רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

משבצת שחורה, משבצת לבנה

ח׳ בתמוז ה׳תשס״ז ח׳ בתמוז ה׳תשס״ז 24/06/2007 | מאת חיה אילון

בני האדם מורכבים משבצות משבצות, חלקן לבנות וחלקן שחורות. כשנתקלים במשבצת שחורה נרשמת דרמה אכזרית, וכשנקלים במשבצת לבנה, של אותו אדם, נכתב סיפור אצילי. סיפור אמיתי.

ההכרות הארוכה שלי עם משחקים, כמדריכה במועדונית משחקים, הניבה את המשחק: "משבצת שחורה".

המשחק שפיתחתי מכיל לוח גדול ועליו משבצת שחורות ולבנות, כל שחקן שולט על אשכול משבצות וכשנתקלים במשבצת שחורה שלו מתרחש פיצוץ, לעומת זו כשדורכים לו על משבצת לבנה מתקבלים בכבוד ומתקדמים הלאה.

שעות ארוכות השקעתי בתכנון הלוגיקה של המשחק, הכנתי דגם ניסיוני שהתקבל בהתלהבות רבה בין הילדים במשחקיה והם אלו שהאיצו בי להפוך את חתיכות הקרטון למשחק אמיתי.

גייסתי סכום כסף גדול כדי לממן את ייצור המשחק החדש ובעלי פנה לראובן גרין, מפיץ ידוע וכריש משחקים ממולח בבקשה להפיץ את המשחק החדש שייצרתי.

ראובן גרין בעל חברת המשחקים הגדולה, "צדפות", היה המפיץ הגדול ביותר של משחקי הילדים, הוא שלט בחנויות הצעצועים ודרבן את המוכרים להריץ את המשחקים ששיווק, לפרסם אותם בחלונות הראווה וממש לדחוף אותם לידי הקונים.

מכרים שעבדו איתו בעבר המליצו עליו בחום: "כל יצרניות המשחקים הגדולות עובדות איתו, הוא בולדוזר".

כך ביום אביבי שטוף שמש ומבטיח העברנו לראובן משלוח של קופסאות וורודות, עטופות בניילון זוהר ומדיפות ניחוחות תקווה.

ראובן נטל משחק מראש הערמה, סקר בחטף את ההוראות ואמר בידענות:

"משחק טוב, ייצרתם ממנו כמות גדולה מדי, אבל בסופו של דבר היא תגמר".

"בעזרת ה' " התפללנו וקיווינו.
 

***

ההתחלה הייתה מבטיחה, ראובן עבד חזק, לחץ על בעלי החנויות ודרבן את המוכרים למכור את המשחק החדש, הוא גם יצא לקראת חג השבועות במסע פרסום ארצי ומקיף לכל המשחקים שבהפצתו וביניהם המשחק "משבצת שחורה".

בשבוע הראשון נמכרה למעלה משליש מכמות המשחקים שייצרנו וזה נחשב הצלחה מסחררת

בשבוע הראשון נמכרה למעלה משליש מכמות המשחקים שייצרנו וזה נחשב הצלחה מסחררת, צפיתי שבקצב כזה תוך חודש, מקסימום חודשיים יגמרו המשחקים ונוכל לכסות את עלות הייצור הגבוהה שלהם.

"המשלוח הראשון של המשחקים שלך נגמר", בישר לנו המוכר בחנות הצעצועים שמול ביתנו, "שלחתי לראובן הזמנה למשלוח חדש".

גם בחנויות הצעצועים האחרות שבעיר, לא נראה המשחק "משבצת שחורה", והסוחרים הודיעו שהוא אזל והם מצפים למשלוח חדש. קיוויתי שראובן ימהר למלא מחדש את המדפים, שכן החופש הגדול שעמד בפתח הבטיח עונת מכירות טובה.

חלפו שבוע שבועיים, עבר גם חודש והמשחק עדיין לא נשלח לחנויות, צפיתי באימה כיצד משחקים אחרים תופסים את מקומו על המדף ובחלונות הראווה וידי קצרה מלהושיע. התקשרתי לראובן כדי לברר מדוע המשחק לא נשלח לחנויות? מזכירתו הודיע לי לקונית שהמשחק ישלח לחנויות בקרוב.

מדי שבוע קבלו החנויות משלוחים חדשים של משחקים מהמחסן הראשי של "צדפות", אולם המשחק החדש שלי לא נכלל אף פעם במשלוחים אלו. "חפשנו את המשחק החדש שלך בהרבה חנויות ולא מצאנו אותו, היכן אפשר להשיגו?", פנו אלי ילדים ששמעו על המשחק ולא הצליחו להשיג אותו. לא יכולתי לעזור להם, המשחק לא נמצא ברשותי אלא נתון היה בידיים זרות ואולי אפילו עוינות...

"איזה אינטרס יש לראובן להחביא את המשחק המבוקש שלי במחסן?" תהינו באוזני מוטי, מנהל רשת חנויות משחקים שהכיר אותנו, את ראובן ואת שוק המשחקים היטב.

"גנב", סיננתי בשפתיים קפוצות.

"ייתכן שהדבר נובע משגגה. הוא ענק, יש לו המון משחקים על הראש והוא לא אוחז מה במחסן ומה בחנויות. אך ייתכן שמדובר כאן בשכחה מכוונת, המשחק שלכם מתחרה במשחקים אחרים, רווחיים יותר, שבבעלותו הבלעדית, והוא מעדיף להרחיק את מתחריו מהזירה ולהקפיא אותם לעת עתה במחסן".

"גנב", סיננתי בשפתיים קפוצות.

"זו התנהגות מקובלת בשוק העסקי, אם ראובן לא היה כזה...", מוטי התקשה למצוא את המילה הנכונה, "כזה ממולח, הוא לא היה הופך למפיץ מספר אחד".
 

***

הזמן רץ, עונות מכירה יפות וטובות חלפו ביעף והמשחק עדיין נעדר מהחנויות. זמן הפירעון להלוואות שלקחנו להוצאת המשחק הלך והתקרב, חשנו את עצמנו חסרי אונים, שכן כמות המשחקים שנמכרה לא כיסתה את עליות הייצור היקרות.

בעלי התקשר כמה פעמים לראובן, התחנן והפציר בו לשווק את המשחק שלנו לחנויות, סיפר לו שהשקענו במשחק סכומי עתק ואין לנו מנין לכסות אותם. "המשחק בחנויות", ענה ראובן בזלזול מופגן, בלי לטרוח לבדוק את נכונות הדברים. שקלנו להוציא את המשחקים מידיו של ראובן ולהפיץ אותם לבד, אולם מוטי הבהיר לנו שאנו מסתכנים: "ראובן שולט על מוכרי הצעצועים ומי שמסתכסך עימו, מוצא את המשחקים שלו נזרקים מכל החנויות".

כשהחופש עבר ועונת החגים הגיעה והמשחק "משבצת שחורה" עדיין לא נראה בחנויות, הרגשנו שאיננו יכולים יותר, השתלם לנו להפיץ לבד את המשחק בחנויות למרות הסיכון שראובן יסמן אותו כמשחק אסור למכירה, מאשר להניח לו להעלות אבק במחסן הראשי של "צדפות".

בקשתי מראובן חזרה את קופסאות המשחקים שלי והוא שאל ברוגז: "מה פתאום אתם מבקשים אותו?".

"המשחק לא נמצא בחנויות" עניתי בהיסוס.

"מה פתאום לא נמצא? אני יכול להראות לך תעודות משלוח לחנויות!".

"אז למה מהשבוע הראשון עד היום נמכרה אותה כמות משחקים? מדוע המשחק לא במדפים?"

"המשחקים נשלחו לחנויות, פשוט יש חנויות שמחזירות אותם חזרה", ענה בביטחון מופגן.
 

***

בשורה התחתונה ראובן לא הסכים להוציא את המשחק מרשותו.

"המשחקים יישארו אצלי", הוא הודיע בתקיפות, "השקעתי הרבה בשיווק ובהפצה שלהם ואני מתכוון להמשיך בכך...", הוסיף בגלגול עיניים צדקני של איש תם נקי כפיים ובר לבב המואשם ללא עוול בכפו על ידי נודניקים כפויי טובה שכמונו.

כל עונת החגים שכנו המשחקים עמוק עמוק במחסני "צדפות", וכשהסתיימה העונה וחנויות המשחקים דממו, נעתר ראובן להיענות להצעה הישנה ולהחזיר חזרה את המשחקים.

זה היה כל כך מרגיז, האטימות, הניכור והרוע.

"גרמת לנו נזק כספי חמור", העיר לו בעלי כשסיים לערוך עמו מאזן.

"אתם סתם מבלבלים את המוח, קחו כבר את המשחקים ולכו", הטיח בנו בכעס.

את הסידורים להעברת המשחקים ערכתי עם המזכירה שלו, הייתה זו פרוצדורה ארוכה ומייגעת שסופה לא נראה באופק: פעם נערכה ספירת מלאי, פעם ביקורת של מס הכנסה ובפעמים האחרות היו עיכובים שונים ומשונים שלהשערתי נוצרו בכוונה תחילה כדי למשוך זמן ולעכב את התשלום המגיע לנו, שכן רק אחר לקיחת המשחקים מהמחסן יכולנו לבקש תשלום על המשחקים שנמכרו.

הייתי במצר. ההרפתקה של הוצאת המשחק אליה נכנסתי בתום לב, גררה אותנו לביצת חובות ממנה לא יכולנו להיחלץ. התקשרתי למזכירה של ראובן, בדמעות הסברתי לה את מצבנו הכלכלי הקשה ובקשתי ממנה לשחרר את המשחקים ולהעביר אלינו סוף סוף תשלום על החלק שנמכר.

בלבי התאבלתי על אובדן האמון הבסיסי בבני אדם

הפקידה הביעה אמפטיה והבטיחה להעביר הלאה את הדברים.

אחר חודש של לך ושוב, כשגשמי ברכה טיהרו את הרחובות העכורים, נפתחו לנו שערי שמים וקבלנו את הצ'ק הנכסף מהוצאת "צדפות". ההמחאה הדחויה לעוד חצי שנה הכעיסה ושמחה אותנו בו זמנית.

שמחנו כי על סמך הצ'ק מהוצאת המשחקים המכובדת "צדפות", יכולנו לקבל ארכה נוספת מהנושים, וכעסנו כי לא הייתה שום הצדקה להלין את התשלום המגיע לנו בעוד חצי שנה.

על המדף בחדרי, נוספו משחקים רבים שייצרנו מאז אותה פרשייה מרגיזה, כבר לא היו להם כריכות וורודות ועורך דין מומחה ערך חוזים ברורים ודאג לערביות בכל התקשרות עם גורם כלשהו, החל מספק זוטר וכלה במפיץ ראשי. בלבי התאבלתי על אובדן האמון הבסיסי בבני אדם, על כך שכבר לא סמכנו על אף אחד וחשדנו באנשים יותר משכיבדנו אותם.

אט אט השתכחה הפרשה מלבי, יומן החיים שלי דפדף הלאה לדפים אחרים, לגילאים מאוחרים ולמאורעות טריים ומסעירים שהדחיקו פרשיות ישנות.
 

***

באחד הימים, רבקה, אם לילדה כבדת שמיעה, פנתה אלי בבקשה לעזור לה בהקמת משחקייה, היא עמדה לפתוח מועדונית אחר-הצהריים לילדים כבדי שמיעה ולילדים רגילים, ובקשה ממני להכין תוכנית להפעלת המקום ולסידור המשחקים במדפים.

במהלך העבודה המשותפת, הפכנו לידידות קרובות ורבקה שפכה לפני את ליבה:

"עבדתי קשה מאוד בחודשים האחרונים כדי לארגן מועדונית לילדים רגילים ולילדים כבדי שמיעה. היה חשוב לי שבתי ועוד ילדות כמוה הלומדות יום שלם במסגרת של חינוך מיוחד, תבואנה במגע עם חברה בריאה ונורמלית.

העירייה הסכימה לתקצב את המועדונית רק אחר שתפעל שלושה חודשים.

כדי להפעיל את המועדונית הייתי צריכה לשכור מקום, לאבזר אותו, לקנות ציוד ומשחקים ולממן צוות מקצועי שיעבוד במקום, מדובר היה בסכומי עתק שלא ידעתי מהיכן להשיג אותם.

פניתי לעזרתם של גופים שונים אולם אף אחד לא סייע לי, עד שהגעתי לראובן גרין מהוצאת המשחקים 'צדפות' ", כאן נחנק קולה ועיניה דמעו בהתרגשות, "הוא הכריז מייד שהנושא של שילוב ילדים מוגבלים בחברה רגילה קרוב לליבו והוא נוטל את הפרויקט תחת חסותו.

"הוא דאג להכל, ממש הכל! רוקן עבורנו מחסן גדול שלו במרכז העיר, אבזר אותו בציוד יקר וחדיש ומילא את מדפיו בשפע של משחקים וספרים. הוא העמיד לרשותנו את נהגיו כדי להסיע את הילדים הלוך ושוב, ובנוסף לכל נתן המחאה נדיבה כדי לשלם משכורות לצוות המקצועי שיעבוד במקום".

רבקה צפתה לקריאת התפעלות נרגשת, אולם אני שתקתי.

רבקה נשמה עמוקות: "כאם לילדה לקוית שמיעה נתקלתי לפעמים בניכור ואטימות כה מכאיבים שגרמו לי לאבד את האמון בבני אדם, ראובן השיב לי אותו".

רבקה צפתה לקריאת התפעלות נרגשת, אולם אני שתקתי.

"מה את אומרת על האדם היקר הזה?" הוסיפה כשהתייאשה מלקבל את תגובתי.

'מה אני אומרת על האדם היקר הזה?' לא ראיתי טעם לשתף את רבקה בדעתי אודות האדם היקר הזה, שההיכרות שלנו עימו אכן עלתה לנו ביוקר. נפרדתי ממנה באיחולי הצלחה ופניתי לסדר את המחשבות והרגשות הנוגדים שסערו בלבי.

בני האדם מורכבים משבצות משבצות, חלקן לבנות וצחורות ואחרות שחורות כזפת ועוד הרבה משבצות בגווני אפור שונים. כשנתקלים במשבצת שחורה של מישהו נרשמת דרמה מרגיזה, מעצבנת ואכזרית. כשנתקלים במשבצת לבנה של אותו אדם נכתב סיפור אצילי מפעים ומרטיט.

אנו פגשנו את ראובן במשבצת שחורה שלו, המשבצת עליה דרכנו הייתה קשורה לעסקיו ולשיטות בהם נקט כדי לשלוט בשוק, ואכן והמפגש השחיר את חיינו באותה תקופה. רבקה נתקלה בו כשהוא על משבצת לבנה, בעניין הנוגע ללבו, ואכן המפגש סייע לה והאיר את דרכה.

לפעמים קשה לנו מאוד לדון מישהו לכף זכות, הוא נראה כה רע ואנו בטוחים שלעולם לא היינו מתנהגים כמוהו, בצורה כל כך לא יפה. אם נאמין שיש לו גם משבצות לבנות, כשם שלנו יש גם משבצות שחורות, יקל לנו לדון כל אדם לכף זכות.

*השמות בדויים. הפרטים אמיתיים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן