יש לי חברה שנישאה בגיל מאוחר, יחסית. למרות שמצאה את "האחד והיחיד", היא עדיין מחכה לאותו רגע של אושר עילאי. לדבריה, בעלה תואם לחלוטין את רשימת תכונות "הבעל המושלם" שלה, רשימה זהה לחלוטין לזו שאמי היתה כותבת לי, ולזו שאמה היתה כותבת לה. הוא רופא אורתודנט, מיישר שיניים, גבוה ודתי (בסדר הזה). הבעיה היא שנמאס לה מההבטחות שלו לעזוב את ה'קופסה הקטנה', האורבנית והסטרילית שבה הם מתגוררים ולעבור לבית עם חצר, סלון גדול, ופוטנציאל לעיצוב מקורי. הוא עדיין משלם את ההלוואה הענקית שלקח לצורך לימודי האורתודנטיה, ובינתיים, הוא לא מוכן להיכנס לחובות נוספים. היום שבו יעברו דירה יהיה, לפי התכנון שלה, היום המאושר בחייה.
עד אז, גוון סמוי של ייאוש אפרפר צובע כל יום בחייה. הקול שאומר לה "החיים רימו אותי", הוא החזק ביותר שהיא שומעת.
מובן, שברגע שתעבור דירה, היא תתחיל לשמוע את הקול ששואל: "זה הכול?"
כשהייתי אישה בשלה בת 18, הייתי בטוחה בדבר אחד: לא רציתי להינשא לגבר כדי לזכות בביטחון כלכלי, במעמד מסוים או כדי לברוח מהבדידות. לא רציתי להינשא לגבר שלא היה לו חזון לחיים המשותפים שנבנה יחד. כעבור כמה חודשים כבר עמדתי עם חתני המיועד במסיבת האירוסין שלנו. ההתמקדות שלי במחשבה והנחישות שלי הפכו למציאות בעולם הגשמי. במהלך שנות נישואינו, עם כל העליות והמורדות שמאפיינות יחסים המבוססים על גדילה, לא היה דבר שהאפיל על שמחת הרגע שבו התחילו חיינו המשותפים. בחרתי באותו רגע אז, ומיליון פעמים מאז.
אני לא טובה יותר מחברתי, אך זכיתי בצורת חשיבה אחרת. גם בתוכי יש קולות. להורים שלי היה חזון עבורי, ואני שקלתי אותו. אך בסופו של דבר, קולי-שלי היה הקול הרם ביותר שהרשיתי לעצמי לשמוע, הקול החזק ביותר, זה שידעתי שיוביל אותי בדרך הנכונה.
אושר אמיתי נובע מהידיעה שיש לאדם מטרה בחיים, שהוא אינו חי את חייו לשווא
כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו שלו, כל אחת בדרכה שלה. לכל אחד מאיתנו ייעוד ייחודי משלו, שאיש מלבדו לא מימש, או יממש. אושר אמיתי נובע מהידיעה שיש לאדם מטרה בחיים, שהוא אינו חי את חייו לשווא.
כדי לממש את עצמנו, עלינו לשאול את עצמנו ללא הרף מי אנחנו, לאן אנו הולכים, ולמה נזדקק כדי להגיע לשם. אלו הן שאלות מהותיות ביותר למי שמבקש לחיות חיים מאושרים ובעלי משמעות. רובנו מקבלים מהורינו, חברינו, או סביבתנו תסריט לחיים שעונה על שאלות אלה. אך האם אלה התשובות הנכונות עבורנו?
תמונת חיים ממומשים
שרגא אייזנשטרק, מורה בבית ספר יסודי בירושלים, מעולם לא תכנן להיות גיבור, אבל כשפגש את הילדים ממשפחת היילברון, משהו קרה. בשל נסיבות החיים, אביהם לא יכול היה לתפקד כאב. אמם המתוקה, השברירית, לא הצליחה להשתלט בקולה הענוג על שלושת ילדיה שהיו בלונדינים חמודים - אך פראיים. ואז נכנס שרגא לחייהם. מורה בבית ספר יסודי נושא אחריות רבה, אך זו אינה כוללת צלצול לבית המשפחה על מנת לוודא שהילדים יקומו מהמיטה גם בבקרים ירושלמיים קרים, או בלילה - כדי להבטיח שהם אכן לבושים בפיג'מות וכבר צחצחו שיניים. כל אלה הפכו להיות חלק משגרת יומו של שרגא.
זמן מה לאחר שנכנס שרגא לחייהם, נהרגה גב' היילברון בתאונת דרכים טרגית, שגבתה גם את חיי בנה הצעיר. שרגא עזב את הכול, וכמעט שלא מש משני הילדים שהתייתמו בפתאומיות. אם שאלו אותו כמה זמן יידרש לו כדי לעזור להם לעבור את הטראומה, פרק הזמן המינימלי שבו נקב כלל את הגיעם לבגרות. זה היה הייעוד שלו, והוא היה חכם מספיק לעלות על הרכבת הזאת ולהתמיד בנסיעה.
לא צריך להתעמק בסיפור כדי להבין כמה משמעותית תהיה השפעתו על חיי הילדים. היא תותיר חותם על כל מהלך חייהם. אך מי מאיתנו שאינו מתבונן מתחת לפני השטח, לא יבחין בהשפעת הדבר על המורה הצעיר עצמו. הוא גילה את הצד ההרואי, הרחום והרוחני שלו- עצמו, צד שעלול היה להישאר חבוי מעיניו, לו היה מעדיף למצוא מפלט באדישות.
למה אנחנו כאן?
יש סיבה להיותנו כאן, ויש סביבנו כאלה שיודעים זאת. השכנה שנמצאת כאן כדי לפתוח את דלת ביתה לכל מי שזקוק לסעודת שבת; החבר שנמצא כאן כדי לאהוב את בנו למרות האכזבה שהוא חש כשהנער דוחה את כל מה שחשוב בעיניו; החבר-לעבודה שנמצא כאן כדי להעלות חיוך על שפתותיהם של הזקוקים לעידוד. אלו אנשים שיודעים מדוע הגיעו לכאן, וחיים את חייהם בתחושת ייעוד ומימוש עצמי, שחומקת מרבים מאיתנו.
כדי למצוא את דרכנו בעולם זה, עלינו להימנע ממלכודות שמונעות מאיתנו לממש את עצמנו.
למדו לשמוע את קולכם-שלכם, לא זה של הוריכם. אנו עלולים להתבלבל בין מה שאנחנו צריכים לעשות, לבין מה שהורינו (החיים או המתים) גרמו לנו לחשוב שעלינו לעשות כדי שחיינו יהיו בעלי משמעות. גרימת נחת להורים היא חלק חשוב מהיותנו בנים ובנות טובים להורינו, אך בטווח הארוך, אם תחיו חיים מלאי משמעות, אם יהיה בכם להט עשייה, הוריכם יהיו מאושרים ביותר.
מימוש הפוטנציאל שלכם דורש מאמץ בלתי נלאה. אנחנו מעריצים אנשים שמתאמצים מאוד כדי שדברים מסוימים יקרו. עבור כמה מאיתנו, מאמץ זה דורש תכונות או רכוש שאין לנו. הם משקיעים את כישרונם, את הכריזמה שלהם או את כספם. אם נסתכל סביב, נבחין באלו שמשקיעים במאמץ את הדבר היקר להם ביותר: את נפשם. מאמץ כזה הוא הרבה יותר משמעותי ובעל ערך ממשאבים גשמיים. אל לנו לשכוח שהדרכים למימוש עצמי תמיד נמצאות בהישג ידינו. מה שיש לנו הוא הרבה פחות חשוב ממה שאנחנו.
אל תפחדו מכישלון. אנחנו נכשלים ומנסים שוב. אנחנו נותנים לעניין הזדמנות נוספת, והפעם אנו מגייסים את כל ההתלהבות והמרץ האפשריים. ו... אנחנו נכשלים שוב. כשדפוס זה חוזר על עצמו מספר פעמים, אנו מפסיקים לנסות. בסיפורי מסעותיהם הרוחניים של אנשים אחרים, נדיר לשמוע על כל התחנות שבדרך. צמתים כואבים הם הזדמנויות לצמיחה, והם בלתי נמנעים. בסופו של דבר, גם דרך ארוכה ומתפתלת תוביל אותנו למקום שאליו אנו צריכים להגיע, אבל רק אם נתעקש להמשיך בה.
