ד"ר מוריס הרטשטיין, מבכירי רופאי העיניים בישראל, נולד בסנט לואיס, מיזורי. בעקבות אביו פנה ללימודי רפואת עיניים, שאחריהם התמחה באוקולו־פלסטיקה - כירורגיה פלסטית בעצמות וברקמה הסובבות את העין. בשנת 2004, בעת שעבד כרופא באוניברסיטת סנט־לואיס, יצא יחד עם אשתו אליסה לשבתון בן עשרה חודשים בארץ.

"אחרי כמה שנים אינטנסיביות במיוחד - כינון משפחה עם ארבעה ילדים שהגדולה שבהן מתחת לגיל 6 ופיתוח הקריירות של שנינו - חיפשנו משהו מיוחד. זכרנו לטובה את הארץ, שבה בילינו חצי שנה משמעותית במיוחד מיד אחרי נישואינו, ועל כן החלטנו לחזור אליה לשנת שבתון".

ד"ר הרטשטיין עורך בדיקות עיניים (צילום: זוהר צברי)

הרטשטיין, 57, הוקצה למרכז הרפואי "אסף הרופא", והמשפחה קבעה מושבה במרכז הארץ. "הרגשנו מין אנרגיה שמאד אהבנו, הילדים היו מאושרים, ותוך כמה חודשים היה לנו די ברור שאנחנו לא רוצים לעזוב". הם האריכו את השבתון בשנה, ואז בשנה נוספת, ולבסוף התיישבו סופית בארץ.

ספארי בדרום אפריקה

מוריס הרטשטיין פתח מרפאה פרטית ואליסה השיקה קו אופנה לנשים מניקות. ב-2012 יצאה המשפחה לטיול ספארי בדרום אפריקה, שבמהלכו חלפו על פני כמה משכונות הפחונים במדינה. "מראה ה'סְלַמְס' האלה הותיר רושם עמוק על זַק בן ה-12, והוא שאל אם נוכל אולי, בטיול הבא, ללכת למקום שבו נוכל להתנדב".

הרעיון מצא חן בעיני כולם, וכשהם התיישבו לחפש להם יעד לטיול הבא, אף מקום לא נראה מתאים. ואז, יום אחד, עלתה האפשרות של אתיופיה. בערב טעימות מן המטבח האתיופי שאליו הוזמנו, התוודעו לכמה מדמויות המפתח המעורבות בסיוע לאחרוני היהודים באתיופיה - 10,000 אנשים, נשים וטף המרוכזים במתחם גונדר שבצפון אתיופיה וממתינים לעלייתם ארצה.

זק ואליאנה בטיול הראשון, 2012

כך נפגשו עם חבר הכנסת לשעבר אברהם נְגוּסֶה, פעיל ותיק למען יהודי אתיופיה, ואף יצרו קשר עם הרב מנחם ולדמן, שהקדיש את חייו להעלאת יהודי אתיופיה ארצה.

"אני מגיע" אמר הרב ולדמן, כשמוריס התקשר אליו לשאול על האפשרות להתנדב שם. עוד באותו ערב התייצב הרב בבית הרטשטיין. הוא ישב איתם שעה ארוכה וסיפר להם על המתרחש במקום, על סוגי ההתנדבות והמתנדבים, ועל מה שעוד יש לעשות. "כשהוא עזב, אנחנו כבר היינו סגורים על המקום". משפחת הרטשטיין תכננה את הטיול שלה לינואר 2013.

דליה הרטשטיין עם ילדים, גונדר

"הם כאן בשבילך"

כשנחתו בגונדר נדהמו למראה עיניהם. "תנאי המחיה היו קשים מנשוא. לא היו מים נקיים לשתיה או לרחיצה ולא היתה גישה לטיפול רפואי. בימינו - לראות עשרות אנשים שחיים בבקתות חדר אחד, עשויות בוץ, ללא שירותים, קירור או די אוכל - היה מזעזע".

עד מהרה מצאו עצמם בני המשפחה עסוקים בנגינה, בשירה ובלימוד, ומוריס לא חשב לרגע לספר על משלח־היד שלו. "באנו לשם כדי להתנדב עם הילדים שלנו. תחום העיסוק שלי לא היה רלוונטי". עד אותו בוקר שבו נתקל באחד מאנשי הקשר הישראלים שעזרו להם לארגן את הטיול, ואז נודע הדבר.

כמה שעות אחר־כך, כשסיימו בני המשפחה את תפילת המנחה, הם מצאו כ-300 אנשים ממתינים להם. "מה קורה פה?", שאל מוריס את המתורגמן.

"הם כאן בשבילך", השיב הלה, " רוצים שתבדוק להם את העיניים".

משפחת הרטשטיין מלמדת את תושבי גונדר שירים ישראליים

מבולבל הסתכל הד"ר בילדיו. "תבדוק אותם, אבא", הפצירו בו "בשביל זה אנחנו כאן". עם פנס־עט ומתורגמן, העביר ד"ר הרטשטיין את שארית היום בבדיקת מגוון בעיות עיניים, שאת כולן זיהה אבל לגביהן לא יכול היה לעשות מאום. "כל שיכולתי לעשות היה לתאר את שראיתי, ולהמליץ להם לבקש עזרה בבית חולים סמוך".

"הטיול הראשון הזה לאתיופיה חשף אותנו לרמה של עוני שלא ידענו שקיימת כמותה בעולם. לא יכולנו להפסיק לחשוב על הילדים, על האנשים, על המצוקה הנוראית". משלא יכלו להרפות, החליטו לשוב ולבקר במקום, אבל הפעם - לבוא מצויידים.

מרפאת עיניים בגונדר

ד"ר הרטשטיין הגיש בקשה לקבל רשיון לעסוק ברפואה באתיופיה. במקביל הכשיר את בני משפחתו במשימות השונות הנדרשות במרפאת עיניים. הוא לימד את בניו, זק (14) ויונה (12), איך להשתמש בטבלת אותיות ואיך להחליף עדשות, ואת הבנות, דליה (18) ואילנה (17), הכשיר למלאכה העדינה יותר של חלוקת התרופות שהוא עתיד לספק למטופלים.

כשהגיעו לגנדור בפעם השניה התקבלו בהתרגשות גדולה. מאות התקבצו סביבם, לזכות ולקבל טיפול. הרטשטיין בדק כל אחד מהם באופן אישי, וחילק הוראות לילדיו באשר להמשך הצעדים. אליסה היתה מְתָאֶמֶת הפעולות בשטח: היא ניהלה את התור וּוִדְּאָה שהעניינים יתקדמו כסדרם.

אליסה הרטשטיין מנהלת את המרפאה

"זאת היתה חויה ממריצה ומלכדת במיוחד. אף אחד לא התעייף לרגע. מאוחר בלילה היינו נוחתים חזרה ב'מלון', שבו המקלחת סיפקה טיפה אחת לְדַקָּה, והמיטות סיפקו שפע של פשפשפים, אבל איש לא התלונן".

זק ויונה עם הילדים במתחם

"ההזדמנות לחלוק עם ילדיי את החוויה שבעזרה לזולת, את העוצמה שבשינוי חייו של אדם אחר, היתה מרגשת מאד".

חזרה לאתיופיה

מאז הביקור הרשמי הראשון בתפקיד רופא עיניים, הלכו והתחזקו קשרי משפחת הרטשטיין עם אתיופיה ועם יהודי גונדר. "בכל פעם שחזרנו, נמצא תחום נוסף שבו נדרשה העזרה שלנו". כל אחד מן הילדים חזר לשם פעמים רבות. "בין אם זה סיוע במרפאה, משחק עם הילדים, הוראת עברית או חלוקת בגדים ותרומות אחרות - הם תמיד להוטים לחזור ולתת יד".

בדיקות עיניים גם בתקופת הקורונה, גונדר

עבדותו של הרטשטיין התרחבה במידה ניכרת כשהחל לעבוד בשיתוף עם "מיזם הקָטָרַקְט של ההימלאיה" (Himalayan Cataract Project) - ארגון צדקה שֶׁמְּמַמֵּן ניתוחים, ופועל גם באתיופיה, שבה קָטָרַקְט הוא הגורם מספר אחת לעיוורון. ביחד עם צוות של מנתחים, הקים הרטשטיין חדר־ניתוח מאולתר בכפר ליד גונדר, שם 'הריצו' 200 ניתוחי קטרקט, ליהודים ולא־יהודים כאחד.

"במשך כשבוע עבדנו פחות או יותר ללא הפסקה. הצורך שם קיצוני, בכל היבט אפשרי".

ד"ר הרטשטיין בוחן אדם שעומד לעבור ניתוח קטרקט

הכשרה בישראל

בשל הצורך בפיתוח מומחיות בקרב רופאים מקומיים, הוחל בתכנית הכשרה בארץ עבור רופאים מקומיים. ב-2015 נחת בישראל הרופא האתיופי הראשון כדי לעבור הכשרה אצל הרטשטיין. במהלך החודש ששהה כאן, הכיר ד"ר טֶסְפַלֶם הַאגוֹס מאוניברסיטת גונדר, טכנולוגיות ויישומים מתקדמים שיכול היה לקחת עמו הביתה, לאתיופיה.

ד"ר אַלֶמְנְיוּ דֶמִיסִי התמחה אצל ד"ר הרטשטיין במשך שנה, בבית החולים אסף הרופא. הוא המנתח האוקולו־פלסטיקאי היחיד בקרב 18 מיליון בני אדם

באוכלוסיה של 110 מליון בני־אדם, היו אז באתיופיה רק 200 רופאי עיניים. חמשה־עשר מהרופאים האלה עברו הכשרה בארץ. היום יש סה"כ חמשה מנתחים אוקולו־פלסטיקאים בכל רחבי אתיופיה - שלשה מהם הוכשרו בארץ, אחד מהם הוא הד"ר אַלֶמְנְיוּ דֶמִיסִי שקיבל מימון להכשרה בת שנה בארץ. "זה יחולל שינוי גדול במקום", אומר הרטשטיין, "אבל זו עדיין רק טיפה בים. הרופא הזה חוזר לאתיופיה והוא אחראי עכשיו על 18 מיליון בני־אדם".

מיזם האוכל

מוטרד ממצב הבריאות הכללי של הילדים במתחם, חזר הרטשטיין, הפעם עם קבוצת רופאים וחוקרים, שסקרו במשך ארבעה ימים 1000 ילדים, ומצאו שהם סובלים מתת־תזונה חמורה. ממצאיהם הובילו להקמת תכנית הזנה דחופה, במימון ה-SSEG (Struggle to Save Ethiopian Jewry), שסיפקה ל-500 ילדים ול-200 נשים מיניקות - שתי מנות מזון ליום. תורמים נוספים של התכנית הם קרן DEAR, קרן מנדל, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה (NACOEJ) והסוכנות היהודית.

ב-2018 הוזמן הרטשטיין להצטרף אל נשיא המדינה ראובן ריבלין בביקור הרשמי הראשון של מדינת ישראל באתיופיה

הזמנה לכנסת

באוגוסט 2020, בשעה שמלחמת אזרחים השתוללה באתיופיה, הוזמן הרטשטיין להציג את ממצאיו בכנסת. בין הנוכחים היתה שרת העליה והקליטה, פנינה תמנו־שטה, שדבריו על התנאים הנוראיים במתחם זעזעו אותה. תמנו־שטה החליטה להגביר את הלחץ ולמצוא מימון נוסף להעלאת שארית הפליטה מאתיופיה.

ב-3 בדצמבר 2020, הצטרף הרטשטיין למשלחת מיוחדת בראשות שרת הקליטה והעליה, אשר העלתה ארצה 315 עולים חדשים מאתיופיה.

"בין העולים החדשים היו רבים ממטופלַי במהלך השנים", אמר הרטשטיין. "לראות אותם מגיעים בפועל, על מנת להתחיל כאן חיים חדשים, זו חוויה מדהימה".

עם השרה פנינה תמנו־שטה ומנהיגי הקהילה במתחם גונדר

מִכָּל יְלָדַי הִשְׂכַּלְתִּי

"כשאני מסתכל אחורה, נדמה לי שזה ביטוי אמיתי של העקרון היהודי המכונן: 'תיקון עולם'. בעינַי, זה חלק גדול ממהותו של יהודי".

ד"ר הרטשטיין ומשפחתו שפרו את הָרְאִיָּה של 5,000 אתיופים בקירוב, והמספר גדֵל בהרבה אם מביאים בחשבון את פירות ההכשרה של הרטשטיין.

עם העולים החדשים בדרכם לארץ, דצמבר 2020

"אין ספק שזה נתן לילדים שלנו תחושה של הֶקְשֵׁר בעולם והערכה עמוקה לדברים שאולי לא תמיד חשבנו להודות עבורם - בית יציב, אוכל, שירותים נקיים, מקלחות חמות, טיפול רפואי. זה מכניס את הדברים לפרופורציה.

"אבל אשתי אומרת שהלקח החשוב ביותר שלה הוא העוצמה שבהקשבה לילדים שלך. הזכויות כאן שייכות להם. הם אלה שרצו לצאת לעזור; הם אלה שביקשו לחולל שינוי".