אמי נפטרה. פרטי חייה חסרי משמעות כמעט כמו פרטי מותה. מכיוון שפרטים מספרים רק על מה שקרה. הם לא אומרים לנו כלום על מי שהיא הייתה, ואת זה בדיוק הייתי רוצה לנסות לתאר.
רובנו חשבנו שהיא תחייה לנצח – בסדר, לא לנצח, אבל בהחלט יותר מ-97 שנים ו-46 שבועות. זה מה שקורה כשרואים אדם שחי את החיים שלו בחיוניות ואומר, "איזה עולם נפלא – חייבים להמשיך לחשוב; להמשיך לצמוח; להמשיך ללמוד" ... וכך, הנחנו בטבעיות שהיא... ובכן... לעולם תמשיך לחיות.
וכשאני אומר שהיא כל הזמן המשיכה לצמוח, אני מתכוון לזה. יום חמישי אחד, לפני מספר חודשים, קפצתי לדירת הדיור מוגן, שבשנה האחרונה לחייה היא כינתה 'בית'. אמא נראתה מודאגת, לא רגועה. שאלתי אותה מה הבעיה.
"אני מודאגת בקשר לבת'."
בת' הייתה שכנתה הרווקה מעבר למסדרון, וחברתה לשולחן בחדר האוכל. היא הייתה בשנות השמונים לחייה, צלולה, בעלת כושר הבעה, ובהחלט לא דתייה.
"בת' מעולם לא נישאה", אמי המשיכה, "היא לבד, וחסרה לה משמעות בחיים. מה יצא ממנה?"
הבטתי בה בפליאה. ודאי שלאמי, אישה בת 97, היו דברים יותר רציניים שמדאיגים אותה.
"אישה לא נשואה צריכה להדליק נרות שבת?" היא שאלה.
"אהם... יש מנהגים שונים. בחוגים שלנו, נשים מתחילות להדליק נרות כשהם מתחתנות", עניתי.
"אבל בת' מעולם לא התחתנה", היא מחתה. "מה, היא צריכה לעבור את כל החיים בלי להרגיש אפילו פעם אחת את היופי שבהדלקת נרות? מחר אני אקח אותה למטה ואדליק איתה נרות."
וכך היא עשתה, והמשיכה לעשות עד שהגיע יומה. מעולם לא שמעתי על אישה בגילה, שעדיין מושיטה יד באופן מעשי לאחיה היהודים.
עבור אישה שחיה חיים מיוחדים בהחלט, היא למעשה חוותה מוות פשוט בהחלט. בבריאות איתנה ובתפקוד מוחי מלא היא שברה את הירך, עברה ניתוח "מוצלח" ונפטרה ששה ימים אחר כך. גופה הצנום (30 ק"ג!) לא התאים להרדמה דרך חוט השדרה ולרכיבים החדשים.
אני זוכר שלא מזמן שאלתי את ד"ר ויינשטיין, אם במשקל נמוך כזה היו לה סיכוים לשרוד.
"אני באמת לא יכול לענות לך", הוא אמר, "מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת קודם".
בעולם שבו נראה שרבים מאיתנו נשברים ומתמוטטים כשלרגע אין לנו קליטה בנייד, אמא התענגה מלא להזדקק לכלום – לבד משמונה כוסות התה היומיות שלה, אותן הכינה בעצמה על ליומה האחרון.
מהיכן היא רכשה את עצמאותה הנחושה? התשובה הפשוטה היא אבא שלה, שנמנע מכל עזרה שהיא במשך מאה השנים בהן שכן בעולמנו.
מקור סביר נוסף הוא אמונתה האיתנה בא-לוהים, שאליו היא התפללה בדבקות מדי יום, מטעימה כל מילה בדיוק ובכוונה. למה לסמוך על טכנאים שכירים, כשאפשר לפנות לעזרה, רפואה ועצה אצל היצרן עצמו?
אבל כוח ההשפעה הגדול ביותר שלה נבע בוודאי מניסיון החיים שלה, שלימד אותה לבחון כל התרחשות בעולמנו המשתנה ללא-הרף, וללמוד ממנה. כל מכר הפך מיד למורה ותלמיד; כל אתגר לשיעור לחיים.
היינו יושבים סביב שולחן האוכל עם אמא – כשגופה הנמוך (מטר וארבעים) ישוב היטב על כיסא מלכותה הצנוע – והיינו חוקרים אותה על ימים שחלפו, מקווים ללקט עצות מעולם תוסס שהתנפץ.
"ספרי לנו על המלחמה", ביקשנו פעמים רבות, והיא הייתה נזכרת כיצד היא הייתה צריכה לברוח מאנטוורפן אל השטח ההולנדי שהיה בטוח יותר. לקח לנו כמה דקות לקלוט שהמלחמה אליה היא מתכוונת היא מלחמת העולם הראשונה, לא השנייה. אין היום הרבה אנשים שיכולים להעלות זיכרונות משנת 1916 – ושיש להם גם את היכולת לזכור אותם.
שתי מלחמות עולם, מעברי יבשות, מוות של בני משפחה ומצוקות קיצוניות שונות, יכולים לשבור את רכי הלב, אך גם להעשיר את אלה שנתפרו מבד חזק יותר.
והיא השתמשה בבד זה כדי לחבר ולתקן את רוחו השבורה של אבא שלי – ניצול משבעה מחנות ריכוז שונים, שאיבד במשרפות אירופה את אשתו הראשונה ואת שתי בנותיו.
הם התחתנו בשנת 1947 – שניהם בני 36 – ובנו חיים חדשים משברי חייהם ומחלומותיהם של עולים חדשים. אני מנסה לחשוב איך היה ללדת פעמיים בניתוחים קיסריים, בגיל 37 ו-41, כשהידע הרפואי היה עדיין בחיתוליו. מי יודע אילו תפילות והרהורי ייאוש מילאו את ליבה? אבל לסופר-סבתא (ככה קראו לה חלק מהנינים שלה), זה בכלל לא היה עסק רציני. מעולם לא שמעתי אותה מזכירה את הנושאים האלה. לא בפניי, ולא בפני אף אחד אחר.
עצמאותה לא באה לידי ביטוי רק בכך שהיא יכלה לדאוג לעצמה גם בגיל כל כך מתקדם אלא בעיקר דרך צלילות דעתה ומחשבתה העצמאית שהפיקה שנינויות מדהימות לצד פילוסופית חיים ודעות מוצקות על כל דבר - החל בפוליטיקה וכלה בסמנטיקה. היא דבקה בכל דבר שבו היא האמינה, מתוך ביטחון וודאות איתנים.
בילדותנו, סדרות מערבונים טלוויזיוניות, כמו בוננזה, היו פופולאריות במיוחד. אבל לאחי ולי היה אסור לראות אלימות מכל סוג שהוא. זה היה שנים רבות לפני שהמחקרים הוכיחו את השפעתה המזיקה של האלימות בטלוויזיה. בכל שבוע, היינו מעמידים פנים כאילו אנחנו יודעים את ה"התפתחויות האחרונות", כדי להימנע ממבוכה בפני חברינו.
"אבל כל האמהות מרשות", התחננו.
"יום אחד עוד תודו לי", היא הייתה מחייכת בתגובה.
והיא צדקה.
היא עצמה מעולם לא צפתה בטלוויזיה - "בזבוז זמן" - והעדיפה לאפות, לסרוג, לכתוב שירים ולנגן בפסנתר.
אולם ללא כל ספק התחביב האהוב עליה ביותר – חוץ מלשוחח עם הילדים, הנכדים והנינים שלה – היה לחשוב. לא היה דבר ששימח אותה יותר מפשוט להשתמש במוח שלה. היא אהבה להבין דברים, ולא נראה שהטריד אותה כמה זמן דרוש לכך. נראה כאילו טווח הריכוז שלה היה בלתי מוגבל.
היא הייתה מסוגלת לשבת במשך שעות – פשוטו כמשמעו – כדי לפתור באופן שיטתי קובייה הונגרית, או במשך ימים עם הפאזל הכי מורכב שיש. אף פאזל לא הודבק, מוסגר או נתלה. היא בדרך כלל הייתה אוספת את הכל, ומתחילה מחדש... אין פלא שהיא למדה סודוקו בגיל 93.
בגיל 95, היא בקשה ממני לקנות לה מחשב נייד.
"אבל אמא, את בכלל לא יודעת מחשבים", ניסיתי להסביר.
"אז מה? אני אלמד!" היא טענה. והיא התכוונה לכל מילה.
אולם מה שמתאר את האישיות שלה בצורה המדויקת ביותר, בא לידי ביטוי דווקא בשיחה פשוטה ששוחחנו לפני מספר חודשים.
ביקרתי אותה באחר צהריים רגיל לחלוטין, פריבילגיה בה זכיתי כמעט בכל יום ויום במשך 14 החודשים האחרונים לחייה. היא ישבה במיטתה, אחרי שהתעוררה משינה קצרצרה. ישבתי לצידה. היא כמעט לא הייתה מנמנמת, וגם אם כן, לא ליותר ממספר דקות. ניחשתם נכון - בזבוז זמן, שיהיה ברור.
דיברנו על הספר האחרון שהיא קראה. היא הייתה תולעת ספרים – לעתים קרובות קוראת ששה או שבעה ספרים בסגנונות ונושאים שונים לגמרי באותו הזמן. בשלב כלשהו בשיחה, טעיתי טעות חמורה ופיהקתי. כמו תמיד היא תפסה אותי.
"אתה עייף, נכון?"
"כן. אני תמיד עייף."
"אתה לא ישן מספיק", היא גערה.
"אני יודע, אמא. אני יודע."
היא המשיכה. הייתה לה מטרה כלשהי. אני פשוט לא ידעתי מהי.
"כשאתה הולך לישון, אתה נרדם מייד?"
"כן. תיכף ומיד. אני נרדם ברגע שהראש שלי נוגע בכרית."
"באמת?" היא שאלה. אז אתה באמת לא יודע איך מרגישים כששוכבים ערים במיטה ולא מצליחים להירדם?"
חשתי רגשות אשמה וחוסר רגישות, אבל הייתי חייב להודות על האמת.
"לא אמא. את צודקת. אני באמת לא מכיר את זה. אבל אני משוכנע שאת ודאי מכירה את ההרגשה."
כן, כן... כמובן", היא ענתה.
לא היה לי מושג שבמילים הבאות היא תהפוך את השיחה לגמרי ותותיר אותי בלי מילים, כפי שהיא עשתה אלפי פעמים בחיי.
"תגיד לי", היא אמרה, כשהיא בוחנת את עיני ואת נשמתי. "אם אתה נרדם ברגע שהראש שלך נוגע בכרית, אז מתי יש לך זמן לחשוב?"
אני חושב שהייתי צריך לנחש שאמא שלי תהלל את נדודי השינה ותהפוך את הצרה להזדמנות. במבט לאחור, זה היה אמור להיות ברור. היא מעולם לא בזבזה רגע. היא ניצלה את הרגעים האלה, כל אחד מהם, לחשוב, לתכנן, לשקול ולהבין את החיים.
חייכתי וליטפתי את ידה המצומקת מזקנה. היא אהבה ללמד אותי ואני אהבתי ללמוד.
ביני לבין עצמי תהיתי, כמה זמן א-לוהים עוד ייתן לנו ליהנות מרגעים מיוחדים אלו יחד. התפללתי שהם לעולם לא ייגמרו. נשקתי למצחה וקמתי ללכת. עיניה הגדולות ליוו אותי באהבה אל הדלת.
97 שנים ו-46 שבועות הם זמן ארוך למדי. אני יודע.
אבל אני כל כך עצוב.
באמת חשבתי שזה יימשך לנצח.
(68) אהובה, 31/8/2011 07:32
גם אמא שלי
התרגשתי מאוד לקרוא את הדברים שכתבת על אמך והזדהיתי מאוד. גם אימי נפטרה לפני כחודש בגיל 89 ונדמה היה לנו שהיא עוד תהיה איתנו זמן רב, למרות המשבר(ארוע מוחי, לא ראשון, ששיתק לה את מערכת הבליעה והשיעול). חכמת החיים, התבונה, הרצון לחיות וללמוד כל הזמן, ההומור ועוד, הם כנראה מתנת החיים לגיל שבו לפעמים לגוף אין יכולות. לא כולם מכירים בכך, כי אם היו מכירים בכך, גם הגוף היה חזק יותר. אני מתחברת לעצב שלך וגם לשמחה ולגאווה על זכרון האם היקרה. שלא תדעו לדאבה עוד והמקום ינחמכם בתוך שאר אבלי עמו.
(67) yudit, 29/8/2011 07:45
מרגש
גם ההסתכלות שלך כבן עליה דומה להסתכלות שלה על החיים.. גם אתה רואה את הדברים באור חיובי.. אז יש משהו בגנים או בחינוך או בשניהם...אמא כזו -גדולה מהחיים
(66) אנונימי, 3/2/2011 16:15
ב'ה
ב"ה שנתן אריכות ימים ושנים טובות וידעתם להעריך כל הכבוד אין אמא זקנה
(65) עינת, 1/2/2011 07:55
מרגש עד דמעות
הלוואי וכולנו נזכה להגיע למעלןת של הסבתא ולכוחות היא בטח היתה חכמה.
(64) חגית, 31/1/2011 11:24
מדהים עד כמה מחשבה יכולה להפרות חיים שלמים. אני מרגישה כמו אמך עליה השלום רק מחצית מגילה. מה שחסר לי מקווה להשלים בהמשך, בכתבתך נתת לי חומר למחשבה. אבל בנושא הלמידה המחשבה התובנה הסקרנות אני מרגישה הזדהות מוחלטת. אמי תמיד אומרת גם בגיל שמונים אפשר ללמוד. אני מקווה שתכונות אלו שאני כ"כ מחוברת אליהן יילכו ויתעצמו {מחשבה בירור עשיה} ישאירו אותי כאן לא לנצח אבל לפחות לשנים ארוכות, ומהנות. אמן. תודה.
(63) אנונימי, 19/1/2011 20:06
גם אני רוצה את סבתא שלי....
לל"ת
(62) אנונימי, 19/1/2011 15:11
מקסים!!!
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה ,,,
(61) תמרה, 14/1/2011 05:17
סיפור חיים מדהים
מרגש עד דמעות
(60) גדעון, 12/1/2011 11:25
זכרה לברכה
זכרה לברכה
(59) אנונימי, 11/1/2011 08:20
כל מילה בסלע
אכן אשה מופלאה דור הולך ונעלם.
(58) אנונימי, 10/1/2011 16:21
חיים שנקטעו
תודה. עזרת לי להתאבל על אבי שנפטר השנה .בן 92 היה במותו. צדיק נסתר.איש שחייו היו מסכת של קשיים אך מילת תלונה לא היתה בפיו לריבון העולם.מלא אופטימיות היה,ורק חפש איך ניתן לעזור עוד לאחרים.לואי ואזכה להגיע לקרסוליו
(57) יעל, 10/1/2011 06:10
אשריך שזכית באמא חכמה שזכתה להחכים אתכם
עד גיל מבוגר. גם אני התעצבתי. עצוב שבן אדם חיוני ומעניק- נפטר. זה תמיד חסר!
(56) אנונימי, 9/1/2011 12:06
קצת פורפורציות
אמנם אמא היא תמיד אמא אבל צריך להודות שהיא נפטרה בשיבה טובה ומה טוב שלא סבלה. תחשבו על הצעירים שנפטרים, בעלי נפטר בן 53 לא זכה לחתן את כל הילדים , נשאר יתום ילד בן 16 ולא זכה להיות סבא.
(55) אנונימי, 7/1/2011 21:19
הזדהות
כשקראתי את המאמר, כאילו הוא נכתב על אימה שלי. אחת ואין אחרת. אמי נפטרה בגיל 91 לפני כ9 שנים, ועדיין אני מחפשת אותה כל יום ויום. היא חסרה לי עכשיו והיא תחסר לי עד סוף ימי. תודה לך שיכולתה לתאר כל. כך יפה את רגשותיך.
(54) merav, 7/1/2011 07:10
מרגש מאוד ומעורר מחשבה. יישר כוח לכולנו.
(53) חנה סופר, 7/1/2011 06:33
חיים שנקטעו בפתאומיות
כל כך התרגשתי.גם צחקתי.איפה יש עוד אנשים כאלה?האם הם נכחדו מהעולם?כל כך פשוט, לא יומרני וכל כך יפה.זו זכות לגדול עם אשה כזו, ללמוד ולהעביר הלאה.הרי אין רבים שטורחים על הקניית משהו לדור הילדים הנוכחי.
(52) , 7/1/2011 00:29
אמא
מדהים ומרתק. אשה נדירה
(51) אנונימי, 6/1/2011 21:23
מזדהה מאד עם הכותרת
גם מעבר לגיל 50 אנחנו בטוחים כי הורינו יחיו לנצח. אולם לאחר שאנו עוברים את המשבר, נמשיך לדבר עליהם תמיד כאילו הם אתנו, ובכל עת נעיר הערות אשר יפתחו בביטוי "אמא היתה אומרת ... אבא אמר.... אבא עשה... אמא נהגה ל... הם למעשה ממשיכים לחיות בנפשנו וככל שאנו מתבגרים אנו מוצאים עצמנו נוהגים כמותם וחושבים כמותם. יהי זכרם ברוך.
(50) אא, 6/1/2011 12:26
מדהים ומרגש עד דמעות, לצערי גם אני איבדתי את אימי לא מזמן , אין ספק שעקבות כך נוצר "חלל" גדול ששום דבר ואף אחד לא יכול למלא אותו. תנוחמו מן השמיים
(49) אנונימי, 6/1/2011 06:43
ממש מרגש
האנשים המבוגרים האלה תמיד נוגעים בליבי, אין ספק שהם יודעים הכל יותר טוב מאיתנו הדור "החדש", משתתפת בכאבכם... ברוך דיין אמת..
(48) לאה, 5/1/2011 10:25
אשריך שזכית באימא כזו. משמים תנוחם.
דבריך מרגשים עד דמעות. עוררת בי חשק לכתוב את סיפור חייה של סבתי גיטה ע"ה. (נפטרה בשנת 84 לחייה) חשתי את אותן תחושות. ניתן לראות בתמונות של אמך את בריאות הנפש ,השמחה והאמונה שמילאו אותה בחייה . את הדמעות הניגרות מעיננו ,עם הזמן החולף ,מחליפות תחושות של געגועים עמוקים לאישיות שאי אפשר לשכוח . המילים מהדהדות באזננו ומעלות בנו צורך לשמר את הימים כדי לא לאבד את הטעם. אבל אם עמוק נתבונן נראה שהכוחות טבועים בנו עמוק ונזכה להשתמש בהם ולהעבירם הלאה לדורות הבאים. זהו סוג של אנשים שנלחמו כלביאות כל חייהם כדי לא לאבד צלם אנוש גם ברגעים הקשים ביותר. יהא זכרה ברוך . ורק הקב"ה (הנקרא מקום!) יכול למלא את המקום החסר ולנחם אתכם שלא תוסיפו לדאבה עוד. יישר כח גדול.
(47) מרים בר, 4/1/2011 10:59
מרגש מאד
אישה מיוחדת במינה עם חוכמת חיים נפלאה כל כך הזכירה לי את אימי שנפטרה רק בגיל 89 גם אני חשבתי שתחיה לנצח יהי זכרה ברוך
(46) אנונימי, 3/1/2011 22:33
מאמר יפה מאד
מרגש עד דמעות. אכן, אין כמו אמא. לעולם.
