כל אחד מאתנו כאילו לוקח חלק בתחרות משיכת חבל, שמתרחשת ממש בתוך הראש שלנו! מצד אחד של החבל, עומד הרצון שלנו להיות אנשים טובים ונדיבים המרוכזים במתן עזרה לזולת. אך מצדו השני, ובעוצמה לא פחותה, נמצא הקול הקטן שמנסה לשכנע אותנו להתנהג באנוכיות, לשכוח מצרכיהם של כל השאר, ולדאוג רק לעצמנו. מה שיקבע את מאפייני האישיות הייחודית של האדם, היא הבחירה שהוא יעשה בין שני קצוות החבל. פרשת השבוע מעודדת אותנו לבחור בנתינה. היא אומרת לנו שכאשר יש בפנינו הזדמנות לעזור למישהו בצרה, עלינו תמיד לפתוח את היד ואת הלב.
 


בסיפור שלפנינו, ילדה עורכת מסע אל תוך נשמתה, ולומדת כיצד להתרכז במתן עזרה לזולת.

"שמש מאירה ומחייכת"

"איזה יום גרוע לפספס את האוטובוס!", נאנחה שרה קפלן. היא הייתה בדרכה הביתה מהקניון כשפספסה את האוטובוס של השעה שלוש. ירד גשם שוטף והיא פשוט לא ידעה מה לעשות.

שרה ידעה שאמה סומכת עליה שתחזור בזמן לשמור על אחיה הקטנים ומכיוון שהאוטובוס הבא יגיע רק בעוד שעה, היא לא תספיק להגיע הביתה בזמן. הברירה היחידה שנשארה לה, הייתה לנסוע במונית, אחת מתוך אלה שנסעו לאורך הרחוב הסואן. אך כאשר פתחה את הארנק שלה, גילתה שרה שבמסע הקניות שערכה קודם לכן, נגמר כל הכסף שהיה בידה (עד השקל האחרון!), וכעת לא היה לה מספיק כסף בכדי לקחת מונית הביתה.

שרה עמדה בעצב בתחנת האוטובוס, מנסה להתחמק מזרם האנשים שהגיעו בריצה אל התחנה, תוך שהם מקפלים את המטריות הרטובות שלהם. באותו הרגע, בזוית עינה, היא זיהתה את לירון יעקובי, ילדה מהכיתה שלה.

"הי, לירון!", צעקה לה שרה. הילדה הסתובבה ושרה נפנפה לה בידה. "הנה, כאן! זו אני, שרה!".

לירון חייכה בקלילות. ניכר היה שהיא מאד ממהרת. "או, שלום שרה", היא אמרה, "מה את עושה באזור הזה של העיר?"

"הייתי צריכה לקנות מתנה לכבוד בת-המצווה של אחותי", היא ענתה. "אבל פספסתי את האוטובוס, ואני הולכת לאחר בגדול. אני כל כך שמחה לראות פרצוף מוכר בתוך כל הצפיפות הזו. תוכלי לעשות לי טובה ענקית, ולהלוות לי קצת כסף, בכדי שאוכל לנסוע הביתה במונית? אני אחזיר לך את החוב בבית הספר, בשבוע הבא".

לירון נשכה את שפתיה, ונראתה קצת מהססת, אך שרה הביטה בה בציפייה.

"אמממ... אני לא בטוחה שאני יכולה...", מלמלה לירון.

"אה", אמרה שרה, כשהאכזבה ניכרת בקולה.

לירון התחילה ללכת לדרכה, כשהיא חושבת בלבה: "יש לי בארנק מספיק כסף בשביל להלוות קצת לשרה. אבל כיצד אדע שלא אזדקק לכסף הזה בעצמי? וגם, מי יכול להבטיח לי שהיא תזכור להחזיר לי את החוב? או שאולי היא בכלל לא מתכוונת להחזיר לי אותו..."

"איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".

לירון הביטה לאחור, וראתה את שרה עם פנים נפולות, מביטה במתח בשעונה, כשהגשם מרטיב את שערותיה. לירון המשיכה ללכת, אך בראשה החלו להתרוצץ מחשבות אחרות. "איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".

היא הסתובבה וחזרה במהירות לתחנת האוטובוס, בתקווה ששרה עדיין תהיה שם. אך כשהגיעה לשם, היא לא ראתה את שרה בסביבה. "אוי לא, היא לא פה. פספסתי את ההזדמנות שלי לעזור לה. אני מקווה שהיא תהיה בסדר".

אבל באותו הרגע היא הבחינה בילדה שיושבת כפופה בקצה הספסל. הייתה זו שרה! לירון מיהרה לעברה והתיישבה לידה. שרה לא הבחינה בה מתוך כל האנשים שעמדו שם בצפיפות.

לירון טפחה בעדינות על כתפה של שרה. הילדה המופתעת הרימה את מבטה. "או, לירון, למה חזרת?", היא שאלה בפליאה.

לירון חייכה. היא פתחה את הארנק שלה, והוציאה ממנו סכום כסף המספיק לנסיעה הביתה במונית, יחד עם סכום נוסף שיאפשר לשרה לקנות לעצמה משקה חם. "קחי", היא אמרה, כשהיא נותנת לחברתה את הכסף. "פשוט חזרתי הנה בכדי לסגור כמה עניינים", היא אמרה בשקט. "נסיעה טובה, ותנסי לא להירטב יותר מדי". לירון הביטה בחברתה כשהיא נכנסת במהירות לתוך מונית, והרגישה נפלא. החלטתה של לירון להתנהג ברוחב-לב, הפכה במפתיע את היום הסגרירי ההוא, ליום חמים הרבה יותר עבור שתיהן.
 


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה לירון כשחברתה ביקשה ממנה עזרה?
ת: בהתחלה היא הייתה אנוכית ולא רצתה לעזור לה, אך לאחר שהחליטה לסייע, היא שמחה מאד על החלטתה.

ש: אם מישהו מבקש מאתנו טובה, ואנחנו יכולים לעזור לו, האם עלינו לעשות כך?
ת: בהחלט. היכולת לסייע לאדם אחר היא דבר נפלא.

ש: מה קורה כשלא מתחשק לנו לעזור? האם עדיין עלינו לעשות זאת?
ת: למרות שלפעמים זה קשה, עדיין ראוי שנסייע במה שאפשר.

גילאים 9-6

ש: לירון חזרה ועזרה לחברתה, למרות שבהתחלה היא החליטה שלא לסייע לה. מה היה המאבק הפנימי שלה, ומה גרם לה לשנות את דעתה?
ת: פעמים רבות אנשים נאלצים להתמודד עם מאבק פנימי בין שני צדדים בתוכם. קיים הצד שרוצה להעניק לאחרים, וישנו הצד שמעדיף להיות אנוכי. לירון הייתה חזקה בסופו של דבר, וצייתה לקולה הפנימי ששכנע אותה לעשות מעשה טוב, למרות שבתחילה הרגישה אחרת.

ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?
ת: אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו בעולם, היא לשפר את אישיותנו. כאשר אנחנו בוחרים לעשות את הדבר הנכון, ואנחנו מרגישים בו-זמנית דחף זהה לעשות את המעשה ההפוך, אנחנו משתמשים בבחירה החופשית שלנו, ומשפרים את עצמנו.

ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?
ת: כשהנסיבות מתאימות לכך, נוכל להשאיל כמה מחפצינו לאנשים הזקוקים להם. אם יש לנו משהו שיכול לעזור לאחרים, נוכל אפילו לפרסם שיש בידינו אמצעי מסוים, ושאנו מוכנים להשאילו. בנוסף לכך, נוכל לתרום מזמננו למען עניים או קשישים. אפילו 'לתרום' חיוך מאיר-פנים למכרים חדשים, ובכך לשפר את מצב רוחם.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם אנחנו נוהגים בצביעות, כאשר לא ממש מתחשק לנו לעזור או להלוות משהו לאדם אחר, ואנחנו בכל זאת עושים זאת, למרות רצוננו? אולי עדיף לחכות עד שבאמת נרצה לעשות זאת, וכך נבצע את הפעולה מכל הלב?
ת: כמובן שאנו שואפים להעניק לאחרים בלב שלם. למרות זאת, לעיתים יש צורך שהמעשים יקדימו את הכוונות, ולא להפך. זה לגמרי נורמלי להרגיש רתיעה קלה. הניסיון להפוך את עצמנו לאנשים טובים נדיבים יותר, לעולם לא מוגדר כצביעות; ניתן אפילו להגדיר זאת כאצילות נפש.

ש: כיצד הבחירה לעזור לזולת, הופכת את האדם לאלוקי יותר?
ת: הדרך היחידה שקיימת כדי להפוך לאנשים יותר אלוקיים, היא ללמוד מהתנהגותו של הקב"ה ולחקות אותה עד כמה שניתן. כיוון שהכל כבר שייך לקב"ה, הוא לעולם אינו לוקח, אלא רק נותן. כאשר אנו בוחרים לתת במקום לקחת, אנחנו למעשה מחקים את דרכי הקב"ה, והופכים לאנשים אלוקיים יותר.

ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?

ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?