גדלתי בידיעה שהחיים הם מסלול קבוע. מגיעים לגיל מסוים ומתחתנים. ואז באים הילדים. אחרי תשעה חודשי הריון, כל ילד נולד לתוך עולם שמחכה בכליון עיניים לבואו, וגדל בצורה מאוזנת עם שני הורים שחיים יחד בהרמוניה.
תפיסה זו הייתה אולי ורודה מדי, אבל גיליתי שכמה מאותם דברים נפלאים אכן קורים לאנשים. עם זאת, נדיר למצוא אדם שכל חייו התנהלו בצורה חלקה כל כך. לכן לא חשתי מרירות באותו חודש נובמבר קר, שבו מצאתי את עצמי שוכבת בבית חולים עם צירים מוקדמים, בציפייה לילד מספר שתיים. ילד מספר אחת נולד בחודש השביעי, והרופאים חששו קצת הפעם.
חברתי לחדר הייתה אשה שהתמודדה עם בעיות עקרות במשך זמן רב, וכעת, כשעמדה להביא חיים חדשים לעולם, הרופאים לא היו מוכנים לקחת שום סיכון. קשרנו קשר חברות אמיץ, כפי שקורה לעתים במצבים כאלה. היינו בדיוק באותו שלב. שתינו שכבנו שם במיטה כל בוקר, בטנינו מחוברות למוניטורים. עם ההקשבה לפעימות הקצובות של העוברים שלנו, התאהבנו שתינו בסימני החיים שבתוכנו. התחושה שיש ארבעה אנשים בחדר הייתה מוחשית ביותר.
עם ההקשבה לפעימות הקצובות של העוברים שלנו, התאהבנו שתינו בסימני החיים שבתוכנו. התחושה שיש ארבעה אנשים בחדר היתה מוחשית ביותר.
בסוף השבוע שוחררנו, כל אשה לביתה, להמשיך שם את ההמתנה. החלפנו מספרי טלפון. שכבנו בבתינו, וכדי למלא את שעות שמירת ההריון הארוכות, התקשרנו זו לזו, לקבל עדכונים.
"עברתי את השבוע ה-30 – את מאמינה?"
"הגענו ל-31. הפצפונים מתאמצים להגיע לתאריך הנכון!"
"32 שבועות! והם יותר מקילו וחצי…" מצב העניינים נראה טוב.
לא הגענו לשיחה על השבוע ה-33. התינוק שלי כבר היה בחוץ, מתאמץ לנשום.
הטלפון צלצל. זו היתה היא.
"תגיד לה שאני לא יכולה לדבר", אמרתי לבעלי. זה היה נכון. לא הייתי מסוגלת לשמוע על התינוק שלה שגדל ובועט, מוגן ושליו ברחמה, כששלי שכב נאבק, זעיר כל כך וחסר אונים, במחלקת הפגים.
נתקלתי בה בבית החולים; היא הגיעה לשם לביקורת. היא ראתה אותי מחזיקה בקבוק חלב.
"ילדת!" היא קראה בהתרגשות. ואז הוסיפה: "ניסיתי להתקשר אלייך כל כך הרבה פעמים". חייכתי אליה חיוך קלוש.
"זה קשה", אמרתי. הבטתי בבטנה הגדולה בקנאה.
"אני מבינה". היא הביטה בי באהדה אמיתית, ואני הוצפתי ברחמים עצמיים אמיתיים.
אותו לילה, לא יכולתי להירדם. רגשות סותרים גאו בי. "את לא מאמינה שאלוקים, בחוכמתו האינסופית, מזמן לנו רק אתגרים שאִתם אנו מסוגלים להתמודד? את לא יודעת שהניסיון הזה נברא בשבילך?"
ובכל זאת, לא מצאתי מרגוע.
רגשות הקושי שלי התנפחו וגאו והופנו כעת כלפי כל הנשים הפוריות שיכלו לשאת תינוק ברחמן במשך תשעה חודשי הריון שלמים. הן קיבלו אות כבוד של נשיות שאני מעולם לא זכיתי בו. כל חברה שילדה במועדה היוותה איום על תחושת הערך העצמי שלי, והדבר העיב על יכולתי לשמוח בשמחתן.
"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין אדם מן העולם" (פרקי אבות ד', כ"א). האם חטאתי בשלושת אלה? הרגשתי את האמת הטמונה במלים אלה – הוצאתי את עצמי מהעולם שהכרתי עד כה, ועברתי לעולם שכולו מרירות.
מספר שבועות לאחר מכן, הגעתי לבית החולים, כמו בכל יום, כדי להביא חלב לתינוק שלי. היא הייתה שם עם אשה אחרת, הדוּלה שלה כנראה. היא צריכה כבר ללדת, שיערתי.
היא הלכה לקראתי והביטה בי במבט חזק ובהיר. בקול נחוש היא אמרה לי: "אני צריכה להיות חזקה. הכול נגמר".
לבי התנפץ לרסיסים של כאב: היא בישרה לי במרומז שהיא עומדת ללדת ולד מת.
אילו הייתם אותו יום במחלקת היולדות, הייתם רואים שתי נשים חבוקות. לאחת ילד במחלקת הפגים, שגדֵל ומתמלא חיים חדשים בכל יום; רגשות האשמה שחשה התפרצו בדמעות שזרמו על לחייה. השניה ציפתה לאובדן גדול, למשהו שלעולם לא יקרה.
התמונה הגדולה התבהרה לפתע מול עיניי.
ראיתי בילדי ששרד ברכה, והייתי מאושרת בחלקי.
מאותו יום והלאה, התנקה לבי מקנאה, תאווה וצורך בכבוד, בעניין הזה. לא ייחלתי לעצמי את חייהם של אחרים, רק את מה שמתרחש בחיי. ראיתי בילדי ששרד ברכה, והייתי מאושרת בחלקי. הזכות לשאת ילדים ברחמי הייתה די והותר כבוד. לא רציתי יותר מזה.
קור הרוח שבו קיבלה חברתי את האובדן שינה אותי באופן שלעולם לא אשכח. היא הייתה אסירת תודה על ההזדמנות לשאת ילד ברחמה לאחר שנות המתנה, ועצם העניין ניחם אותה. היא הייתה מבצר של אמונה שעמד בעוז מול האסון.
"אני אגלה את המסר שטמון בזה", היא אמרה.
כל הכוחות ששאבה כדי להתמודד עם ארוע זה, זרמו גם אליי, ועל כך אני אסירת תודה לנצח.
חלפו כמה שנים, ושמעתי שהיא ילדה תאומים. זה עתה ילדתי את תינוקי השלישי, גם הוא פג. התקשרתי אליה, וכששמעתי את קולה, הוצפתי בתחושת עונג, טהורה ואמיתית. ידעתי, ללא כל ספק, שהפעם דמעותיי - דמעות של שמחה - נועדו לה, ולה בלבד.
(24) חביבה, 23/3/2014 12:11
מרגש
כתבה מרגשת.... עברתי עם ביתי לידה מוקדמת של תאומות בשבוע ה 29 .... ותוך כדי קריאה חזרתי ל 66 הימים בפגייה ולרגשות של ביתי ולמחשבות שלא יכלה להסתיים את תקופת גידול העוברים בגופה....מחשבות קשות והמייסרות.... היום התאומות בנות שנתיים, מקסימות ומושלמות...תודה לאל על הניסים שלנו... מאחלת לכל האמהות שיולדות פגים הרבה כוח ואמונה ו... מזל טוב! תודה על הכתבה
(23) אנונימי, 27/8/2013 15:23
מרגש
(22) אנונימי, 6/1/2013 19:40
מעבר למסר, נס שכתבת מה הסוף
כיולדת טרייה לא יכולתי לחשוב מה עבר על חברתך.
(21) יעלה, 27/6/2011 12:23
וואו תודה שסיפרת את הסיפור הזה
(20) , 25/8/2007 16:43
ל-16
נכון הדבר שהיא זכתה בסופו של דבר לגדל תאומים,
אבל צריך לזכור- אין זה במקום התינוק שמת, אני והתאום שלי נולדנו לאימי שנה אחרי שהתינוק שלה ("אחי הגדול") מת בערך בגיל חודש, והיא סיפרה לי פעם שכשנולדנו אז אנשים ניחמו אותה שיש לה תאומים במקום התינוק שמת, אבל שום דבר לא יכול לבוא במקום ילד שלך שמת, יש נחמה, זה נכון, החיים ממשיכים,אבל הכאב-עמוק בתוכך-נשאר. (אין על אמא שלי!)
ולכותבת המדהימה-
מי יתן וגם אני ישכיל כמוך מהמכשולים ומהיצרים הרעים הניצבים בדרכי.
מאחלת לך רק אושר ובריאות (העיקר הבריאות) בגידול ילדיך =)
(19) ורד סעדו, 19/11/2006 05:43
מרגש עד דמעות !
אכן כולנו מאבדים פרופורציות
שלא בצדק - פוזלים "לחבילה" של השכן ...
מסר חזק !
(18) יהודית, 1/11/2006 01:43
מרגש מאד
כתבה מרגשת מאד .למרות הכל אדם צריך להשתדל בכל יום לעבוד על מידותיו.אנו בני אדם וקשה לעיתים ,אך בכוחות עליוניים מתגברים.הצלחת לרגש אותי מאד ולגרום לדמעותי להתפרץ מעיניי .המון בריאות ואושר.תבורכי אמן
(17) , 22/10/2006 12:28
למספר 14 ולמחברת
למחברת: כל הכבוד, סיפור באמת עם מסר חזק שגורם לחשוב שוב על כל תפישת החיים שלנו. יהי רצון שתזכי ללדת עוד הרבה ילדים ולגדלם..... בהצלחה!
למספר 14- תנסי רגע לחשוב על הצד הטוב: ב"ה, את אם ל-2 ילדים!!!! יש נשים שנשארות עקרות במשך שנים ארוכות..... יש נשים שמעולם לא זכו לילד משלהן!!!
ואינך יודעת מה היה קורה אילו היו נולדים לך אותם ילדים- מי יודע מה היה עלול לקרות להם--- ולך??? תנסי לחשוב על כל מה שעלול לקרות במהלך לידה מסובכת. במקרים מסויימים יכולים גם האישה וגם התינוק למות!!! אז אולי רצה הקב"ה לזכות אותך בחיים ארוכים ובילדים חיים וקיימים, ולכן גרם לך להפלות??? או אולי מליון ואחת סיבות אחרות, שאנחנו פשוט לא מסוגלים להבין בשכלנו הקטן והמוגבל.....?
אז, שבעזרת ה' תזכי לעוד הרבה ילדים, באושר בבריאות ובשמחה.... ואל תשכחי: הכל, אפילו אם אנחנו לא מבינים את זה, הכל לטובה.
(16) אודיה, 19/10/2006 15:19
התרגשתי מאוד...
שלום יעל,
אני סטודנטית, ולסיפור הזה נחשפתי בשיעור שפתח את נושא בניין המידות...
התרגשתי מאוד, ואני לא היחידה בקבוצה... נראה לי, שכשמורה מלמדת, היא יכולה לדעת אם הצליחה- בשיח שנערך מחוץ לכיתה, אחרי שהשיעור נגמר... אז השיעור הזה הצליח.
הסיפור כולו מרגש. מעבר לאישה הבונה את עצמה במהלך הסיפור, גדולתה של האישה העקרה, שחווה יומיום את הקושי העצום הזה, ראויה להערכה רבה. מאיפה הביטחון? מאיפה האמונה? הסיפור מסתיים בלידת התאומים, אז בסוף, היא זכתה. אבל בזמן שילדה את הולד המת, היא לא ידעה שתיזכה לזה, ובכל זאת היא הצליחה למצוא משהו חזק להיאחז בו, זו גדלות עצומה. הקב"ה נותן לאדם נסיונות, רק אחרי שהוא נותן את הכוחות להתמודד איתם, אבל צריך לזכור גם להשתמש בכוחות אלו..
תודה רבה רבה, הארת את עיני, נתת לי חומר רב למחשבה, וכולי תפילה שאזכה באמת, להתקדם, להתעלות, ולבטוח כל כך באבא שבשמים.
תודה. תודה. תודה.
(15) בת-חן, 17/10/2006 09:36
מס 14 יקרה
ללא ספק חוויה קשה מאוד ,ואני באמת מבינה את הכאב והייאוש העמוק,אני גם לא יודעת מהו הרקע שלך אבל מניחה שאת מכירה קצת את ההסטוריה שלנו אם תשימי לב,הנשים שבסופו של דבר זכו לילדים שהפכו להיות מנהיגים ומובילים הן דווקא אלו שחוו את ייסורי העקרות לאורך שנים ,שרה אמנו שממנה נולד יצחק ,רבקה שממנה יצא יעקב אבינו ,חנה שממנה נולד שמואל הנביא ועוד ועוד ,זה אולי נראה רחוק ולא מנחם אבל זו בהחלט נקודב למחשבה ,אני לא חושבת שמטרת ההפלות שחווית הייתה להוכיח לך כזה או אחר ובטח ובטח לא לגרום לך להרגיש לא שווה או לא ראויה ,עובדה שזכית תודה לאל ללדת 2 ילדים ,ובטוחה שבע"ה תזכי לעוד,ותזכי לגדל אתשנולדו לך באושר בריאות ושמחה .תפילתי.
(14) הכל לא לטובה, 17/10/2006 04:49
אין צדק בעולם
אני אמא ל2 ילדים ואחר 6 שנים של עקרות נקלטתי 3 פעמים וזאת על מנת שאעבור 3 הפלות עקב עובר ללא דופק בשבוע 8 מה המסר פה? עדין לא ראיתי מה פה לטובה מה שאני מבינה הוא שרצו לתת לי להרגיש הפלה ושאסבול קצת אני לא מתנחמת בניגוד אליך שראית את האמת מהר
(13) בת-חן, 16/10/2006 13:47
האוצר הזה שקרוי ילדים,מביא אותנו לתובנות שאף אדם אחר בעולם גדול ככל שיהיה ,אינו מצליח,אנחנו חווים איתם מחדש את כל שלבי הגדילה,כאילו אנו בעצמינו נמצאים שם מחדש,החל מרגע גילוי ההריון ולכל אורך ההתמודדות הברוכה הזאת,אנחנו מביאים איתנו לתוך ההורות את כל העבר וההוה שלנו ומתפללים ליצור להם עתיד טוב ,עד כמה שהדבר נתון בידינו ,ללא ספק אחריות כבדה ביותר,מסע ארוך (בעז"ה),מלא בעליות ומורדות ,תהיות לבטים כשלונות קטנים והצלחות ,המסע של החיים שדבר לא ישווה לו ,הדבר החשוב ביותר במסע הזה הוא לזכור שקבלנו מאלוהים את הזכות הגדולה הזאת,לגדל בהשאלה את הנשמות האלו ,לא תמיד עם הוראות הפעלה ברורות,אבל כנראה שמשהו שם למעלה סומך עלינו שנעשה עבודה טובה אם באמת נשתדל ובטח גם הוא לוקח בחשבון את החולשות האנושיות שלנו (כולל אלו של 3 לפנות בוקר), ובכ"ז מאפשר לנו לטעות ולנסות מחדש לתקן.בואו נסלח לעצמינו גם בפעמים שבהם אנו מרגישים על סף-איבוד הדעת ננשום עמוק וננסה מחדש ,כי אחרי הכל החמלה והאהבה העצומה שאנו חשים כלפיי היצורים הטהורים האלה ינחו אותנו,בדרך הטובה ביותר.
(12) ששי, 16/10/2006 08:33
לאיריס מ-11
לכל אדם המבחן והנסיון שלו.
אי אפשר לקבוע לעצמנו איזה מחשבות יצוצו בראשנו. הכותבת נשמעת לי נורמלית לגמרי, וגדולתה בכך שהיא מכירה בחולשתה.
(11) איריס, 16/10/2006 07:59
תשובה ל-10
יקירתי, אין כאב גדול יותר מכאבה של עקרה, והריון לאחר צפיה כל כך גדולה היא האלוקות והנס בהתגלמותו וכל מקום להשואות מקורו בצרות עין שלפעמים גם מזיקות!!לדחות חברה רק בגלל שהריונה נמשך? ...תחשבי קצת.....
(10) ששי, 16/10/2006 07:23
תגובה לאיריס - מס' 9
תרגיעי דחוף!!!!!!!!1
זה בדיוק הגדולה שלה שהיא לא מורחת את עצמה באלף ואחד תירוצים אלא מסתכלת לאמת ישר בפנים - ומודה ועוזב ירוחם.
כמה פעמים אנחנו מקנאים ומוכרים לעצמנו רציונליזציה...
כל הכבוד לכותבת המאמר.
(9) איריס, 16/10/2006 07:18
צרת רבים נחמת טיפשים
(8) איריס, 16/10/2006 07:15
קינאה זו מניין???????????????
לא מבינה, כיצד אישה יראת שמיים יכולה לקנא במי שנמצאת בהריון לאחר שנות טיפולי פוריות!!!! להתעלם ממנה רק משום שהריונה ממשיך!!???הקינאה הזו כל כך צרבה לי!!! האם הנחמה והחברות חוזרת רק לאחר האובדן הכואב של הולד??. כמה נורא לקרוא את זה! זאת לא חברות מלכתכילה ולא בדיעבד!!!הכותבת צריכה אם כן, הרבה תיקון ממה שזה נראה!
(7) אנונימי, 16/10/2006 05:29
תודה,
בתור אחת שיולדת תמיד שבועים+ אחרי הזמן תמיד קנאתי ביולדות מוקדם...
שתמיד נדע להעריך מה שיש לנו!!!
(6) אורי, 16/10/2006 03:45
יפה
מרגש ויפה. איזה תפקיד ריבונו של עולם נתן לנשים, ואיזה מזל שהוא לא נתן אותו לנו.
(5) לאה, 15/10/2006 17:08
חזקי ואימצי
מרגש ויפה עם סוף טוב. אבל עם דבר אחד אני לא מסכימה מדוע את חושבת שאם את נושאת את ילדייך ברחמך פחות מ-9 חוד' זה פוגם בנשיותך? כאשה במצב דומה אחרי 4 לידות מוקדמות ו4 ילדים יהלומים... לא הבנתי את התחושה ואת מקורה
הרבה נחת והצלחה.
(4) , 15/10/2006 14:08
ברוך ה' זה כל כך מחזק, סיפור כזה עוצמתי מחזיר לחיים את הפרורורציה הנכונה.
אנחנו בוכים על שטויות ורוב הזמן הדבר שאנחנו מתבעסים ממנו ומוצאים כל כך הרבה אנרגיות עבורו הוא לא כזה מצדיק את ההתמרמרות שלנו.
עלינו להתחזק באמונה שלימה שכל מה שקורה לנו הוא לטובה!
(3) דודי, 15/10/2006 13:19
פשוט, לכאורה, יפה ומרגש.
יישר כח !!
(2) , 15/10/2006 09:57
מרגש מאוד ובעל מסר חזק במיוחד
(1) שמרית, 15/10/2006 09:31
כל כך יפה