"אם חיים אתה צריך, ייסורין אתה צריך..."
(מדרש ויקרא רבה, ל', ב')

בפרשת השבוע הזה, עם ישראל שולח שנים-עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל. כשהם חוזרים, כולם (להוציא בודדים) מגיעים למסקנה שזאת ארץ מסוכנת, ושלא נבון להיכנס אליה.

חז"ל מגלים לנו, שפחדם ה"בטחוני" של בני ישראל להיכנס לארץ היה רק העמדת פנים. הרצון האמיתי שלהם היה להישאר במדבר.

ולא קשה לנחש למה. במדבר, מישהו דאג היטב לספק את כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים. תמיד היה להם מזון לאכול – מן. הבגדים שלהם מעולם לא בלו. "ענני כבוד" מיוחדים הגנו עליהם מכל אויב שהוא. והיה להם קשר קרוב אל האלוקים ששכינתו שרתה תמיד בתוכם.

הם ידעו שברגע שייכנסו לארץ ישראל, כל התופעות האלה יסתיימו והם יצטרכו לעבוד כדי להתפרנס למחייתם; הם יצטרכו להילחם כדי להגן על עצמם; ויצפו מהם להגיע לאותה רמת של קרבת אלוקים, כפי שהייתה להם במדבר.

הייתה להם סיבה טובה לא לרצות לעזוב את המדבר. מי היה מוכן לוותר על כאלה חיים קלים?!

האם כל אחד "בחור נחמד"?

לפעמים נראה שכל אדם בעולם הוא "נחמד". אם זה בעבודה, בחנות או כשמוציאים את הזבל – קיימת התנהגות סטנדרטית מקובלת. אנחנו בהחלט יכולים לצפות לרמה מסוימת של אדיבות, בדרך כלל חיוך, "סליחה" ו"תודה" במקום המתאים, ולפעמים אפילו "בוקר טוב".

אבל איך אנחנו מגלים מה מתרחש מתחת לפני השטח – איך מגלים התנהגותו של מי כנה ושל מי לא?

חז"ל אומרים שטבעו האמיתי של האדם ניכר בשלושה דברים: בכיסו, בכוסו ובכעסו.

כיסו... צניחת הבורסה הייתה זמן טוב לגלות מיהו האדם האמיתי. מי שמר על קור רוחו וחביבותו, ואישיותו של מי התרסקה יחד עם המניות?

כוסו... כשמישהו שותה קצת יותר מדי, כשמערכות ההגנה שלו מתרופפות, כשלא אכפת לו איך הוא נראה – אז נוכל להחדיר מבט אל תוך אישיותו האמיתית.

כעסו... כשהאדם נפגע או נעלב; כשחדרו לרשות הפרט שלו; כשמישהו דרך לו על היבלת... בזמנים האלה, האם הוא מתפורר, מתפוצץ בחמת זעם, או תוקף?

זמנים טובים, זמנים רעים

כל אחד יכול להיות צדיק כשהוא "על הגל", אבל האלוקים רוצה שנהיה צדיקים גם בעיצומו של פקק התנועה.

בפרשת השבוע שלנו, עם ישראל חווה קדושה אדירה במדבר. אבל לא זה הייעוד שבחר הא-ל עבור עם ישראל. הוא רוצה שנתנהג באותם סטנדרטים מוסריים גם כאשר נכפות עלינו מצוקות ההיסטוריה.

כמו שכתב מרק טווין: "בכל הארצות, משחר ההיסטוריה, שנאו את היהודי בעקשנות בלתי מתפייסת, ורדפו אותו לעתים תכופות".

לאיזה סטנדרט של מוסריות אנחנו צריכים לשאוף?

להתנהג באותה רמה של אצילות וטוב-לב כשהחיים קלים, כמו גם כשהם קשים. להיות עם אותה שמחת חיים כשהעסקים מצליחים, כמו גם כשהמניות מתרסקות.

לא הזמנים הטובים בוחנים את האישיות. נסו להיזכר איך נהגתם בזמן משבר ותוכלו לקבל תמונה שונה לחלוטין, ואולי גם אמיתית יותר, של מי אתם באמת.

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: מה המשבר האחרון שהיה לכם? איך התנהגתם?

שאלה שנייה: האם חבריכם לעבודה משבחים אתכם כמו את האחרים?

שאלה שלישית: מתי הייתה הפעם האחרונה שמישהו העביר עליכם ביקורת אישית? האם קיבלתם אותה ברצינות, טיאטאתם אותה מתחת לשטיח, או פשוט תקפתם חזרה?