ג'סטין גולדברג גדל בארה"ב והיה צמא לקשר עמוק יותר עם המימד הרוחני. ביקורו החד-שנתי בבית הכנסת בחגים, לא עשה לו את זה. הוא למד באוניברסיטה באטלנטה והתחיל להשתתף בקורס למדיטציה מזרחית, כשהוא משנן שוב ושוב מנטרה ומגיע למצב מרומם של מודעות, שהדרך היחידה בה הוא יכול היה לתאר אותו זה – "היי".

נקודות השיא ביומו היו שתי מדיטציות, חצי שעה בבוקר וחצי שעה בלילה, בהן הוא היה מצליח להתחבר למשהו גבוה יותר. אבל כשהוא היה מסיים את המדיטציות, הוא היה חוזר "לעולם האמיתי", ומאבד את תחושת החיבור וההתרגשות. הוא מאוד רצה שמשהו יישאר לו מאותה התחושה.

לבסוף הוא ניגש למורה הרוחנית שלו והסביר לה שהוא בבעיה - "אני אוהב את המדיטציה ואת תחושת ההיי שהיא גורמת לי, אבל אני לא רוצה לרדת בחזרה כשאני מסיים. אני רוצה להישאר בהיי כל הזמן!"

אם אתה באמת רוצה להיות בהיי כל הזמן, אתה צריך לפגוש את הגורו שלי

"רוצה להיות בהיי מסביב לשעון?" ענתה המורה בשאלה רטורית, "פשוט מאוד. אם אתה באמת רוצה להיות בהיי כל הזמן, אתה צריך לפגוש את הגורו שלי. המורה הגדולה והקדושה שלי מגיעה לאמריקה מהודו לכמה שבועות. אתה יכול לפגוש אותה בניו-יורק ולקבל ממנה מנטרה. ובעזרת המנטרה הזאת, תוכל להיות בהיי כל הזמן!"

כמה שבועות אחר כך, ג'סטין וכמה מחבריו יצאו לנסיעה מפרכת של 12 שעות מאטלנטה לניו-יורק, כדי לפגוש את הגורו. הם פטפטו בהתרגשות כל הדרך, וציפו להזדמנות לזכות במנטרה מיוחדת – שם רוחני סודי של אליל הודי – דרכה יוכלו להתחבר לרוחניות.

בסופו של דבר הם הגיעו להיכל גדול בו פנתה הגורו לאלפי מאמיניה. ההיכל היה מלא בקהל מעורב – מאמינים בחלוקים הודיים מסורתיים, היפים, אנשי עסקים, יאפים, תלמידי קולג' ועוד – צומת דרכים של עיר שלמה. מאמינים ישבו ברגלים משוכלות על הבמה ונגנו מוסיקה הודית חלומית, בעוד מאות אנשים עמדו בתור ממתינים לפגוש את הגורו. כשג'סטין וחבריו נכנסו להיכל, המאמינים הורו להם להצטרף לאחד משני התורים - האחד כדי לקבל חיבוק מהגורו, והשני כדי לקבל מנטרה. למרות שמרבית הקהל הגיע רק כדי לזכות בחיבוק, ג'סטין וחבריו הצטרפו לתור האליטיסטי של אלה ששאפו להיכנס למעגל הפנימי יותר של הגורו.

בעודם ממתינים, הסבירה להן אחת המאמינות את כללי היסוד לקבלת מנטרה. "כדי לקבל מנטרה מהגורו, אתם קודם צריכים לקבל על עצמכם כמה תנאים", הסבירה הצעירה לקהל הממתין בציפייה. "ראשית, כשאתם מקבלים את המנטרה, אתם מקבלים את הגורו כמתווכת ביניכם לבין אלוהים. היא תחבר אתכם לאהבתו האינסופית של הא-ל. שנית, מעתה ואילך אתם חייבים לקבל על עצמכם להתפלל אך ורק לגורו. היא מצידה תשתדל למענכם ותתפלל עליכם לאלוהים. דבר אחרון, אתם חייבים לקבל שהיא הגורו והמורה שלכם, ישות נעלה ומושלמת לחלוטין. בתמורה היא תקבל את מלוא האחריות על הרוחניות שלכם."

פתאום החלו להבהב אורות אדומים וצופרי אזעקה במוחו של ג'סטין. אתה לא יכול לעשות את זה! זאת עבודה זרה! הוא לא למד יותר מדי יהדות בילדותו, אבל הוא פתאום נזכר בקטע במגילת אסתר שמרדכי לא הסכים להשתחוות להמן. יהודים לא משתחווים לאנשים, הוא זכר. אנחנו משתחווים רק לאלוקים. באותו שלב לא היה לג'סטין מושג מה לא בסדר בלעבוד את האלוקים דרך אדם. רק אחרי הרבה זמן הוא ילמד שעל פי היהדות, כל אדם יכול לפתח קשר אישי ישיר עם הבורא, בלי צורך במתווך.

למרות הציפייה הנלהבת בשתים-עשרה שעות הנסיעה, ג'סטין עזב את מקומו בתור ועבר לתור הממתינים לחיבוק מהגורו. הוא הביט בכמיהה בחבריו שעמדו בתור השני, וציפו להתקבל אל שורות המאמינים. במשך הנסיעה הארוכה הביתה, חבריו היו באקסטאזה ועשו מדיטציה עם המנטרות החדשות שהם קבלו, בעוד שהוא עצמו היה מאוד מוטרד. למה לכל הרוחות ויתרתי על הכל? הוא שאל את עצמו. מה זה משנה שאני יהודי?

בעודם ברכב, חבריו של ג'סטין נישקו בהערצה את דמותה המיניאטורית של הגורו שנמכרה על ידי מעריציה במחיר של 180$ לבובה. "הגורו היא צלם מושלם של אלוהים, וזוהי דמותה של הגורו", הם הסבירו לו. הצופרים המשיכו לילל בראשו, אבל הוא עדיין לא ידע למה הוא בכלל מקשיב להם.

"אם אתה מחפש רוחניות", ענה לו הרב, "לא תמצא אותה ביהדות"

כשג'סטין חזר הביתה, הוא ניגש לשוחח עם רב בית הכנסת של ילדותו. "מה זאת יהדות?" הוא שאל. "איך אני יכול להרגיש בה רוחניות?"

"אם אתה מחפש רוחניות", ענה לו הרב, "לא תמצא אותה ביהדות".

ג'סטין חזר ללימודיו וללימודי המדיטציה, ולאותה נקודת מוצא. כמה שבועות אחר כך, מישהו נכנס לשיעור המדיטציה שלו, ואמר שהוא פותח חוג למדיטציה יהודית. ג'סטין, שמעולם לא שמע על דבר כזה, קפץ על המציאה. התברר שהמורה שלו חזר מכמה חודשים בישיבה בישראל, ומתוך רצון לשמור על מה שלמד, הוא החליט ללמד את זה לאחרים. יחד, שניהם למדו כתבים יהודיים מסורתיים על רוחניות והתבוננות. ג'סטין הופתע לגלות שליהדות יש מסורת מיסטית עשירה.

ג'סטין המשיך ללמוד על היהדות, ובשלב כלשהו החליט לשלב אותה במדיטציה היומית שלו. בתחילה, הוא התחיל ללבוש את הטלית שלו מהבר מצווה, בזמן המדיטציה. אחר כך הוא החליט להתחיל אותה בקריאת שמע – ה"מנטרה" היהודית היומית שעוסקת באחדות הא-ל. ג'סטין הופתע לגלות שהיהדות המסורתית דומה הרבה יותר למנהגי המדיטציה המזרחית, ממה שהוא זכר מלימודי היהדות שלו בילדותו. הוא גילה שקריאת שמע היא למעשה מדיטציה עמוקה, והרבה מעבר להצהרה סתמית על אמונה בא-ל אחד ולא בשניים. משמעותה של הצהרת אחדותו של הא-ל היא שאין כלום מלבדו. הדרך היחידה בה אנו יכולים להגדיר אותו היא, שהוא "אין סופי". אלוקים הוא כל מה שיש - כל הקיום, כל הדברים, כל הכוחות הם רק ביטויים שונים של האלוקות. אין עוד מלבדו.

ג'סטין גילה שהיהדות אינה שמה דגש על תחושת ההיי מהרוחניות. הוא למד שמטרת הרוחניות היא לעשות צעדים קטנים ועקביים שמובילים לצמיחה והתקדמות ארוכות טווח. היא לא עוסקת בלהגיע למצב זמני של אקסטאזה, אלא בהגברה עקבית של מודעות, רגישות והכרה, ושילוב מאוזן שלהן באישיות האדם. החוויות הרוחניות הן רבות ערך, אבל הן לא המטרה. המטרה דומה יותר למסע חיים במעלה ההר – ולא רק היעד הסופי. רוחניות אינה להיות בהיי מסביב לשעון, אלא לעבוד, לטפס ולצמוח עד 120 – אפילו ברגעי השפל.

לאחר מספר חודשים של לימודי רוחניות ומדיטציה יהודית, ג'סטין החליט ללמוד בארץ. הוא לא רצה רק להשקיע את עצמו בהגות יהודית, אלא גם להקיף את עצמו ביהודים שחיים ונוהגים על פי יהדותם באופן יומיומי. הוא התפעל מיופיים של החיים היהודיים, שמצליחים לשלב בין התבוננות עמוקה, משפחה וקריירה בצורה מאוזנת. אחרי שנה של לימודים אינטנסיביים, ג'סטין חזר לבולטימור שם פגש ברעייתו לעתיד. חמש שנים אחר כך הוא ואשתו עלו ארצה עם שלושת ילדיהם המקסימים, כדי לחיות כאן חיים של התעלות דרך עבודה קשה.