רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

מהאפלצ'ים לירושלים: נערה ספקנית מחפשת את האמת שלה

ט׳ באב ה׳תשפ״א ט׳ באב ה׳תשפ״א 18/07/2021 | מאת פנינה ניימן

סיפור מסעה של אישה אחת והפיכתה מאשת הרים ליידישע מאמא

שריל יאנגס נולדה למשפחה אדוקה של נוצרים שומרי שבת, חברים בכנסיית האל ("היום השביעי"). אביה, האח ויקטור יאנגס, היה כומר הכנסייה שלהם, מנהיג כריזמטי שהנחה טקסי הטבלה רבים במהלך השנים. הייתה לו רק חברת קהילה אחת קטנה שסירבה בעקשנות להטבלה: בתו, שריל.

בגיל 16 היא נכנעה לבסוף ללחץ המשפחתי ואפשרה לו להטביל אותה. כשהיא התבקשה לחתום על תעודת ההטבלה, שכללה התחייבות לשמש ולשרת בתור "גפן משגשג של המושיע", היא סירבה. היא לא רצתה למכור את עצמה לדת שלא הייתה בטוחה לגבי אמיתותה ב- 100%.

מתבגרת ספקנית

שריל הייתה מתבגרת ספקנית ותרה באופן אינטואיטיבי אחר מידע על בורא העולם.

"כשהייתי בת 14, הייתי במחנה קיץ עם קבוצה מהכנסייה שלנו. ערב אחד, כולם ישבו סביב המדורה, שרו והתפללו. איכשהו, עצם יופיו של הטקס לא סיפק אותי. אם כבר, זה רק העצים את הכמיהה הבלתי פוסקת בתוכי. רציתי יותר מזה.

משמאל לימין, בשורה האחרונה: אני, אמא שלי ואבא שלי

"טיפסתי במעלה גבעה מיוערת והשקפתי על השמיים הפרושים מעל עצי האורן המיתמרים מעל. הכוכבים המנצנצים היו כל כך קרובים, הרגשתי חיבור עמוק לאלוהים. עמוק בפנים, מחשבה חדשה החלה להתגבש בי. אלוהים, בורא השמיים המרהיבים מעליי, היה ללא ספק מספיק גדול כדי לשמוע את תפילותיי. אמרתי לעצמי, 'אם אלוהים שבשמיים הוא כל כך עוצמתי עד כדי כך שברא שמיים אלה, אני יודעת שהוא יכול לשמוע את התפילה שלי. אני לא צריכה מתווכים! מעתה והלאה, אני עומדת להתפלל רק לאלוהים בעצמו!" (1)

שריל הייתה תולעת ספרים ובלעה בשקיקה ספר אחר ספר בחיפוש ידע אודות אלוהים ואודות מטרת חייה בעולם. המילים הבאות של טולסטוי גרמו לה לחשוב, "אלה הן השאלות הגדולות של החיים שכל אחד צריך לענות עליהן: האם אלוהים קיים? האם יש חיים אחרי המוות? האם יש שכר ועונש? מהי מטרת החיים?" שאלות אלה הזינו את תשוקתי למצוא ידע נוסף. ככל שקראתי יותר, כך הבנתי שיש עוד הרבה יותר לדעת. התחלתי לערוך רשימה של ספרים שהייתי נחושה למצוא ולקרוא אותם. אבא שלי התבדח פעם שאני מזכירה לו אלכוהוליסט שמכור למשקה, והייתה מידה של אמת בדבריו. קראתי כמו אחוזת דיבוק, בלעתי ספרים רבים בחיפוש תשובות לשאלותיי".

למרות שהיו לה שאלות רבות, שריל פחדה לבטא את חששותיה. היא החלה לחפש תשובות בענפים שונים של הנצרות, אולם בכל כנסייה היא מצאה מנהגים חדשים ואמונות שסתרו את האופן שבו תפסה את אלוהים.

האנטישמיות המעודנת שלה והחשדנות כלפי יהודים מנעו ממנה לחקור את היהדות לעומק

כשהחלה את לימודיה בקולג', היא החליטה לחקור את כל דתות העולם. החברה שבה גדלה החדירה בה אנטישמיות מעודנת וחשדנות כלפי יהודים, שמנעו ממנה לחקור את היהדות לעומק. במקום זאת היא החליטה לללמוד את הקוראן, אך לא הצליחה להבינו.

בייבל קולג'

היא החליטה להמשיך את השכלתה במידווסט בייבל קולג' במיזורי, שהתגלה כנקודת מפנה בחייה. שם פגשה שריל את ג'ון מאסי, שהיה חוקר התנ"ך ולו עמדה להינשא.

"כמתבגרת, התמודדתי עם ספקות ופחדים לגבי הדת, אולם ה... תגובה של הנצרות כלפי הספקנים שחשבו מחוץ לקופסה מנעה ממני לבטא את מחשבותיי המטרידות. במשך שנים הרהרתי בהן שוב ושוב בעודי ממשיכה לחפש תשובות. למרבה האירוניה, בקולג' המיסיונרי למדתי שהברית החדשה נוצרה מתוך אוסף מכתבים שאנשים החליטו לכתוב – אנשים שאפילו לא התיימרו להיות נביאים.

"בקולג' המיסיונרי, בגיל 19, מצאתי לבסוף מישהו שיכולתי לדבר איתו... בערב קייצי אחד, ג'ול [חברה שלי שהיא גם מורה] ואני עמדנו יחד תחת עצי האלון מול ביתה. דיברנו על התנ"ך וג'ול אמרה שהיא מוטרדת מכך שהדת שלנו לוקחת רק כמה מצוות מתוך הברית הישנה ומתעלמת מכל השאר. המילים שלה הרעישו משהו בתוכי. נאבקתי עם שאלה זו במשך שנים. הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי מישהו מבטא אותה בקול רם".

הייתה זו ג'ול שהציעה לראשונה לשריל לצאת עם ג'ון מאסי. לא חלף זמן רב והשניים התארסו והחליטו להקים את ביתם בג'ורג'יה, ליד הוריו של ג'ון.

המעבר לאפלצ'יה

שם קיבלה שריל את שוק חייה. למרות שהבינה כי המחותנים שלה מנהלים חיים פשוטים יותר מהחיים אליהם התרגלה בקליפורניה הדרומית, היא לא הבינה את גודל הפער עד לאחר החתונה.

היא דמיינה חיים בבית חווה חביב עם גדר עץ לבנה. במקום זאת, הבית היה חדר קטן בירכתי בית המחותנים שלה, עמוק בתוך הרי האפלצ'י. היו אלה שנות השבעים, וכעת היה על שריל להתרגל לבית ללא חדר שירותים, במקום שבו מקלחת חמה ומרגיעה הייתה מותרות בלתי אפשריים, ושירותים מחוץ לבית היו הנורמה.

בזמן הלימודים ייצג ג'ון את התמונה המושלמת של הגבר המודרני. הוא נראה כמו דמות מהודרת בחליפה שלו ונהג במכונית נחמדה. לשריל היו כל הסיבות להאמין כי הוא רגיל לכל אותם סטנדרטים של המעמד הבינוני בדיוק כמוה. כיוון שגדלה בשנות השישים, הייתה לשריל מעט מנטליות אנטי-חומרנית, והיא לא ממש התרגשה מהמחשבה על חיים מחוספסים מעט. למרות זאת, חיי הנישואין שלה היו מלאי אתגרים כתוצאה מהבדלי התרבות הגדולים בהם נתקלה על כל צעד ושעל. סגנון החיים החדש בעל הקצב האיטי היה רחוק מרחק שנות אור מכל מה ששריל דמיינה בעבר.

מילדות חונכה שריל לא להתלונן, והיא למדה שהטוב ביותר הוא לא להרגיש רגשות כלל. בנוסף חונכה שריל להאמין כי חובתה היא להיכנע לרצון בעלה, כך שלמרות הקושי להסתגל למצבה החדש, היא מעולם לא חשבה להתנגד לבעלה.

שריל עבדה קשה כדי להסתגל לחייה החדשים ולקבלם. עם הזמן היא למדה כיצד לשאוב מים מהבאר, להקים מדורה, להכין את עוגיות החמאה של סבתא, ולשחוט את האייל שצדו בניה לארוחת הערב.

חלוצה בחינוך ביתי

מחוז ווקר בג'ורגי'ה, המקום שבו גידלו ג'ון ושריל את ילדיהם, היה ידוע בכך שבתי הספר הציבוריים בו היו כושלים ועניים. שריל מעולם לא פגשה מישהו בעל השכלה אקדמית באזורים אלו; הרוב המוחלט של האנשים שפגשה לא סיימו בית ספר יסודי, ו- 40% מהתושבים לא ידעו קרוא וכתוב. שריל הייתה נחושה בדעתה לחנך את ילדיה בחינוך ביתי, החלטה שקיבלה בעקבות הניסיון האישי שלה עם המוסר הרופף הקיים במערכת החינוך הציבורי של ארצות הברית. היא תמיד הייתה אידיאליסטית, וברגע שהפכה לאמא, היא תיעלה את התשוקה שלה לחינוך ילדיה.

 סמואל והסוס שלנו, באקשוט

"השיעורים שלי כללו הרבה יותר מתוכנית הלימודים הסטנדרטית של קריאה, כתיבה, וחשבון... תמיד דאגתי להכניס גם הרבה שיעורים לחיים לתוך הדיונים הכיתתיים שלנו. בדרך זו הצלחתי להחדיר בילדיי את הגישות והערכים שאביהם ואני טיפחנו במהלך השנים. בנוסף הקראתי להם מהברית הישנה... החלק אהוב עליי נקרא 'גברים מצליחים' ופיתחתי אותו ככלי שיעודד את בניי להתעלות מעל החשיבה הרווחת בחברה הרודפת אחר סיפוקים מידיים. רציתי שתהיה להם הזדמנות לעתיד טוב יותר, שהם יגדלו ויהפכו לאנשי חזון, ויבנו לעצמם חיים שמתעלים על החיים העלובים של אנשי הכפר".

מלבד מספר שנים בודדות בהן התגוררה ליד שמורה אינדיאנית באוקלהומה או ליד אמה האלמנה בג'ופלין, מיזורי, את רוב 23 השנים הבאות בחייה בילתה שריל בהרי האפלצ'ים. מבחינה חומרית התמודדה המשפחה עם עוני בלתי פוסק, ושריל נאבקה בכל כוחה כדי להזין ולחמם את משפחתה. למרות עוניים, בורכו בני הזוג מאסי במשפחה יפה ובה עשרה ילדים בריאים ומתפקדים היטב.

פרידה מהכנסייה

מבחינה רוחנית, הם הלכו בדרך ייחודית משלהם. כבר בשלב מוקדם בנישואיהם, המחקר המעמיק של ג'ון בתנ"ך הוביל אותו לדחות את הנצרות, מה שגרם לשריל האדוקה מפח נפש עמוק. על אף שהיו לה ספקות כמעט כל חייה, הצליחו הוריה להחדיר בה את האמונה שקבלת ישו כמושיע שלהם תבטיח גאולה נצחית. היא הייתה מפוחדת מכדי להרהר באפשרות של ויתור על הנצרות - היה זה סיכון שהיא לא חלמה אפילו לקחת. במשך שבע שנים היו בני הזוג שרויים במחלוקת בעמדותיהם האישיות בנושאי דת.

פעם אחת כשפתחה ספר תנ"ך היא הרגישה כאילו אור נדלק בתוכה והמאבק הממושך שלה עם שאלות ביחס לנצרות עבר לקדמת הבמה. שריל החלה לראות את התקֵפוּת בבסיס האמונות של ג'ון, והחליטה לשתף פעולה עם בעלה.

