מי שמחפש חבר מושלם, יישאר בלי חברים.

הוא עשה זאת!

"אני מסוגל להבין עצלנות, אבל איך אתה יכול להיות כל כך ביישן?"

"אני יכול להתחבר עם אנשים שאינם ישרים כמו סרגל, אבל לא עם חסרי-אכפתיות."

השקרן מביט בבוז בגנב. הגנב, לעומתו, מזועזע מן הרוצח. כולם מקבלים בהבנה את החסרונות שלהם עצמם, אבל ההבנה הזו חסרה מאוד כשהם מתבוננים בזולת.

אנחנו סובייקטיביים כשמדובר בחולשות האישיות שלנו. אנחנו רגילים לשפוט אחרים לא על פי יתרונותיהם, אלא על פי קנה המידה שלנו: עד כמה הם טובים או גרועים יחסית אלינו!

אילו יצאנו ממסעדה והייתי רואה שיש כפית בכיס שלך, הייתי אומר: "גנב!" אבל אם הכפית הייתה בכיס שלי, הייתי אומר: "מעניין איך הכפית הזאת הגיעה לכאן?"

יוסף שותל את גביע הכסף

בפרשת השבוע אנחנו מוצאים את יוסף משרת בתפקיד ראש ממשלת מצרים. הוא מסווה את עצמו על מנת שאחיו לא יוכלו לזהות אותו. בכל אחד משקי התבואה של אחיו שותל יוסף את שקיקי הכסף שהם שילמו עבור הדגן; אך בשקו של אחיו בנימין שותל יוסף גביע כסף (בראשית מ"ד, א'-ב').

אחר כך דואג יוסף שייערך חיפוש בכליהם של אחיו, וכך גורם שיראה כאילו הם גנבו את הכסף. כל אחד מאחד-עשר האחים ידע שהוא עצמו לא גנב. לכאורה, השאלה שבפניה הם עמדו לאחר החיפוש הייתה: האם מישהו הפליל במירמה גם את כל האחרים, או שהאחרים באמת גנבו? (בראשית ל"ד י"א-י"ג)

לאחים שמצאו את הכסף המושתל התשובה הייתה פשוטה ביותר: "בדיוק כפי שאני יודע שלא גנבתי את הכסף, ובכל זאת נראה כאילו עשיתי את זה, כך גם האחים שלי לא גנבו את הכסף למרות שנראה שזה מה שהם עשו." אבל מה לגבי בנימין? לו אין כסף, יש לו גביע כסף!

כל טעות שאנחנו עושים מקשרת אותנו לאנשים שעושים את אותן טעויות, אבל כלפי אלה שעושים טעויות אחרות, אין לנו שום סימפטיה או רחמים. האחים יכלו להזדהות זה עם זה בעניין ההאשמה הכוזבת של גניבת כסף, אבל לא של גניבת גביע. לכן הם הסיקו שבנימין באמת גנב אותו!

המניע של יוסף ברקיחת כל התחבולה הזאת, היה להביא את האחים להבנה שאינך יכול לדון מישהו בכך שאתה משווה אותו לעצמך. עליך לנסות לראות את הדברים מנקודת מבטו של הזולת.

כדי להעביר את הרעיון הזה, האשים יוסף את בנימין בגנבה ורצה לקחת אותו לעבד, דבר שהאחים לא יכלו לקבל. יוסף רצה שמתוך הגנתם על בנימין, הם יגיעו להבנה שמנקודת מבטו של בנימין כולם נראים אשמים באותה מידה.

מסקנות לימינו

מה אנחנו יכולים ללמוד מסיפורם של יוסף ואחיו? שכל ה"עוולות" שאנשים עושים, נעשות רק משום שהם לא מבינים עד כמה הן רעות. אילו יכלו לראות את מעשיהם כפי שאנחנו רואים, הם לא היו עושים אותם.

באותו אופן, חשוב להבין שאחרים מוטרדים מהדברים שאנחנו עושים. אנחנו לא חושבים שדברים כאלה כל כך גרועים, אבל אילו היינו יכולים לראות מעשים אלה כפי שהם רואים אותם, גם אנחנו לא היינו עושים אותם.

אם אדם מודע לחולשותיו, הרבה יותר סביר שהוא יסלח גם לחולשותיהם של האחרים. ולהפך, ככל שאדם מתעלם יותר מחסרונותיו, סביר יותר שהוא ישפוט אחרים בלי רחמים. נרגיל את עצמנו לא לשפוט את האחרים על החסרונות שהם לא מודעים לקיומם, בדיוק כפי שהיינו רוצים שהם לא ישפטו אותנו על החסרונות שלהם אנחנו לא מודעים.

ההלכה היהודית קובעת שאנחנו לא רשאים לדון את הזולת. אומרת הגמרא: "מאי חזית דדמא דידך סומקא טפי, דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי?!" – מה גורם לך להאמין שהדם שלך אדום יותר, אולי דמו של השני אדום יותר?! אף אחד לא יכול לשפוט את "שוויו" של הזולת משום שאף אחד לא יודע היכן הוצב אותו אדם על סולם החיים; היכן הוא התחיל, וכמה שלבים כבר טיפס בעבודתו המוסרית. אולי הגנב, בהתייחס לנסיבות חייו, מגיע להחלטות גדולות יותר וקשות יותר מאשר אדם שנחשב גדול.

אם נפסיק כולנו לדון אחרים, ונתחיל להעריך זה את זה, נראה אנשים באור חדש: אילו היינו בנעליהם, סביר מאוד שהיינו חושבים כמותם.

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: האם אתה נותן צדקה לפושטי יד ברחוב?

שאלה שנייה: אם לא, האם זה בגלל שאתה חושב שזה לא מגיע להם?

שאלה שלישית: האם קרה לך ששפטת שלא כהוגן מישהו ואחר כך התחרטת על כך?