"החלומות עשויים מחומר אוורירי, הם מתקיימים בעולם נפרד. הפעולות, לעומתם, הן טיח ולבנה, מציאות שהכול יכולים לראות. מילים הן הגשר בין הרצון למציאות; הן בעלות כוח להפוך אויר קלוש לערים גדולות.

אבל היזהרו, כי את הגשר הזה ניתן לחצות לשני הכיוונים, ובמקום לבנות עיר גדולה, אפשר להרוס חלום נפלא."

מילים משנות אותנו ומשפיעות עלינו. הן ממחישות את מה שאחרת היה נשאר רעיון היולי. הן הצעד הראשון להפיכת רגשות ומחשבות למציאות... רצונות ושאיפות לממשות.

"המילים ביחס לרעיונות הן מה שהפעולות ביחס למילים".

פעולות הן 'יותר' ממילים, הן משפיעות על כל ישותנו. אנחנו יכולים להבין היטב שרוצח, מעצם פעולת הרצח שביצע, השתנה במהותו כאדם. המעשה של סיום חייו של הזולת בדם קר, משפיע באופן עמוק על רגשותיו של האדם כלפי האחרים. ולמרות שרוצח הוא דוגמא קיצונית, ברור שמעשים אכן משנים אותנו.

למילים המדוברות יש השפעה חלשה בהרבה מאשר למעשים, אבל חזקה יותר מאשר לרעיונות. מי שמדבר על 'להיות רע' כלפי זולתו, הוא כבר אדם שונה ממי שרק חושב על מעשים כאלה.

ברגע שאנחנו מדברים על משהו, זה משפיע על היחס שלנו כלפיו. הנביא ירמיהו אומר:

"הִנֵּה דִבַּרְתְּ, וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל" (ג', ה').

אנשים לא סתם יוצאים החוצה ויורים בבני אדם. יש תהליך. בהתחלה הם מדברים על זה, ולאט לאט זה כבר לא נראה להם רע כל כך. הצעד הראשון לכל מעשה רע הוא לדבר עליו.

למה אנשים מדברים על המעשה לפני שהם עושים אותו? משום ש"דיבור" הוא תהליך של ביטול רגשות. בתחילה, האדם רוצה לעשות מעשה מפוקפק, אבל הוא לא יכול. הוא ירגיש יותר מדי אשם. אז הוא מדבר על זה. תחושות הן מאוד מורכבות ועדינות. הן לא נרכשות בקלות – אבל הן נמחקות בקלות. דיבור יכול להקהות רגשות ולבטל אותם.

זה לא אומר שצריכה להיות לנו 'חברה סגורה', שאוסרת כל שיחה שאינה ברשימת נושאים קבועה מראש. זה אומר שיש שתי דרכים לדבר על רעיונות: אפשר לדבר על מעשה נתעב באופן שמבטא תחושת תיעוב – ואפשר לדבר עליו בקלילות.

האדם הוא יצור עדין ושברירי – כמו טלסקופ רב עוצמה. אם מציבים אותו בצורה נכונה, הטלסקופ יכול לשמש כדי לראות למרחקים שלא ייאמנו. אבל, תזוזה קלה של עדשה או מראה, או מעט לכלוך במקום הלא נכון, יכולים להוציא אפילו את הטלסקופ הטוב ביותר מכלל שימוש. בדומה לכך, מילים ורגשות שלא במקומם, יכולים להוציא משיווי המשקל את תחושת המציאות של האדם – ולחבל ברגישותו.

פרשת השבוע הזה אומרת:

"... ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך" (שמות כ"ג, י"ג).

הרב יעקב ויינברג, זצ"ל, מציין שיש דברים שהם כל כך מסוכנים, עד שאסור לשוחח עליהם אף פעם. אם צריך בכל זאת להזכיר אותם, יש לעשות זאת רק ברמז. שימוש בשמו של אליל – אפילו נגדו – משפיע, משנה ומקהה את רגשותינו. לכן התורה אוסרת זאת. לדיבור יש כזה כוח, המילים השליליות משפיעות עלינו באופן שלילי, ולא משנה באיזה טון הן נאמרות.

התורה מציעה כלים רבים כדי לשמור על טוהר הדיבור. לדוגמא, היהדות דורשת מאיתנו לדבר ב"לשון נקייה". מובן מאליו שאין לכלול בשפה גסות או ניבול פה, אבל התורה מתקדמת הרבה יותר עם הרעיון הזה. לדוגמא: כשהתורה מדברת על נוח, שהכניס לתיבתו זוגות מבעלי החיים הטמאים, היא כותבת: "ומן הבהמה אשר אינה טהורה..." (פ' נח). במקום להשתמש במונח השלילי והקצר - "טמאה", מאריכה התורה ומשתמשת בניסוח מסוג "לא-חיובי" – "אינה טהורה". זה הבדל דק, אבל, כדי להיות רגיש ליופי החיים, צריך לשמור על מחשבה נקייה גם בדקויות. הדרך להשיג זאת היא פה נקי.

"קל יותר לראות את היופי בוורד בגינה, מאשר למצוא אותו בחדר האשפה". הפכו את הפה שלכם ל"גינה" על ידי כך שתשתמשו בלשון נקייה, במקום "חדר האשפה" של שפה מטונפת.

אל תדברו על אנשים, עדות, גזעים של בני אדם, גברים, נשים, חיים, היום שלכם, העבודה שלכם, כל נושא שהוא - באופן שלא הייתם רוצים שיתממש. אם אתם מתארים את החיים במונחים מלוכלכים, החיים יהפכו להיות טיפה פחות נקיים.

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: מה היו המילים הקשות ביותר שהייתם צריכים לומר אי פעם? מה הפך אותן לקשות כל כך?

שאלה שנייה: באילו דברים הייתם רוצים להיות בני אדם טובים יותר מחר? בטאו את התשובה שלכם במילים, חיזרו עליה ארבע פעמים, ובדקו כיצד זה השפיע עליכם.