח-הזמנים שלי, בשביל לעזור מעט למשפחה הזו".

"טוב, זאת הבחירה שלך", אמרה שרה. "אני הולכת לקניון".

כשבוע לאחר מכן נפגשו הבנות במקרה בחצר בית הספר. שרה לבשה חולצה עם פרצוף 'סמיילי' ענק שמודפס עליה, פרצוף שהיה מנוגד לגמרי להבעת הפנים שהייתה על פניה שלה.

"שלום שרה", אמרה חנה בשמחה. "החולצה שלך ממש יפה. היא חדשה?"

למה את כל כך שמחה היום? החיוך שלך גדול יותר אפילו מהחיוך של ה'סמיילי' שעל החולצה שלי".

"אה, קניתי אותה בשבוע שעבר בקניון, אבל אני לא ממש אוהבת אותה. דרך אגב, למה את כל כך שמחה היום? החיוך שלך גדול יותר אפילו מהחיוך של ה'סמיילי' שעל החולצה שלי".

חנה לקחה את חברתה הצידה. "אם את באמת רוצה לדעת, מדובר בעבודת ההתנדבות החדשה שלי. זאת החוויה המקסימה ביותר שהייתה לי בחיים! האימא, גברת כהן, היא כזאת אישה נחמדה. היא כל כך שמחה כשהתקשרתי אליה. היא שברה את הרגל, והיה לה מאד קשה להתמודד עם הכל. ויוני, התינוק, הוא כזה מתוק! יש לו עיניים חומות ענקיות, והוא אוהב לשחק 'קוּקוּ' בכל פעם שאני מנסה להאכיל אותו או לתת לו את התרופות שלו. אני כבר לא יכולה לחכות עד שאני אראה אותו היום אחר הצהרים".

שרה קימטה את אפה. "אבל זאת לא עבודה ממש קשה?", היא שאלה.

חנה חשבה רגע. "אממ... אני מניחה שכן", היא אמרה. "אבל ההרגשה שאני יכולה לעזור להם היא כזאת נהדרת, שבכלל לא שמתי לב לעבודה הקשה. טוב, אני חייבת לזוז. יש לי שיעור אלגברה שמתחיל ממש עוד דקה".

אבל לפני שהצליחה להתרחק, שרה קראה אחריה בקול: "הי, חכי רגע, חנה", היא אמרה בהיסוס קל.

חנה חייכה אל חברתה במבט שואל.

"לפני שאת הולכת... אה... את מוכנה לתת לי את מספר הטלפון של הגברת כהן, אולי גם אני אוכל לעזור לה במשהו".

חנה חייכה. "בטח, שרה, אבל מה יהיה עם הקניון?", היא התבדחה, כשהיא נותנת לחברתה את מספר הטלפון.

"אני מניחה שאאלץ להחזיר את ה'מפתח' שלי, אבל אחרי שראיתי אותך היום, אני חושבת שמצאתי עוד דרך טובה לבלות את הזמן הפנוי שלי".

גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה חנה כשראתה את המודעה לחיפוש מתנדבים?
ת: היא שמחה שאולי תהיה לה הזדמנות לעזור למישהו שזקוק לה.

ש: כיצד הרגישה שרה בהתחלה לגבי מתן עזרה לזולת? כיצד היא הרגישה לאחר שחברתה, חנה, החלה את עבודת ההתנדבות שלה?
ת: בהתחלה היא חשבה שמתן העזרה יהיה סתם מטרד מעצבן עבורה. אך לאחר שראתה כמה חברתה, חנה, הייתה מאושרת, היא הבינה שקיים אושר אמיתי כתוצאה מעזרה לזולת.

ש: האם אתם אוהבים לעזור לאימא ואבא שלכם?

גילאים 9-6

ש: מי לדעתכם הוא בדרך כלל אדם יותר מאושר - אדם שאוהב לקחת, או אדם שאוהב לתת? מדוע?
ת: אדם שהנתינה האמיתית מצליחה לשמח אותו, תמיד יהיה אדם מאושר יותר. הרי בכל מצב שהוא ייקלע אליו, הוא יוכל לעשות את מה שהוא כל כך אוהב: לתת. אנשים רבים יאהבו אותו וישמחו תמיד לפגוש אותו. אדם שאוהב לקחת תלוי במציאת אנשים שאוהבים לתת. כאשר העניינים אינם מסתדרים בדיוק כפי שהוא היה רוצה, הוא בדרך כלל ירגיש מאד עצוב ומדוכא.

ש: תארו לעצמכם מקרה שבו נערה מתבגרת מתכננת לצאת לקניות עם החברות אחר הצהרים, אבל אמה מבקשת ממנה להישאר בבית ולהשגיח על אחיה הקטן. אם היא טיפוס 'נותן', כיצד היא תגיב? מה היא תעשה אם היא טיפוס 'לוקח'?
ת: אם היא נערה מהטיפוס ה'נותן', היא תאמר: "נכון שקשה לי לוותר על הקניות עם חברותי, אבל כעת יש לי הזדמנות לא רק לעזור לאימא שלי ולאפשר לה לצאת לסידורים, אלא אני גם יכולה לעזור לאחי ולאחותי עם כל מה שהם צריכים!". אם היא נערה 'לוקחת', היא תגיד: "אוי לא! כל היום שלי נהרס לגמרי! במקום לבלות עם החברות שלי, אני אהיה תקועה כל הצהרים בבית עם האחים הקטנים".

ש: נסו לחשוב על מצבים אחרים, וכיצד מגיבים ה'נותנים' מול ה'לוקחים'.

ש: מהו המעשה הטוב ביותר שעשיתם אי פעם בחייכם?

גילאים 10 ומעלה

ש: חכמינו מלמדים אותנו ש"אם לאדם יש 100 שקלים, הוא תמיד ירצה 200. ואם הוא ישיג 200 שקלים, הוא תמיד ירצה 400". כיצד אתם מבינים את המשפט הזה, ומה הוא מלמד אותנו אודות הנטייה האנושית 'לקחת'?
ת: כאשר אדם מתרכז כולו בלקיחה, הוא עלול לשכנע את עצמו שאילו רק ישיג את מה שהוא רוצה, הוא יהיה מאושר ושמח בחלקו. אך המציאות היא שונה. במציאות, מה שמניע אותו הוא הרצון שתמיד יהיה לו עוד ועוד. כך נוצר מעגל אינסופי של חוסר שביעות רצון עד שיושג 'רק עוד דבר אחד'. אדם נבון יבין זאת מוקדם יותר, וכתוצאה מכך, הוא יתחיל לרכז את כוחותיו בנתינה במקום בלקיחה אינסופית.

ש: האם לדעתכם אדם שמוכן תמיד לתת, הוא אדם שעלול להיות מנוצל ע"י הסביבה?
ת: לפעמים יתכן שייראה לנו שהמציאות היא כזאת, משום שתמיד יש מי שזקוק לעזרה. אבל אדם שמבין שהנתינה לזולת היא האושר הגדול ביותר שהוא יכול להשיג לעצמו, בכלל לא יהיה מוטרד מכך; בדיוק כמו שאף אחד לא תתלונן אילו מישהו יציע לתת לו כמות אינסופית של תכשיטים יקרים. אם האדם מרגיש שמנצלים אותו, הוא עדיין תמיד רשאי לסרב לבקשות הזולת.

ש: מהו המעשה הטוב ביותר שעשיתם אי פעם בחייכם?