אני חייבת להתוודות בפניכם: אני מאוהבת בארץ ישראל.

אחרי כמעט 18 שנה שאני חיה כאן, שתי אינתיפאדות, שתי מלחמות מפרץ, העליות והמורדות (בעיקר מורדות) בכלכלה הבלתי יציבה של מדינת ישראל, וגלי הטרור הפוקדים אותה שממלאים אותי חרדה וכאב, אני עדיין אוהבת את הארץ באותו הלהט.

למה אני אוהבת את ישראל? משום שהייתי בחצי מהמקומות הקדושים בעולם. עשיתי מדיטציות בווראנאסי, טבלתי במים הקדושים בגנגס, ביקרתי בוותיקן, הקפתי את הסטופה (מקדש) הבודהיסטית בסרנאת, רחצתי במימיו הקדושים של מעיין הלוּרד (מקום בעל סגולות ריפוי ניסיות, לפי האמונה הנוצרית), העפלתי למקדש המאדונה הבוכיה בשלג של שלושה מטרים בהרי האלפים הצרפתיים, וביקרתי גם באשראמים המרוחקים ביותר בהימאלאיה. הרגשתי תחושת התעלות בכל ביקורי באותם מקומות.

רק בישראל אני חשה את נוכחותו המוחשית של א-לוהים, גם כשאני מחפשת מקום חניה.

אך רק בישראל אני חשה את נוכחותו המוחשית של א-לוהים, כשאני מחפשת מקום חניה, כשאני מבשלת ארוחת צהריים, כשאני תולה כביסה, כשאני תקועה בפקק, וכשאני תוהה איך נצליח לשלם את חשבון הטלפון.

זה לא מפתיע. א-לוהים בכבודו ובעצמו הבטיח בתורה שיעמוד בקשר תמידי, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם ארץ ישראל ושוכניה: "ארץ אשר ה' א-לוהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' א-לוהיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה" (דברים יא, יב).

השגחה א-לוהית

לרוב חבריי בירושלים יש שפע של סיפורים שמתארים כיצד התגלמה ההשגחה הפרטית בחייהם. הנה כמה משלי:

כשבעלי המוזיקאי ואני עלינו לארץ, קבע החוק שעולים חדשים יכולים להביא לארץ שלוש מכולות "פטורות ממס". משמעות הדבר היתה שיכולנו לשלוח לעצמנו מכשירי חשמל וריהוט מארה"ב, עם פטור של 100% מס עליהם. במכולה האחרונה קנינו מכשיר מיקרוגל, מייבש כביסה משובח, תנור עם מנגנון ניקוי עצמי, וכל מה שחשבנו שנזדקק לו בשארית חיינו. כששבנו לישראל, חישבנו את עלות המוצרים שהבאנו, נוסף על דמי המשלוח והביטוח, והסתבר לנו שחסרים היו לנו 2,100 $. התפללתי לא-לוהים שיכסה גירעון זה. ככלות הכול, רכישות אלה נועדו לחיינו החדשים בארץ.

מספר ימים לאחר מכן, הגיעה אלינו בדואר מעטפה מאיגוד המוזיקאים האמריקאי, מחוז 47, אליו השתייך בעלי בעבר. תדפיס המחשב הודיע לו ששידורים חוזרים של תוכנית טלוויזיה מוזיקלית, בה השתתף לפני עשר שנים, נמכרו לרשת טלוויזיה נוצרית. למעטפה צורפה המחאה בסך 2,100 $.

סיפור נוסף: כידוע, בדירות הישראליות, נודעת חשיבות רבה לכל שטח פנוי. לפיכך, כשעברנו לדירתנו לפני 14 שנים, הרגשתי שנפל בחלקי מזל גדול, כשמצאתי שני סלי כביסה מפלסטיק, שהתאימו בדיוק למעבר הצר שבין חדר השינה לחדר האמבטיה, בו ניצבה מכונת הכביסה. אחרי שנות שימוש רבות, נסדק אחד הסלים, וכמעט נשבר לגמרי. הסל השני היה במצב מצוין.

יום אחד התבוננתי בסל השבור, ואמרתי לעצמי: "סל שבור אינו הולם את תפארתה של ירושלים". אך היכן אוכל לקנות סל כביסה דומה, שיתאים לסל הכביסה הטוב? אפילו החנות בה קניתי את סלי הכביסה נסגרה. ומה היה הסיכוי שאמצא שני סלי כביסה שיתאימו בדיוק לרווח הצר הזה?

ביום שלמחרת, גזמתי וניקיתי את גינתנו, ומילאתי ארגז שלם בפסולת. בעיר העתיקה בירושלים, מקום מגוריי, אנו מביאים את האשפה לחדרי אשפה סגורים, שכל אחד מהם משמש כמה משפחות. לא הייתי בחדר האשפה מזה מספר שבועות, שכן בעלי הוא זה שמוציא את הזבל. כשפתחתי את חדר האשפה, לא יכולתי להאמין למראה עיניי. היה שם סל כביסה זהה לשלי, ללא רבב.

האם אני מתכוונת לכך שא-לוהים בכבודו ובעצמו מתערב בכלכלת ביתי ובמצב סלי הכביסה שלי? כן, בהחלט! זוהי סגולתה של ארץ ישראל: מעורבות טוטאלית. השגחה א-לוהית פרטית, מיידית, תמידית על כל פרט ופרט. אינטימיות חסרת פשרות עם האינסוף.

לא פלא שקשה כל כך לחיות כאן.

"לך לאני האמיתי שלך"

הא-ל אוהב את ארץ ישראל יותר מהציוני הנלהב ביותר. איך אני יודעת את זה? הוא אומר זאת בעצמו, בספרו, שוב ושוב. אין חוברת תיירות בעולם שמשבחת ומהללת את ישראל כמו התורה. לפי התורה, ישראל אינה רק מקום נפלא לבקר בו, אלא גם פיסת ארץ הקשורה בצורה עמוקה ושורשית לנפשו של העם היהודי.

הכרזתו הראשונה של א-לוהים בפני היהודי הראשון, אברהם, היא הציווי ללכת לישראל. "לךְ לךָ מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א).

הליכה לארץ ישראל מובילה להליכה אל האני העמוק ביותר, האמיתי ביותר.

מייד אחרי המלה "לךְ" מופיעה המלה "לךָ", כלומר, לעצמך. פרשן המקרא החשוב, אור החיים, מפרש כי הליכה לארץ ישראל מובילה להליכה אל האני העמוק ביותר, האמיתי ביותר.

הברית שכרת הא-ל עם אברהם, יצחק ויעקב מבטיחה שני דברים לצאצאיהם: את נצחיותו של העם היהודי ואת ארץ ישראל.

כשא-לוהים התגלה למשה בסנה הבוער, הוא הצהיר שהוא מודע לסבלם של בני ישראל תחת עול המצרים, ואז הוא גילה למשה את תוכנית הגאולה שלו: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח).

יציאת מצרים אינה רק ממצב של עבדות למצב של חירות, אלא גם ממקום בשם מצרים, למקום שמאוחר יותר ייקרא ארץ ישראל. ההגעה לארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהגאולה. עם שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם בורא עולם, שחזה בהתרחשותם של ניסים במו עיניו, עם שהתורה ניתנה לו, ישכון אך ורק במקום מסוים – בארץ ישראל.

התורה, לכל אורכה, מתייחסת לארץ ישראל כ"ארץ רחבה". זה כמעט מצחיק, כי ישראל היא ארץ קטנטנה. אפילו ביחס למסופוטמיה, הסהר הפורה, ישראל היתה פיסת ארץ מזערית, מוקפת אימפריות גדולות. חכמים אומרים לנו ש"רחבה" אינו בהכרח תיאור גאוגרפי, כי אם רוחני. ישראל היא ארץ "רחבה" משום שהיא מרחיבה את דעתם של האנשים החיים בה.

רק בישראל

היהדות היא הדת היחידה בעולם הקשורה לארץ מסוימת. לדתות אחרות יש מקומות, נהרות ומעיינות קדושים, אבל היהדות טוענת שכל ס"מ בארץ ישראל, בגבולותיה התנ"כיים (שאינם כוללים את אילת ואת רוב הנגב) הוא קדוש.

לענין זה יש השלכות מעשיות ומיידיות. למשל, כל המצוות החקלאיות (מצוות המעשר, השמיטה, וכו') חלות רק על ארץ ישראל. הרבנית ציפורה הלר אוהבת לומר: "עגבניה שגדלה בארץ ישראל היא קדושה יותר מהמן שירד במדבר" מדוע? משום שהמצוות חלות על העגבניה, ומשום שהמצוות הן הדרך בה היהודים מתחברים לה'.

לאדמת ארץ ישראל עצמה יש סגולות רוחניות.

מצוות רבות שא-לוהים מעניק לנו, נאמרו במילים: "כי תבואו אל הארץ...". הרמב"ן, החכם בן המאה ה-13, טען שמצוות התורה יכולות להתקיים במלואן רק בארץ ישראל. קיום המצוות מחוץ לארץ, נועד כדי לשמר אותן, כך שבשובם לארץ, ידעו היהודים מה לעשות.

ספר הכוזרי מתאר את התוכנית הא-לוהית לטיפוח העם היהודי כשתילת כרם. כרם זקוק לארבעה דברים: גפנים, חלקת אדמה, שמש, וגשם. הכוזרי מסביר כי הגפנים הם העם היהודי, האדמה היא ארץ ישראל, השמש היא ההשגחה הפרטית, והגשם הוא התורה. מובן שאם שותלים גפנים צרפתיות בעמק נאפה שבקליפורניה, יצמחו עליהם ענבים שונים מאשר היו צומחים בצרפת. בדיוק כך, העם היהודי, כשהוא נמצא במקום שאינו ארץ ישראל, אינו יכול למלא בשלמות את יעודו הא-לוהי, ולממש את הפוטנציאל הטמון בו.

לאדמת ארץ ישראל עצמה יש סגולות רוחניות. יהודים רבים שמגיעים לכאן מהגולה, חשים התעוררות רוחנית כשהם מגיעים לישראל, לירושלים, או לכותל המערבי. לכותל, שנמצא בבסיסו של הר הבית, והוא השריד היחיד לבית המקדש השני, אין קישוטים ועיטורים: אין ציורי קיר, אין קטורת, אין מוזיקה, אין ארכיטקטורה מדהימה. אך הרוחניות, נוכחות הא-ל, היא כה מוחשית בו, שמעטים אינם יכולים שלא לחוש בה.

המקום המיוחד של בורא עולם

תארו לעצמכם אוהב שלוקח את אהובתו ל"מקום מיוחד". הוא לוקח סל ובו לחם ויין, ובעודם פוסעים לאותו מקום, הוא מתאר באוזניה את מקום פגישתם הסודי, המיוחד. "זה כל כך יפה, כל כך שקט, כל כך מרוחק, כמו עולם אחר. את תאהבי את זה".

לבסוף הם מגיעים למקום, קרחת יער מבודדת. היא מעיפה במקום מבט אחד ומסננת: "זה? זה המקום המיוחד שלך? אין כאן כלום! אין אפילו ספסל לשבת עליו! אין שולחן! אתה מצפה שאני אשב על האדמה ואלכלך את החצאית שלי? ויש חרקים בעשב. אני שונאת חרקים!"

אם האהובה דוחה את המקום המיוחד שלו, מה הסיכוי שהקשר ביניהם יצליח?

התורה מספרת כיצד בשנה השניה לאחר יציאת מצרים, הגיעו היהודים לגבולות הארץ המובטחת. עשרה מתוך שנים-עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ תיארו אותה בצורה שלילית, והאנשים סירבו לעלות אליה. חכמים מלמדים שחטא זה, דחיית ארץ ישראל, היה, מבחינות מסוימות, חמור יותר מחטא עגל הזהב. לאחר שהעם סגד לעגל הזהב, חזר משה לפסגת הר סיני וביקש סליחה ומחילה מא-לוהים, ואף קיבל אותה. אך החטא של דחיית ארץ ישראל לא נסלח באופן מלא.

שוב, אם האהובה דוחה את המקום המיוחד שמציע לה האוהב, מה הסיכוי שהקשר יצליח?

הרבה יותר מלאומיות

דרך אחת לדחות את ארץ ישראל היא לסרב לחיות כאן. יש דרך חמורה יותר לדחיית המקום המיוחד של א-לוהים: להתייחס אליה כאל פיסת נדל"ן.

ארץ ישראל אינה ענין לאומי. היעד "להפוך את ישראל למדינה ככל המדינות" מחטיא את המטרה.

תארו לעצמכם שהאוהב מביא את אהובתו לאותו מקום מיוחד. היא מתבונת בו ואומרת: "זה מקום יפה! אפשר להפוך אותו לנכס נדל"ני. אפשר לחלק אותו ל-50 מגרשים, כל אחד בגודל 50 על 60 מטר".

ארץ ישראל אינה ענין לאומי. היעד "להפוך את ישראל למדינה ככל המדינות" מחטיא את המטרה. מה היה קורה לו מתכנני פירנצה היו מחליטים למחוק את כל יצירות האמנות של העיר, שערכן לא יסולא בפז במטרה להפוך את פירנצה "לעיר ככל הערים". האוצר שלא יסולא בפז של ישראל הוא זהותה היהודית הייחודית, כוחה הרוחני, קדושתה.

ארץ ישראל לא נועדה להיות מקלט מפני האנטישמיות. היא לא השיגה מטרה זו. ישראל היא המקום היחיד כיום בעולם בו יהודים רבים נהרגים רק משום שהם יהודים.

ארץ ישראל אינה בהכרח המקום בו יהודים שולטים. כן, יש בישראל נשיא יהודי, וראש ממשלה יהודי, חברי כנסת יהודים, ראשי עיריות ופקידים יהודים. ויש בה גם פושעים ונרקומנים יהודים.

ארץ ישראל היא המקום המיוחד שהקצה הא-ל לו ולעם ישראל.

איך לא נאמץ הזדמנות כזאת בזרועות פתוחות?