רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

כיצד להגיע לחיים של מודעות רוחנית?

ה׳ באלול ה׳תשע״א ה׳ באלול ה׳תשע״א 04/09/2011 | מאת שרה יוכבד ריגלר

יש אנשים שמבלים את כל חייהם בנשף הלא נכון, משום שהם לא מודעים לקיומו של רובד רוחני עמוק יותר.

לא היה לי מושג...

אירוע הפתיחה המיוחל עבור המרכז העולמי החדש של אש התורה הלך והתקרב. במשך 13 שנים עקבתי אחר הבניין שצמח בשכונתי, העיר העתיקה של ירושלים.

בשל התנגשות בין לוחות זמנים, בעלי ואני היינו אמורים לאחר לאירוע לפחות בשעה. ביום האירוע, התקשרתי לאחראי כדי לוודא שהמושבים יהיו מסומנים, ושלא משנה כמה נאחר, המקומות שלנו ימתינו לנו. הוא אמר לנו בעייפות שהוא מקווה שכך יהיה, ושהמקומות נמכרו, ושקבוצות גדולות של תורמים מאמריקה מגיעות לישראל במיוחד עבור האירוע.

כשהגענו לבניין החדש באיחור של שעה וחצי, קידם את פנינו תוהו ובוהו. מקומות הישיבה לא היו מסומנים, ולנו לא נשאר מקום ישיבה. נרתעתי לגלות מלצרית לבושה ברישול מתרוצצת עם מגש שעליו קערות חד פעמיות מלאות במרק עגבניות. במחיר של 250$ למנה, הם לא הצליחו לארגן משהו יותר טוב?

חברתי ברברה נגשה אלי לברך אותי בשלום. שאלתי אותה אם הם יוכלו לצרף אותנו לשולחן שלהם. ברברה מצאה שתי מערכות מיותרות של כלים חד-פעמיים וסכו"ם, ושתי כוסות נייר ואותתה לנו מהשולחן שלה. בעלי ואני לקחנו מהפינה שני כסאות פלסטיק, ואחרי שנשאנו אותם מעל לראשי הסועדים הצלחנו להגיע לשולחנה של ברברה. האנשים הצטופפו סביב השולחן, ואנחנו נדחקנו פנימה. באמצע השולחן עמדה צלחת פלסטיק גדולה מלאה בחומוס וקערה עם סלט שעורה. "תגישו לעצמכם", הציעה ברברה, ואני תהיתי בזעם - זה מה שאנחנו מקבלים עבור תרומה של 250$ לאדם?!

הבטתי סביב, הגיל הממוצע היה 23, וכולם נראו מקומיים - טיפוסים שהיה הרבה יותר הגיוני לפגוש בסניף של מקדונלדס מאשר ב"נשף החגיגי" הזה. איפה נמצאים כל התורמים העשירים מאמריקה?

"איפה פאולין?" שאלתי את ברברה, מזכירה תורמת נדיבה ונאמנה של אש התורה, אשר ודאי לא תפסיד את אירוע הפתיחה.

"אה, היא בטח למטה, עם התורמים", ענתה לי ברברה.

"למטה?" שאלתי נבוכה.

"כן, שתי קומות למטה באולם האירועים, עם התורמים. זאת הסעודה בחינם לצוות."

יש אנשים שמבלים את כל חייהם במסיבה הלא נכונה

בעלי ואני בהינו זה בזו בתדהמה. זינקנו ומיהרנו במורד המדרגות לקומה שלא ידעתי על קיומה. נכנסנו לאולם אירועים ספון אבן ועטור נברשות, ואת פנינו קידם מחזה מרהיב. השולחנות נערכו בכלי חרסינה משובחים, גביעי קריסטל (שני גביעי יין וכוס מים לכל סט) ומפיות משי קשורות בסרט. מקומות הישיבה שלנו, בכיסאות עץ מגולפים, המתינו לנו. התיישבנו, ומלצרים לבושי מדים הגישו לנו מנת גורמה ערוכה באלגנטיות. כמעט שבילינו את כל האירוע במסיבה הלא נכונה.

