פרשת השבוע עוסקת בהרחבה במערכת היחסים היקרה ביותר שיש לנו – הקשר שבין הורים לילדים.

למרות שעלינו להתייחס לכל אדם בכבוד ובמאור פנים, הקב"ה מורה לנו במפורש: "כבד את אביך ואת אמך... למען ייטב לך".

זהו הציווי החמישי מתוך עשרת הדברות, שנתן לנו הקב"ה בהר סיני.

הורינו הביאו אותנו לעולם, ומשקיעים מאמצים רבים בכדי לדאוג לנו ולספק לנו את כל צרכינו. (חכו עד שתהיו הורים בעצמכם, ותגלו בעצמכם בכמה עבודה מדובר!). אך אפילו מעבר לכך, להורינו תפקיד חשוב במיוחד. עליהם להדריך וללמד אותנו לפעול על פי ערכי המוסר התקינים, כדי שנדע להבחין בין הטוב לרע. התורה אומרת להורים: "ושיננת לבניך ודיברת בם"...

ההכוונות שאנו מקבלים מהורינו, נשארות עמנו למשך כל ימי חיינו, ומסייעות לנו להצליח בכל ניסיון שהחיים מעמידים בפנינו. כשהורים וילדים מתמקדים בתפקיד המדהים והמיוחד שיש לכל אחד מהם בחיי זולתו, הם לעולם לא יתייחסו זה לזה כאל דבר המובן מאליו.


בסיפור שלפנינו, מצב של משבר מזכיר לילד ולהוריו כמה הם מיוחדים אחד עבור השני.

"הנפילה ותוצאותיה"

"יוני, אל תשכח לחבוש את הקסדה שלך!" יוני סולומון שמע את קולה של אמו מהדהד ברקע, בעודו ממהר החוצה בדרכו למסלול הרולר-בליידס שבפארק הקרוב.

"כן, כן", הוא מלמל. אך כשהגיע לפארק וקשר לרגליו את הרולר-בליידס, הוא השאיר את הקסדה שלו על הספסל מאחוריו ועלה מייד על המסלול.

הגלישה באותו יום הייתה נהדרת. יוני הצליח בקלות לבצע קפיצות וסיבובים שהתאמץ מזה זמן רב לבצע. הוא ידע שכדאי לציית לאמו ולחבוש את הקסדה, אבל זה היה פשוט יום כל כך יפה, והיה לו מאוד חבל לקטוע את שרשרת ההצלחות שלו, רק כדי ללכת ולהביא את הקסדה.

יוני הרגיש את רגליו מחליקות מתחתיו, וזה היה הדבר האחרון שהוא זכר לפני שראה רק חושך גמור.

לפתע הוא הבחין במשהו שמתקדם לעברו במהירות רבה. "הי, הילד הזה נוסע בכיוון ההפוך!", הוא צעק, כשהוא מנסה באופן נואש לזוז מדרכו של הילד. יוני הרגיש את רגליו מחליקות מתחתיו, וזה היה הדבר האחרון שהוא זכר לפני שראה רק חושך גמור.

בפעם הבאה שעיניו נפקחו, הוא מצא את עצמו שוכב בחדר לבן ומוזר. הראש שלו מאד כאב, והוא התקשה למקד את מבטו.

יוני נבהל. "איפה אני נמצא?", חשב לעצמו. הוא כמעט פרץ בבכי, כשסוף סוף זיהה שני פרצופים מוכרים. אלה היו אביו ואמו! וו'או, הוא מעולם לא שמח כל-כך לראות אותם!

שניהם נראו מודאגים מאד, והוא הבין לפי מבטה של אמו שהיא בכתה קודם לכן.

יוני, אתה שומע אותי?", שאל אביו בתקווה, בקולו הצרוד.

יוני ניסה להתרומם לישיבה, אך היה מסוחרר מדי. "כן, אבא", הוא ענה בקול חלוש, תוך נדנוד קל של ראשו.

על פניהם של אביו ואמו נפרשו החיוכים הרחבים ביותר שראה אי פעם. הם הביטו זה בזו. "ברוך השם", הוא שמע את אמו נאנחת לרווחה.

הוריו של יוני סיפרו לו שנפל וקיבל מכה חזקה מאד בראשו במסלול הגלישה, ושהם כבר ממתינים לידו יומיים בבית החולים.

בדיוק באותו הרגע נכנס הרופא ובדק את יוני. כולם חשו הקלה עצומה כשהכריז שנראה שהילד יהיה בסדר.

לאחר שהרופא יצא מן החדר, יוני הצליח להתיישב, תוך מאמץ רב. "מה!? באמת נשארתם כאן לידי למשך יומיים רצופים?", שאל את אביו.

"בוודאי. אפילו נמנמנו על מיטה מתקפלת למרגלות המיטה שלך", ענה אביו.

"אבל מה עם החנות שלך, ועם העבודה של אימא?", שאל הילד.

שני ההורים שלו היו אנשים מאד עסוקים בדרך כלל. יוני מעולם לא זכר שאביו לקח יום חופש מהעבודה שלו בעבר.

הוריו חייכו. "יוני, אתה הרבה יותר חשוב לנו מכל הדברים הללו. רצינו להיות כאן אתך ובשבילך", הסבירה אמו.

הוריו חייכו. "יוני, אתה הרבה יותר חשוב לנו מכל הדברים הללו. רצינו להיות כאן אתך ובשבילך", הסבירה אמו.

שלושתם ישבו בשקט, רק הצפצוף הקבוע של המוניטור, שהיה תלוי מעל ראשו של יוני, הפריע לדממה שנוצרה.

לאחר רגע קט הרים יוני את עיניו, שהיו לחות מדמעות. "אני מצטער שלא הקשבתי לך כשהזכרת לי לחבוש את הקסדה", אמר כשהביט באמו. "אבל למדתי את הלקח שלי. מעתה והלאה אעשה כל מאמץ לעשות מה שאת אומרת לי".

הוריו הנהנו בראשם. אביו התקרב לבנו. "יוני", אמר, "הדבר החשוב ביותר הוא שאתה בסדר. אמך ואני אוהבים אותך מאוד, ומשתדלים לבקש ממך לעשות רק מה שאנו מרגישים שיועיל לך. אתה הבן שלנו, ואתה מאד יקר לנו".

יוני חייך. ראשו עדיין כאב, אך בלבו התפשטה תחושה חמימה ונעימה, משום שהבין עד כמה הוריו אוהבים אותו ודואגים לו.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגיש יוני מייד לאחר שהתעורר בבית החולים?

ת: הוא היה מפוחד ולא הבין מה קרה לו.

ש: כיצד הרגיש כאשר ראה את הוריו וגילה שהם נשארו אתו במשך כל הזמן?

ת: הוא הרגיש הרבה יותר טוב. הוא נוכח לדעת שהוריו מאד אוהבים אותו ויעשו הכל בכדי לעזור לו.

גילאים 9-6

ש: האם לדעתכם הורים עדיין אוהבים את ילדיהם, גם כשהילדים עושים מעשה מאד חמור? מדוע?

ת: להורים יש רגשות אהבה ואחריות מאד חזקים כלפי ילדיהם. אם הילדים עושים משהו שמסכן את עצמם או את הזולת, כמו שקרה בסיפור שלנו, הדבר מאד פוגע בהורים. הקב"ה נתן להורים את האחריות ללמד ולהדריך את ילדיהם לפעול בדרך הנכונה. לכן, לפעמים אין להם כל ברירה אלא לנזוף או להעניש את ילדיהם, בכדי לסייע להם לגדול בדרך הנכונה. אך האהבה שהם חשים כלפי ילדיהם לעולם איננה נעלמת, בשום מקרה שבעולם.

ש: באילו דרכים יכולים הילדים לבטא את הערכתם כלפי הוריהם על האהבה והדאגה שלהם?

ת: הדרך הפשוטה ביותר היא פשוט לומר להם. כשההורים שומעים שאנחנו מעריכים אותם, הם מרגישים נפלא. מעבר לכך, נוכל לנסות ולהתייחס אליהם בכבוד, על ידי כך שנדבר אליהם בנימוס, וננסה לעשות את מה שהם מבקשים מאתנו. כל דרך שנבחר כדי להראות להם כמה הם יקרים ומיוחדים עבורנו, לדוגמא –פתקים ומתנות קטנות – היא מצוינת.

גיל 10 ומעלה

ש: האם לדעתכם הילד שבסיפור היה חייב לחבוש את הקסדה רק משום שאמו אמרה לו לעשות כך? מדוע?

ת: ילדים אוהבים להרגיש עצמאיים ולהחליט עבור עצמם. זוהי הרגשה בריאה, משום שהקב"ה מעוניין שבסופו של דבר, כל אחד מאתנו יהפוך למבוגר אחראי ועצמאי. למרות זאת, ילדים יכולים להרוויח הרבה מכך שיצייתו להוריהם. ההורים מאד דואגים לילדיהם, ורוצים לעשות כל שביכולתם כדי לעזור להם להצליח ולהיות מאושרים. הם מכירים את ילדם היטב מהיום שנולד, והם נמצאים במעמד האידיאלי בכדי להדריך אותו לנצל הזדמנויות ולהימנע ממכשולים.

יוני היה צריך להבין שעצתה של אמו נאמרה לטובתו האישית, או לפחות היה אמור לציית לבקשתה כמחווה של כבוד ונימוס כלפיה, שהרי היא ביקשה את טובתו. באופן כללי, כל ילד צריך להשתדל ולעשות את מה שהוריו מבקשים ממנו, עד כמה שהמציאות מאפשרת זאת.

ש: כיצד היית מגדל ומחנך את ילדיך, אילו כבר היו לך ילדים? מה לדעתך חשוב ללמד אותם?

ת: ברור שכל אחד הוא שונה, אך ע"פ רוב, התורה אומרת שתפקידם החשוב ביותר של ההורים הוא חינוך ילדיהם לערכי המוסר. כאשר ההורים מחנכים את הילד שלהם להיות טוב-לב, רגיש, אחראי, אדם שיודע להבחין בין טוב לרע ולא פוחד לעמוד מאחורי הערכים שלו, הם למעשה השלימו חלק ניכר מהמשימה הנפלאה של גידול ילדיהם.