"האדם הממוצע מבלה בין 13 ל-15 שנים מחייו באכילה, שנתיים נוספות בשירותים, ארבע שנים בנסיעות, ועשרים ושש שנים בשינה."

תארו לעצמכם שמדענים היו ממציאים דרך למלא את מטלות החיים ברצף אחד ממושך. הפעולות יקובצו יחד, בניגוד ל"פעולות היומיומיות הנחוצות" של ימינו. לדוגמא: במקום לאכול קצת כל יום, נוכל פשוט לבלות חמש שנים בפיטום עצמי! מרגש? לא, מדכא. כמה שהימים האלה יהיו חסרי משמעות! תארו לעצמכם ארבע שנים רצופות של נסיעה הלוך ושוב מהעבודה ואליה בלי שום עצירה באמצע, או - שנתיים שלמות בשירותים!

אבל, האם החיים הופכים להיות משמעותיים יותר כאשר מנת השינה שלנו מתמלאת בתנומות קצרות יותר של 8 שעות, בניגוד ל-26 שנים ברציפות? חשבו על זה: אם החיים מלאים בפעולות שכאשר מצרפים אותן יחד הופכות לחסרות משמעות – אז לא ייתכן שהחיים הופכים למשמעותיים, רק משום שהפעולות הללו מחולקות לקטעים קצרים!

השלם אינו גדול מסכום חלקיו

רבים מאיתנו לא חשים בבנאליות של החיים, כאשר פעולות השגרה מתנהלות על בסיס יומי. זאת, משום שאנו מפצלים את המון הפעולות חסרות המשמעות לקטעים קטנים. אבל העובדה המצערת היא, שהחלקים האלה מצטרפים יחד ויוצרים את מארג החיים שלנו.

כשאלוקים ברא את האדם, הוא היה יכול לברוא אותנו כך שנבלה מינימום זמן, או לא נבלה בכלל, בשינה או בשירותים. אבל, המציאות היא שאנחנו צריכים לעשות דברים ארציים! ברור אם כן, שהחיים יוכלו להיות בעלי משמעות רק אם נתייחס נכון לפעולות הארציות – ולא אם נברח או נתעלם מהן. הפיתרון הוא, אם כך, להפוך את הארצי לבעל משמעות רבה יותר.

הנושאים המשמעותיים

באופן אירוני, סוגיות המפתח האמיתיות בחיים נמצאות בתחום הארצי. אפילו נושאים "מוחלטים" כמו שלום עולמי, זכויות האדם וכו', חייבים לפנות מדי פעם את מקומם למזון, שירותים ושינה.

על פי היהדות, לכל היבט בחיים יש מטרה. שום דבר בחיים אינו חסר משמעות או ארצי לחלוטין. כל החיים משמעותיים, ולכן ראויים לתשומת לב.

לפעמים זה עלול להיראות בעינינו כדבר דל ערך, כשאנחנו עושים אותו. לדוגמא: רבים חשים שכשרות (כמו נושאים דומים אחרים) היא דבר בעל חשיבות משנית או שולית. אבל דווקא הפרטים האלה, הם המפתחות לגילוי משמעות הארציות.

הארצי אמנם קשור לחיי המעשה, אבל, לא חסר חשיבות.

האתגר

לחלק מהפעולות האנושיות יש יותר משמעות מאשר לאחרות. לדוגמא, אדם יחוש ביותר משמעות כשילמד ילד משהו חשוב, מאשר כשיצבע בית.

פרשת השבוע הזה מגלה לנו את הסוד שילמדנו כיצד לקחת את הפעילות 'הכי-חסרת-משמעות', ולהפוך אותה לכזו שיש בה משמעות אולטימטיבית. מה הוא? המצווה "ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם" (ויקרא כ"ב, ל"ב).

איך זה עובד?

היהדות אומרת שהאדם נברא לתכלית אחת בלבד – הנאה. זו השאיפה האנושית היחידה. זהו שורש כל הכוחות שלנו. ככל שהאדם מאמין שהוא יקבל יותר הנאה או משמעות, כך הוא משקיע יותר.

היהדות אומרת שההנאה הגדולה ביותר היא האלוקים. וזה משום שעצם המהות האלוקית היא 'טוב'.

כל בני האדם היו טובים אילו חשבו שזה כיף. לרוע המזל, ל"להיות טוב" יש יחצ"נות גרועה! הרבה אנשים רואים את 'להיות טוב' בתור דבר משעמם ואפילו מכאיב. אבל, לכל אחד מאיתנו יש הזדמנות להוסיף קצת יחצ"נות חיובית לשם איזון. אם אנחנו עושים את הדבר הנכון, ורואים עלינו שאנחנו נהנים מזה – האחרים ירצו לחקות אותנו.

אם עושים מה שראוי ומוסרי, ונהנים משום שזה הדבר הנכון, מראים לאחרים היכן אפשר למצוא את המשמעות האמיתית. ולא רק שיותר יעיל להראות לאחרים "משמעות" באמצעות פעולותינו, מאשר להרצות או לכתוב על זה, אלא שזה גם יותר משמעותי בשבילנו – המנחים. דרך זו מרוממת את אותה פעילות עצמה לרמה הרבה יותר גבוהה, והופכת להיות מקור לערכים ומשמעות עבורנו, העושים.

יישום הרעיון

בואו ניקח דוגמא מהחיים של כולנו.

היום, למרבה הצער, ממעיטים בערכו של כל דבר שקשור לתפקיד האשה. לא רק בעבודות הבית מזלזלים – אפילו ערך גידול הילדים עבר פיחות ניכר, וקיבל דימוי של דבר משעמם וחסר חשיבות. נסו בכל אופן לתאר אישה שחשה שהיא מגשימה את עצמה בתפקיד הזה, שהיא מקבלת ממנו סיפוק והתעלות. ההשפעה שלה על החברה תהיה אדירה!

צדקה היא תחום נוסף שלעתים קרובות מסתכלים עליו כמו על עונש. לאדם יכולה להיות השפעה עצומה על אחרים, אילו היה רואה בנתינוֹת שלו הזדמנויות מהנות ולא עול. רק תחשבו כמה תוכלו להלהיב אחרים אם תראו להם, מתוך דוגמא אישית, את ההנאה שבנתינה!

החיים לא צריכים להיות ארציים. אנשים מבלים זמן עצום בחיפוש אחר הזדמנויות פיננסיות. השתמשו באותו מניע - בקשת ההנאה - כדי למצוא הזדמנויות משמעותיות בחלקים הארציים של החיים. התשואה תהיה בסדר גודל שונה לחלוטין.

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: למה, לדעתך, אנשים רבים כל כך עצובים?

שאלה שנייה: אילו הייתם צריכים לעשות כל אחת מהפעולות היומיומיות שלכם בחדר אחר, איזה חדר בבית היה מקבל את המשמעות הרבה ביותר? איזה מהם היה חסר משמעות?

שאלה שלישית: מכונית נועדה להסיע בני אדם. הטלפון נועד לתקשורת. אילו היה מישהו מתבונן בחיים שלך מן הצד, והיו שואלים אותו מהי התכלית שלשמה נועדת, מה הוא היה אומר?

שאלה רביעית: מהי הפעולה הבודדת היצירתית ביותר שיכול בן אדם לעשות?