ב- 12 במרץ 1938, סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה במהלך שנודע בתור ה"אנשלוס". עבור 200,000 יהודי אוסטריה, סימן האיחוד את תחילתו של משטר האימים.

יהודי אוסטריה ניסו נואשות לעזוב את המדינה, אולם נתקלו במכשולים כמעט בלתי עבירים. המשטר הנאצי עמד על כך שהיהודים יעזבו רק אם תהיה ברשותם אשרת כניסה למדינה אחרת. למרות הסכנה האיומה שבה היו שרויים יהודי אוסטריה וגרמניה, רוב המדינות סגרו את שעריהן בפני פליטים יהודים נואשים.

האדישות הקרה כלפי ייאושם של היהודים באה לידי ביטוי בצורה הבוטה ביותר בוועידה בינלאומית גדולה באוויאן, צרפת, ביולי 1938. ועידת אוויאן חתמה את הגולל על גורלם של מיליוני יהודים אירופאיים: מנהיגים של 32 מהמדינות הגדולות בעולם הכריזו על תמיכתם ביהודים הנרדפים אך הפנו את גבם אליהם בכל הקשור לעזרה חומרית. כל המדינות הגדולות סירבו להנפיק יותר ממספר מצומצם מאוד של אשרות כניסה.

הממשלה הנאצית הכריזה על ועידת אוויאן כניצחון. למרות מחאתן באופן תיאורטי על הדמוניזציה של היהודים ועל השלילה השיטתית של זכויות היהודים על-ידי הנאצים, למעשה, אומות העולם סירבו באופן גלוי לפתוח את דלתותיהן בפני יהודי העולם כשההזדמנות הגיעה לידיהן. דיפלומטים רבים סירבו אף למלא את מכסת האשרות ליהודים שכן אושרו על ידי מדינותיהם.

אולם דיפלומט זר אחד סירב לעמוד מנגד והתגייס כדי לסייע ליהודי אוסטריה להנפיק אשרות כניסה יקרות ערך שאפשרו להם להימלט: ד"ר פנג שאן הו, הקונסול הכללי של סין בווינה.

הו פנג שאן: "שינדלר הסיני" שהציל אלפי יהודים - Jewish Business News

ב- 1938 כבר היה ד"ר הו בן ה- 38 דיפלומט איש העולם הגדול. למרות שהוא גדל כיתום עני באזורים הכפריים של סין, מרצו וחוכמתו של ד"ר הו דחפו אותו לחפש השכלה ולהצטיין בלימודים. הוא השלים את הדוקטורט שלו בגרמניה, דיבר שפות רבות והיה בעל מעגל חברים גדול בוינה - כולל יהודים רבים.

ב- 1938 החל ד"ר הו להנפיק אשרות כניסה ליהודים ולאפשר להם כניסה לעיר שנחאי שבסין. חלק מהיהודים שלהם עזר אכן נסעו לשנחאי, אולם ד"ר הו העניק אשרות ליהודים, ללא הבדל היכן התכוונו לנסוע. רבים תכננו לטוס לקנדה, לפיליפינים או לארץ ישראל. ד"ר הו ידע שכל אשרה שהוא מנפיק מבטיחה את הימלטותו של עוד יהודי מאוסטריה.

אריק גולדשטאוב היה יהודי בן 17 שפנה ל- 50 קונסולים בוינה ב- 1938 והתחנן לקבל אשרות כניסה כדי לאפשר למשפחתו להימלט. כל אחד מהם השיב את פניו ריקם. לבסוף, הוא ניגש לשגרירות הסינית, שם הנפיק לו ד"ר הו 20 אשרות, ואפשר לכל בני משפחתו של אריק להימלט. יהודיה וינאית נוספת, לילית-סילביה דורון, נזכרה כיצד נהג ד"ר הו לבקר בבית משפחתה היהודית לעיתים קרובות. "הוא טען שהודות למעמדו הדיפלומטי, הנאצים לא יעזו לפגוע בנו… הו המשיך לבקר בביתנו על בסיס קבוע כדי להגן עלינו מפני הנאצים".