 משפחה במעבר

אחד הדברים הקשים בהשתייכות לדת זו היה התחושה המחניקה שאין עוד מה ללמוד

"במשך עשרות שנים נלחמתי עם עצמי בעודי מנסה ליישב את הסתירות בין הדת לבין מערכת היחסים האישית שלי עם הבורא. אחד הדברים הקשים בהשתייכות לדת זו היה התחושה המחניקה שאין עוד מה ללמוד. כאדם בעל יכולת חשיבה עצמאית, גיבשתי דעות משלי על העולם. הסתכלתי מעלה אל הרקיע וראיתי שמיים אינסופיים פרושים מעליי. לצד האינסופיות הבלתי נתפסת של העולם, המורכבות השוכנת בדנ"א של התאים המיקרוסקופיים בבוהן הקטנה ביותר שלי היוותה גם היא הוכחה משמעותית לא פחות לאינטליגנציה כה אינסופית ועצומה, שהתמלאתי יראת כבוד".

"לאחר שהייתי עדה ממקור ראשון לגדולתו של העולם הגשמי, נותרתי עם התהייה כיצד יכול העולם הרוחני להיות כה פשטני וצר. אם העולם הגשמי מלא בתחושה של אינסופיות, כיצד ייתכן שהעולם הרוחני כה מוגבל, ומכיל רק כמה אמונות ומנהגים? האם לא אמורה הדת להיות עשירה במורכבותה לפחות כמו העולם הגשמי?"

ג'ון ושריל האמינו באל אחד שברא את העולם, והעניק לאנושות את הברית הישנה. הם המשיכו לנוח בימי שבת. הם הפסיקו ללכת לכנסיה, והדבר גרם לניכורם מהקהילה ומבני משפחתם המורחבת. הם היו לבדם.

ייתכן שהיו נשארים בהר וממשיכים לשמור על הדת בדרך שבה גיבשו לעצמם, אלמלא הבינה שריל שילדיה הגדלים זקוקים לסוג כלשהו של קהילה כדי למצוא בני זוג מתאימים ולהקים משפחות משלהם ביום מן הימים.

החיפוש אחר אנשי האלוהים

ג'ון היה הראשון שהציע שהם יחקרו את היהדות, כיוון שהוא הכיר בכך שגם היהודים נחים בשבת ולומדים את הברית הישנה. המפגש הראשון שלהם עם היהדות הביא אותם לקהילה קונסרבטיבית בצ'טנוגה שבטנסי. שריל התרשמה מהרב, בוגר הרווארד מצוחצח, ונמלאה השראה מטקס הקידוש. הם השתתפו בתפילות שם לזמן מה, עד שצורת הלבוש של אנשי הקהילה גרמה להם לרתיעה והם החליטו להמשיך הלאה בחיפושיהם.

השלב הבא במסעם הביא אותם לבית כנסת רפורמי ברומא שבג'ורג'יה, אולם דבר בבית הכנסת או בתפילות לא דיבר אל בני הזוג מאסי. אז פגש ג'ון את הרב מייקל כץ, רב אורתודוקסי בצ'טנוגה. הבנים במשפחת מאסי זוכרים את הצהרתו הנלהבת של אביהם כשנפגש עם הרב כץ. "לראשונה בחיי, פגשתי אדם שהצליח לענות על השאלות שלי!" תוך כדי שהוא פועל לפי הנחיות התורה לדחות מועמדים אפשריים לגיור, הציע להם הרב כץ לפנות לקהילת האוניברסליזם היוניטרי. עם זאת, הסטנדרטים המוסריים הרופפים המקובלים באותה קהילה הניאו את בני הזוג מאסי מלהתעניין בה.

ג'ון חזר לרב כץ וניסה שוב. הפעם ניסה הרב לדחותו על ידי כך שסיפר לו שהתפילות נערכות בעברית, שפה שלא יוכל להבין. ג'ון לא נרתע, אז הרב הזמין אותו ואת בניו הבכורים לבית הכנסת. עם הזמן, הוזמנה משפחת מאסי לשבתות.

שריל וילדיה נשבו ביופיה של השבת היהודית. היא אהבה את הדרך שבה דיבר הרב כץ עם ילדיה, ושמחה מאוד כאשר הצליחה הרבנית טובי כץ לענות על חלק מהשאלות שהטרידו אותה. הייתה זו שריל שהחליטה ראשונה שהיא רוצה להתגייר. לאחר זמן מה, החל ג'ון להתעניין בתנועת הנוחידיזם (2).

 דוד, מיד אחרי הגיור

בני משפחת מאסי גדלו, והבן הבכור, ג'ואי, החליט להתקדם במסעו הרוחני מבלי לחכות להחלטת הוריו בנושא. הוא קנה לעצמו טנדר והתחיל לנסוע לאטלנטה על בסיס יומיומי כדי ללמוד תורה. ג'ואי קיבל את התורה כאמת האולטימטיבית, והבין שכל מה שנדרש ממנו היה שמירה על שבעת חוקי נוח של בני נוח. ג'ואי אהב לצוד, הוא אהב את היערות, את אנשי ההרים, ואת התרבות בה גדל. בהשוואה לכל אלה, העיר הרגישה קרה וזרה. הוא נאבק עם הבחירה שעמדה בפניו; להתגייר ולהפוך ליהודי, או להישאר נאמן לבני נוח? פחדו הגדול ביותר היה שמשפחתו לא תלך בעקבותיו אל היהדות, אך למרות הכל החליט ג'ואי להתגייר. הוא חש שבאמצעות היהדות, ועל-ידי שמירת תרי"ג מצוות הוא ייצור מערכת יחסים קרובה עם אלוהים. ג'ואי עבר לאטלנטה והתגייר. אחיו נייט הלך בעקבותיו זמן קצר לאחר מכן, וכך עשו שאר בני המשפחה.

ארבעת בניהם הבכורים התגיירו וטסו לירושלים כדי ללמוד בישיבה

תוך מספר שנים בודדות התגיירו ארבעת בניהם הבכורים של שריל וג'ון וטסו לירושלים כדי ללמוד בישיבה. החמישי הלך בעקבותיהם. באותה תקופה שוב עמדה אמונתם של בני משפחת מאסי במבחן. שריל ילדה תינוקת שמצבה הרפואי לא היה תקין והיא נפטרה בגיל חודש.

האירוע השפיע קשות על המשפחה, ושריל התמלאה באבל. בעקבות משבר זה התפרקו נישואיהם של בני הזוג מאסי, וג'ון ושריל התגרשו.

מציאת שלווה בארץ ישראל

שנתיים לאחר מכן התגיירה שריל יחד עם ילדיה הצעירים יותר וקיבלה את השם צירל ראס. היא עלתה יחד עם שאר משפחתה לישראל, שם התאחדו כולם לבסוף. (אביהם הלך בעקבותיהם והתגייר גם הוא מספר שנים לאחר מכן). אחרי שנים של חיפוש וסבל, מצאה צירל לבסוף שלווה.

"עמדתי במקום הקדוש ביותר בעולם, בכותל המערבי, שריד לבית המקדש המרהיב שהיה קיים פעם על פני האדמה... כל חיי התפללתי, הפניתי את תפילותיי אל בורא השמיים והכוכבים והתחננתי בפניו שיעזור לי במסע חיי. כשאני חווה תחושת ריקנות ובדידות, בלתי מודעת לאמת, נאחזתי בציפורניי באדמה בעודי מטפסת באיטיות ובמאמץ רב במעלה ההר של מסע חיי.

"...עכשיו נשמתי משתוקקת למצוא את המקום שלה לצד כל אותן נשים שנראו כה שקועות בתפילה ובחיבור לאלוהים. התאפקתי והלכתי לכיוון הכיכר, מלאת הכרת תודה עצומה על כך שהצלחתי לבסוף להתחבר לאלוהים בין כל ההמון של נשמות משתוקקות".

היה זה בישראל שחלומה של צירל ראס התגשם לבסוף, כשהיא ישובה אל שולחן השבת שלה, מוקפת בעשרת ילדיה היהודים, מקשיבה לשירתם הנעימה לאוזן של ילדיה וחבריהם. היא שכרה דירה בעיירה קטנה ומתפתחת בהרי יהודה. רוח החדשנות והחלוציות שלה דחפו אותה להפשיל שרוולים ולהתחיל להקים קהילה מקומית של דוברי אנגלית. היא ארגנה שיעורי תורה והביאה מרצים שונים, ולא חלף זמן רב לפני שהפכה לחברה ידועה ואהובה מאוד בקהילתה.

קטע ממכתב שכתבה לחבריה היהודים בארצות הברית מבטא רגשות אלו.

"אני מרגישה שכל החוויות בחיי נועדו להביא אותי לרגע הזה. אלוהים תמיד שם אותי במצבים שבהם לא היתה לי ברירה אלא לסלול לעצמי דרך משלי. כאן, בעיירה המתפתחת הזו, יש בי תחושת יעוד. בעזרת השם אגיע להיות חלוצה ואסלול דרכים חדשות, רק שהפעם אני בונה אותן על אדמה קדושה, בארץ קדושה. הפעם, הכל יהיה לנצח".

לאחר שבע שנים כאם חד-הורית נישאה צירל ראס לאברהם - יהודי שגדל בניו יורק – ידע כמוה את הכאב שבנישואים כושלים, וכן את הכאב הכרוך במחלה כרונית מגבילה שנמשכת לאורך החיים.

"הרקע שלנו לא יכול היה להיות שונה יותר. אברהם גדל בקראון הייטס, והלך לחיידר. ואני? דרום קרולינה והרי האפלצ'י נמצאות במרחק רב מאוד מקראון הייטס...

"למרות כל זאת, אברהם ואני מצאנו הרבה מן המשותף. יש משהו בחוויות החיים הכואבות – לא משנה מה מקורן – שמקרב בין אלו ששרדו אותן. תהפוכות חיינו אילצו את שנינו להתעלות מעל המגבלות שלנו ולפתח פרספקטיבה רוחנית יותר על החיים. חוזקה זו הפכה לאבן היסוד של מערכת היחסים שלנו, הבסיס להבנה העמוקה שהתפתחה בינינו. הפכנו לשותפים אמיתיים בכל מובן. ומעבר לכך, היינו המעריצים הגדולים ביותר זה של זה".

עם נישואיה לאברהם, צירל ראס זכתה לבנות בית חמים ושליו במקום בו ילדיה ונכדיה מרגישים אהובים ורצויים.

מסעה יוצא הדופן של צירל ראס ואישיותה הכריזמטית הפכו אותה למגנט עבור יהודים רבים הנמצאים בשלבי חיפוש. מהו המסר שלה אליהם? "ביקרתי בארבעת קצווי תבל בחיפוש אחר המתכון לחיים, ולאחר כל המאמץ אני יכולה לומר בכנות שמצאתי אותו אצל היהודים".

באפשרותכם לקרוא את סיפורם של האב, האם ועשרת ילדיהם שכולם התגיירו בספר שיצא לאור לאחרונה The Mountain Family, מאת צירל ראס ברגר ופנינה ניימן (בהוצאת Mesorah Publications). לחצו כאן להזמנת הספר.

(1) כל הציטוטים לקוחים מתוך ספר הזכרונות של שריל, The Mountain Family, בהוצאת Mesorah Publications.

(2) אחרי המבול ציווה אלוהים על נוח ובניו לשמור על שבעה דיברות. אלה כוללים את האיסור על עבודת אלילים, גניבה, גילוי עריות, רצח, קללת שם האל ונטילת איבר מבעל חיים חי. הדיבר השביעי מורה על הקמת מערכת משפט. לפי התורה, אלה הם הדיברות עליהם נדרשים הלא-יהודים לשמור כדי לחיות חיים ישרים והגונים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן