חיים מלאים הרגלים אינם חיים של בן אדם. אם הולכים לעבודה היום רק משום שעשינו זאת אתמול, ויוצאים לחופשה כי זה מה שעשינו בשנה שעברה, זה לא "חיים". זה רק הרגל.
אנחנו צריכים לזכור מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים, וליישם זאת מדי יום. צריך שיהיה לנו ברור מדוע התחתַנּו, מדוע הבאנו ילדים לעולם. אנחנו חייבים לדעת למה התחלנו לעבוד לפחות כמו שאנו דואגים להשיג את העבודה שאנו רוצים. אחרת אנחנו בדרך לאבדון.
האלוקים אמר לנח לבנות תיבה במידות אדירות – בערך בגודלו של מגרש כדורגל! - משום שעמד להחריב את העולם במבול.
התיבה הייתה פרויקט שלקח לנח 120 שנים של עבודה קשה. היא נבנתה על פסגת הר, ואת כל חומרי הבניה היה צריך להעלות במעלה ההר. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ לשאול את נח מדוע הוא בונה ספינה על פסגת הר! זה נתן לו הזדמנות מצוינת להתריע על החורבן הקָרֵב. אבל, משום שאף אחד לא הקשיב, ורבים גם לעגו לו, עמד נח תחת ניכור רב ולחץ חברתי עצום. המדרש אומר שאנשים אפילו רצו להרוג אותו על בניית התיבה!
בכל אופן, כשלבסוף הגיעו המים, התרחש דבר מוזר: נח התעכב מלהיכנס לתיבה. הוא לא היה מוכן להינצל באמצעות אותם כלים שעליהם עמל קשה כל כך במשך 120 שנה! רק כשהמים הפכו למבול עז הוא נכנס אליה סוף סוף (ר' רש"י – בראשית ז', ז').
מה קרה?
אדם יכול להיות עסוק כל כך בהרגל השגרתי של ההכנות, עד שהוא אינו מבחין כשהרגע הגדול מגיע. נח היה שקוע כל כך בהצלת עתיד המין האנושי עד ששכח להציל את עצמו כשהגיע הרגע!
אבל הרגל אינו מוגבל רק להצלת העולם. מבצעים הרבה פחות נועזים עלולים להידבק באותה המחלה. אכילה יכולה להיות הרגל. אדם יכול למצוא את עצמו בסוף היום מנסה להיזכר בקושי רב, אם הוא אכל ארוחה מסוימת, שלא נדבר על מה היה באותה ארוחה. להרוויח כסף יכול להפוך להרגל. אם אדם לא יכול לבטא את הסיבה שגרמה לו להרחיב את שעות העבודה ולהגדיל את כמות האנרגיה שהוא משקיע על מנת להרוויח כסף, סימן שזה הפך אצלו להרגל.
כל דבר יכול להיות הרגל.
ככל שמתמעט החלק בחיים שלנו שמרגיש אמיתי, וככל שגדל החלק שהופך להרגל, אנחנו מחפשים יותר אחר הרפתקאות פראיות ובלתי רגילות ואחר בילויים מרגשים – ריפוי בהלם – כדי לנסות ולהחיות את האני הפנימי שלנו. כדי לנסות ולחוש שוב בדופק ה"חיים", כמו פעם.
חשנו את ההרגשה הזאת כשהתחלנו לעבוד במשרה שלנו, כשטעמנו לראשונה מאכל מסוים, כשפגשנו לראשונה בנשים/בעלים שלנו, כשהילד שלנו בא לעולם. אז חיינו באמת.
אנחנו חייבים לשאוף להפוך את החיים למשהו שונה מזיכרונות של "היה היו ימים שבהם חיינו כמו שצריך". אנחנו חייבים לעורר שוב את אותה רעננות ולהגיע אליה.
הרגלים זקוקים לשבירה ושינוי. צריך לפרוץ מבעד לקליפת השגרתיות שלנו ולחשוב שוב על מטרות החיים. לנסות דרכי חיים חדשות. להתנסות בכל אספקט בחיים שנושא את אותה ההרגשה החלולה והמזוגגת של ההרגל. אפילו אם במציאות לא יהיו שינויים של ממש, עצם הניסיון יוסיף רעננות ונעורים לימיך.
סיעור מוחות – שאלות למחשבה
שאלה 1: באיזה תחום בחייך אתה מרגיש כנתון ברוטינה קבועה?
שאלה 2: באיזה תחום בחייך היית רוצה שתהיה פריצת דרך?
שאלה 3: אילו מכשולים חיצוניים מונעים ממך פריצת דרך זו?
שאלה 4: אילו מכשולים פנימיים בתוכך מונעים אותך מלפרוץ?
(4) אביט, 30/9/2015 23:41
מאמר יפה. הבעיה הוסברה היטב..
הפתרון פחות :) לזהות את הרוטינה שהחיים הפכו להיות לא ככ קשה למצוא את החוט שיוציא אותך מהמעגל זה כבר די תעלומה..
(3) גרשון, 19/10/2012 14:57
החיים - הרגל - נכון . אבל שאלה
נכון שחלק מפעולות החיים נהפכות להרגל , ונכונה התיאוריה שבמאמר . אבל - חלק ( לא נכנס לשאלה אם הרבה או מעט ) מאלו שלומדים תורה , תורתם אמונותם " - האם אצלם זה לא נהפך להרגל . הם לא שואלים שאלות . לדעתי , דווקא שאלת שאלות , והכרה של האחר - תתרום הרבה יותר להתפתחות שלהם , גם אם ימשיכו לעסוק בלימוד כל הזמן . אצל חלקם זה הרגל כי זה הדבר היחידי שהם יודעים ומכירים
(2) אנונימי ב', 19/10/2012 08:58
תשובה
את יודעת, תמיד קל לתת עצות. גם מי שנותן עצות לא תמיד יודע ליישם את העצה שלו.
(1) אנונימי, 29/10/2011 19:57
שאלה
יופי הבנתי הכל אמרתם לי שאני צריכה לא להתרגל למשו להבין למה אני עושה ולהתרגש מהקיים.. אבל איך עושים את זה ?
אבמ, 18/10/2012 11:01
איך?
איך באמת עושים זאת כל מה שנכתב לעיל ידוע אבל מה חדש?