(45) אורטל, 3/1/2011 21:10
נפלא
מרגש ומחזק. הלוואי עלינו. אשריך שזכית לאמא כזו
(44) , 3/1/2011 19:43
עם יד על הלב הייתי ממש רוצה להכיר אותה יהי זיכרה ברוך אני לוקחת ממנה את הדבקות באמונה בבורא עולם ושבאמת כדאי לדבר עם היצרן ולא עם טכנאים שכירים אני בטוחה באלף אחוז שהיא היתה מלאך בגוף אדם ואני ממש יודעת שהיא בגן עדן סביר להניח שגם אתה אדם מיוחד אם גידלה אותך אישה כזאת מקווה שתתנחם משמיים ושיהיו בשורות טובות ושאמך תלווה אותך מלמעלה בכל צעד ושעל מיטל
(43) חיה, 3/1/2011 13:42
נפלא מהנה ומרגש !זכית להינות מאמא נפלאה שזכתה להיות צלולה ובריאה עד שעותיה האחרונות זוהי זכות גדולה עבורה ולבני המשפחה הדרך בה הבאת את סיפורך הקולח נהדרת תודה לך שזיכת אותנו בחוויה זו .אשרייך שזכית
(42) אנונימי, 3/1/2011 13:18
תגובה
כולי הערכה והערצה לאמא שכזו, לי הייתה "סבתא זפטה" שכזו שלצערי נפטרה עקב רשלנות רפואית, אשרייכם שזכיתם לאמא שכזו תנצרו אותה בליבכם לעולם ואל תרפו, תנחילו את הגיגיה ואימרותיה לדורות הבאים ומי ייתן שתהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.
(41) , 3/1/2011 12:12
זכית לכיבוד הורים במלוא הדרו. זכית לשאוב גנים, ודרך חיים מופלאה מאישה כזו רבת פעלים. לא סתם נאמר:״תהיה צרורה נשמתה בצרור החיים״ נשמתה תמשיך לחיות בך ובילדייך ובנכדייך, לדור דורים. ברוך דיין אמת.
(40) דינה רבקה, 3/1/2011 11:41
עוצמה!
כמה כח ועוצמה טמון במאמר המיוחד הזה. מאמר המקפל בתוכו 97 שנים ו46 שבועות, אבל זה מעבר לזמן. החיים של הדור הקודם היו מנוצלים להפליא, ומה שהם השאירו לנו-זה מוסר עצמי לכל החיים שלנו...
(39) אנונימי, 3/1/2011 11:35
התרגשתי עד דמעות מהדרך שבה העברת את רגשותיך, אכן היית לך אמא מיוחדת והקשר ביניכם היה מיוחד, בכל מקרה הלוואי שאף אחד לא יצטרך להפרד מהוריו כי תמיד זה נראה לי מאוד מאוד עצוב.
(38) אנונימי, 3/1/2011 10:13
אשריך
אשריך אשריך ושוב אשריך שזכית להנות מאריכות ימיה של אמך בראש צלול ויכולת תקשור לצערי אני חווה חויות שונות לחלוטין וזה כל כך קשה...
(37) איציק רייכר, 3/1/2011 09:29
מעשה אבות סימן לבנים
לא רק שהסיפור מרגש אלא דרך העברת הסיפור.הלוואי וכולנו נזכה לראות ימים בטוב.
(36) רעות, 3/1/2011 06:58
מדהים, מדהים ועוד פעם מדהים!
אני בת 18 ורק מקריאת המאמר הקצרצר, ואני בטוחה שכ"כ רחוק מלהכיל את דמותה המדהימה של האישה הנפלאה הזו, קיבלתי כוחות לעשות ולפעול כמו שהרבה זמן לא היו לי
(35) שושנה סופי, 3/1/2011 06:51
התרגשות
סיפורך נגע לי מאוד ודמעות זלגו מעיני דמעות של געגוע, יש אנשים שלאבד אותם זה לאבד חלק גדול מנשמתך, המשמעות האמיתית הייתה שהם חלק מההוויה של חייך הגיל הוא לא חשוב במקרים מסויימים, אנחנו רואים בהם\ן נצח........ מהסיבות זה זן שלא קיים נגמר. לא האריך במילים, הכל נאמר בכתבה.
(34) זהבית, 3/1/2011 06:33
אמא
מאוד מרגש!גם לי ב"ה יש אמא בת 81 .שתהיה בריאה עד 120!שנה שעברה עשינו לה יום הולדת 80 עם כל המשפחה המורחבת והיא בקשה לומר כמה דברים:היא הודתה לכום על הכל והכי מרגש שהיא אמרה שהיא מבקשת גם סליחה מכולם כי לפעמים "הגב כאב מכל המסע שלה"כמובן שהגב זו הייתה מטפורה יפה לכל הכאב בחיים והסבל שהיא עברה בשואה ,בחיים ולכל המחלות שיש לה.בקיצור זה היה משפט שמאוד ריגש אותי.אמא שלי היא אמא מדהימה צלולה מאוד,קוראת ספרים,מבינה בחינוך ,בפוליטיקה ממש בכל דבר.שתהיה בריאה ושמחה ושתזכה לאריכות שנים בטוב.
(33) שרה, 3/1/2011 05:41
אמא
לאמא אין גיל ... בת 60 , בת 70 או בת מאה . הפרידה מאמא קשה בכל גיל . אמא שלי נפטרה לפני חמישה חודשים ... היא הייתה בת 62 , וחולה בסרטן . אני משתתפת בצערך . אבל זכית ... זכית להנות מאימך שנים רבות ...
(32) יעקב, 2/1/2011 23:22
פירגון
אי אפשר להיות אדיש למילים כל כך ישרות צר לי על האובדן ומנגד אני שמח שידעת לקבל את המיטב מאותה דמות נערצת במיוחד שהיא אמא שלך
(31) anat, 2/1/2011 23:03
dear mother
what a graet articul i have just lost my dear mom at the age of 80 this is sooo hardi will miss her for ever she will always be here with me
(30) אסתר אלוני, 2/1/2011 21:44
,אמא בת 94
אני מעריכה אותך בן יקר שמצאת להביע את אהבתך לאמך, אמא בכל גיל שהוא היא אמא, התרגשתי מאד, אני מאחלת לך ולמשפחתך בריאות ואריכות ימים, מי הוא המכובד?המכבד את הבריו. בפרט את הוריו. כל טוב לך.
(29) אירית-נוי לוויט, 2/1/2011 21:15
חיים שנקטעו בפתאומיות
דמעות זלגו מעיניי....הגיבור שלי אבא בן 96, חיי בבית עם מטפלת, עירני , מתמצא,תמיד לבוש יפה..מתלבש לבד,מסודר ונקי , חוכמת חיים שעבורי היא מתנה...אין מאמן יותר טוב עבורי לחיים ! גם אני קוראת לו אבא לנצח גיבור חיי.........זוהי זכות גדולה ומתנה מבורא עולם להיות תחת כנפיו!! "ככה את לבושה" כן אבא" אבל קר" אבא " שאהייה בת 70 גם תעיר לי על איך אני לבושה"? אומר הגיבור "כן" עניתי "נהדר" אוכל לכתוב ספר....אנו משפחה שעברה טרגדיות במהלך 5 שנים אחרונות ...אני והוא הכח ! לראותו בגילו בוחר בחיים, הולך כל יום לפמליה בבית קפה, בעל הומור, מחבק,כל הזמן אומר לי כמה הוא אוהב אותי..X.כמה הוא אוהב אותי...אני בת הזקונים....מעומק לבי מודה על כתבה שמזדהה כל כך ואולי גם מכינה אותי............למרות החוויה של אבא לנצח !!!!! למשפחתה של האישה הנפלאה והמדהימה בכתבה אני איתכם "יהיה זכרה ברוך"
(28) נטע, 2/1/2011 20:25
אבא שלי היקר - כבתה נורה בנשמתי
ביום ראשון האחרון התקשר אלי אבא שלי וסיפר, כי לאחר ארוחת הבוקר הוא נהנה משמש חורפית. הוא נכנס הביתה וביקש להתפנות ומיד אחר כך, קרא לאימי והתמוטט. ליבו נדם! לב, שאהב כל אדם באשר הוא, שאהב ללמוד וללמד ״להאדיר תורה..״ ובעיקר להיות בעל (53 שנים) אבא אוהב וסבא מחבק ובעשרה הימים שקדמו למותו המפתיע גם להיות סבא רבא וכל זאת בגיל 70 בלבד! רבים אמרו לי במהלך השבעה, כי הקרבתי את השנה האחרונה לאבא ואני אומרת ״לא הקרבתי - הרווחתי!״ אומרים איזו בת מיוחדת ואני אומרת ״פשוט בת!״ . מי יתן ואבא ימשיך להתפלל בעבורנו וכל עם ישראל.
(27) נילי, 2/1/2011 20:17
והקשר ממשיך לנצח
למדתי מאימך משהו. קלטתי רגיעה ויכולת לשמוח. תושיה להפוך את הרגע למשמח מהנה ומלא חיות. לנסות תמיד להפוך את הרגע למשהו יפה. אמך אתך תמיד נסה לזכור חלומות ומשם היא תמשיך לתקשר אתך. נסה! זה עובד עם אימון. תודה לשניכם.
(26) אנונימי, 2/1/2011 20:14
פשוט מרגש
להבין שהגיל הוא לא הגורם המגביל ושאפשר להנות מהמתנה הנפלאה שנקראת חיים עד סופה. זה כמובן לא מובן מאיליו אושר גדול הוא לחיות את החיים מתוך מודעות וענין בכל רגע .אשרי הבן שיכול לכתוב כך על אימו וברור לי שהדוגמא האישית טבועה בכל נימי גופו ונשמתו. זכות גדולה....
(25) מירה, 2/1/2011 20:13
אשרייך על השנים שהיו לכם ביחד
משתתפת בצערך בהפרדך מאמך,בכל גיל ושלב גם כשנראה שאנחנו מוכנים הפרידה הזאת הסופית היא קשה. אשריך שזכית לזמן הזה עם אמך ,מורגשת האהבה והערכה שלך אליה. מברכת אותך שזכית לאמא צלולת דעת עד יומה האחרון. זכרונה וחוכמתה ילוו אותך אני בטוחה לעד. תודה ששתפת ונתת לי אפשרות לגעת באמך.
(24) אנונימי, 2/1/2011 19:54
מפעים ומרגש. יהי זכרה ברוך.
(23) דניאל, 2/1/2011 19:32
תנוחמו מן השמים
הזכרת לי את סבתי זל שהצילה בנות משמד בחו"ל שהסתפקה במועט והכירה את הבן איש חי ז"ל וקיבלה ממנו ברכה לאריכות ימים והיא נפטרה בשיבה טובה בגיל 103 מי יתן ולא תדעו צער
(22) רינה אנגלר, 2/1/2011 18:54
אמא ז"ל
אשרי האם שבן לה כזה ! הספד במילים פשוטות, קטנות ועם עומק תהומי של אהבה והערצה, מצליחים לחדור אל נבכי נשמת כל אדם. התרגשתי. ישר-כח תנוחם.
(21) סמדר יומטוב, 2/1/2011 18:44
תגובה למאמר מוות בפתאומיות בגיל 98
אשריך הרב סלומון שזכית לאמא שכזאת אשת חייל אשת אשכולות אשריך שאמא הגיעה לגיל גבורות אבל אנחנו תמיד צריכים את אמא בכל גיל ואמא תחסר לך בטוח תירח אתך את הזכרונות הנעימים את הרגעים הנדירים את השמחות הקטנות את רגעי הדמעות ואת רגעי האהבה הרבים והיפים תהא נישמתה צרורה בצרור החיים ותהא מליצת יושר עבור עם ישראל מי יתן ותמשיך ללוות אותך בעוד רגעים קסומים ממקום שיבתה בשמיים עם מלאכי אלוהים.שתנוחמו מהשמיים ולא תדעו צער,
(20) אנונימי, 2/1/2011 18:17
אהבתי
אהבתי. אהבתי את האשה המופלאה , יהי זכרה ברוך ואת בנה העדין ורגיש, שזכה גם זכה.
(19) , 2/1/2011 17:42
אהבתי נשמעת אישה מתוקה ומלאת חיים וזה מאד יפה לקרוא על האנשים המבוגרים שדעתם צלולה והן בחן שמיוחד רק להם יודעים לחנך אותנו הצעירים. אשריך. "והחי יתן אל ליבו" המאמר זו הזדמנות אחת כדי להמשיך את חיי'ה כאן אבל יש עוד הזדמנויות. אשריכם.
(18) , 2/1/2011 17:20
וואוי!!!
חבל שלא הכרת אותה לנו לפני מותה. מ ד ה י מ ה !!!
(17) daniele, 2/1/2011 17:19
כמה נכון
כמה שאתה צודק כל כך נכון ונוגע ללב,,
(16) חלי, 2/1/2011 16:26
לרב סלומון-מאמרך גורם לי לכבד יותר את אמי החכמה והקשישה שתחייה! תודה רבה!
אני כ"כ מבינה אותך! פשוט מאד,לאמא אין גיל!
(15) זהבה, 2/1/2011 16:24
ניחומים
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים זכור, מה שהיה לך נשאר עמך ואיש אינו יכול לקחת זאת ממך
(14) פאני, 2/1/2011 15:28
שהורה מגיע לגיל מופלג ,אני חושבת שזה ברכה לילדים ,אבי עבר את ה-80 וזה מאוד קשה לגבר להיות לבד, אבל כל יום שהוא חיי זה ברכה בשבילנו,הם צריכים להרגיש שאנחנו זקוקים להם,ולא הם לנו הורה שמרגיש שהוא מכביד על משפחתו ,לא מעוניין להמשיך לחיות.
(13) הדסה רויך, 2/1/2011 15:27
חיים שנקטעו בפתאומיות
מאוד מהנה ,המון חומר למחשבה,לצעירים ומבוגרים כאחד. איזה אישה מופלאה.
(12) מדענית, 2/1/2011 15:26
תודה רבה על המאמר הנפלא! ממש מזכיר לי את הרגשותי לאמא שלי שתחייה לעד!
המאמר בפרוש טוען: "לאמא אין גיל"
(11) טובהt, 2/1/2011 15:12
אמי נפטרה בגיל 98, אבל אנחנו חשבנו שהיא תחייה לנצח.
הרב יעקב סלומון' קראתי את הכתבה וסיימתי אותה עם דמעות בעניים, אני מאמינה שהיית גאה באמא שלך ויש על מה. אני מאמינה גם שקיימתה את מצוות כיבוד הורים כמו שהקב"ה רצה, למרות שזה לא תמיד פשוט. אני מאחלת לעצמי שאדע לכבד את ההורים שלי כמו שמגיע להם, ואני מאמינה שהכתבה שלך תעזור לי לעשות את זה (לצערי אנחנו לא תמיד יודעים לתת להורים מעט ממה שמגיע להם.) יישר חכח טובה
(10) אנונימי, 2/1/2011 14:51
קראתי כל מילה. מרגש עד גמעות. אשריה!
(9) רותי, 2/1/2011 14:49
חיים שנקטעו פתאום
היה כייף לקרוא ךללמוד על הקשר המיוחד וטוב שיש כאלו הורים וגם ילדים אשריך שזכית באם שכזו
(8) יעל, 2/1/2011 14:24
איה יופי! מרגש עד דמעות. מזכירה את סבתא יפה כהן ז"ל
יישר כוח לכותב (לא קלטתי מה שמו), כתיבה נהדרת... דמותה של אימו מזכירה את דמותה הנאצלת של סבתא יפה כהן ז"ל, סבתו של צביקה בעלי. מאוד אהבתי אותה והתפעלתי ממנה...
(7) מלכה ראובן, 2/1/2011 14:00
אמא בת 97 ו-46 שבועות
מאוד התרגשתי לקרוא את המאמר. אשריך שזכית לאמא שכזאת. כל הכבוד לך שידעת לא לוותר על כל רגע פנוי שהיה לך להיות עם אמא ולנהל איתה שיחות כל כך מעניינות. עכשו יש לך צדיקה שדרכה אתה יכול להעתיר תפילתך לפני בורא עולם. יהי זכרה ברוך!
(6) אנונימי, 2/1/2011 13:54
מרומם ומרגש!
כל כך ריגשת אותי. אני 'רק' בת 48 - תודה לאל!! ומאז שנפטרה חמותי עליה השלום לפני שנתיים בגיל 87, אני לא מפסיקה לראות קשישים ולחשוב על הזקנה. מדוע? משום שבסביבתה של חמותי רוב הנשים / גברים שנפטרו בסביבות גיל זה או קודם לזה חלו בכל מני מחלות לא עלינו. אלצהיימר, סרטן, או מחלות גוף אחרות שמנעו מהם לתפקד כבני אדם. חמותי היתה צלולה עד יומה האחרון למרות 2 אירועי מח שעברה - האחרון שבוע לפני מותה. אחד הדברים שאני מבקשת מריבונו של עולם זה לזכות להישאר בבריאות ובצלילות בסוף ימי. אמך זכתה לגן עדן בחייה - אכן, לא הרבה זוכים לכך!! אמך זכתה לאריכות ימים בבריאות ובנחת - וזו הרי הברכה שכולנו מאחלים ליקירינו ולעצמינו. מאחלת לך הרבה שנים טובות בבריאות ונחת.
(5) אילנית, 2/1/2011 13:47
מאוד היתרשתי ובו בעת גם היזדהתי אבי נפטר לפני שנתיים וחצי ממחלה סופנית שמילכתחילה נאמר לנו שהמחלה קשה ושהוא לא ישרוד הרבה זמן ובכל זאת הוא שרד אותה שנה וחצי והלך לעולמו עד היום קשה לי לקבל את המוות שלו אי אפשר להבין את זה עד שאתה לא עובר את המוות קרוב אליך זה פשוט לא ניתפס אתה תמיד חושב שהחיים הם נצח שההורים שלי ילכו מן העולם זה לא יכל להיות ואז זה פשוט תופס אותך לא מוכן ועם הרבה כאב שלא תדעו יותר צער
(4) שלמה טאוב, 2/1/2011 13:18
א מ א
בטוחתני שהפרידה הינה קשה ובלתי מובנת. אך הקשר ודאי נמשך, וממרומי מרומים מנתבת האם את אחריותה הבלתי נלאית ויכולותיה הרבים - אך הפעם בעזרת מלאכי השרת למענכם ולמען כלל ישראל. ת.נ.צ.ב.ה
(3) אוסנת, 2/1/2011 12:22
חיים שנקטעו בפתאומיות
אני כל כך מזדהה עם המאמר... אמא שלי נפטרה לפני 3 שבועות, בגיל 81. בשנים האחרונות היא הייתה חולה מאוד, והמוות היה צפוי וידוע... ובכל זאת מפתיע. החוסר שלה נוכח בכל פינה ובכל רגע. ככה זה כשהנוכחות שלה והאהבה שהייתה בינינו היו לברורים מאליהם, וחלק בלתי נפרד מחיי. היא אמנם לא לידי אך איתי כל הזמן ותישאר שם לנצח. יהיא זכרה ברוך!!
(2) יפה, 2/1/2011 11:53
הורים
בכל גיל הפרידה מהורה אהוב קשה גם אם הגיע לשיבה טובה בבריאות וצלילות שהרי אז זכינו להיות במחיצתו, להינות ממנו ולבנות את הקשר כאנשים בוגרים שנים רבות ולכן יחסר לנו יותר. שלא תדעו עוד צער ואשריכם שזכיתם להכירה היטב ולהיות יחד שנים כה רבות.
(1) רונית טל גרינברג, 2/1/2011 11:41
אמא בת 97 שנים ו-46 שבועות
אני כל כך מתרגשת, הדמעות חונקות לי בגרון, איזו אשה מיוחדת. איזה בן מיוחד שכך כותב על אימו היקרה ע"ה. אני חשה החמצה שלא זכיתי להכירה. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים יהיה זכרה ברוך