אבי היה ערבי נוצרי מהכפר רמה שבצפון הארץ.
הוא פגש באמי, יהודיה אמריקנית שעלתה ארצה בשנות השמונים, ומאוד מאוד רצה להתחתן איתה, אבל היא היססה. כשהיא חלתה ומצאה את עצמה בבית חולים, הוא נסע באוטובוס במשך כמה שעות כדי לבקר אותה.
וזה שכנע אותה.
הם נישאו ועברו לצפון. דודתו הערבייה של אבי באה לחיות איתם, כדי ללמד את אמי כיצד לבשל. בבוא העת, נולדו אחי ואחותי.
כשאמי הרתה אותי, המשפחה שלנו עברה לקולורדו. אבי היה מהנדס והוא התקשה למצוא עבודה בישראל.
למרות שאבי גדל כנוצרי דתי (יווני-אורתודוכסי), אחרי שהוא פגש באמי הוא התחיל להתעניין ביהדות. כשהם עברו לאמריקה, והוא היה רחוק מששת אחיו ומשפחתו ההדוקה, הוא חש חופשי לפתוח בחיפוש רוחני אמיתי.
בתור ישראלי, הוא יכול היה לקרוא את התנ"ך בעברית, והוא גילה פרשנויות מוטעות ברורות בתרגום הנוצרי. הוא חיפש אחר האמת, ולכן פנה אל בית הדין האורתודוכסי כדי לפתוח בהליך גיור.
כשנה אחר כך, אבי הפך ליהודי. ומשפחתי שמרה שבת, כשרות וכל השאר. אבי שמר על קשר הדוק עם משפחתו הערבית. וכשמלאו לי שלוש, הוא לקח אותי לישראל לחתונה של אחותו הצעירה, דודה שלי.
עבורו זה היה ביקור קשה מאוד. הוא נקרע בין שני העולמות – יהודי שומר מצוות באמריקה, שמתאחד עם משפחתו הערבית האהובה בישראל.
המאבק הרגשי רק הועצם מהעובדה שהוא מעולם לא גילה למשפחתו שהוא התגייר.
לאחר החתונה של אחותו, זמן קצר אחרי שובו לקולורדו, אבי נפטר. אומרים שהלחץ הנפשי היה מעבר לכוחותיו.
לגלות את עצמי
תוך כמה שנים אמי נישאה שוב. המשפחה שלנו התחילה לעשות שינויים בשמירת המצוות. הוציאו אותי מגן הילדים היהודי והעבירו אותי למוסד ציבורי. כל חבריי החדשים היו רואים סרטים מצוירים בשבת בבוקר ואוכלים פיצה-פפרוני. לא עבר זמן רב, וגם המשפחה שלנו כבר לא שמרה את השבת בקפידה ורמת הכשרות שלנו ירדה – תחילה במעט, ואחר כך הרבה יותר.
מאז בר המצווה שלי לא נכנסתי לבית כנסת במשך חמש שנים תמימות.
אחרי התיכון התעוררו בחיי כמה קשיים, ואני באמת איבדתי את הדרך. קעקעתי את שמי באותיות ערביות על זרועי (ראו תמונה למטה). בחרתי בחירות גרועות, נכנסתי לצרות, ובמשך שמונה חודשים חייתי על ספה אצל חבר, ואכלתי תירס מקופסאות שימורים.
בינתיים, אחותי הצטרפה לקהילת 'אש התורה' בלוס אנג'לס, ועם הזמן היא חזרה להיות ליהודיה שומרת מצוות.
אט אט חזרתי למסילה. שכרתי חדר בביתה של משפחה יהודית. הצטרפתי אליהם בסעודות השבת ולתפילות ב'אש התורה' בדנוור.
לאחר מספר חודשים, הייתי מוכן לגלות את ה"אני" האמיתי שלי. ידעתי שהמקום הכי טוב כדי להתחיל בו הוא ישראל. אז התקשרתי לאחותי והיא קישרה אותי לארגון פילנתרופי בלוס אנג'לס שמימן בשמחה את נסיעתי ארצה.
כל מה שעברתי הביא אותי למקום בו אני נמצא עכשיו. לכל דבר יש סיבה
כמה שבועות אחרי שהגעתי לישראל, יצאתי להליכה ארוכה בשבת אחר הצהריים, וחשבתי איך – בגלל הקשיים עמם התמודדתי בחיי – אני נושא בתוכי המון כעס. ידעתי שבשביל להתקדם, אני חייב לשחרר את הכעס.
השיעורים בהם השתתפתי ב'אש התורה' בירושלים עזרו לי להבין: כל מה שעברתי הביא אותי למקום בו אני נמצא עכשיו.
לכל דבר יש סיבה.
כמיהה להתחבר
היום אני לומד בישיבה, ומקבל בשמחה את חיי. זאת חוויה מדהימה ללמוד מול הכותל המערבי, במרכז ההיסטוריה. לימוד התורה מרתק מבחינה אינטלקטואלית ומייצב אותך על הקרקע מבחינה נפשית. והחבר'ה מעולים – אידיאליסטים שרוצים לקחת אחריות על עצמם ועל העולם.
ובכל זאת משהו בתוכי עדיין לא שלם.
יש בי כמיהה מתמדת להתחבר לאבי, שמעולם לא הכרתי, ושאני כל כך רוצה להכיר.
לכן שהיתי זמן מה בכפר רמה, הכרתי את דודותיי ודודיי והמון אחיינים. הם אנשים מדהימים. הם מאוד אכפתיים ואדיבים, ועושים הכל כדי לעזור זה לזה. הם מרעיפים עליי אהבה ומוכנים לעשות למעני הכל.
הם המשפחה שלי.
אני שואל אותם שאלות על אבי, מתבונן בתמונות המשפחתיות, ופוסע באותם שבילים הרריים בהם צעד אבי.
להיות שם, זה הקשר שמעולם לא היה לי איתו.
מבחינות מסוימת, גם עבורם אני מייצג את הקשר עם אבי. בפרט משום שאני נראה כמעט בדיוק כמותו.
משפחתי הערבית מאוד פרו-ישראלית. דודי מנהל ארגון של שירות סוציאלי ליהודים וערבים. דודה שלי הייתה הערבייה הנוצרית הראשונה שנבחרה לכנסת.
אולם ברקע לתמיכה הזאת, נמצא מה שהם רואים כחוסר שוויון חברתי. נראה שהשירותים המוניציפאליים וההקצאות הממשלתיות פחותות לקהילה הערבית. למרות שהחברה הישראלית רגישה לקשייו של המיעוט, המציאות היא שהערבים הישראלים הם מיעוט. לנוצרים הערבים קשה במיוחד – והם חשים דחויים הן מהערבים, בשל דתם הנוצרית, והן מהיהודים, משום שהם ערבים.
למרות זאת, אני עדיין מרגיש 100% "ישראלי". בני הדודים שלי משולבים היטב בכוח העבודה, והם רואים את זהותם הראשונית כישראלים. בתור נוצרים, הם מרגישים קרובים יותר ליהדות מאשר לאיסלם.
אני עדיין לא מרגיש נוח להפגין את יהדותי כשאני הולך לבקר
אני עדיין לא מרגיש נוח להפגין את יהדותי כשאני הולך לבקר אותם - במונחים של תפילה וכיפה. ועם הכנסת האורחים הערבית המסורתית, קשה לי במיוחד לשמור על כשרות.
בתור ישראלים, הם יודעים הכל על החגים היהודיים. אבל עדיין מוזר להם לראות בי יהודי, משום שעל פי תרבותם הדת נקבעת על פי האב. הם לא יודעים שאבי התגייר, אז תמיד עומדת מתחת לפני השטח השאלה מדוע בחרתי בדתה של אמי ולא בזאת של אבי.
מבחינה זאת נראה לי שאני צועד בעקבותיו של אבי – קרוע בין הנאמנות למשפחתו הערבית והחיים היהודיים שהוא קיבל לחלוטין.
תקוותי שעם הזמן, יהיה לי יותר ביטחון עצמי, ושהיהדות שלי רק תעשיר את מערכת היחסים הטובה שלנו. אני חושב שבדרך כלשהי אוכל לסייע בגישור על פערי ההבנה בין הקבוצות השונות. אחרי הכל, יש לי המון פרספקטיבות: יהודייה וערבית, חילונית ודתית, אמריקאית וישראלית.
התורה אומרת שבמקום להצטער על עצמי, אני צריך לקחת אחריות ולשנות כל מה שניתן כדי לתקן את המצב. בסופו של דבר, האתגר הגדול ביותר שלי יהיה לסגור את המעגל של שני העולמות הללו – ערבי ויהודי, אב ובן.
(32) ציון גוילי, 12/12/2020 15:06
המאמר ריגש אותי מאוד כה לחי
אני בן 82 התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר,כה לחי . .
(31) יוחנן, 20/12/2018 22:50
וואו מרגש לקרוא, מעצים לחוות ומפעים להיווכח כמה כוחות נפש יש בך!
כאחד, שיוצא לי המון להסתובב עם בני המיעוטים ולהכיר אותם, מתחבר מאוד לרגשות ההומים שיש בך כלפיהם. הם באמת כאלה. הסיטואציה המורכבת בה הקב''ה שם אותך, והדמיון המדהים שלך לאביך - זה דבר שהכי מפעים פה! ואני חושב שברגע שגילית את ההקשר הזה, תוכל לדעת להתנהל בצורה הכי טובה ונכונה שתשלים את החלק הטראגי שקרה בסופו של דבר עם אביך המנוח ז''ל. כי לך יש יותר אופציות, ידע וכוח לגשר, לגלות להם בעדינות, פחות בדיבורים יותר במעשים של ''דרכיה דרכי נועם''. אני חושב שברגע שתחזק את הזהות היהודית שלך, תעצים את עצמך בעוצמות אדירות, תגיע איליהם ''עם הזהות המועצמת'' שלך. ואז מבלי לדבר הרבה, הם ישבו בקסם 'היהודי' שלך. יכבדו את המעמד שלך. כי גם האיסלאם וגם הנצרות מודעים לעליונות שבדת היהודית על פניהם. (תוכל לבדוק זאת בתכנים של אתר ''הידברות'' - שם ראיתי סרטונים הן מהשייחי'ם והן מהאפיפיור הנוצרי שהתבטא במעלת 'הדת הבכורה'..) אז, תצליח בכל אשר תפנה. כבר עברו שנים מאז כתיבת הכתבה. איני יודע כמה רלוונטי עדיין והיכן הינך אוחז. אך התנהגתי בבחינת ''שלח לחמך על פני המים'' ובברכת הצלחה מרובה לך בתוך שאר בני ישראל אחינו היקרים. כל טוב - מיוחנן
(30) מאטעלע, 18/12/2018 05:40
אכן כך
האדם קדוש הוא, מוטי לקסמן, אייר, תשע"ו motele777@gmail.com לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת..." <><><><><> שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא רַק בַּטּוֹב, לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב. בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם, הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא, אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא. לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם כָּל אָדָם, כָּל אִשָּׁה; חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא. אני שר באמונה מלאה, מצטרפים?
(29) שיג, 10/7/2012 12:09
יעקב היקר
הסיבה העיקרית להבדלים בפיתוח תשתיות בין המגזר היהודי והמזגר הערבי במדינת ישראל היא שרוב הערבים אינם משלמים ארנונה - אם כי הם מחמולה שאינה של ראש העיר/מועצה ואם כי הם כן מהחמולה של ראש העיר/מועצה. מדינת ישראל - באופן שאינו שוויוני בעליל - משקיעה הרבה יותר כסף בישובים הערביים (באופן יחסי) מאשר בישובים יהודיים מקבילים אבל אצל הערבים התפתחה תבנית ה"אני מסכן" ותבנית ה"מגיע לי" ולכן יש (כאילו) הרשה של קיפוח. כמו-כן, ברוח ימינו, חלק לא מבוטל מהערבים אינם תורמים כמעט דבר למדינה שבה הם חיים אבל רק דורשים "מגיע לי". בברכה,
(28) יוסי, 12/6/2012 10:09
אין צודק
ליעקב שלום. לקרוא את סיפור חייך ודרך הסתכלותך זה דבר מרתק. אני חושב שאסור לך להכנס לדיון איזה דת צודקת. בסופו של דבר בכל אחד מהציבורים אתה נחשב כשייך ולכן לך הבחירה לאן להשתייך. בחרת ביהדות , שמח בבחירתך והיה גאה בה אך לא מתוך שלילת האחר.וצפה מיהם לכבד את בחירתך. קח את הטוב מכל דבר!!! ומכל ציבור!
(27) dalia baboun nissenboum, 10/6/2012 17:29
van nuys CA 91405 USA
זה בידיוק מה שקורה איתי ואם 3 הבנות שלי.אני נישאתי לנוצרי (ערבי ) ומאחר שאבא שלי לא השלים אם זה הייתי צריכה לעזוב את הארץ.2 הבנות שלי ברוך השם הדרך הנכונה אך ביתי האמצעית בעיה היא אינה יודעת מה היא ולאן להישתיך. אומנם תמיד שמרתי על מסורת יהודית בבית. הדלקת נרות וחגי ישראל. (היתגרשתי מאבא שלהם ליפני 20 שנה ) כאשר הם היו מאוד צעירות. בקיצור הבת האמצעית הולכת לטמפל של בודהה. יש לה נקודה על המצח כמו להודיות. היא לא ביחסים טובים אם אף אחד ממשפחתינו היהודים.וגם אינה מדברת אם האחיות הנשואות שלה. היא כל הזמן ממורמרת עברה לגור בוו ניס על יד הים כי שם הטמפל של בודהה. ליבי יוצא מדעתי. אני מרחמת עליה. אך אינני יכולה להיות איתה יותר מעשר דקות לצערי באותו חדר. את כל התיסכול שלה היא מוציאה עלי.. ובעצם מכל המישפחה אני היחעדה אשר בקשר איתה.. מאוד מאוד קשה לתקשר איתה. אני לקחתי אותה לישראל בינואר האחרון להבין מהיכן אני באתי ולהכיר יותר טוב את הזהות היהודית שלה. ( זו לא פעם האישונה שהיא נוסעת לישראל היא נסעה לפחות 10 פעמים לישראל למישפחתי. אשר גרים בירושלים . הטיול עשה לה לא טוב מיפני שהיא הלכה לבקר את קרובי מישפחתה מצד אביה והם הראו לה כמה הם סובלים תחת השילטון של היהודים וכמה יש אפליה בארץ. וכמובן שהכל היה אשמתי והיא הוציאה את כל כעסה עלי...אינני יודעת איך לעזור לה . היא כבר בת 30 . בבקשה עזרו לי לעזור לביתי.
יהדות ינו, 14/6/2012 21:22
עזרה לבתך.
תשלחי לי מייל, אני חושב שאוכל לסייע בע"ה.
אירית, 17/9/2012 15:40
קבלי אותה
דליה, קבלי אותה כמו שהיא - בבחירתה - בדיוק כמו שאת עמדת במצב שהורייך לא השלימו עם בחירתך, אל תעשי לה את הנתק הזה שהורייך עשו לך, פשוט קבלי אותה כמו שהיא בבחירתה שלה. תני לה למצוא את עצמה, אל תתווכחי איתה פשוט קבלי אותה אפילו אם את חושבת שהיא טועה - את להורייך לא שמעת וניתקת עצמך מהם ובסוף הגעת לאן שהגעת _(לטוב ולרע). פשוט תני לה להחליט את החלטותיה ותנסי לקבל - את לא חייבת להבין, אבל אפשר לקבל.
אנונימי, 9/9/2013 01:34
ניסית לפנות ליד לאחים?
(26) יעל, 10/6/2012 09:41
כמה קשה ללכת עם האמת שלך!
ובכל זאת - רק כשנאבקים [עם עצמיך ועם אחרים] הכל מתיישב ומקבל את מקומוץ ..." לך בכוחך זה..
(25) הדסה, 7/6/2012 19:26
וואו, אתה אמיץ. בהצלחה.
(24) נילי אמיר-סגל, 7/6/2012 13:50
כל הכבוד לך
קראתי את דבריך ואני מעריכה מאוד את הכנות ואת היושר שלך. אני מקווה שתמצא את דרכך ומברכת אותך על אומץ ליבך ודרך ההתמודדות שלך שאינה קלה כלל וכלל. אתה צעיר ונבון והכל פתוח לפניך. בהצלחה!!!
(23) Chaya Susanne Golan, 6/6/2012 10:02
מקשר לאומי
ללא ספק התפקיד כמקשר בין כל המגזרים כתוב עליך ואני מאחלת לך המון הצלחה! יש לך גם אומץ וגם טאקט מעבר להבנה של כל הצדדים. תבורך, שה' יצליח את דרכך לטובת כל הישראלים באשר הם! חיה סוזנה גולן
(22) שלמה, 5/6/2012 15:54
נאמנות יש רק לבורא עולם
יש לך נאמנות לה' שבחר בנו מכל העמים להיות לו עם סגולה , ולכן אתה יהודי ולא רק בגלל שזה הדרך שאביך בחר . בתור יהודי לא שייך שיהיה לך נאמנות כלפי גויים שעל פי האמת היהודית אתה בכלל לא קרוב שלהם. זה לא סותר שאתה יכול לכבד אותם אבל בגללם להרגיש קרוע בין עולמות ? איזה השוואה זה בכלל ?.
(21) אדית, 5/6/2012 09:46
סיפור חייך
סיפור חיים עשיר ומגוון , מעניין וקשה אבל לחלוטין מאתגר ..בכל מקרה המציאות היא כזאת שחייבים להתמודד איתה למרות ההשלכות . לכו נאמר משפחה לא בוחרים והאהבה תתגבר על כל המכשולים למרות הפערים העדתיים ... בהצלחה
(20) ליאת, 5/6/2012 09:03
יהודי נשאר יהודי
סיפור מהסרטים!...אבל תמיד תזכור שאתה יהודי ולא ערבי וגם לא זהותך ולא חצי חצי.בתורתנו הקדושה יש כלל "כל הבא מהטהור טהור וכל הבא מהטמא טמא".אימך יהודיה ולכן אתה ,שבאתה מרחמה יהודי..ולא משנה שאביך נוצרי...בכל מקרה בהצלחה בהמשך...!
(19) אפרת, 4/6/2012 18:05
מזדהה
הכתבה מאד דברה לליבי. אין פיתרון אלא חמלה אהבה וכבוד לאחר.
(18) משה, ירושלים, 4/6/2012 18:00
אם נולדת לאמא יהודייה אז אתה יהודי
יש לך נשמה אלוקית שאין לגויים, עם כל הכבוד להם וזה לא בתור זלזול אלא זה המציאות , לפי זה אני לא מבין בכלל את כל ההתלבטות שלך , מה מעניין אותך מה אביך היה בתור גוי הוא הרי זכה להתגייר ולהיות יהודי ואז הוא כמו נולד מחדש , תסתכל עליו כיהודי ולא כגוי כי באמת עכשיו היא נמצא בשמים עם עם ישראל כיון שהתגייר ורוצה לראות אותך כיהודי שומר מצוות כמו שהוא חינך אותך . זה לא סותר שאתה יכול להיות בקשר עם המשפחה הנוצרית , אם זה לא גורם לך להרגיש כמוהם , ואף שעל פי היהדות אתה בכלל לא קרוב שלהם . הצלחה בחיים .
(17) אנונימי, 4/6/2012 11:28
אמונה בדרך
בכול מצב גם אם אביך לא היה מתגייר אתה היית ותשאר יהודי. נראה לי שברגע שתעמוד בפני משפחתך מצד האבא האהובים ותספר את האמת תשתחרר מהספקות והאי נוחות שבך. זכור היהדות הייתה ראשונה בהסטוריה הקדומה שהגדירה עצמה את האמונה באל אחד ומשם שאבו שאר האמונות האטאיסטיות. בהצלחה
(16) יוכי, 4/6/2012 11:14
קונפליקט ניצחי
שלום רב לך, סיפורך ריגש אותי מאוד. התחושה של הגעגועים לאביך והפיספוס עם פטירתו (כנראה בשל אי שקט קבוע שהיה חלק מהשיגרה שלו) עליך ללמוד להיות שלם ומושלם כדי לחיות המון שנים למען ילדיך... קשה אך אפשרי. אל תוותר לעולם על המשפחה מצד אבא ובטח לא על הצד השני. בהערכה,
(15) מרים לב, 4/6/2012 09:24
הזהות היהודית ערבית שלי
מאד מעניין אני מאחלת לך המון הצלחה, מחזקת אותך וזה מוסר השכל לצעירים שעומדים להקים בית יחשבו פעמיים אילו השלכות יש על הילדים שלנו כשאנו ההורים עושים צעדים בחיים.
(14) מגי, 4/6/2012 07:44
סיפור מאוד מרגש, והלוואי ותצליח לעשות את הבחירות...
אבל, אביך עשה את הבחירות לעצמו. אולי גם אתה תעשה את הבחירה לעצמך. אם אתה בקשר טוב עם המשפחה, ואתה יכול לספר להם מבלי לפגוע, אזור אומץ, לך להיפגש איתם, וספר להם על השינויים שעשית אתה בחייך. אתה לא חייב לספר על אבא. רק על עצמך... בכל מקרה, תצליח, וה' איתך!
(13) א.ק, 3/6/2012 19:22
אולי הגיע הזמן לספר להם...
הי, לעולם תהיה הבן של אביך, בשבילך וגם בעיניהם... לעולם אביך ישאר הבן שלהם... אבל אולי הגיע הזמן שידעו על הבחירה של אביך...ובסופו של דבר - ודי מהר...הם יקבלו את הדברים וזה לא יהיה אישיו... בסופו של דבר, זו היסטוריה כבר...לא ניתן לשנות אותה...ואם זה ינחם מישהו, ישו חי ומת כיהודי...
(12) tsuf, 3/6/2012 19:17
אכן קושי עצום. מאחלת לבחור המקסים שימצא את הנתיב הנכון עבורו
(11) ליז, 3/6/2012 18:49
סיפורך נגע מאוד לליבי
אתה אדם יקר ומרגש..!
(10) פנינה ספיר, 3/6/2012 14:54
הערכה והזדהות
ספורו של הבחור מדהים. מקוה שיצליח מצוא את דרכו ואת עצמו ושתמיד יאמין באש הפנימית שלו ובדרכים שה' מנחה אותו. מרגש הקשר עם המשפחה הערבית והרי כולנו בני אברהם. ישר כוח ושאהבה ואמונה יהיו מובילי דרכו
(9) זה פשוט נפלא, 3/6/2012 14:39
הסיפור שלך הוא סיפור של התחברות בין אחים !!!
על כדור הארץ כולנו אחים: בני אדם הראשון ! בני נח ! כולנו ברואי האל. המבחן הגדול הוא להבין זאת. ואתה מבין זאת באופן העמוק והנפלא ביותר
(8) אלינוי, 3/6/2012 13:57
כל בני האדם שוים
מתי כבר לא תהיה משמעות לדת, ויתייחסו לכל בני האדם בשיוויון. לצערינו, היהודים הם אלו שיצרו את ההבדלה והגזענות. דת היא אמונה ותו לא, ועל כל אדם לבחור את אמונתו, או שלא. דת לא עוברת בגנים! אדם מקבל על עצמו את הדת, ולא בגלל שאמא שלו היתה מדת זו
(7) מזל, 3/6/2012 13:11
מדהים
המציאות עולה על כל דימיון... מכירה מאוד מקרוב את התחושות והדילמות. אחותי נישאה לנוצרי ערבי.. לצערי, השנים שחלפו לא הביאו מזור או נחמה. חיבוטי הנפש שלה של ילדיה ושלנו אחותה ואחיה לא נירגעו או באו לקיצם אחרי 40 שנה!!! אבל מבינה שזה רצון השם ואני ממקומי הצר קטנה מלהבין... ישר כח על ש"בחרת לך מקום"...
(6) ורדה זבריקו, 3/6/2012 12:53
הייתי רוצה שהסיפור יסופר לתלמידי הדו לשוני בירושלים
שלום רב הסיפור שלך מרגש ונוגע ללב וכן להרבה משפחות מעורבות שאני מכירה אכן הדילמות קשות ביתי לומדת בבית ספר דו לשוני ויש לא מעט סוגיות ודילמות איך באמת מוצאים את הדרך אם ניתן אולי להרצות בבית ספרנו אשמח לבדוק עם המנהלות היהודיה וערביה איך ניתן לעשות זאת בברכה ורדה זבריקו
(5) מיכוש, 3/6/2012 12:44
המונמון הצלחה בהכל.
סיפור נורא מרגש!! זה עשה לי צמרמורת כשקראתי שאבא שלך ניפטר..אני כאילו חושבת לעצמי: מה ה׳ עוד רצה ממנו? למה הוא קיבל את מה שלא מגיע לו?? ובמחשבה שניה אני מאמינה שהוא סיים את התיקון שלו בחיים !! בהצלחה בהמשך ושתימצא זיווג הגון לפי מה שמגיע לך... ותמשיך את הזרע של אבא שלך כיהודי אמיתי שומר מצוות ואוהב את התורה....... מעריכה.....
(4) ליאורה, 3/6/2012 12:12
המון כוח לעבודתו יתברך והמון כוח להמשך
בס"ד סיפור באמת במרגש המון כוח נפשי להמשך ובבקשה ובבקשה תישארי איתנו אל אף כל הקשיים והסיבוכים בסוף הכול מסתדר בחיים צריך סבלנות נולדתה למציאות שאתה לא בחרתה אבל, אתה חייב לשחק את התפקיד שלך ולתת את עצמך. המון הצלחה בהמשך הדרך שתמצא מהר מהר את הבת הזוג שלך יהודיה כשרה והגונה שתעזור לך ותבין אותך כמו ספר פתוח ושתתקיים בכם אהבה כנה ואמיתית.
(3) צילה, 3/6/2012 11:18
מקסים
יש לך שליחות גדולה ללמד את שלושת הדתות את האחד. גם לפי היהדות ימי המשיח קרובים וכשיגיע כולנו נהיה אחד במקום להקרע בין העולמות תוותר מבפנים על ההבדלים. תהיה יהודי מבפנים - כזה שמבין שאין הבדל בין אדם לאדם והאלוהים הוא אחד. ההבדל הוא רק בתפקיד - לפי היהדות רק באנו ללמד משהו את האנושות, אנחנו לא שונים מהשאר מורה לא מתנשא בפני תלמיד ומורה גם לא חייב לשחוף בפני התלמיד את כל ענייניו האישיים. אז תרגיש שלם כמו שאתה !!!
(2) אנונימי, 3/6/2012 10:55
בהצלחה רבה לך!
(1) דבי, 3/6/2012 10:43
וואי זה מאוד מרגש
מאחלת לך המון הצלחה. ויכולה לומר לך ממקום אמיתי שלי, שהמקום שאליו אתה שייך הוא המקום שאליו בחרת להיות חלק. זאת אומרת השורשים מכל הסוגים והמקומות שגדלנו בהם, והדברים ששמנענו מאוד חשובים, אבל אנחנו נבחר מהי הדרך שלנו מכאן ויש לזה משקל רב יותר מהכל ביחד.