נתחיל עם שאלה לא כל כך נעימה: "מה הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד לילדים שלנו?"

למה בכלל כדאי לשאול שאלה כזאת? משום שאם נענה עליה, נוכל להבין מהו הדבר הטוב ביותר שנוכל להגיד לילדים שלנו.

רעיונות כמו "אתה טיפש" עלולים לעלות לכם בראש. אבל, הרבה יותר גרוע מלהגיד לילדים שלכם שהם טיפשים, זה לומר להם שאתם לא אוהבים אותם.

ומה יותר גרוע מזה? תחשבו על זה...

שאנחנו שונאים אותם.

למה זה כל כך גרוע?

משום שאם אנחנו אומרים לילדים שלנו שאנחנו שונאים אותם, אז למה שהם ינסו להשביע את רצוננו? ואם כל מה שאנחנו עושים למענם נתפס בעיניהם כדבר רע, אז זה כמו להגיד להם להפסיק לנסות.

אז... מה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים להגיד לילדים שלנו? ברור: שאנחנו אוהבים אותם. הורים יודעים זאת באופן אינטואיטיבי, והם חייבים כל הזמן לחזק את המסר הזה. הילדים שלכם חייבים להבין שכל מה שאתם עושים למענם זה רק לטובתם, אפילו אם זה כואב.

***

הטוב המוחלט

עכשיו, בואו נצעד צעד נוסף קדימה.

מה יותר גרוע מלומר לילדים שלנו שאנחנו שונאים אותם?

להגיד להם שאלוקים שונא אותם!

האם תוכלו לתאר דבר כזה? להגיד לילדים שלכם שהבורא והמנהיג של העולם הזה שונא אותם, שמתעלמים מהחיים שלהם, שאלוקים מתחיל כל יום עם רצון ברור להפוך את החיים שלהם לבלתי אפשריים. האם יש עינוי גדול יותר שהורה יכול להטיל על ילדו?!

אז עכשיו אנחנו מבינים כמה חשוב ללמד ילדים שהאלוקים אוהב אותם. האם יכול להיות מושג משמעותי יותר?!

***

"וחי בהם"

פרשת השבוע הזה מלמדת את אחת ההוראות המשמעותיות ביותר: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה'). הרמב"ם לומד מפסוק זה, שכאשר מאיימים על יהודי בעונש מוות אם לא יעבור עבירה (כלומר, יעבור ויפר מצווה מן התורה), הוא חייב לעבור את העבירה כדי להציל את חייו. זה נכון לגבי כל עבירה, להוציא שלוש: רצח, גילוי עריות ועבודה זרה. במלים אחרות: מותר ליהודי לאכול חזיר כדי להציל את החיים שלו, אבל אסור לו לרצוח כדי להציל אותם.

הרעיון הזה מובן למדי, בייחוד כשמדובר ברצח וגילוי עריות. אבל רבים תוהים על הדרישה למות ולא להשתחוות לפסל – "הרי אני לא מאמין בזה, אני סתם משתחווה מולו!"

אם כל מה שהיו עושים כאן זה "סתם להשתחוות" לפסל, התורה לא הייתה אומרת שצריך לעבור על כל מצווה חשובה אחרת, חוץ מזאת. במלים אחרות: מי שמשתחווה, לא סתם מתכופף.

מהי עבודת אלילים? זו אמונה שבמקום ישות עליונה אחת שמנהלת את העולם, יש ריבוי כוחות שמשחקים מולי, בלי שום התחשבות בטובתי.

אמרנו קודם שאם האלוקים שונא אותי, אז כל מה שקורה זה לרעתי. כי אם האלוקים שונא אותי, הוא תמיד שולח דברים כדי להפוך את החיים שלי לבלתי אפשריים.

כך, כשמאמינים בעבודת אלילים, נראה שכל מיני כוחות, סותרים ומנוגדים, מנהלים את העולם, מבלי לחשוב על טובתו של אף אחד. אם כל מה שקורה הוא תוצר של כוחות אקראיים ובלתי רלוונטיים, אז, רוב הסיכויים שכל מה שמתרחש – הוא לרעתי!

עכשיו אנחנו מבינים למה עבודה זרה היא איומה כל כך. זה כמעט שקול לדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לומר לילדים שלנו.

***

האלוקים אוהב אותך

"בסדר, בסדר. אז למה למות במקום לעבוד עבודה זרה? רק תאמין בלב שלך שהאלוקים מנהל את העולם – תשתחווה לפסל ותציל את החיים שלך!"

ככה? תחשבו על זה. מצד אחד, אמרתם שאתם מאמינים בלבכם שהאלוקים מנהל את העולם, ומצד שני אתם משתחווים לטיפוס עם האקדח כדי שהוא לא יהרוג אתכם! אבל, אם אתם מאמינים באמת שהאלוקים מנהל את העולם, לא יכולה לצאת שום רעה מזה שתעשו את הדבר הנכון! אז למה להשתחוות?

אי אפשר לומר לילדים שלכם שאתם אוהבים אותם, כשאתם לא. אפשר להגיד את המלים בפה, אבל הן לא אומרות כלום. באותה מידה, אי אפשר להגיד לילדים שהאלוקים אוהב אותם, כשאתם לא מאמינים שהוא אוהב אתכם!

אמונה באלוקים אומרת שכל מה שקורה לנו אינו תוצאה של התרחשות אקראית כלשהי, או אפילו תוצאה ממעשיו של אדם מרושע או שונא. הכל מכוון ע"י הקב"ה עצמו. אולי זה לא יהיה לנו נוח, אבל אנחנו צריכים להבין, שכשאלוקים עושה לנו משהו זה יותר נכון וטוב מאשר כשאנחנו עושים לילד שלנו משהו שלא מוצא חן בעיניו.

לא קל לחיות עם הרעיון הזה – שכל הדברים ה"רעים" שקורים לנו הם באמת טובים. אבל זה הרבה יותר קל מאשר להאמין שכל הדברים הרעים הם באמת רעים!

***

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: איך יכולים הורים לשדר אהבה לילדיהם באופן משמעותי יותר?

שאלה שנייה: באילו דרכים אנחנו נוהגים כאילו כוחות אקראיים מנהלים את העולם? כיצד זה משפיע עלינו מבחינה רגשית?

שאלה שלישית: חשבו על התנסות בחייכם כשדבר "רע" כלשהו התרחש, אבל בסופו של דבר יצא לטובה. כיצד זה השפיע על ההרגשה שלכם שהאלוקים אוהב אתכם?