במובנים רבים, הרבה יותר קשה לחדש משהו שכבר היה קיים, מאשר להתחיל משהו חדש לחלוטין. כאשר הכל מתרסק, קל להתפתות ולבחור בדרך הקלה – להרים ידיים ופשוט להתייאש מהכל.

פרשת השבוע מלמדת אותנו איך נכון להתמודד עם אתגרים שכאלה ולא להתייאש.

בתקופה שלפני המבול, דרכם הרעה של בני האדם גרמה להחרבתו של העולם. המעטים ששרדו את המבול עמדו בפני שתי אפשרויות: מצד אחד הם יכלו להתייאש, לאבד את רצון החיים ולהיעלם מעל פני האדמה, ומצד שני, היה ביכולתם לחזור ולבנות את חייהם – ובמקביל את העולם כולו – בדרך טובה וראויה יותר.

כיוון שקיבלו את המלצתו המעודדת של נח, מנהיגם, כשליחו הנאמן של הקב"ה, החליטו האנשים לבחור באפשרות האמיצה, להתחיל מההתחלה, ולבנות מחדש עולם טוב יותר.

כשנדמה שהכל מתפרק לנו מול העיניים, אנו יכולים לבחור שלא להתייאש, ובמקום זאת, לקבל באהבה את האתגר המחייב אותנו לקום ו"לאסוף את השברים".


בסיפור שלנו לומדים אח ואחות שיעור חשוב, על התחלות חדשות ושיקום הריסות.

"לאסוף את השברים"

"וואו, אני לא מאמין. רק עוד פרופלור אחד, והמטוס הזה מוכן לטיסה הראשונה שלו!", אמר לעצמו ברק כהן בהתרגשות, בעודו מביט בשביעות רצון במודל המטוס שהונח אחר כבוד על שולחנו. המודל, מטוס קרב בריטי מסוג ספיט-פייר, הפך ל'שגעון' של ברק במשך החודש האחרון. בכל יום, לאחר שהיה חוזר מבית הספר, הוא בילה שעות ארוכות בהדבקה, התאמה והרכבת מאות החלקים השונים של המטוס. היה זה המודל המאתגר ביותר שבנה ברק עד כה, ומיד כשירכיב את החלקים הספורים שנותרו לו, המטוס יהיה סוף סוף מוכן!

ברק הרים בידו את השפופרת שהכילה דבק מיוחד, כשלפתע שמע את אחותו, נירה קוראת לו: "ברק... יש לך טלפון!".

הוא התלבט במשך מספר רגעים האם לקום ולענות לטלפון בעצמו, או אולי כדאי שיבקש מאחותו פשוט להעביר לו את ההודעה. בסופו של דבר הוא החליט לקום. "המטוס כבר חיכה כל כך הרבה זמן, אני מניח שלא יזיקו לו עוד כמה דקות נוספות", הוא מלמל לעצמו. בדרכו לטלפון, ממש כשיצא מחדר השינה שלו, הוא הבחין ביוסי, אחיו התינוק המתוק, שזחל לאורכו של המסדרון. כעבור דקות אחדות סיים ברק את שיחת הטלפון שלו, ומיהר בחזרה אל המטוס האהוב שלו.

אך כאשר הוא נכנס לחדר, חשכו עיניו. במרכז החדר, מפורק לערות חלקים קטנטנים, היה מונח לו מה שפעם היה מודל המטוס המקסים שלו, ויוסי התינוק ישב שם, כשעל פניו הבעה מלאכית ותמימה.

"אוי לא!!!", צעק ברק. נירה רצה במהירות אל תוך החדר, כדי לבדוק מה פשר המהומה. היא מצאה את ברק בוכה, את חלקי המטוס מפוזרים על פני רצפת החדר כולו, ואת יוסי הקטן, שכעת הצטרף גם הוא אל הבכי. היא מייד הבינה מה קרה.

"אוי, ברק, אני כל כך מצטערת", היא אמרה תוך הזדהות עמוקה עם כאבו של אחיה. "איך תצליח לתקן את כל הבלגן הזה?"

"אוי, ברק, אני כל כך מצטערת", היא אמרה תוך הזדהות עמוקה עם כאבו של אחיה. "איך תצליח לתקן את כל הבלגן הזה?"

הנער הרים את מבטו לעברה, ואמר ממורמר: "אין סיכוי שאצליח".

"אבל למה לא?" הקשתה נירה.

ברק הרים את כתפיו. "תסתכלי מה הולך פה. השקעתי חודש שלם של עבודה קשה, ועכשיו הכל נהרס לגמרי. זה יהיה כמעט בלתי אפשרי להרכיב את הכל מההתחלה, ואפילו אם אני אצליח לעשות את זה, המטוס לעולם לא ייראה אותו הדבר. וחוץ מזה, מי יודע מתי יחליט איזה תינוק טיפש להופיע ולהרוס את הכל פעם נוספת? אז פשוט תשכחי מזה, המודל הזה הרוס לגמרי... ובעצם גם אני..."

