"כי יש בושת משאת עוון, ויש בושת כבוד וחן." (בן סירא ד' כ"א)

מאמר דמיוני במעריב:

העלייה בדיווחים על מסחר באוכל לא-בריא בשנה האחרונה, הובילה להתכנסות לובי בכנסת שתובע להחמיר את הענישה הקבועה בחוק נגד סוחרי המזון. בתי המשפט דנים בעדויות מזעזעות של מספר צעירים, שסיפרו כיצד פיתו אותם סוחרים שהסתובבו ליד שערי בית הספר. אלה האכילו אותם בחטיפי שוקולד ממכרים, צ'יפס שומני, ומשקאות קלים מוגזים. החקיקה החדשה שעלתה לסדר היום תחייב את הסוחרים להתמקם במרחק של 500 מטר לכל הפחות ממוסדות החינוך. הממשלה שוקלת אפשרות לענוש גם את צרכני המזונות המזיקים הללו.

***

תאוות ואוכל

האוכל הכי גרוע לעולם לא יהיה כל כך גרוע. לאלו שמגזימים באכילה עלולות להיות בעיות, אבל הם בשום אופן אינם פושעים.

אם טענתם של הסוציולוגים צודקת, והיחס של האדם למין נובע מהתניות חברתיות בלבד, למה לא קיימות בחברה אותן התניות לגבי מזון, שתייה, הליכה או שירה? למה אנחנו מרגישים שמזון נמצא מחוץ להקשר כשמדברים על "התמכרות", ואילו מין כן נמצא במקום המתאים כשמדברים על "חרפה" או "פשע"? אנחנו מאפשרים לילדים שלנו לצפות בתוכנית טלוויזיה שעוסקות בבישול, אבל לגבי מין אנחנו הרבה יותר זהירים.

התשובה נמצאת בפרשת השבוע הזה, שם מכנה התורה את האישה המוכרת את גופה "קְדֵשָׁה" (בראשית ל"ח, כ"א). מלה מפתיעה מאוד, משום ששורשה של המלה הוא ק.ד.ש, מלשון קדושה.

במלה זו מגלה התורה את גודל הקלון שאליו יורדת הפרוצה, משום שעל פי היהדות, יחסים אינטימיים אמורים להיות מעשה של התעלות רוחנית אדירה.

זה לא הקנבס

מטרת האכילה היא קיום הגוף. ההתעמלות מיועדת לשמירה על הבריאות. אבל יחסים אינטימיים הם הרבה מעבר למעשה שמטרתו הנאה או הפריה בלבד. אפילו במעגלים המודרניים ביותר, נושאים היחסים האינטימיים אופי של חוויה רוחנית. יש בהם כוחות שאף פעולה גופנית אחרת לא יכולה להשיג. זהו 'מבחן הנאמנות'. 'המין יכול להפוך ילד למבוגר'. זהו 'אות למחויבות'. 'גשר לקרבה'...

כל הביטויים האלה, למרות חוסר השלמות שבהם, מצביעים על החוויה המינית בתור משהו מעבר למעשה גופני גרידא. יש בו כוח איכותי מרומם כלשהו. ובאותו פוטנציאל להתעלות טמון גם שורש הבושה. לכן המלה ל"קדשה" דומה למלה "קדוש" - שני הצדדים המנוגדים של אותה מטבע.

כשאנחנו לוקחים יצירת אמנות נפלאה ומשחיתים אותה, גודל הפשע שבוצע עולה ביחס ישיר ליופיו של הציור, מכיוון שהפשע, בלי שום ספק, איננו טמון בקריעת פיסת הנייר או הקנבס.

ככה גם בחיים. אם אנחנו משקרים, העברה אינה רק משום שלא ניצלנו את הפוטנציאל שלנו להיות ישרים.

רק בדברים שיכולים להביא לקדושה ולהתעלות, מצוי פוטנציאל לבושה כזאת. באותה מידה שמעשה כלשהו עשוי להעלות ולרומם את דרגתו של האדם, כך הוא עלול גם לטמא ולדרדר אותו.

***

התמתחות הנשמה

אם אדם יכול לעדן את עצמו באמצעות אתיקה, ערכים ומוסר, עליו לנצל זאת. האלטרנטיבה היא לשקוע אל תוך הברוטאליות והברבריות של הג'ונגל. אם נתייחס ליחסים אינטימיים כאל פעולה חסרת משמעות, אם נתייחס למילים כאל צלילים שאינם מחייבים, או למערכות יחסים כאל דחפים חולפים, אז לא נרומם את חיינו להיות משהו ששווה לשבח, אלא נשפיל אותם להיות דבר שראוי לגנות.

רגשות אשם מצביעים על המודעות שלנו לכך שתאוותינו הגשמיות מושכות אותנו כלפי מטה. שהעיניים הן המובילות אותנו ולא המצפון. שהתאוות מפתות אותנו ולא הערכים. שהתשוקה מנהיגה אותנו ולא תודעת התכלית.

בני אדם לא צומחים אל על כאשר הם מותחים את צווארם כדי להגיע לענף גבוה יותר. הם צומחים מתוך מתיחת כח הבחירה שלהם אל הטוב והנעלה יותר.

בעלי חיים רצים למקום שבו נמצאת הארוחה הבאה שלהם. בני האדם בוחרים להשקיע את עצמם למען מטרות נעלות. התחל היום. תתחיל לחיות לא רק כדי למלא את הבטן שלך, ולא רק כדי למלא את התאוות שלך, אלא עבור משהו הרבה יותר אנושי: נדיבות, חברות, צמיחה אישית...

אמור לי מהי הבחירה שלך, ואומר לך מי אתה עתיד להיות.

***

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: מנה שלושה דברים שהיית מעדיף למות ולא לעשות אותם.

שאלה שנייה: האם היית רוצה שלילדים שלך יהיה סולם ערכים יותר "ליבראלי" או יותר "שמרני" מאשר לך? מדוע?