יחזקאל, גבר בן 65 יליד שיקגו, מספר שנולד אכלן כפייתי. בשיא משקלו, כששקל יותר מ- 300 ק"ג, הוא רצה למות.

הוא זוכר שכשהיה בן 4, שמע אנשים מעירים להוריו על כך שהוא שמן וכמה הוא אוכל. מאידך, חברים של המשפחה, ניצולי שואה, נהגו לצבוט את לחייו השמנמנות ולהתחנן בפניו, "תחיה עד שתמות".

רוב המבוגרים שהכיר בילדותו היו ניצולי שואה עם מספרים מקועקעים על זרועותיהם ונפש שבורה. במבט לאחור, הוא מאמין שהם העבירו לו מסר של "לחיות באופן מלא, להיות פרודוקטיבי, לשרת אחרים ולשרת את א-לוהים".

"לקח לי הרבה זמן להבין ש'תחיה עד שתמות' אין פירושו 'תאכל כמה חטיפי פסק זמן שתוכל להשיג'. פירוש הדבר לעשות את המקסימום בחייך, לעשות את הכי טוב שלך כדי להביא שמחה, רוחניות ואושר לאחרים. אין שמחה גדולה יותר מאשר לעזור לאדם אחר".

כבן יחיד שנולד לאמא אמריקנית בת 36 ולאבא בן 54 שנמלט מהפוגרומים ברוסיה הלבנה ב- 1914, חייו של יחזקאל לא היו בדיוק פיקניק. אביו היה ניצול ממשפחה בת 40 איש שנמחתה מעל פני האדמה. "המראות, הקולות, הצווחות – רדפו אותו כל חייו. הוא מעולם לא התאושש מזה".

מאז שהוא זוכר את עצמו, יחזקאל התנחם באוכל. בהגיעו לגיל 6, אנשים צעקו לעברו ישירות שהוא שמן ושהוא אוכל יותר מדי. אולי הם חשבו שהם עוזרים לו.

הם אמרו שילדים שמנים לא יכולים לשחק בקבוצת הבייסבול, לצאת לדייטים עם בנות או למצוא עבודה טובה. בנים שמנים אף פעם לא ייראו טוב, לא ירגישו טוב ולא יהיו טובים. "בתור ילד, האמנתי שאני טעות קיומית, שאני מרושע ושלא מגיע לי לחיות".

בכיתה ד' רופא רשם לו כדורי הרזיה – אמפטמינים שגרמו למוחו ולגופו לפעול בקצב מטורף. "זה היה סיוט, אבל לא אכלתי וירדתי במשקל. אבל כשהשפעת הכדורים פגה, אתה משלים את כל מה שהחסרת כפל כפליים".

יחזקאל שקל 152 ק"ג בתיכון כשאת הקולג' הוא כבר סיים במשקל 252 ק"ג. לכל מקום שבו הלך, הוא היה מושא ללעג ולצחוק. ילדים היו צוחקים עליו ומבוגרים היו מצביעים עליו. זרים היו טופחים על בטנו ושואלים מתי צפויה לידת ההיפופוטם. הוא העמיד פנים שההערות לא מפריעות לו, אבל בתוך תוכו הן ריסקו אותו.

"מחלת אכילת-יתר כפייתית הכריעה אותי והרסה כל חלום שיכולתי לחלום. הנורמליות נשללה ממני", הוא אומר. "אוכל ואכילה הפכו להיות הכל בחיים שלי. או שאכלתי או שלא אכלתי" כשהייתי בדיאטה.

חלה תפנית בחייו כשהוריו נפטרו. אמו, חולת סכרת שנהגה לאכול בהיחבא, אמרה ליחזקאל בהיותה על ערש דווי ב- 1976, בהיותו בן 22, "אינך יכול לחיות כמו אביך, מלא זעם, פחד ושנאה. אם תחיה כמוהו, תהיה כמוהו. תצטרך למצוא דרך לא לאכול כל כך הרבה, בני".

באופן דומה, שנתיים לאחר מכן, כשיחזקאל היה בן 24, התחנן בפניו אביו, "אל תאכל כל כך הרבה, בני. אתה הורג את עצמך. עכשיו אתה עומד להיות לבד".

ליחזקאל לא היו אחים, דודות, דודים, בני דודים או סבים וסבתות. אולם היו לו חברים נפלאים. אמו של אחד מהם הזמינה אותו ללכת איתה למפגש של אכלני יתר אנונימיים שנה לאחר מות אביו.

ברוך הבא לאכלני יתר אנונימיים (OA). ברוך שובך הביתה.

כפי שעמד יחזקאל לגלות, אוכל מעולם לא הייתה הבעיה היחידה שלו. "כל חיי, האמנתי שאם לא אוכל כל כך הרבה ולא אשקול כל כך הרבה, הכל יסתדר באורח פלא. זה לא היה נכון. כשלא אכלתי הייתי חסר מנוחה, לא מרוצה, קנאי וכו'. הרגשות האלה פרצו ממני כמו להבות".

אכלני יתר אנונימיים (OA) עזרו לו ללמוד לחיות בצורה אחרת. OA היא תוכנית 12 צעדים המבוססת על הרעיון של אלכוהוליסטים אנונימיים, אולם היא אינה עוסקת רק בהורדה במשקל, עלייה במשקל או שמירה על משקל. לפי אחד הפרסומים בעיתונות, "תוכנית OA מציעה החלמה גופנית, רגשית ורוחנית לאלו הסובלים מאכילה כפייתית. חברים שמחלימים באמצעות תוכנית שנים-עשר הצעדים מוצאים שהעליות והירידות במשקל הן נחלת העבר. הם כבר לא רוצים לחזור לאכול בצורה כפייתית".

OA אינם קשורים לארגון ציבורי או פרטי, תנועה פוליטית, אידיאולוגיה דתית או אידיאולוגיה אחרת כלשהי.

יחזקאל הוריד למעלה מ- 207 ק"ג הודות להתעוררות הרוחנית שחווה בעקבות העבודה בתוכנית 12 הצעדים של OA. חלק מהצעדים הם: הודאה בהיות האדם חסר אונים מול אוכל ומול התנהגויות מסוימות, בקשת עזרה מכוח עליון, עריכת רשימת מלאי מוסרית של הנזק הנגרם לאחרים, כפרה, תפילה ומדיטציה ונתינה לאחרים.

עבורו, OA סיפקה בית של נפשות תאומות המתמצאות במגוון של נושאים, החל מאכילת יתר כפייתית וכלה בבולימיה ואנורקסיה. הוא מצא משפחה שנוצרה בעקבות טרגדיה, החלמה ורגשות חיבה.

כיום יחזקאל אסיר תודה על מערכת יחסים נפלאה עם א-לוהים וכתוצאה מכך, גם עם עצמו. "OA אחראיים ב- 100 אחוז לתפיסה שלי את א-לוהים: אוהב, נדיב, טוב, עוזר, פלאי, רחום".

"יש לי חיים טובים שראוי לחיות אותם", הוא אומר. "החשבונות שלי משולמים. אני הולך ברחובות כאדם חופשי. אני לא צריך לשקר, להתחבא או לנסות למות, כי א-לוהים הפיח בי רוח חיים מחודשת. כשהלכתי אליו, הוא רץ אליי. בדקו אותו. הוא יפגוש אתכם במקום שבו אתם נמצאים. הוא ירים אתכם למעלה. ההחלמה שלכם תהיה מגדלור של תקווה".