לקלינטון, עולה חדש צעיר ומיוחד מדרום אפריקה, יש ללא ספק ביטחון שלא קל למצוא בגבר טיפוסי בן 30. אולי זה בגלל שהוא הכל חוץ מאדם טיפוסי. לילה אחד ביוהנסבורג, לפני 10 שנים, הפכו חייו בבת אחת לקשים ומסובכים. חבר שלו שם לב שמאחורי המכונית שלהם נוסע רכב ובו שלושה גברים ואקדח.

קלינטון לחץ על דוושת הגז. כמה שניות אחר כך התחילו לירות עליהם. כדור אחד פספס את קלינטון ונתקע במשען הראש. כדור שני שרט את פניו ושלישי חדר לעינו הימנית.

בינתיים התוקפים הגבירו מהירות, ונעלמו.

הקהילה היהודית ביוהנסבורג התלכדה סביב קלינטון – תפילות נאמרו מחוץ לחדרו בבית החולים; מאות יהודים התפללו להחלמתו; ארוחות, תמיכה כלכלית והסעות לבית החולים הורעפו על המשפחה ועליו.

עינו הימנית הוחלפה בעין-זכוכית, והרופאים אמרו להוריו שלמרות שעינו השמאלית לא נפגעה, הוא לא יוכל לראות בה, משום שהכדור פגע בעצב הראייה. קלינטון שב להכרתו כגבר צעיר ועיוור, בקושי בן 20.

אולם באופן ניסי, עוד לפני שחרורו מבית החולים, התחילה ראייתו של קלינטון בעינו השמאלית לחזור. הצוות הרפואי לא ידע איך להסביר את התופעה. ראייתו שבה בהדרגה, השחור התבהר והפך שוב לתמונות, והוא נותר עם קו שחור ודק החוצה את שדה הראיה של עינו השמאלית.

"ה' סידר הכל כדי שהחיים שלי יינצלו"

"הכל לטובה, וה' מנהל את הכל. ה' סידר הכל כדי שהחיים שלי יינצלו – מעזרת הפרמדיק היהודי במקום בתוך כמה דקות, דרך חדר הניתוח המוכן בבית החולים הטוב ביותר ביוהנסבורג, ועד לתפילות הקהילה. כוחה של קהילה מאוחדת מדהים. הרגשתי שכל יוהנסבורג מתאחדת סביב העזרה שניתנה לי ולמשפחתי."

אחרי שקלינטון שוחרר מבית החולים, הוא נזקק למספר שבועות של התאוששות. אל הבדיקה האחרונה שלו - שבה קיווה לקבל מהרופא אישור לשוב לפעילות מלאה - הוא הגיע לבוש בטריינינג. הוא קיבל את האישור לו חיכה, וחזר הביתה מהמרפאה בריצה. לאחר שהשלים תואר מתקדם בפיזיותרפיה, קלינטון הגיע ארצה, וכעת הוא לומד עם חבריו גמרא בישיבת אש התורה, בעזרת זכוכית מגדלת ומשקפיים מיוחדות.

כששואלים אותו מאיפה יש לו גישה חיובית וקלילה שכזאת, הוא עונה, "יכולתי לבחור לעזוב את החיים או להתקדם ולצמוח. יכולתי לבחור להישאר במיטה ולהרים ידיים - הייתה לי בחירה, ואני בחרתי להתקרב לאלוקים. אלוקים נותן לנו את הנסיונות ואנחנו צריכים להבין שהכל לטובה. אולי זה לא נראה טוב באותו רגע, אבל ה' נותן לנו רק טוב. הצלחתי להמשיך בחיי, להשלים תואר בפיזיותרפיה, להיכנס לישיבה וללמוד. אבל כבר בהתחלה הייתי צריך לבחור לא להיכנע. הקשר האישי עם אלוקים עוזר. כשהייתי בתיכון, הייתי מתפלל לפני שהייתי יוצא לתחרות ריצה - רציתי להיות מחובר.

"תמיד הייתי אדם חיובי. תקרית הירי עוררה אותי לחשוב בצורה עמוקה יותר על מטרת חיי. למדתי כל כך הרבה על כוחה של התפילה. ה' שולט בהכל והוא רופא לכל. אני טיפוס תחרותי מטבעי, וזה עוזר לי להתמיד. ה' תמיד מזמן לנו נסיונות שאנחנו צריכים לעבור, ובעזרתו אנחנו לומדים וצומחים - אנחנו פשוט צריכים להתאמץ."

קלינטון לא מרחם על עצמו, הוא מרגיש את אהבת האלוקים למרות הירי והראיה המוגבלת שבאה בעקבותיו. לכל אדם יש ניסיונות משלו, אך נדיר למצוא מישהו שכמו קלינטון מתמודד איתם בצורה מוצלחת כל כך.

קלינטון מסביר, עם נצנוץ שכמעט אפשר לראות בשתי עיניו, "אולי הרווחתי משהו ובעצם לא איבדתי דבר. אולי הרווחתי טווח ראייה רחב יותר ממה שהיה לי קודם."