לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן, עיירה בת פחות מ-2500 תושבים בדרום־מזרח צרפת, זכתה לאחרונה במענק לא שגרתי: אריק שוואם, יהודי יליד וינה, נפטר בגיל 90 והוריש לעיירה את ההון הקטן שצבר במהלך חייו. לפני שמונים שנה, בימיה הקודרים של השואה, הצילו תושבי העיירה הזו את חייו של שוואם, של משפחתו ושל עוד אלפי יהודים נוספים.

שוואם היה בן 13 בלבד כשהגיע עם הוריו וסבתו ללֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן, בקיץ 1943. מעט ידוע על מסעה של המשפחה, מעבר לעובדה שכאשר הגיעו לצרפת נכלאו במחנה הריכוז הצרפתי רִיוֶוזַאלט הנודע לשמצה, בדרום צרפת. ממשל וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים, גירש כ-8,000 יהודים, צוענים ו"בלתי־רצויים" נוספים לרִיוֶוזַאלט. רבים נשלחו משם לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. המחנה נסגר ב-1942 ומרבית האסירים היהודים נשלחו אז אל מותם; לא ידוע איך הצליחה משפחת שוואם להמלט.

הם עשו את דרכם ללֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן ב-1943, אולי בעקבות שמועה על היות המקום חוף מבטחים ליהודים. כשהגיעו התקבלו בידי תושבי המקום והוסתרו, במשך שנתיים ארוכות, בבית הספר המקומי. יחד עימם הוסתרו, בעיירה ובכפרים הסמוכים לה, אלפי יהודים נוספים, תוך הסתכנות אדירה מצד התושבים.

לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן התנגדה באופן פעיל לממשלה הפרו־נאצית במשך שנים. כשגרמניה הנאצית פלשה לצרפת ב-1940 והעמידה את ממשלת הבובות לשלוט על חלקים נרחבים מצרפת, הפצירו הכומר המקומי ואשתו בבני העיירה לעשות ככל יכולתם לעזור ליהודים. אנדרה טרוֹקמֶה, מנהיגה הרוחני של הקהילה הפרוטסטנטית במקום, ואשתו מגדה, נשענו על מסורת מושרשת היטב של חיבה וכבוד ל"אנשי התנ"ך". הידיעה על עֲיֶרֶת־המקלט הגיעה ליהודים בכל רחבי אירופה, אשר החלו לעשות את דרכם אל עבר לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן וסביבותיה.

אנדרה ומגדה טרוֹקמֶה

כשצרפת החלה לגרש את יְהוּדֶיהָ למחנות מוות ב-1942, הגביר טרוֹקמֶה את מאמצי השכנוע שלו. הוא עודד את בני קהילתו לתת מקלט ליהודים ולהסתיר אותם מעיני הנאצים וממשלת וישי, שחיפשו לעצור אותם ולגרש אותם למחנות השמדה. תושבים רבים בעיירה ובסביבתה נענו לקריאה, וסכנו את חייהם להציל יהודים.

מגדה טרוֹקמֶה היתה מאתרת חרש משפחות שמוכנות להעמיד את נכסיהם לטובת יהודים. עירוניים היו מכניסים יהודים לבתיהם, וחקלאים היו מסתירים אותם ברפתות, אסמים ומבנים אחרים שלהם. במקביל, פעלה קבוצת מתנדבים בתחנת הרכבת המקומית למצוא את היהודים המגיעים, לקבל את פניהם ולהוביל אותם בבטחה אל עבר מקומות המסתור שהוכנו עבורם. מנהיג דתי נוסף, הכומר אדוארד תייס, עסק בהברחת יהודים אל שווייץ השכנה. הוא הוביל את הפליטים בדרכים סודיות אל הגבול עם שווייץ, שם העבירם לידי פעילים פרוטסטנטים מן הצד השני, שהובילום למקום מבטחים.

