היום העשירי של השליש השני של ההריון השלישי של ויקי קראוס נפתח בדממה מעיקה. היא קמה בוקר אחד ולא הרגישה תנועות עובר. השוקולד לא עזר וגם תכסיסים אחרים לא הניעו דבר. היא מיהרה עם בעלה, סטיב, לבית החולים ושם יֻלְּדָה בניתוח חירום. היום העשירי של השליש השני של ההריון השלישי של ויקי קראוס נחתם בדממה מעיקה.

אבל הלידה השקטה לא היתה הצרה היחידה באותו יום: הרופא התורן שניתח אותה פעל, למרבה התדהמה, תחת השפעת סמים, והרשלנות האיומה שלו פגעה ברחם עד שבית החולים נאלץ לבשר לויקי שלא תוכל ללדת עוד.

כשבידיהם האבחון העצוב של אי פריון שניוני, יצאו ויקי וסטיב למסע האימוץ שלהם. אבל כבר בתחילתו בלמה את דרכם הניירת: שתי תיבות סימון ניצבו תחת שורת ה"דת", אחת לצד המילה "קתולית" והאחרת לצד "פרוטסטנטית". עד מהרה התברר לבני הזוג שאימוץ ילד יהודי הנו בלתי אפשרי.

עם תקוות מנופצות ביד ודכאון שמתחיל לנבוט בלב חיפשה ויקי הסחת דעת בהולה. זו נמצאה בדמות קורס ל"הפקת רדיו מקצועית", שבמסגרתו היה עליה להכין, בין השאר, ראיון מוסרט באורך חמש דקות. אלא שברגע האחרון הבריז לה המרואיין שלה, והיא נותרה עם בעיה רצינית שעתידה לשנות את חייה.

אי פריון פורה

נואשת למצוא מחליף, פנתה ויקי באופן אקראי לקבוצת תמיכה למבקשי אימוץ וביקשה לראיין את מי שעמדה בראש הארגון. במסגרת הראיון שיתפה ויקי בקשיים שעברו היא ובעלה כשביקשו לאמץ ילד או ילדה על מנת לגדלם כיהודים.

יומיים אחרי הראיון צלצל הטלפון בביתה של ויקי. על הקו היתה ראש קבוצת התמיכה, המרואיינת שויקי הכירה יומיים קודם לכן, כשבחרה בה באקראי בעת חיפוש של הרגע האחרון. "לגמרי במקרה - אמרה המרואיינת - נתקלתי היום בילדה יהודיה שזקוקה לבית. אם את מעוניינת, התקשרי למספר הזה עד השעה עשר הערב".

משפחת קראוס קפצה על ההזדמנות, ואחרי שנה וחצי של ביורוקרטיה הפכה הילדה היהודיה היפהפיה הזו לבת משפחת קראוס. באותו היום שבו סיפק בית המשפט את החותמת הסופית על חוקיות האימוץ, ויקי נכנסה להריון באופן טבעי. עשרה חודשים אחרי שנולדה התינוקת המאומצת, היא ילדה בת בריאה ושלֵמה. בהמשך דרכם אימצו הקראוסים שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ובסך הכול מונה היום משפחת קראוס שני הורים וששה ילדים.

השקעה רווחית

אבל עוד בימי ההמתנה לאישור חוקיות האימוץ הראשון, החלו להגיע אליהם שיחות. "זה נכון שאתם בהליך אימוץ של ילד יהודי? בכל מקום שאליו אנו מגיעים נאמר לנו שאין כזה דבר אימוץ ילדים יהודיים. איך בדיוק עשיתם את זה?".

ומן העבר השני: "ילדה יהודיה בניו־מקסיקו שצריכה משפחה ... ילדה בניו־יורק ... תינוק בן יומו בפלורידה".

יש ביקוש ויש גם היצע - כל מה שצריך זה שדכן. הקראוסים החלו לתווך בין הפונים, ובמקביל פנו לכמה גופים יהודיים במטרה לכונן תכנית רשמית, אבל בכל מקום נענו בשלילה. המיזם אינו רווחי דיו כדי להצדיק את השקעת הזמן והמשאבים שהוא דרש. כך למשל הגיעה התגובה הבאה מאחד מן המלכ"רים היהודיים: "לא ניתן לגבות 25 אלף דולר, כדי למסור למשפחה ילד עם צרכים מיוחדים או נערה מתבגרת. המטרה שלנו היא להרויח מספיק כסף כדי לשלם את המשכורות שלנו. מצטערים".

סטיב ובנו רפי בבר מצוה שלו

כך, לאחר דחיות חוזרות ונשנות החליטו ויקי וסטיב להקים את הארגון בעצמם. הם יסדו את JCAN, רשת לאימוץ ילדים יהודיים, הארגון הראשון בעולם שמסייע למשפחות יהודיות באימוץ ילדים יהודים. רוב מקרי האימוץ העוברים דרכם הם של ילדים עם צרכים מיוחדים. בשנה הראשונה לפעילותם פעלו בתקציב צנוע של 11,000 דולר וסידרו בתים ל-99 ילדים יהודים. בשנה הבאה, שיכנו 200 ילדים. נכון לשעת כתיבת שורות אלה מצא הארגון בתים ליותר מ-2,000 ילדים.

מלאים בסיפוק של מי שמגשימים את ייעודם הם פועלים בהתנדבות יום אחר יום, מתוך ענווה ויראת כבוד. הם זכו לראות את יד האל פעמים רבות לאורך התהליך.

מעגל שנסגר

יום אחד הגיעה לידיהם רשימה של 11 ילדים שנזקקו לבית, אחד מהם תינוק שזה עתה נולד עם גזע מוח בלבד, בלי מוח. הם הצליחו לשכן את עשרת הילדים, אבל לא את התינוק. לא נודע מה אירע אתו.

כמה חודשים אחר כך נאמה ויקי בכנס אימוץ בלוס אנג'לס. אחריה עלתה לדבר נואמת ממוצא אינדיאני, שסיפרה בין השאר על חוק הקובע שאם ילד הוא (לפחות) 1/16 אינדיאני, אין למסור אותו לאימוץ מבלי לקבל את רשות השבט שאליו הוא קשור. ויקי התיידדה אתה ושמרה איתה על קשר.

זמן מה אחר כך הגיעה פנייה אל משפחת קראוס על אודות נערה יהודיה שהרתה לנער אינדיאני. החוק - ידעה ויקי - עלול לתקוע אותם. היא פנתה אל ידידתה החדשה, וזו עזרה לה להשיג את רשות השבט למסור את הילד לאימוץ אצל משפחה יהודיה.

סטיב וויקי עם בנם רפי

בקיץ שאחריו נכחה משפחת קראוס בכנס נוסף, ושם שבה ונתקלה בחברתה, הדוברת מן הכנס הקודם, אלא שזו למרבה ההפתעה דחפה עגלת תינוק. "מזל טוב!", קראה ויקי, "לא ידעתי שיש לך תינוק. איזה יופי!".

התינוק, כך התברר, לא היה אלא אותו תינוק יהודי שנולד בלי מוח. "אמרו שהוא לא יאריך ימים", אמרה הידידה, "אז החלטתי שאצליח להתמודד עם אימוץ לטווח קצר".

למרבה הצער, שבוע אחרי הכנס נפטר אותו תינוק יהודי לבית עולמו. הקראוסים השיגו מימון לקבורה יהודית ואף דאגו לשלם למישהו שיאמר עליו קדיש.

המפגש 'האקראי' בכנס הראשון, זה שכבר פתר בעיית אימוץ אחת, קשר יחד את כל החוטים בסיפורו של התינוק.

הכרטיס הזוכה

הסיפור שממלא את סטיב בגאוה הרבה ביותר אירע לפני 20 שנה.

"הגיעה אלי פנייה. אשה בת 42, בהריון, שהרופא הסביר לה שבשל התקה כרומוזומלית יש סיכוי של 7% לְנָכוּת חמורה וסבירות גבוהה לאי פריון. הרופא מפציר לעשות הפלה והיא אובדת עצות".

"אמרתי לה, 'בגיל שלך יש סיכוי של 6% לבעיות בכל הריון. אז את מדברת אתי על אחוז אחד נוסף?! דמייני שקנית כרטיס לוטו ונאמר לך שיש לך סיכוי של 93% לזכות בפרס הגבוה. האם תזרקי את הכרטיס לפח?'".

סטיב הבטיח לה שאם חס ושלום יוולד ילד מוגבל, והיא תחליט שהיא אינה מסוגלת לגדל אותו, הוא ימצא עבורו משפחה חמה. "על זה אני לוקח אחריות מלאה".

התינוק נולד בריא ושלם מכל בחינה אפשרית. בכל יומולדת שולחת האם תמונה של הילד לסטיב יחד עם ברכות הודאה על דבריו והדרכתו ששינו את חייה.

אימוץ של ילד הוא מעשה אדיר של גמילות חסדים. "אני אוהב לעזור לילדים ולמשפחות", אומר סטיב. "זו ההרגשה המדהימה ביותר לתת למישהו חיים טובים יותר. כל ילד הוא עולם מלא. הרי יש יותר מדרך אחת להציל חיים".

צילום: גייב פירס, Unsplash.com