מה הנר הזה, כשהוא דולק, אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין [נרות שעווה וחֵלב] מדליקין הימנו אור, [נשאר] במקומו – כך, כל מי שייתן למצווה, אינו מחסר את נכסיו (שמות רבא, ל"ו, ג').

אנשים היום באמת מוכנים להקרבה עצמית. חלק מקריבים את עצמם על מזבח העיקרון, חלק על מזבח הכסף, חלק בשביל הקריירה, וחלק למען מערכות היחסים שלהם. אבל איך זה שאף אחד לא מקריב את עצמו למען עצמו???

אחד ממושגי היסוד של הפילוסופיה היהודית הוא שכל מה שאנחנו בוחרים לעשות בחיים, צריך להיות משום שאנחנו רוצים לעשות את זה. האלוקים אומר לאברהם "לֵךְ לְךָ" (בראשית י"ב א') - "לך רק אם אתה באמת מאמין שזה הדבר הנכון לךָ – בשבילך". לא טוב שרצונותיו האישיים של האדם לא יתאימו לאלה של האלוקים!

***

הדרך שבה בוחר האדם

'לצעוד בדרך מסוימת משום שזו הדרך שבה אנחנו רוצים להתקדם', נשמע אולי קל, אבל באמת זה לא פשוט בכלל. לדוגמא: יש הורים שיש להם תמונה סופית של מה שאמורים הילדים שלהם להיות; לפעמים קיים לחץ חברתי להתאים את עצמך לנורמה כדי להיות מקובל. יש גם לחץ שאנחנו מפעילים על עצמנו: התאוות האישיות שלנו יכולות לדחוף אותנו לפעולות שלא חשבנו עליהן לעומק – ובסופו של דבר נתחרט עליהן.

אנחנו לא חיים ברִיק. אם אנחנו לא מצליחים להגדיר את הכיוון שאליו אנחנו רוצים ללכת, אנשים אחרים ימלאו את החלל, ויכוונו את החיים שלנו (זה אחד מעקרונותיו הבסיסיים של הקפיטליזם!). העולם לא מחכה לנו עד שנחליט מי אנחנו רוצים להיות. אם לא נחליט באילו חיים אנחנו מעוניינים, נחיה על פי הבחירה של מישהו אחר.

האלוקים אומר לאברהם שהאדם צריך להחליט בעצמו מהן הבחירות שלו, כדי לממש את עצמו. כל מה שאתה עושה, עשה זאת משום שאתה רוצה, ולא כדי למצוא חן בעיני הזולת, לא כדי שהאחרים יאמרו לך כמה שאתה טוב, ואפילו לא כדי שהתאווה שלך-עצמך תגיד לך כמה שתהיה מאושר.
 

***

היצר שלנו הוא לא אנחנו

נתאר לעצמנו שעכשיו 5:00 בבוקר, ואנחנו צריכים לקום מהמיטה לעבודה. בחוץ חשוך, קר וגשום. ההסקה בדירה לא פועלת. הנעלים שלנו זרוקות בצד השני של החדר, ואנחנו צריכים ללכת ברגלים יחפות על הרצפה הקפואה. המקום החם היחיד נמצא מתחת לשמיכה... ושם בדיוק אנחנו נמצאים כרגע. השיחה הבאה מתנהלת בין כל אחד מאיתנו לבין היצר הרע שלו:

"תישאר במיטה, מגיע לך," אומר היצר.

"לא, יש לי פגישה בבוקר, אני חייב לקום!" אתה עונה.

"אבל אף פעם לא אתקדם, אם אמשיך לישון במקום להגיע למשרד"!

מה לעשות? למי להקשיב? לפעמים אפילו קשה להחליט מי הוא מי! הרבה פעמים היצר לא מזדהה; כמעט תמיד הוא אומר שהוא אתה האמיתי!

אתה מחליט להישאר במיטה. התירוץ שלך הוא שאם תניח רגל אחת על הרצפה, הקור הנורא יהפוך אותה לגוש קרח, ואחר כך תחטוף דלקת ריאות. ימצאו אותך כמה שבועות אחר כך, מת וקפוא. למרות שזאת הקרבה גדולה, אתה מציל את חייך ונשאר במיטה.

אתה מתקשר למשרד, ומודיע שנשארת בבית עקב חשש לדלקת ריאות. כמה שעות אחר כך אתה קם, אוכל משהו, קורא את העיתון... ומתחיל לחשוב על ההחלטה שלך. עכשיו המציאות מתנוססת בבירור מול עיניך. נשארת בבית בגלל מזג האוויר! בתוך 10 דקות היית מתחמם. במקום זה, בזבזת יום שלם!

קל לתת לחשק שלנו להגיד לנו מה לעשות. ויש מאות דוגמאות דומות שמתרחשות כל הזמן.

אנחנו צריכים לחיות על פי מה שאנחנו רוצים ולא על פי מה שמתחשק לנו. כל דבר אחר הוא מזוכיזם. האם לחייך תהיה משמעות, אם תמשיך לעשות ללא הרף דברים שאתה לא רוצה באמת?
 

***

סתירה למראית עין

"צדקה, עץ חיים היא" (זוהר, בהר קי"א, עמוד א').

בשורות הפתיחה של פרשת השבוע הזה, מופיעה הוראה שלכאורה סותרת את המונח היהודי של אנוכיות. הפרשה מתחילה: "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי [האלוקים] תרומה" (שמות, כ"ה, ב'). האם התורה לא הייתה צריכה לכתוב "ויקחו להם", בדיוק כפי שאברהם צווה "לך לךָ"?

או מן הכיוון ההפוך, למה נאמר "ויקחו לי תרומה?" האם מה שאנחנו עושים תמיד זה לא "לתת" לשני?

התורה מגלה לנו תובנה עמוקה: בכל פעם שבה אנחנו נותנים לזולת, זו באמת "לקיחה" לעצמנו. הנותן מרוויח מהנתינה הרבה יותר מאשר המקבל!

זה הגיוני. כשאנחנו קונים משהו בחנות, אנחנו לא רואים את העיסקה כהפסד, אלא מרגישים שהשגנו משהו בעל ערך. הכסף עליו ויתרנו היה קרבן נחוץ כדי לרכוש את הפריט שרצינו.

לתת לאנשים, זה בדיוק כמו לקנות משהו לעצמנו. כשאנחנו נותנים, אנחנו 'קונים' את ההזדמנות לעזור לאדם אחר. קובעים מחיר, שהנותן רוצה לשלם בתמורה למשהו בעל ערך. מה שהוא ויתר עליו (כסף, זמן, כוח) לא גרם לו לאותה מידה של הנאה, כמו מה שהוא מקבל (כלומר, הזכות של הנתינה).

למען האמת, הדימוי של הקנייה לא מושלם. כשאנחנו קונים עט, למשל, מחירו שווה בדרך כלל לערכו. אבל כאשר אנחנו קונים למישהו פרחים, עוזרים לעני ברחוב, או תורמים למטרה חשובה, מה שאנחנו מקבלים נמצא הרבה מעבר למחיר. הנותן מרוויח הרבה יותר מהמקבל. זו משמעות הפסוק בפרשה "ויקחו [לעצמם, על ידי זה שיתנו] לי".

מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשנות בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו (כל משפחתו) ואמרו לו: 'אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותיהם, ואתה מבזבזם?!' אמר להם: 'אבותי גנזו למטה [בעולם הזה] ואני גנזתי למעלה...; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו...; אבותי גנזו דבר שאינו נושא פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות...; אבותי גנזו [אוצרות] ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות...; אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי...; אבותי גנזו לעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא...!" (בבא בתרא י"א ע' א').

***

אנוכיות מוחלטת

אם כל מה שאנחנו עושים צריך להיות לעצמנו, אז מה זאת אנוכיות מוחלטת?

לעשות משהו משום שהוא נותן לנו את המשמעות הרבה ביותר.

למה אנשים עובדים כל כך קשה עבור מטרות שהם לעולם לא משיגים? למה אנשים לא חיים את ה'עכשיו'? למה כולם חוסכים לפנסיה, כשהם מתכוננים לקראת "ימי גיל הזהב"? אנחנו עובדים קשה במשרותינו עבור מטרות עתידיות כלשהן, וכאשר אנחנו משיגים אותן, אנחנו מציבים לעצמנו מטרות חדשות. רק מעטים מאיתנו עוצרים ואומרים: "בסדר, השגתי את המטרה שלי, עכשיו אני מתכוון לחיות!"

אנשים מאמינים שאילו היו עשירים, או אילו רק זכו בתואר, או אילו זכו במשרה, וכו', הם היו מתחילים לפתע לחיות עכשיו. רובנו מאמינים שיש "משהו" שאם הוא יתרחש אי פעם, נוכל להפסיק לחיות עבור העתיד, ולהתחיל לחיות את היום. ייתכן שאנחנו חושבים על זכייה בלוטו, או נישואין, או הבאת ילדים, או מה שלא יהיה.

אולי אנחנו עסוקים באופן כפייתי בחיפוש אחר מטרות לחיות עבורן – כדי שלא נצטרך לחשוב על ליהנות מהחיים היום! המאמץ לנסות ליהנות מהחיים היום קשה מדי!

רב חנא בר חנילאי, היו בביתו שישים אופים ביום, וששים אופים בלילה, ואפו לכל מי שצריך. ולא הוציא ידו מן הכיס, משום שחשב "שמא יבוא עני בן טובים, וכשאכניס את היד לכיס, הוא יתבייש". היו לו ארבעה פתחים בבית, לארבע רוחות העולם, וכל מי שהיה בא רעב, יצא שבע. והוא שם חיטים ושעורים, בשנות בצורת, בחוץ, וכל מי שהתבייש לקחת ביום, בא ולקח בלילה. (ברכות נ"ה ע' ב')

***

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: מנו שלושה דברים שעשיתם השבוע שהמניע שלהם היה "חשק". מנו שלושה דברים שעשיתם משום שבאמת רציתם לעשותם.

שאלה שנייה: בכל יום בשבוע הבא, תנו משהו לאדם אחר. בסוף השבוע, הביטו לאחור ובדקו כיצד זה השפיע על מצב הרוח שלכם.

שאלה שלישית: מה עשיתם היום שגרם לכם הנאה מיידית?