בהירות והתמקדות. לפעמים, אני רואה את עצמי בעיני רוחי משוחחת עם מלאך, קטגור, מציל חיים... מלאך המוות מופיע לפניי בחלום.
"באתי אלייך, ציפורה", הוא אומר בעדינות.
"לא! לא עכשיו, אני לא מוכנה."
רגע של שתיקה. הוא טוב אליי, נותן לי זמן לחשוב מה אני באמת רוצה לעשות עם השנים שנותרו לי, אם נותרו לי שנים. הרגע הזה, כמוהו כנצח. "מה את עדיין רוצה לעשות, וכמה זמן זה ייקח?" הוא מברר.
המלים מתגמגמות מפי לבסוף. "לבנות. להנחות. ללמד. הילדים. הילדים. זה ייקח שנים. תן לי חיים. אני אשתמש בהם!"
אני נרתעת לאחור, מדמיינת את חברתי המבוגרת, הנשואה, אומרת לו: "אתה רוצה להגיד שאני תמיד אשאר בבית הקטנטן הזה? אני אמות לפני שאצא מהעיר?!"
יש חלומות שקשה להתעורר מהם, אבל אם אנחנו מתעקשים, אנחנו יכולים לזהות את צלצול השעון הפנימי שקורא לנו להתעורר.
(19) רינה יפה עסיס, 22/2/2011 16:37
עונג רוחני
לאחרונה ואין מקרה נגלה לי אוצר מאמרים של הרבנית צפורהץ חפשתי מאמרים על השמחה ומצאתי אותם במאמריה היקרים מפזץ זוהי באמת שמחה אני תקווה ותפילה שיהיו לי ולנו לתועלת ולזכות מתוכם את בנות ישראלץ ולרבנית יישר כוח גדול! שתמשיך להאיר בחכמתה משפחות רבות בארץ ובכל חלקי עולמו של הבוראץ ברוכה כרות אם המלכותץ
(18) יעל, 27/11/2009 23:01
נפלא...
תודה על המאמר הנפלא, המעביר מסר של אמת ונקיון... זורה אור היכן שחשוך ועוזר לכל מחפשי הדרך, שואלי השאלות, מטילי הספקות ואלה שעדיין לא מצאו את המשמעות המופלאה שלשמה הגיעו... אז יישר כח... ומקווה שאלה שבאמת זקוקים יגיעו לקוראו... תודה.
(17) , 27/11/2009 08:38
חסד בלבד?
חזון עשיית החסד שהרבנית הציעה משותף לכל בני האדם, אבל לנו כבני עם ישראל יש חזון של תיקון עולם במלכות שדי שהוא הרבה יותר גבוה מהקשבה לקול הפנימי האישי בלבד
(16) אנונימי, 24/11/2009 19:09
משמעות ואמונה
אני קוראת די הרבה, ובשקיקה יש לומר, את המאמרים באתרכם ונהנית לקרוא וללמוד בכל פעם מחדש דברים שמחיים את הנפש, חודרים עמוק פנימה ללב. וברגעים של שפל, אני 'בורחת' אליו ומבקשת שיראה לי את הדרך הנכונה, האם זו המטרה בחיינו בעולמנו זה? לרדוף אחר כסף? כבוד? אגו? או שמא יש משהו הרבה יותר עמוק וחשוב, משהו מספק, משהו שנותן טעם לחיים. ואכן אני מסכימה עם הנאמר כאן, 'צמתים כואבים בחיים, הם אכן הזדמנויות לצמיחה אדירה, בעיניי, כי אז, בשפל המדרגה אנו מגלים את הכח העצום הגלום בתוכנו, הכח להמשיך למרות כל הקושי.
(15) , 23/11/2009 18:07
לא כ"כ הבנתי איך אני מגיעה לקול הפנימי שלי ויודעת שבאמת זה הוא ולא מחשבה אחרת שאינה אמיתית וטובה? תודה
(14) , 18/11/2009 09:11
מה אומר ומה אגיד כלום לא קורה בעולמנו ללא סיבה, אין הפתעות אבל כל כך לנו לקבל את הדברים , ברגע של שיטוט באינטרנט הגעתי לאתר והמילה משמעות קפצה לעיני אז החלטתי להכנס, קראתי את כל המאמרים בשקיקה והם מאד עזרו לי במיוחד בעקבות מחשבות רבות שצצו לי, לגבי עצמי . תודה גדולה על השיעור שלמדתי.
(13) יעל, 17/11/2009 11:42
לשמוע מחדש את הקול הפנימי
יש דרכים שונות לעורר מחדש את הקול הפנימי ולהקשיב לו. ביצירה, במדיטציה ובדרכים נוספות כגון טיפול בשיטת NSA
(12) אנונימי, 17/11/2009 08:51
יפה אהבתי
(:
(11) רבקה, 16/11/2009 17:29
לא צריך הרבה
אשה יקרה וצעירה נפטרה. וחברתי שתבדל לחיים ארוכים וטובים, אמרה לי שהיא לא הכירה אותה רק פגשה אותה פעם אחת בביקור קצר בביתה. אבל , אמרה חברתי,שתזכור אותה תמיד לטובה ובאהבה, כי היא נתנה לה במתנה את עיפרון האיפור שלה, כדי שחברתי תתאפר ותהיה יפה עוד יותר.
(10) אורית, 16/11/2009 13:33
הקול הפנימי
כן, הקול הפנימי הוא שקט, לוחש, לא צועק לנו מה לעשות. הוא לא נעלם, אם נהיה בשקט מידי פעם נוכל לזהות אותווללכת בעקבותיו ובעקבות הלב, אז אל יאוש, זה רק עניין שלתרגול
(9) אנונימי, 16/11/2009 11:54
תשובה למיכל
גם בימים קשים, תני לעצך את הכוח לשמוע את הקול הפנימי וגם אם קשה, לאנשים חרשים יש את שפת הסימנים, היעזרי באדם יקר וקרוב וחיזרי לשמוע את הקול הפנימי שלך.
(8) מיכל, 16/11/2009 10:22
זה נורא חכם להגיד לנו להקשיב לקול הפנימי
את זה גם אני יכולה להגיד, ואמרתי והייתי אומרת ואני מסכימה עם זה אבל מה לעשות כשאיבדנו אותו, את הקול הפנימי? כשהוא הופך להיות רק עוד הד המתוסף לכל ההדים שמסביבי?כשלי כבר אין את השמיעה החדה מספיק להקשיב לו?
(7) מילה, 16/11/2009 10:20
איזה יופי. "החיים רימו" והסבא הצדיק שנפטר וחשבת ששם בשמים יפעל להנאותיך רק "בוגד" ושוכח אותך... אולי תכתבו על משפט יפיפה ששמעתי לאחרונה והוא חשוב "שתהיה מסירות נפש לשמחה"!!!!!!!!! לצחוק ולשמוח ולצחוק ולשמוח.
(6) אנונימי, 16/11/2009 04:37
מאמר חכם ומקסים
מאמר חכם ומקסים
(5) נגה חדיף, 15/11/2009 21:39
מקסים
קראתי והתרגשתי, תודה על הניעור!!!
(4) צבי, 15/11/2009 20:39
כ"כ נכון ואמיתי
(3) מילה, 15/11/2009 19:33
מקסים. אני בת 40 נשואה באושר ואם ב"ה ועדיין ממורמרת משהו ונלחמת להשיג את החלומות האבודים... עדיין לא התבגרתי די, רק קצת כדי לדעת שזו טעות פטאלית. עכשיו אני מנסה לקבל כוחות ליישם את התובנה החדשה והשברירית שלי.
(2) , 15/11/2009 14:55
חיים בעלי משמעות
ממש התעודדתי, מלים חכמות, הגיון בריא, אמת צרופה. רעיונות הנותנים כח להתגבר על כל משבר ולהחליט לחשוב באופן חיובי על משמעות החיים. יישר כח!!!
(1) , 15/11/2009 12:06
תגובה
יש דברים בגו אך הפסיכולוגיה השיכלית וחשיבה קוגנטיבית סותרים את המציאות המיל שלי