שאלת חכם - חצי תשובה

החיפוש אחר משמעות הוא חותם האיכות של האנושות. לבני אדם יש צורך תמידי "לדעת". זו אחת ההוכחות לכך שבני האדם מכילים נשמה רוחנית. קופים לא מחפשים אחר תשובות לשאלות פילוסופיות ומדעיות. לכן, המדע – שניתן להגדירו בתור "החיפוש האנושי אחר הסיבות" – הוא בעצם חיפוש רוחני, ולא גשמי.

אנחנו חשים בחוסר סיפוק כשאנו נתקלים בחיים חסרי תכלית. כל אדם שואף לדעת למה אנחנו יוצאים לעבוד, למה אנחנו עמלים, מה אנחנו מקווים להשיג בחיים, ומה העניין בכל זה? חיים נטולי הבנה הם ריקים וכואבים. אף אחד לא יכול ללכת לעבודה בלי לדעת מה המטרה. למה לחיות בלי לדעת מה המטרה?

לתפוס את הבלתי ידוע

כל מצוות התורה מחולקות לשתי קבוצות בסיסיות: "חוקים" ו"משפטים".

משפטים, הם מצוות מובָנות באופן אינטואיטיבי. לדוגמא, כולנו מבינים את הצורך לאסור רצח וגניבה, או את הרעיון שמאחורי מצוות הקשורות לצדקה ולחסד.

חוקים, לעומת זאת, הם מצוות שמשמעותן נסתרת. לדוגמא: למה אסור לאכול חזיר?

ובכן, למה אנחנו צריכים חוקים? למה אי אפשר שכל המצוות תהיינה מובנות כמו המשפטים?

אנחנו יודעים שהבנת האדם מגיעה רק עד למקום שאליו מגיע הניסיון שלו. לכן, הוא לא יכול להיות המחליט היחיד כיצד עליו להתנהג. בדיוק כמו שתזונאי ממליץ על תזונה מסוימת, או שהורה מנחה את ילדו בקשר לדברים שהילד עדיין לא תופס, כך גם האלוקים מצווה עלינו.

והדברים עוד יותר עמוקים. משום שבאופן מוזר, יש יותר עומק ואתגר בחיינו כשאנחנו עושים דברים שאנחנו לא מבינים במלואם. אילו היינו עושים הכל רק משום שאנחנו מבינים, החיים היו רדודים, מכיוון שהיינו תוחמים אותם בגבול קו האופק שלנו.

יש אספקט של חופש במילוי אחר מצוות נשגבות. על ידי כך, אנחנו יכולים להתחיל לצאת מעצמנו, להבין דברים מזווית שונה, בדרך אובייקטיבית יותר ואישית פחות.

תועלת החוקים

פרשת השבוע הזה נפתחת במילים: "זאת חוקת התורה". הפסוק הזה מוזר, מכיוון שהתורה כמעט אף פעם אינה חורגת מסדרהּ לומר לנו אילו מצוות הן חוקים ואילו לא.

רש"י מסביר שבעתיד יקניטו את היהודים ויגידו שאין היגיון במצווה הזאת. לכן, התורה מציינת שזאת מצווה שסיבתה לא ניתנה לנו.

לא נראה שתשובתו של רש"י עונה בכלל על השאלה! כשמאשימים אותנו שיש לנו מצוות חסרות היגיון, האם אנחנו אמורים לענות שנכון, באמת אנחנו לא יודעים את הסיבה?! האם אין כאן הסכמה עם אלה שמקניטים אותנו?

הרב יעקב ויינברג ע"ה, ראש הישיבה הקודם של "נר ישראל", מסביר: אם אדם עושה משהו ולא מבין את משמעותו, הוא חש חוסר סיפוק. אנחנו מרגישים אי נוחות כשאין לנו תשובה. לכן התורה מרגיעה אותנו כשהיא אומרת לנו בגלוי, שאנחנו עוסקים במצווה שמשמעותה נשגבת מאיתנו. נוכל להרגיש יותר בנוח, אם נבין שלא מצפים מאיתנו לדעת. אם נהיה שלמים עם עצמנו נוכל לשדר זאת למקניטינו.

כשהתורה אומרת "זאת חוקת התורה", היא נותנת לנו הזדמנות מיוחדת לצמיחה. אנחנו בוטחים באלוקים שיכוון אותנו בדרך הנכונה, ולכן נוכל לקיים את המצווה הזאת בביטחון – למרות שאנחנו לא מסוגלים להבין אותה.

מי חי בלי משמעות?

היהדות מלאה רבדים שונים של הבנה. מצוותיה ומנהגיה נלמדים ומנותחים לעומק, כדי להגיע לרובד העשיר במשמעות ובתכלית שהיא מוסיפה לחיינו. לכן, התורה צריכה לציין מקרים נדירים של משמעות ערטילאית ולומר: "זאת חוקת התורה". זה היוצא מן הכלל.

תחשבו איך חולפים חיי חולין ללא משמעות, ללא הבנה. אלה שמצביעים על התורה ואומרים שהיא מלאה ב"מצוות חסרות משמעות", עושים צחוק מעצמם. ואולי, אם נקשיב טוב - נוכל לשמוע את האלוקים מגחך...

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: חשבו על משהו שעשיתם היום, למרות שלא בדיוק הבנתם למה. האם זה הפריע לכם? מדוע, או מדוע לא?

שאלה שנייה: בהנחה שיש מזוזה על משקוף הדלת שלכם, האם אתם יודעים למה? אם אינכם יודעים, האם זה מטריד אתכם?

שאלה שלישית: אם מישהו היה מבקש מכם מידע כלשהו, ולא הייתם יודעים את התשובה, האם הייתם חשים אי נעימות לומר את המלים "אני לא יודע/ת"?