חיים מלאים הרגלים אינם חיים של בן אדם. אם הולכים לעבודה היום רק משום שעשינו זאת אתמול, ויוצאים לחופשה כי זה מה שעשינו בשנה שעברה, זה לא "חיים". זה רק הרגל.

אנחנו צריכים לזכור מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים, וליישם זאת מדי יום. צריך שיהיה לנו ברור מדוע התחתַנּו, מדוע הבאנו ילדים לעולם. אנחנו חייבים לדעת למה התחלנו לעבוד לפחות כמו שאנו דואגים להשיג את העבודה שאנו רוצים. אחרת אנחנו בדרך לאבדון.

האלוקים אמר לנח לבנות תיבה במידות אדירות – בערך בגודלו של מגרש כדורגל! - משום שעמד להחריב את העולם במבול.

התיבה הייתה פרויקט שלקח לנח 120 שנים של עבודה קשה. היא נבנתה על פסגת הר, ואת כל חומרי הבניה היה צריך להעלות במעלה ההר. אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ לשאול את נח מדוע הוא בונה ספינה על פסגת הר! זה נתן לו הזדמנות מצוינת להתריע על החורבן הקָרֵב. אבל, משום שאף אחד לא הקשיב, ורבים גם לעגו לו, עמד נח תחת ניכור רב ולחץ חברתי עצום. המדרש אומר שאנשים אפילו רצו להרוג אותו על בניית התיבה!

בכל אופן, כשלבסוף הגיעו המים, התרחש דבר מוזר: נח התעכב מלהיכנס לתיבה. הוא לא היה מוכן להינצל באמצעות אותם כלים שעליהם עמל קשה כל כך במשך 120 שנה! רק כשהמים הפכו למבול עז הוא נכנס אליה סוף סוף (ר' רש"י – בראשית ז', ז').

מה קרה?

אדם יכול להיות עסוק כל כך בהרגל השגרתי של ההכנות, עד שהוא אינו מבחין כשהרגע הגדול מגיע. נח היה שקוע כל כך בהצלת עתיד המין האנושי עד ששכח להציל את עצמו כשהגיע הרגע!

אבל הרגל אינו מוגבל רק להצלת העולם. מבצעים הרבה פחות נועזים עלולים להידבק באותה המחלה. אכילה יכולה להיות הרגל. אדם יכול למצוא את עצמו בסוף היום מנסה להיזכר בקושי רב, אם הוא אכל ארוחה מסוימת, שלא נדבר על מה היה באותה ארוחה. להרוויח כסף יכול להפוך להרגל. אם אדם לא יכול לבטא את הסיבה שגרמה לו להרחיב את שעות העבודה ולהגדיל את כמות האנרגיה שהוא משקיע על מנת להרוויח כסף, סימן שזה הפך אצלו להרגל.

כל דבר יכול להיות הרגל.

ככל שמתמעט החלק בחיים שלנו שמרגיש אמיתי, וככל שגדל החלק שהופך להרגל, אנחנו מחפשים יותר אחר הרפתקאות פראיות ובלתי רגילות ואחר בילויים מרגשים – ריפוי בהלם – כדי לנסות ולהחיות את האני הפנימי שלנו. כדי לנסות ולחוש שוב בדופק ה"חיים", כמו פעם.

חשנו את ההרגשה הזאת כשהתחלנו לעבוד במשרה שלנו, כשטעמנו לראשונה מאכל מסוים, כשפגשנו לראשונה בנשים/בעלים שלנו, כשהילד שלנו בא לעולם. אז חיינו באמת.

אנחנו חייבים לשאוף להפוך את החיים למשהו שונה מזיכרונות של "היה היו ימים שבהם חיינו כמו שצריך". אנחנו חייבים לעורר שוב את אותה רעננות ולהגיע אליה.

הרגלים זקוקים לשבירה ושינוי. צריך לפרוץ מבעד לקליפת השגרתיות שלנו ולחשוב שוב על מטרות החיים. לנסות דרכי חיים חדשות. להתנסות בכל אספקט בחיים שנושא את אותה ההרגשה החלולה והמזוגגת של ההרגל. אפילו אם במציאות לא יהיו שינויים של ממש, עצם הניסיון יוסיף רעננות ונעורים לימיך.

***

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה 1: באיזה תחום בחייך אתה מרגיש כנתון ברוטינה קבועה?

שאלה 2: באיזה תחום בחייך היית רוצה שתהיה פריצת דרך?

שאלה 3: אילו מכשולים חיצוניים מונעים ממך פריצת דרך זו?

שאלה 4: אילו מכשולים פנימיים בתוכך מונעים אותך מלפרוץ?