אומרים שיש שם 155 מדרגות, אבל למען האמת, מעולם לא ספרתי אותן. אמנם אני מטפסת אותן מדי יום, אבל אני עסוקה מדי בלדמיין את מסיבת האירוסין, הריקודים בחתונה וחגיגות שבע-הברכות, במשך שבעת הימים שלאחר החתונה. האם אני חולמת על החופה שלי? לא, אני עושה "40 יום" למען אישה שמעולם לא פגשתי.

מסע אל הפנימיות

בתור רווקה המתגוררת בירושלים, הרעיון של "40 יום" מוכר לי מאוד. אתם מבינים, לפי מסורת המיסטיקה היהודית, אדם שהולך לכותל המערבי 40 ימים ברציפות כדי להתפלל עבור דבר אחד, מבוקשו יינתן לו.

המקור לרעיון זה – להתפלל במשך 40 ימים רצופים – הוא משה, שבילה 40 יום על הר סיני בתפילה ובבקשת מחילה עבור העם היהודי על חטא עגל הזהב. רבי ישראל יעקב פישר, אחד החכמים המובילים בדורות האחרונים גרס, שאם ב-40 ימים אלה מתפללים בכותל המערבי, מדובר בסגולה מיוחדת – סימן מבשר טובות, מעין מתכון להצלחה.

איך זה עובד? אלוקים שולח לנו אתגרים אישיים, המעודדים אותנו לבחון את עצמנו בצורה מעמיקה, ובהמשך מובילים לחזרה בתשובה. 40 ימים אינטנסיביים של תפילה, יכולים לזרז את תהליך התשובה.

הדבר קרה לחברה שלי. היא לא הייתה מוכנה לנישואין עדיין, כשבעלה לעתיד (שאותו עדיין כלל לא פגשה), החל במסע בן 40 יום לכותל. הוא יצא עם נשים רבות במשך חמש שנים ועמד להיכנס לרשימה השחורה של השדכנים בגלל בררנותו! באותם 40 ימים, חייה של אשתו לעתיד השתנו בצורה דרמטית והיא הוכרחה להתעמת עם מצבים לא פשוטים. כשהסתיימו 40 ימים אלו, חייה כאילו "הואצו" והיא הייתה בשלה לנישואין.

הם נפגשו בערך שבוע לאחר מכן, ונישאו לאחר שלושה חודשים!

הם נפגשו בערך שבוע לאחר מכן, ונישאו לאחר שלושה חודשים! כעת הם חיים באושר עם תינוקם הקטן, בעיר העתיקה בירושלים.

אישה אחרת שאני מכירה, עברה תלאות רבות בנושא ההיכרויות בקנדה. מעולם לא הייתה סיבה מוצדקת לכך שלא נישאה. היא הייתה יפה, פקחית, אוהבת ועצמאית, ואיש לא הבין מדוע היא עדיין פנויה. בשלב זה חבריה שכנעו אותה לנסות את הסגולה של 40 יום בכותל, בירושלים. היא לקחה חופשה מהעבודה ועלתה על מטוס. בנוסף על ההתקדמות האדירה שחלה בגישתה ליהדות, כתוצאה מביקורה בירושלים, היום האחרון בכותל, הוכתר בפגישה עם מישהו עמו יצאה בעבר. תוך מספר ימים הוא הציע לה נישואין והיא הסכימה. כעת הם חיים באושר בטורונטו, יחד עם בתם התינוקת.

המתפלל על חברו, נענה תחילה

לסגולת 40 הימים ישנה תכונה ייחודית נוספת – ניתן לקיים אותה למען אדם אחר. שמעתי סיפור על אדם, שעשה בסתר את מסע 40 הימים למען אחיו הערירי של חברו. איזו נדיבות! הדבר היחידי שהוא ידע לגבי האח ואשתו, היה שמם המלא והכאב שליווה אותם. שנים לאחר מכן, בתור אדם מבוגר בעל משפחה משלו, בתו התארסה. כשהוא שמע את השם המלא של מחותניו לעתיד, הוא נזכר בטיול מוכר לכותל המערבי (לאחר שאתם מתפללים למען מישהו במשך 40 יום, השם שלו נחרת בזיכרונכם!).

ואכן כך היה, הגבר שאמור היה לשאת את בתו, היה לא אחר מהילד שנולד לאותו זוג "ערירי" למענם התפלל 25 שנים קודם לכן. הנס היה גדול מלהכיל ומעשה הנדיבות הנסתר נחשף.

ייתכן שאתם תוהים מדוע אני הולכת לכותל במשך 40 יום, למען אישה שמעולם לא פגשתי. כמובן, אם היא הייתה עושה את המסע בעצמה, זה היה הדבר הטוב ביותר. אולם, כיוון שהיא לא יכולה לעשות זאת, אני פועלת בתור הנציגה שלה והיא מקדישה את הזמן הזה – מהצד השני של העולם – להתפלל למציאת הנפש התאומה שלה.

האדם שמתפלל, הופך לצינור דרכו זורמת הברכה אל האדם השני.

מלבד האפשרות להתפלל על האחר, קיימת סגולה ייחודית נוספת. על פי התלמוד (בבא קמא 92א), מי שמתפלל למען האחר, יקבל ראשון את אותו הדבר. כמו מים שזורמים דרך צינור, האדם שמתפלל, הופך לצינור דרכו זורמת הברכה אל האדם השני. הברכה זורמת דרך האדם המתפלל, עד ליעדה הסופי.

גם בתורה אנו פוגשים סגולה זו. כשאברהם התפלל למען אבימלך וביקש שיבורך בילדים, מיד לאחר מכן הרתה אשתו שרה וילדה את בנו יצחק (בראשית כ"א: א-ב). אברהם חש את כאבו של אבימלך וחמל עליו, וה' הגיב לכאבו של אברהם.

בעולם שמתמקד כה הרבה ב"אני" – אני רוצה, אני זקוק וכו', קל מאוד להילכד בצרכים של עצמך ולשכוח את הכאב והצרכים של האחרים.

לכן, בחרתי להיות נציגתה של אישה זו. ראשית, אני רואה בכך זכות גדולה להיות זו שמתפללת למענה, כיוון שהיא לא גרה בישראל ואינה יכולה לבוא בעצמה. שנית, אני מכירה היטב את כאבה, על כך שעדיין לא נישאה. שלישית, אם אוכל באמת לשים את עצמי בצד ולחוש את כאבה לפני כאבי, אהפוך לצינור, הפתוח לשפע אינסופי. בדרך זו אוכל להביא יותר ברכה, מאשר כל אחת מאתנו, כשהיא מתפללת למען עצמה.

אי אפשר להפסיד!

האם פירוש הדבר שאתארס לפניה? לא בהכרח. ייתכן שאני והזיווג המיועד לי, זקוקים לזמן נוסף. רק האלוקים לבדו יודע.

אבל דבר אחד אני יודעת בביטחון: אני לא יכולה להפסיד! חלק מרכזי במסע 40 הימים, הוא ההזדמנות לעבוד על עצמנו ולהתבונן במקומות, שבהם עלינו להשתפר. הטיול היומי שלי נותן לי זמן לבודד את מחשבותיי, כך שהמוקד היחידי שלי באותו זמן, הוא האישה למענה אני מתפללת. יש לי את הזכות הייחודית, להיות מסוגלת לעבוד על נושא זה, כיוון ש"מוקד" הוא נושא שאני בדרך כלל צריכה לעבוד עליו. כך שלמרות שהמחשבות והתפילות שלי נועדו למענה בלבד, ההתמקדות, היא בדיוק מה שדרוש לי למען עצמי.

ואני יכולה לומר בכנות, שקיבלתי מה"סידור" הזה, לא פחות ממה שנתתי.

כך שמדי יום, בעודי יורדת במדרגות אל הכותל, אני מדמיינת את מסיבת האירוסין של האישה.

כך שמדי יום, בעודי יורדת במדרגות אל הכותל, אני מדמיינת את מסיבת האירוסין של האישה – את הריקודים, החיוכים, את ברכות ה"מזל טוב!". אני מרגישה בצורה מוחשית את שמחתה, בשעה שהיא רוקדת ומשוחחת בהתרגשות עם אורחותיה הרבות.

בכותל, אני שרה לעצמי שיר חתונה יהודי מסורתי, המבוסס על ספר ירמיהו, ל"ג:

"עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה..."

אחר כך אני מתפללת תפילה מיוחדת למען האישה שאני נציגתה. אני מרגישה את כאבה על רווקותה ואת המתנה המדהימה שהנישואין יהוו עבורה, כשתמצא לבסוף את הנפש התאומה שלה. בעודי מתרחקת מהכותל, אני מדמיינת את שמה העברי שוקע לתוך אבני הכותל ואת תפילתי מגיעה לשמיים ומביאה לה את מבוקשה.

בדרך מעלה במדרגות, אני שרה לעצמי את תפילות "שבע הברכות" המיוחדות ומדמיינת את בעלה הטרי לצדה. ולבסוף, במעלה המדרגות, אני לוקחת רגע כדי לעצור ולחשוב עליה פעם אחרונה, לפני שאחזור לחיי ומחשבותיי תהיינה שוב חופשיות, להיות שלי בלבד.