כאשר אנחנו חדורי אנרגיה והתלהבות, אנו עשויים להתקשות ליצור קשר עם מי שהאנרגיה שלו נמוכה משלנו – קשישים לדוגמא. קשה לנו לזכור כי גם הם היו פעם צעירים ומלאי אנרגיה כמונו. מאז חלפו שנים, הם המשיכו הלאה בחייהם, צברו בדרכם ניסיון וחכמת חיים וכעת הזיקנה על מחלותיה, מסתירה מאתנו את יופיים האמיתי. זו הסיבה שהתורה מקפידה להפגין יחס של כבוד מיוחד לאנשים מבוגרים, ומעונינת שגם אנו נתנהג בצורה שכזו. אחת הדרכים לעשות זאת, היא להושיט להם עזרה ולהתעניין בהם ובעברם.

בפרשת השבוע, משה רבנו מתאר לעם היהודי את אופי העמים שיפגשו במהלך ההיסטוריה העתידית שלהם, כשאחד המאפיינים של עם רשע, הוא היחס המזלזל בזקנים. "גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן". (דברים כ"ח:50).


בסיפור שלפנינו, ילדה מתאמצת לעזור לאדם מבוגר ומקבלת על כך שכר גדול.

"לנקוט עמדה"

"בסדר, שוב הגיע הזמן לשחק בכיסאות מוסיקליים", חשבה לעצמה קרן מירון בחיוך עייף כשהאוטובוס התקרב לשפת הכביש. היתה זו בדיוק שעת-העומס בכבישים. קרן ידעה שהאוטובוס יתמלא במהירות רבה ואם לא תצליח לתפוס לעצמה כיסא, היא תיאלץ לבלות בעמידה את כל הדרך הארוכה עד לביתה. האפשרות השניה שעמדה לפניה היתה, לחכות לאוטובוס הבא שמגיע רק בעוד חצי שעה. אף אחת מהאפשרויות הללו לא ממש מצאה חן בעיני הילדה העייפה.

היה זה יום ארוך עבורה, היא ביקרה את סבתא שלה בבית האבות. ולמרות שהביקור דרש ממנה כוחות רבים, היא ידעה עד כמה הביקור היה חשוב לסבתא. אך כעת כבר נגמר היום, והיא השתוקקה לנוח בכיסא ואולי אפילו לנמנם קצת בדרכה הביתה.

מזלה שיחק לה! קצת שכל בתוספת תמרון או שניים והיא מצאה את עצמה בראש התור כאשר האוטובוס פתח את דלתותיו. היא עלתה עליו במהירות, שילמה לנהג, וכרגיל עשתה את הדרך בריצה לכיוון הכיסא הפנוי הראשון שקלטה עינה. בצדו האחורי של האוטובוס מצאה כיסא פנוי והתיישבה על יד ילדה מהשכונה שלה. שתי הבנות החליפו ביניהן מבטים ידידותיים, ואף התחילו לשוחח.

"כל הכבוד", אמרה יעל, הילדה הג'ינג'ית שפגשה. "אני רואה שאת יודעת איך להשיג את כל שאר הנוסעים, ולתפוס לעצמך מקום פנוי".

קרן חייכה והתרווחה בכיסאה. האוטובוס החל לזוז. יעל שישבה לידה החלה לקרא בספר שהוציאה מתיקה, וקרן נשענה לאחור מלטפת בראשה את הריפוד החדש של המושב. היא הרגישה כיצד עיניה הופכות כבדות יותר ויותר, היא עצמה אותן והקשיבה להמהום הקבוע של המנוע, שהתערבב עם קולות הפטפוט של שאר נוסעי האוטובוס.

בדיוק כשעמדה להירדם, שמעה מעל לכתפה השמאלית משהו שהיה דומה לנשימות כבדות, ומדי פעם נוספו להן גם אנחות יגעות. היא הרימה את מבטה, וראתה שבין כל הנוסעים העומדים, ניצבה אישה זקנה לבושה שמלה פרחונית. ניכר היה שמאד לא נוח לה, היא החזיקה את המעקה וניסתה לעמוד ביציבות בעוד האוטובוס מתנדנד במורד הדרך המפותלת.

"אוי", חשבה קרן לעצמה, "אולי כדאי שאתן לגברת הזאת את הכיסא שלי. נראה שהדרך הזו ממש קשה לה". היא הביטה סביבה על האוטובוס המלא, והבחינה בכך שרוב האנשים שישבו, היו אנשים צעירים וחזקים יותר מהאישה המבוגרת שעמדה, אך הם היו שקועים בנסיעה, ולא נראו כלל מודאגים ממצבה של הזקנה העומדת.

עובדה זו גרמה לקרן למחשבה שניה. "אף-אחד אחר לא קם בשבילה, וברור שהם לא עייפים כמוני, אז למה שדווקא אני אקום?". היא נשענה אחורנית, וניסתה לעצום את עיניה, אך לפתע חשה חסרת מנוחה. היא כל הזמן דמיינה בראשה את סבתא שלה, ואת האישה שעמדה במעבר.

"איך הייתי מרגישה אם סבתי המסכנה הייתה נאלצת לעמוד כך?", שאלה את עצמה. באותו הרגע היא חשה בכוחות מחודשים והבינה מה עליה לעשות.

"איך הייתי מרגישה אם סבתי המסכנה היתה נאלצת לעמוד כך?", שאלה את עצמה. באותו הרגע היא חשה בכוחות מחודשים והבינה מה עליה לעשות. היא טפחה על כתפה של יעל בקלילות, "תסלחי לי בבקשה", אמרה, "אני צריכה לקום עכשיו".

יעל הביטה עליה בחוסר הבנה, משום שעוד היו רחוקות מהתחנה שלהן, אך היא נתנה לקרן לעבור. קרן חייכה אל האישה הזקנה. "סליחה, נדמה לי שיש פה כיסא פנוי", היא אמרה כשהיא מצביעה לכיסא שהיה שלה, עד לפני מספר שניות.

"הו, תודה לך, ילדתי", אמרה האישה עם מבט של הקלה. "חשבתי שאצליח לעמוד עד סוף הנסיעה, אבל כנראה שאני לא צעירה כמו שהייתי פעם", הוסיפה עם חיוך והלכה לשבת בכיסא שהתפנה.

קרן הרגישה נפלא. היא נשמה נשימה עמוקה, ואחזה במעקה. היא נהנתה מהנוף הנשקף מהחלון, כשאישה בשנות הארבעים משכה בשרוולה. "כל הכבוד לך!", אמרה. "את יכולה להוות דוגמא לכולנו".

קרן זהרה מאושר. למרות שבדרך כלל העדיפה לשבת, היא שמחה הפעם שהחליטה 'לנקוט עמדה' ולעמוד.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה קרן כשמצאה את הכיסא הפנוי?

ת: היא היתה עייפה, ושמחה על כך שהיתה מספיק זריזה לתפוס כיסא פנוי לפני כל שאר הנוסעים.

ש: כיצד הרגישה לאחר שנתנה לאישה הזקנה לשבת במקומה?

ת: היא אפילו שמחה יותר מאשר בתחילה, משום שהצליחה לכבד את האישה המבוגרת ולעזור לה. היא אפילו לא הרגישה את העייפות הגדולה, מפני שהמעשה הטוב שעשתה נתן לה כוחות חדשים.

גילאים 9-6

ש: קרן הרי תפסה את הכיסא ראשונה. האין זה צודק שהכיסא יישאר שלה?

ת: למרות שקרן תפסה את הכיסא ראשונה, לא חל כאן הכלל "מי שתופס ראשון – תופס". האישה הזקנה היתה זקוקה לכיסא יותר ממנה, בשל גילה המבוגר ובשל הכבוד המיוחד שהגיע לה. המעשה הנכון והרגיש ביותר היה לוותר על הכיסא למענה, וזה בדיוק מה שעשתה קרן.

ש: בסוף הסיפור, כשהאישה השנייה אמרה לקרן שהיא יכולה להוות דוגמא עבור כולם, מה היתה כוונתה? מדוע לדעתך לא קמו שאר נוסעי האוטובוס לכבוד האישה הזקנה?

ת: בתוך האוטובוס היו אנשים רבים שהיו יכולים לקום לכבוד האישה הזקנה. אילו היו מתבקשים לעשות כך באופן ישיר, סביר להניח שרובם היו נענים ברצון. אך רוב הסיכויים שהאנשים העמידו פנים שאינם רואים את האישה, או אמרו בליבם שמישהו אחר צריך לקום לכבודה או פשוט לא שמו לב אליה. קרן עמדה בפיתוי הזה, והחליטה לעשות את המעשה הנכון. התורה מכירה בנטיה האנושית הזו, ולכן באופן מיוחד היא אוסרת עלינו לעצום את עינינו בפני מקרים שכאלה.

ש: באילו דרכים נוספות ניתן לכבד אנשים מבוגרים?

ת: אנו יכולים לעמוד לכבודם כאשר הם עוברים לידינו, כמחווה של כבוד כלפיהם. אנו יכולים לקרוא להם "מר" ו"גברת", ולא בשמם הפרטי. ובאופן כללי, אנו יכולים לדבר אליהם באופן מכובד במיוחד. אנחנו גם יכולים לעזור להם לעמוד או לחצות את הכביש.

גילאים 10 ומעלה

ש: לא כל אדם מבוגר הוא חכם ומלומד. מה קורה אם אדם זקן לא עשה שום דבר מיוחד בחייו, חוץ מאשר להזדקן? האם עדיין עלינו לכבד גם אותו באופן מיוחד?

ת: החיים עשויים להיות קשים. אפילו אדם שחייו התנהלו פחות או יותר באופן "נורמלי", התמודד עם קשיים רבים לאורך השנים וסבל לא מעט. עובדה זו בלבד מזכה את האדם בכבוד. בנוסף לכך, העובדה שחי שנים רבות, למד לקחים מניסיונו האישי ובאופן טבעי קנה חוכמות רבות, הופכת אותו לאדם שראוי לכבדו.

ש: האם לדעתך יחסינו עם הזקנים הוא חד-כיווני, יחסים שבהם אנחנו עושים הכל בכדי לכבד אותם, אך לא מקבלים דבר בתמורה לכך? האם לדעתך אנחנו מרוויחים משהו מההתקרבות לחייהם?

ת: ברור שגם כאשר אנו עושים מעשה טוב באופן חד-כיווני, אנחנו מרוויחים בכך שמתרחש שיפור באישיותינו הפרטית. אך במקרה של העזרה לקשישים, הרווח שלנו הוא הרבה יותר משמעותי. אנחנו יכולים ללמוד מהם המון. נסיון החיים העניק להם חוכמת חיים מיוחדת ופרספקטיבה נדירה, שבדרך כלל לא קיימת מנקודת המבט של הצעירים. בנוסף, כשהם משתפים אותנו בסיפור חייהם, הם הופכים אותנו לחוליה "חיה" בשרשרת ההסטוריה. וככל שנדע באופן ברור יותר מאין הגענו, נצליח ביתר קלות להבין לאן אנו הולכים ומי אנחנו באמת.

ש: חישבו, באילו דרכים נוספות ניתן לכבד אנשים מבוגרים?