נירה עמדה לה שם שותקת. היא מעולם לא ראתה את אחיה מיואש כל כך. היא התיישבה על הרצפה ליד המודל המרוסק, והתחילה להרכיב כמה מן החלקים זה לזה. לפתע טפחה נירה על ברכו של אחיה, ובחיוך מרוצה אמרה: "תראה, ברק, אולי אתה באמת צודק. בוא נאמר שהמודל שעליו עבדת הוא באמת הרוס לגמרי, אבל מה בנוגע למטוס החדש שמחכה שייבנו אותו?"

הוא הרים את מבטו. "על מה את מדברת, נירה?"

נירה עמדה שם משוכנעת מאד בעצמה. "אני רוצה לשאול אותך משהו. למה מלכתחילה החלטת לבנות את המודל הזה? האם לא היה מדובר בהרבה מאד עבודה? הרי יש פה כל כך הרבה חלקים קטנטנים?"

ברק הנהן בראשו. "ברור, אבל נהניתי מזה, וזה גם היה אתגר עצום בשבילי..."

"בדיוק. אז עכשיו תסתכל על מה שמפוזר פה מולך על הרצפה. האם לא מדובר באתגר חדש בשבילך?"

ברק ישב שם בדממה, כשהוא חושב על דבריה של אחותו.

"אני יודעת שבטח מאד קשה לך לראות את המטוס הזה מרוסק לחתיכות", המשיכה נירה בדבריה. "אבל מה שקרה – קרה. תנסה לחשוב על זה כאילו אתה מתחיל את הכל מחדש לגמרי. בדיוק כמו שנהנית להרכיב את המודל כפי שהוא היה אז, כשעוד ראית בו משימה מאתגרת, כך הוא גם יכול להיות עכשיו!"

ברק היסס וסקר בעיניו את כל חלקיקי המטוס ומבלי משים החל לתכנן בראשו דרכים שונות להרכיב אותו בחזרה. הוא החל להתעודד. "אולי אני באמת יכול להתחיל את הכל מההתחלה", אמר כמעט בלחישה. הוא הרים חתיכה של המטוס השבור, חייך אל אחותו ואמר: "בסדר, אני עומד להתחיל לבנות את המודל הישן-חדש שלי. ודרך אגב... תודה על שעזרת לי להרכיב גם את עצמי בחזרה..."


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגיש ברק כאשר גילה שהמודל של המטוס שלו התרסק לחתיכות?
ת: הוא היה מיואש ולא רצה לנסות ולתקן אותו.

ש: כיצד הוא הרגיש לאחר ששוחח עם נירה אחותו?
ת: הוא הרגיש שהרכבת המטוס יכולה להיות אתגר חדש עבורו, ולכן היה מוכן לנסות לעשות זאת.

גילאים 9-6

ש: מהו לדעתכם הסוד להתאוששות, לאחר שמתרחשת סביבכם התפרקות מוחלטת?
ת: בדרך כלל מדובר בעניין של גישה. כשהדברים סביבנו מתמוטטים, קיימות שתי ברירות: להיות מדוכאים ולא לעשות שום דבר לשיפור המצב, או להביט על הנעשה בגישה יעילה, ולבדוק כיצד ניתן להפוך את הכל לטובה. זהו השיעור שלמד ברק מאחותו, נירה.

ש: מה קורה כאשר דברים באמת נוראיים מתרחשים סביבנו? האם אנו באמת אמורים להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה?
ת: ברור שכאשר דבר נורא קורה בחייו של אדם, הוא צריך להכיר בתחושותיו, לחוות את הכאב, ולתת לעצמו מספיק זמן בכדי להחלים ממנו. אך התורה ממליצה לנו לזכור שבשלב כלשהוא האדם חייב להמשיך הלאה בחייו, ולהפוך כל מצב שבו הוא נתקל, לטוב עד כמה שניתן.

ש: האם תוכלו להיזכר במקרה שבו נאלצתם להתחיל הכל מההתחלה? כיצד הרגשתם?

גילאים 10 ומעלה

ש: מה ראתה נירה, שברק לא הצליח לראות?
ת: ברק התמקד במה שהיה, ולעומתו, נירה הביטה קדימה, אל מה שיכול להיות בעתיד. ברק ראה מולו מודל מפורק, וחשב על כל העבודה הקשה שירדה לטמיון. אחותו הצליחה להיות קצת יותר אובייקטיבית, ולראות את כל המצב כאתגר חדש שניתן לעמוד מולו. המפתח להתמודדות בכל מצב, הוא היכולת להתאים את עצמנו למציאות המשתנה סביבנו, ולהפוך את ההווה לטוב עד כמה שניתן.

ש: כיצד השקפה רוחנית יותר, יכולה לסייע לנו ללמוד להסתגל אל מציאויות חדשות סביבנו?
ת: השקפה רוחנית עוזרת לנו להתמקד בתגובות הפנימיות שלנו, ופחות במצבים החיצוניים הפוקדים אותנו. ברגע שאנו מכירים בעובדה שהקב"ה מלווה אותנו תמיד, ומניע את כל ההתרחשויות סביבנו על מנת שנגיע לצמיחה רוחנית, נצליח לקבל בקלות רבה יותר את מה שקורה לנו, ונדע להתמקד בניסיון להפוך לאנשים טובים יותר בכל מצב נתון.

ש: האם תוכלו להיזכר במקרה בו נאלצתם להתחיל הכל מההתחלה? כיצד הרגשתם?