מעשיו של ד"ר הו, שנועדו לסייע ליהודים אוסטרים, עוררו חשד. הממונה הישיר שלו היה השגריר צ'ן ג'יה, שייצג את סין בברלין. השגריר ג'יה היה ידוע ברצונו להדק את הקשרים בין גרמניה לסין והורה לד"ר הו להפסיק את הנפקת האשרות. עם זאת, ד"ר הו סירב לפקודה ישירה זו ובמקום זאת, אף הכפיל את מספר האשרות מצילות החיים שהנפיק.

במהרה התעורר מכשול נוסף שעמד בפני עבודתו מצילת החיים של ד"ר הו. בעלי הבניין בו שכנה השגרירות הסינית היה יהודי, והנאצים החרימו את הבניין ופינו את השגרירות. ד"ר הו שכר במהירות משרדים אחרים מכספו שלו, כדי שיוכל להמשיך להנפיק אשרות מצילות חיים.

עד נובמבר 1938, הפכו להיות ד"ר הו והשגרירות הסינית בוינה למפלט האחרון ליהודים. ב- 9 וב- 10 בנובמבר, שטף את גרמניה ואוסטריה גל אדיר של פוגרומים אלימים נגד יהודים. האספסוף שרף את רוב בתי הכנסת בוינה, בזז בתי עסק בבעלות יהודית ותקף יהודים ברחובות. אלפי יהודים נשלחו למחנות הריכוז בוכנוואלד ודכאו. למשפחותיהם נאמר שהם ישוחררו אם קרובי משפחתם ישיגו אשרות או מסמכי נסיעה לארצות אחרות.

מדי יום השתרכו תורים ארוכים מחוץ לשגרירות הסינית. גרדה גוטפריד קראוס נזכרת שעמדה באחת התורים האלה וראתה את המכונית של ד"ר הו מתקרבת לשגרירות. היא ובעלה רצו לעבר מכוניתו של ד"ר הו ובעלה זרק את בקשת האשרה שלו על ד"ר הו דרך חלון המכונית. "כפי הנראה, הקונסול הכללי קיבל את הבקשה", היא נזכרת שנים לאחר מכן, "כיוון שלאחר כמה ימים בעלי קיבל שיחת טלפון וקיבל את האשרות". גרדה ובעלה הצליחו לעזוב את אוסטריה ובסופו של דבר התמקמו בקנדה, הודות לד"ר הו.

מונטו ומאנלי, בנו ובתו של הו פנג שאן, מציגים את תעודת "חסיד אומות העולם" ביד ושם בירושלים

ב- 1940 קיבל ד"ר הו "נקודה שחורה" על כך שהמרה את פי הממונים עליו והוא נצטווה לעזוב את וינה. היתה לו קריירה דיפלומטית ארוכה ומגוונת והוא מעולם לא דיבר על פעולותיו להצלת היהודים בזמן המלחמה. ילדיו גילו על פעולותיו רק אחרי מותו ב- 1997.

כיוון שד"ר הו לא סיפר לאיש כמה יהודים הציל, אי אפשר לדעת בוודאות את היקף הגבורה האמיתי שלו בזמן המלחמה. היסטוריונים שמו לב כי אחת האשרות שהנפיק ד"ר הו, אשר שרדה את המלחמה, נושאת עליה מספר קרוב ל- 4,000. ההערכות של ימינו הן שמעשיו של ד"ר הו הובילו להצלת חייהם של כמה אלפי יהודים אוסטרים.

"זה היה לחלוטין האופי שלו", מסבירה בתו של ד"ר הו, מאנלי הו. "זה סוג האדם שהוא היה - איש עקרונות, מאוד ישיר והייתה לו יושרה פנימית".

בשנת 2000 העניק יד ושם לד"ר הו את התואר חסיד אומות העולם עבור "האומץ ההומניטרי שלו בהנפקת אשרות סיניות ליהודים בוינה, למרות הוראות מנוגדות מהממונים עליו".