אצל אנשים מסוימים קל מאד לראות את הדברים הטובים. נדמה שאצלם התכונות הטובות פשוט בוהקות מתוך האישיות שלהם. אך ישנם אנשים שיש צורך בזכוכית מגדלת, בכדי שנצליח למצוא בהם משהו חיובי. אברהם אבינו מצא את עצמו במצב דומה, כאשר הקב"ה סיפר לו על רצונו להשמיד את העיר סדום מלאת הרשע. למרות שתושבי העיר היו אנשים מושחתים, אברהם חיפש וניסה בכל כוחו למצוא דברים טובים לזכותה של העיר המרושעת הזו. הוא קיווה שכך יהיה ניתן לשכנע את הקב"ה לשנות את גזר הדין. כמו אברהם אבינו, כאשר אנחנו מוכנים להשקיע ולחפש את התכונות הטובות שחבויות בזולת (וגם בתוך עצמינו), אנחנו לא רק עוזרים להכניס אל העולם הרבה טוב וחסד, אלא אנו גם יכולים לעזור לאנשים להשתנות ולשפר את דרכיהם.

בסיפור שלנו, מבינה כיתה שלימה את גודל העוצמה, הטמונה בראיית הזולת באופן חיובי.

אף אחד מאיתנו לא היה ממש מופתע, כשראינו מורה חדשה נכנסת אל תוך הכיתה שלנו. אחרי הכל, מדובר היה כבר במורה השלישית שמגיעה אלינו מתחילת השנה. הכיתה שלנו היתה מלאה בילדים מופרעים, עובדה שהייתה ידועה לכל. נדמה היה שכל התלמידים המופרעים, מכל בית הספר, התאספו והתנקזו דווקא לכיתה שלנו.

הבטתי היטב בפניה של המורה החדשה. היא נראתה די נחמדה, היה לה חיוך מתוק על הפנים. אבל צריך לזכור, הן כולן מחייכות בהתחלה, עד שהן מגלות עם איזו כיתה הן נאלצות להתמודד. בשלב מאוחר יותר, כל החיוכים מתחלפים והופכים לפרצופים זועמים וכעוסים.

קרן, הילדה שיושבת לצדי, תפסה אותי חולמת בהקיץ. "הי, יהודית", היא אמרה כשהיא טופחת לי על הכתף, "כמה זמן את חושבת שהמורה הזאת תחזיק מעמד אצלינו? שבוע?".

צחקתי מדבריה של קרן, אך עמוק בתוכי היתה משאלה, שיום אחד נהפוך לכיתה נורמלית, עם מורה אחת יחידה ורגילה.

השיעור התחיל, וכצפוי, כולם הפגינו את מיטב ההתנהגות (הפרועה) שלהם. קרן פטפטה לה בפלאפון עם ילד מכיתה אחרת. אביבה תופפה על השולחן וזמזמה בקול רם למדי, כשאוזניות הווקמן נראו היטב מבין תלתלי ראשה. התאומים דן וגל כמעט התגלגלו על הרצפה מצחוק היסטרי, כשהסיבה לכך לא לגמרי היתה ברורה. ואני, איך אגדיר זאת, הייתי בעולם חלומות משלי.

למרות זאת, באמצע כל זה, המורה איריס המשיכה בשלווה ללמד אותנו, כאילו היה מדובר בכיתה הנורמלית ביותר בעולם. לקראת סופו של השיעור, המורה סגרה את הספר שממנו היא לימדה את החומר, ונעמדה כאילו בכוונתה לשאת איזה נאום חשוב בפני כל הכיתה.

"הנה זה מגיע", סימנה לי קרן במרפקה, "ההרצאה הקבועה על ההתנהגות המחפירה שלנו, ואיך אנחנו לא מתביישים..."

כולנו שמענו זאת אלף פעמים קודם לכן. אבל במקום לשאת את ההרצאה, הדברים שאמרה המורה איריס כמעט והפילו אותנו מהכיסא מרוב הפתעה.

בעודה מחייכת, היא הביטה בנו ואמרה: "רק רציתי לומר לכם כמה אני מתרגשת מכך שיש לי כזאת כיתה נהדרת".

בעודה מחייכת, היא הביטה בנו ואמרה: "רק רציתי לומר לכם כמה אני מתרגשת מכך שיש לי כזאת כיתה נהדרת".

'האם זו היתה בדיחה?', חשבתי לעצמי. אבל היא לא הפסיקה בדבריה. "כולכם מלאים בכזאת אנרגיה! רוב הפעמים אני נתקלת בתלמידים שסתם יושבים מולי, מאובנים, אבל אתם ילדים, כל כך חיים! אני בטוחה שהולכת להיות לנו שנה נפלאה ביחד!"

כולנו היינו בהלם גמור. אף אחד מאיתנו מעולם לא שמע דיבורים שכאלו בעבר, במיוחד לא ממורים. ביום שלמחרת הכיתה התנהגה באותה הצורה, בדיוק כמו ביום הקודם, אבל נראה היה שהמורה איריס עדיין ממש אוהבת אותנו. היא אפילו אמרה לאחד מהתאומים שהצחוק שלו ממש נחמד בעיניה. לאחר זמן מה, כשחלפו להם הימים והשבועות, התחיל להתרחש דבר מדהים אצלינו בכיתה. אני לא בטוחה מה היתה הסיבה לכך, אבל פשוט התחלנו להשתנות. לפתע תפסתי את עצמי פחות ופחות חולמת בכיתה, ויותר מקשיבה לנעשה בשיעור. קרן השאירה את מכשיר הפלאפון שלה כבוי במהלך השיעורים, והתאומים צחקו רק כשבאמת היה משהו מצחיק בסביבה.

כמובן שהמורה איריס המשיכה לציין בפנינו כמה אנו גדלים ומתקדמים, בדרך כלל הרבה לפני שאנחנו אפילו שמנו לב לכך בעצמינו. היה מדהים לראות כיצד המילים שלה הופכות למציאות. ממש התחלנו ללמוד כמו כיתה רגילה. אין צורך שאספר לכם שהיתה זו שנת הלימודים המדהימה ביותר שאי פעם היתה לנו. הודות למורה שראתה את הצדדים החיוביים והטובים שבנו, ועזרה לנו לראות אותם בעצמינו, הפכנו מקבוצה של תלמידים מופרעים לקבוצה של תלמידים מצטיינים וממושמעים!

גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו הילדים בהתחלה, כשהמורה החדשה נכנסה לכיתה?
ת: הם ציפו שהמורה החדשה לא תאהב אותם, משום שהם חשבו שהם ילדים לא טובים.

ש: כיצד הם הרגישו ברגע שהכירו את המורה איריס בצורה מעמיקה יותר?
ת: הם ראו שהיא אוהבת אותם והתחילו להאמין שביכולתם להצליח יותר בלימודים, לכן הם גם התחילו להתנהג בצורה טובה יותר.

גילאים 9-6

ש: מדוע לדעתכם הכיתה עברה שינוי לטובה, מהרגע שהמורה החדשה הגיעה?
ת: עד שהגיעה אותה המורה, יהודית וחבריה לכיתה ראו את עצמם כקבוצה של מופרעים שאין בהם שום צדדים חיוביים. אבל כשהגיעה לכיתה המורה איריס, היא הצליחה להתרכז בצדדים הטובים שהיו בילדים, וזה עזר להם לראות את עצמם באור חיובי יותר. התלמידים החלו להאמין שהם מסוגלים להצליח וציפו מעצמם ליותר. בעקבות כך השתנתה ההתנהגות שלהם לטובה והם הצליחו לממש את הציפיות שהיו להם מעצמם.

ש: איזה רווח יכול להיות לאדם שמחפש את הצדדים החיוביים בעצמו?
ת: פעמים רבות אדם עלול להיות מאד ביקורתי כלפי עצמו ולהתרכז רק בחולשות שלו, במקום להביט על התכונות החיוביות שבו. זהו הזמן המתאים ביותר להשקיע מאמץ מיוחד ולחפש אפילו דבר אחד קטן שהוא חיובי בתוכו, ואחר כך לחפש עוד דבר אחד קטן. לאט לאט הוא יתחיל להרגיש שהתכונות והאישיות שלו הן הרבה יותר טובות ממה שחשב קודם. זהו כלי חשוב ויעיל שיכול לעזור לנו לחיות חיים מאושרים ופוריים יותר.

ש: מהן התכונות הטובות שאתם מצליחים לראות אצל בני המשפחה ואצל החברים שלכם?

גילאים 10 ומעלה

ש: מדוע לדעתכם היתה לגישה של המורה החדשה השפעה כזאת גדולה על חיי התלמידים?
ת: התנהגותו של אדם היא לעיתים קרובות השתקפות של הדימוי העצמי שלו. כל עוד הרגישו ילדי הכיתה שהם סתם חבורה של ילדים מופרעים, התנהגותם שידרה זאת כל הזמן. הגישה האופטימית של המורה איריס הדגישה את הצדדים החיוביים שבהם, ובכך עזרה לילדי הכיתה לתפוס את עצמם באופן חיובי יותר, מה שהשפיע ישירות על התנהגותם.

ש: האם יתכן שיש אנשים שפשוט אין להם שום תכונה חיובית?
ת: לכל אדם יש צדדים טובים. אמנם נכון שאצל חלק מהאנשים יותר קשה לנו למצוא את התכונות החיוביות, אך אם נחפש היטב, בוודאי נגלה איזו נקודה טובה. כל אדם נברא ע"י הקב"ה, ונוצר בדמותו. עובדה זו בלבד מעניקה לכל אדם נקודת אור משמעותית מאד. ככל שנתאמץ יותר למצוא צדדים טובים אצל הזולת, כך נאהב אותו יותר.

ש: מהן התכונות הטובות שאתם מצליחים לראות אצל בני המשפחה ואצל החברים שלכם?