כדאי לך?
כדאי לך להגיד "שמע-ישראל שעל המיטה"
זאת תפילה מאוד יקרה
נכדתי.
בזכות התפילה הזאת אני פה ליד מיטתך.

אספר לך סיפור מחיי.
זה היה לפני שנים רבות. בזמן השואה.
הייתי בת 4
אימי החביאה אותי
במנזר "סאן-פטר" שליד ליטא.

"עד שאחזור "
היא אמרה.
"בנתיים זיכרי!
את יהודיה.
בת לעם נבחר.
בת לעם ישראל
הם מקנאים. הגויים.
הם רוצים להשמיד אותנו.
צריך להסתתר אין ברירה.
שמרי על עצמך. הקשיבי לנזירות.
ילמדו אותך פה דת אחרת.
הסתירי במשך היום את יהדותך.
את נשמתך הטהורה.
ובלילה .
אחרי כיבוי האורות.
התפללי לאבינו שבשמיים
שישמור ויגן עליך
ושישלח את מלאכיו הטובים
גבריאל. מיכאל. רפאל. ואוריאל.
שילוו אותך. ושישמרו עליך. גם מחר.
"אני הולכת ילדתי
וכשאחזור אני רוצה לראות אותך ילדתי
כמו שעזבתיך. יהודיה. בת ישראל חזקה"

היא עזבה ללא שוב. חיכיתי לה.
עשיתי את מה שביקשה.
לימדו אותי דת אחרת.
ניסו.
לא הצליחו.
ואת יודעת למה.
כן...
בזכות
"שמע-ישראל שעל המיטה"
שכל ערב הייתי מתפללת מתחת לשמיכה.

ואז .
ערב אחד.
לפני כיבוי אורות .
הוא הופיע.
לקח כיסא קטן. ועמד עליו באמצע החדר.
הוא היה גבוה עם זקן ארוך לבן וכובע שחור.
כמו סבא שלך.
הוא עמד על הכיסא . הסתכל עלינו ושתק.
שתק.
הנזירות היו בפתח .
גם הם הסתכלו.
ופתאום
בשקט
התחיל לבכות. ולבכות.
הדמעות ירדו לו על הזקן.
הם הזכירו לי יהלומים.

ואז
בשקט הוא התחיל לשיר
"שמע-ישראל השם אלוקינו...
"המלאך הגואל אותי...
המלאך הגואל אותי מכל רע..."

הצטרפתי גם אני
לשירת הנצח של המלאך הזה
לשירת הנצח שלי.
ושל העם שלי.

הצטרפתי לבכי
גם המלאכים בכו
המלאך גבריאל ואוריאל
בכי של תקומה. תקווה. וגאולה.

קמנו מהמיטות
אני. ואנט. פטריסיה. ומרים.
וכל מי שהיתה לה נשמה יהודית.
רצנו אליו. סובבנו אותו.
כמו המלאכים שסובבו אותנו תמיד

וכך
יד ביד.
בבכי ובשירה.
עזבנו את המנזר
עם המלאך שבא להחזיר אותנו
הביתה.
לעם ישראל.

מבינה עכשיו נכדתי?
אז ביחד.
עם היד על העיניים.
"שמע ישראל ה'..."
המלאך הגואל אותי מכל רע..."

(סיפור אמיתי)