מדובר היה כמובן בפעולה מאד מסוכנת. עד מהרה הפכה לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן ליעד מרכזי לפשיטות חיילי וישי אשר אספו יהודים - והענישו בחומרה כל מי שהסתירו יהודים. ב-1942 נכנסה משטרת וישי אל העיירה. "האנשים האלה הגיעו לכאן כדי לקבל עזרה ומקלט", אמר טרוֹקמֶה לשוטרים וסירב להסגיר את מקומם. המשטרה הוסיפה עוד רבות לפשוט על העיירה, המתח הוסיף עוד רבות לעלות, אבל הכומר לא ויתר. "עשו את רצון הא-ל, לא את רצון האדם", קרא לאנשיו.

בפברואר 1943, עצרו הנאצים קבוצת מנהיגים מקומיים, ביניהם הכומר אנדרה טרוקמה ובן־דודו דניאל טרוקמה. דניאל, שניהל פנימיה לילדים ובית ספר בלֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן, נמצא "אשם" בהסתרת יהודים במוסדות שבניהולו. הוא נשלח למחנה הריכוז קומפיין, לאחר מכן למחנה דורה־מיטלבאו ומשם למיידנק, שם נרצח.

אנדרה טרוקמה הוחזק במשך חמשה שבועות במחנה־מעצר ליד העיר ההיסטורית לימוז'. כשנדרש לחתום על מסמך שבו הוא מתחייב למלא אחר הוראות ממשל וישי, סירב. ולמרות שמנהיגם הדתי לא היה עימם, המשיכו תושבי לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן והכפרים השכנים בפעילות החיונית של הגנה על יהודים.

בדרך נס שוחרר אנדרה טרוקמה. הוא חזר ללֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן והמשיך במלוא המרץ בפעילות ההצלה שלו, גם אם בחשאיות רבה יותר מבעבר.

ילדים יהודים ניצולים בלֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן

עם תום המלחמה, שבו הוריו של אריק שוואם לוינה. אביו שהיה רופא תכנן כנראה לחזור לעבוד שם. אריק עצמו נשאר בלֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן עד 1950, אז עבר לעיר ליון כדי ללמוד רוקחות. נראה ששוואם לא היה קשור במיוחד לקהילה היהודית במהלך חייו - הוא נשא אשה צרפתייה לא יהודייה ולא היו להם ילדים - אבל הוא חוט ארוך של הכרת הטוב קשר אותו, למשך חיים שלמים, לעיירה הזו אשר הצילה אותו ויהודים כה רבים נוספים.

לפני כמה שנים יצרו שוואם ואשתו קשר עם ראש העיר של לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן, ז'אן מישל איראוד, ודנו עמו באפשרות להותיר את עזבונם לעיירה. אריק שוואם נפטר ב-25 בדצמבר, 2020. כמה שבועות אחר כך, פנה הממונה על העיזבון למועצת העיירה והודיע להם ששוואם, אשר בינתיים התאלמן, אכן הותיר לעיירה את חסכונות חייו.

"ביחס לגודל של העיירה שלנו, מדובר בסכום נכבד בהחלט", אמר ראש העיר איראוד לכתבים. העיזבון עומד על סך משוער של 2 מיליון יורו, שהעיירה מתכוונת להשקיע בתכניות חינוך ופעילויות לילדים ולנוער, על פי בקשתו של שוואם. 

המתנה של אריק שוואם אינה ההכרה היחידה שקיבלה לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן, עבור המחסה שנתנה ליהודים בתקופת השואה. 32 מתושבי עיירה, ובהם אנדרה ומגדה טרוקמה, הוכרו על ידי "יד ושם" כחסידי אומות העולם. מעריכים כי בין 3,000 ל-5,000 יהודים ניצלו ממוות בטוח בתקופת השואה בזכות תושבי העיירה.

ב-1990 זכתה העיירה להוקרה קולקטיבית ב"יד ושם" עם חניכת גן קטן ולוח־הנצחה לתושביה. לֶה שַׁמְבּוֹן־סוּר־לִינְיוֹן היא אחד משני יישובים היחידים שזכו להכרה קולקטיבית כזו. ב-1998 העניק "יד ושם" לתושבי הכפר תעודת הוקרה מיוחדת על התנהגותם המוסרית במהלך המלחמה.