מימד עמוק יותר

יש אנשים שמבלים את כל חייהם בנשף הלא נכון, משום שהם לא מודעים לקיומו של רובד רוחני עמוק יותר. הם מתענגים על הנאותיו של העולם הגשמי – חומוס וסלט שעורה – אך אינם מודעים להנאותיו העדינות והמאושרות יותר של העולם הרוחני.

נקודת המפנה האישית שלי הגיעה כשטסתי להודו בגיל 20, כשהגורו אצלו למדתי במשך כשנה הכיר לי את קיומו של המימד הרוחני. מעולם לא למדתי על משנתה העמוקה של היהדות, ולכן לא היה לי מושג על קיומו של המימד הרוחני. חיי התנהלו בשני מימדים: הגשמי והשכלי (שכלל גם את הרגשי). הגורו שלי לימד אותי על קיומו של מימד שלישי – רוחני – שמאוכלס בא-לוהים ובנשמות ובכוחות רוחניים. ושלא רק שהמימד הרוחני קיים, אלא שהוא המימד החשוב ביותר במציאות, משום שכל מה שבא לידי ביטוי בעולם הגשמי, קודם מתוכנן, מעוצב ומופעל במחוזות הרוחניים.

העולם הזה הוא כמו לונה-פארק – רק בודדים מאלה שנוסעים על רכבת ההרים עוצרים לחשוב שתהליך ארוך ומורכב של תכנון, עיצוב וביצוע, שכלל מהנדסים ומתכננים, אדריכלי תעשייה ולהטוטנים כלכליים במשרדים ובמפעלים מרוחקים, יצר את הנסיעה המרגשת שהם חווים כעת.

שום דבר בלימודי האוניברסיטה שלי לא הכין אותי לגילויו של מימד שלישי רוחני

תיאוריית העל-מיתר הפיזיקאלית טוענת שקיימים תשעה מימדי מרחב. כדי לעזור לאנשים רגילים כמונו לקלוט את אפשרות קיומם של יותר משלושה מימדי מרחב, האסטרונום קרל סגן הכיר לציבור את מודל "שטוחלנדיה" (flatland) של אדווין אבוט. בסדרת הטלוויזיה שלו "קוסמוס", הציג סגן את שטוחלנדיה כעולם דו-מימדי על לוח דק. כשגזר בא לבקר את שטוחלנדיה, הבחינו התושבים בקו דק שהולך וגדל, כשהגזר התלת מימדי חוצה את עולמם הדו מימדי, ואז נעלם. שום דבר בלימודי האוניברסיטה שלי לא הכין אותי לגילויו של מימד שלישי רוחני. למרות שמדי פעם הזכירו את א-לוהים בבית הכנסת שלנו, אני חייתי בשטוחלנדיה, וא-לוהים היה גזר שחצה את עולמי הדו-מימדי.

תפריט הנשף הרוחני

השתתפות בנשף הרוחני משמעותה לראות את עצמנו כנשמה אלמותית השוכנת בעולם שנברא ומנוהל על ידי א-ל אוהב. בין המעדנים מהם נהנה אדם שחי מתוך מודעות רוחנית נוכל למצוא:

  • תחושת משמעות ומטרה. בעוד ששוכני שטוחלנדיה, שאינם מודעים למימד הרוחני, חיים בעולם של כוחות אקראיים שיוצרים חרדה קיומית, האדם בעל המודעות הרוחנית יודע שלחיים יש מטרה. היהדות גורסת שנולדנו לעולם הגשמי הזה על מנת לשפר את מאפייני האישיות שלנו, להפוך להיות יותר סבלניים, נדיבים, אדיבים, אמיצים, נאמנים וכו'. לכל אדם יש תיקון אישי משלו. האדם בעל המודעות הרוחנית רואה את כל ניסיונות החיים – ואפילו הכואבים שבהם – ככלים המשמשים לצמיחה ושלמות.
  • הכרת תודה ושמחה. אדם שמודע לכך שכל דבר בעולם – מהפרחים ועד למערכת החיסונית – מורעף עלינו מבורא נדיב, חווה כל פעימת לב כמתנה. התוצאה היא הכרת תודה לא-ל ושמחה בקשר עם המימד הא-לוהי. אם אתה מוצא סמארטפון ברחוב (בלי סימנים מזהים שיאפשרו לך לאתר את הבעלים), אתה שמח שהשגת חפץ יקר ערך בחינם. לעומת זאת, אם החבר הטוב ביותר שלך נותן לך סמארטפון ליום ההולדת, אתה לא שמח רק בגלל שהשגת את החפץ, אלא גם מכיר תודה לחבר על אהבתו ודאגתו שהביאו אותו לתת לך את המתנה, וחווה את ההנאה שנובעת מההרגשה שאוהבים אותך – שהיא הנאה הרבה יותר עמוקה משמחת הבעלות. כך גם אם אתה מאמין שא-לוהים בורא את כל מה שקיים, שכן אז - כל שקיעה, כל כוס מים, כמו גם היכולת שלך לראות, לשמוע ולחשוב, יחוו כמתנות מא-ל אוהב.
  • העצמה. הרב נח וינברג ז"ל היה אומר שאמונה בא-לוהים כל-יכול מובילה להעצמה אישית:

"אם נכיר בכך שכל הישגינו נובעים מא-לוהים, נבין כי אין דבר בעולם שאיננו יכולים לעשות – אם בורא עולם נותן לנו את הכוח.

כל מה שעליכם לעשות הוא לקחת אחריות ולפעול למען המטרה. א-לוהים כבר ידאג לשאר

"מה יכול אדם אחד לעשות? אדם אחד יכול לעשות הכול, כל מה שירצה, כיון שבין כה וכה, כל הדברים הם מתנת הא-ל. כעת ניתן להבין מדוע מחייבת התורה כל אחד ואחת מאיתנו לשנות את העולם... אם תשאלו סטודנט ממוצע באוניברסיטה: "האם זה לא נורא שהאפריקאים גוועים ברעב? אז מה אתה מתכוון לעשות בנידון?" הוא יגיד: "מה אני יכול לעשות? מי אני בכלל? אני רק אדם אחד. אני לא יכול לעשות שום דבר בעניין הזה".

אי פחד מהמוות. מי שמזדהה עם נשמתו הנצחית, יודע שהנשמה ממשיכה להתקיים גם לאחר מותו של הגוף. המשנה אומרת שהעולם הזה הוא פרוזדור שמוביל לעולם הבא, לכן הבחירות שלנו נושאות משמעות נצחית ויוצרות כוחות רוחניים חיוביים או שליליים, שמלווים אותנו הן בחיינו והן לאחר מותנו. האדם בעל המודעות הרוחנית מנצל במלואו ומוקיר כל רגע ורגע בחייו.

  • תחושה שהרווח הרוחני עולה בערכו על הרווח החומרי. אדם בעל מודעות רוחנית שמח מניצחונות רוחניים, אפילו יותר ממה שהוא שמח מהצלחה אדירה בבורסה. אני מכירה רב שבבדיקת חשבון הבנק שלו גילה טעות של 30,000 ₪ לזכותו. הרב ואשתו התחילו לרקוד בסלון. לילדיהם הנבוכים הם הסבירו, "עכשיו נוכל לקיים מצוות לא תגנוב, כשנדווח על הטעות הזאת לחברת האשראי." רווח נוסף מצבירת הון רוחני הוא שאי אפשר לאבד אותו בנפילת הבורסה.

דרכי הכניסה לאולם הנשף הרוחני

קיימות מספר כניסות ראשיות לאולם הנשף הרוחני. להלן שלוש מהן:

1. קיום מצוות. כל מצוות התורה הן אמצעים מורכבים להשפיע על המציאות הרוחנית. למרות שתושב שטוחלנדיה יתייחס אולי לאיסור התורני לאכול חזיר, כמבוסס על סכנה גופנית של טפיל השערונית, למעשה התורה אוסרת את המאכלים שמזיקים מבחינה רוחנית. אולם בדיוק כפי שלאנשים פרה-מודרניים לא הייתה דרך לאמוד את הסכנה הקיימת בחומרים מסרטנים, כך גם לאדם הפוסט-מודרני אין דרך לאמוד את הנזק הרוחני שנגרם על ידי חזיר, שרימפס או לובסטר. כשאנחנו מגיעים לתחומים הרוחניים, בני האדם זקוקים לספר ההדרכה של התורה, כדי לתפעל את חייהם על פי חוקיו הרוחניים הסבוכים של היקום.

התורה – ספר ההדרכה הא-לוהי – מגלה את חוקיו הרוחניים הסבוכים של היקום

המלה "מצווה" ו"צוות" נובעות משורש משותף, שמשמעותו חיבור. כל מצוות העשה מחברות את הנשמה אל הרצון הא-לוהי הנשגב, בעוד שמצוות הלא-תעשה מגינות על הנשמה מניתוק הקשר הרוחני הזה.

2. תפילה. תפילה היא אמצעי כניסה למימד הרוחני באמצעות מילים. בכל פעם שאנחנו מבקשים מא-לוהים את מה שאנחנו רוצים, או כשאנחנו מודים לו על מה שכבר קיבלנו, אנחנו מפנימים את האמת הרוחנית שהכול, הכול, בא ממקור א-לוהי.

אמיתה זאת חולקת על היישומים הפופולאריים של "החוק הרוחני", כמו "הסוד", שקובעים שאנחנו יכולים להשפיע על חיינו כל מה שנרצה על ידי התמקדות מתאימה במחשבותינו. גישות כאלה תואמות לתפילות בשטוחלנדיה, שמחברות אותך לאובייקט בו אתה חפץ.

היהדות מצווה על תפילה תלת-ממדית, שמחברת אותך לא-לוהים. וא-לוהים, במקום למלא את רצונותיך כמו מכונה שמימית אוטומטית לממכר משקאות, מחליט מה באמת הכי טוב עבורך, ונותן לך את מה שאתה צריך – ולא בהכרח את מה שאתה רוצה. לכן, התפילה יכולה להיות אמצעי חיבור לא-ל האינסופי. כשא-לוהים נענה לתפילותיך, אתה מגיב באהבה והכרת תודה. כשא-לוהים דוחה את תפילותיך, אתה חושב כיצד תוכל לשנות את עצמך ולהיעשות ראוי לקבל את השפע הא-לוהי. בסופו של דבר, קשר עם א-לוהים שמחושל דרך תפילה, יקר יותר מאותו שפע ספציפי שביקשת.

3. לייחס הכל לא-לוהים. מחקו מהמילון שלכם מילים כגון "פוּקס", "מזל" או "מקרה". ככל שנפנים יותר את המודעות למימד השלישי, כך נבין יותר שאין כוחות אקראיים. אין לך "מזל" אתה פשוט "מבורך". פגישה עם חבר מפעם בדיוק כשאתה מרגיש בודד, אינה "צירוף מקרים", זוהי "השגחה פרטית".

לרוע המזל, רוב האנשים דומים לאותו אדם שעומד לאחר לפגישה חשובה משום שהוא לא מצליח למצוא את המשקפים שלו. אחרי חיפוש קדחתני, הוא בסוף מרים את עיניו לשמים ומתפלל, "בבקשה א-לוהים, תעזור לי למצוא את המשקפיים". הוא מוריד את עיניו, והביטו וראו! המשקפיים שלו מונחים על המכתבה שמולו. הוא שוב מרים עיניים ואומר, "תשכח מזה א-לוהים, כבר מצאתי אותם לבד."

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן