רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

הראפר שיין – מפסגת המצעדים לישיבה בירושלים

י״ט בטבת ה׳תשע״א י״ט בטבת ה׳תשע״א 26/12/2010 | מאת הרב שרגא סימונס

זמר הראפ המפורסם מדבר על ימי הזוהר, הכלא, החיים המשגשגים כיהודי ועל הקאמבק המתוכנן.

לפני שנים היה לשיין בן ה-21 הכל: אלבום בכורה שמכירותיו דוהרות לכיוון המיליון עותקים, תוכנית ב-MTV, הופעות בתוכניות אירוח מצליחות והופעות עם 50,000 צופים. שיין היה בשיא היצירתיות של נעוריו, נהנה מתהילה אדירה ומהשלכותיה החומריות שכללו בין השאר מכונית למבורגיני ומטוס פרטי.

ואז, הכל התנדף במהירות הבזק. יריות במועדון לילה אפל שגרמו לפציעתם של שלושה בני אדם, הכניסו אותו לתשע שנים בבית סוהר שמור במיוחד.

היום שיין – רשמית משה לוי בן-דוד – חי בירושלים ושומר שבת, כשרות וכל השאר. ביום הוא לומד תורה עם רב ודיין חסידי, עם רב בישיבת מיר ועם חברותא נוסף, ובלילה הוא ממשיך ליצור מוסיקת היפ-הופ עבור חברת התקליטים הבינלאומית דאף-ג'אם. כבר אין לו קישוטי יהלומים בשיניים אך משקפי השמש האופנתיים נשארו.

בראיון נרחב שנערך במרכז אש התורה העולמי בירושלים, סיפר שיין על ילדותו בברוקלין, על עלייתה ונפילתה של הקריירה המוסיקלית שלו – וכיצד הוא המשיך לשמור על אמונה איתנה בא–לוהים בכל המהפכים שעבר בחייו.

אתה נראה חריג – לובש חליפה חסידית ומתחתיה חולצת טריקו של פינק פלויד. מי הייתה הדמות המרכזית בתהליך ההתקרבות שלך ליהדות?

שיין: דוד המלך. הוא בא מלמטה, והיה מנודה ממשפחתו. אני רואה את זה גם על עצמי - אנשים חשבו שאני אפס ושלא יצא ממני כלום. דוד מעולם לא נכנע, ותמיד שמר על נחישות, גם כשהוא היה רועה צאן וגם כשהוא היה מלך. אני לא רוצה לעשות השוואות, כדי שלא יחשבו שאני אומר שאני אפילו מתקרב בקצת לרמה של דוד המלך, אבל במידת מה, כל היהודים הם ענפים רוחניים של ענקי התורה ואני מוצא מקבילות בחיי האישיים.

איך בדיוק משפיע עליך התנ"ך?

אני איש אמת. אחד הדברים שאני אוהב במיוחד ביהדות, זה שהיא לא נושאת פנים לאף אחד. אם משה הכה בסלע במקום לדבר אליו - הוא נקרא לסדר. אם שרה צוחקת, התורה דנה אותה על כך. אף אחד לא מקבל פטור. זאת האחת הסיבות שבגללה אני יודע שעַם ישראל באמת חצה את ים-סוף ועמד למרגלות הר סיני. דתות אחרות נוטות לטיוחים ולתיאורים רומנטיים כשמדובר בקדושים שאינם טועים לעולם. אבל אצל גיבורי התורה, נחשפת האמת על כל חייהם. בגלל זה אני יכול לחבר את זה לחיים האישיים שלי, אחרי כל מה שהם עברו ובכל זאת הצליחו, בחסדי הא-ל, אני יודע שגם אני יכול לעבור את זה ולהצליח.

הקשר שלך עם א–לוהים התחיל בצעירותך, כשגדלת בבליז שבאמריקה התיכונה.

סבתא שלי לא הייתה דתייה, אבל היא תמיד הייתה מתבלת את דבריה בסיפורים מהתורה. בגלל זה ידעתי כבר מגיל קטן לפנות למישהו גדול ממני. הייתי ילד מחונן, התחלתי לדבר לפני גיל שנה, וכשהייתי בערך בן 7 עברנו לברוקלין. הגעתי להכרה שבדיוק כמו שיש היררכיה בחיים שלנו – הורים, מורים, נשיאים – חייבת להיות גם היררכיה לכל היקום. חשתי בקיומו של א–לוהים, ויצרתי עמו קשר דרך תפילה, דיבורים ובקשות.

כיצד הבשיל הקשר הרוחני שלך עם הזמן?

הרבה אנשים מבקשים מבורא עולם לעזור להם כשהם בצרות, אבל לא תמיד התשובה שלו מוצאת חן בעיניהם. בכל פעם שהייתי עובר קשיים, אחרי שעשיתי עבירות וטעויות, הייתי מבטיח לא–לוהים: "מצטער שעשיתי את זה, ואני מבטיח לא לעשות את זה שוב. עכשיו בבקשה תעזור לי לצאת מהברוך." תשובה זה לא רק להגיד "מצטער." תשובה זה שכשאותו המצב בדיוק חוזר על עצמו והפעם אתה עושה את הבחירה הנכונה.

אז כשנכנסתי לצרות על גניבה, הבטחתי לא–לוהים: אני לעולם לא אגנוב שוב. ומשם ואילך, הפסקתי לדלג מעל השער המסתובב בכניסה לרכבת, ולא הייתי גונב אפילו חתיכת מסטיק. נכנסתי למריבות עם בחורים שניסו לגרור אותי למעשים הרעים שלהם. זה היה ניסיון, ואני קיבלתי מכות ונפצעתי, אבל בכל זאת ההשפעה הסביבתית מעולם לא הצליחה לגבור עליי. תמיד היה לי האומץ להיות אני.

ספר לנו על חלק מהרגעים הקשים ביותר שלך בגיל העשרה.

כשהייתי בן 15 ירו בי והכתף שלי נקרעה. כשילדים גדלים בסביבה מלאה במסוממים ואלכוהוליסטים, עם אבות שמכים אמהות, כמעט כל דבר יכול לעורר מישהו לשלוף אקדח ולנסות לפוצץ לך את הראש. בגלל שאם הוא בעצמו לא רוצה לחיות, ואם החיים שלו לא חשובים לו, אז גם שלך לא יהיו חשובים בעיניו.

בשלב מסוים רצו להכניס אותי למוסד סגור, אבל המנהל הבין שזאת תהיה טעות. הוא אמר לי, "אתה צריך ללכת לבית ספר למחוננים". אז הוא שלח אותי לאורבן-אקדמי במנהטן, בית ספר פתוח שדומה לאוניברסיטה עבור תלמידי תיכון. שם נכנסה ההתפתחות שלי לרמה לגמרי שונה. תמיד ראיתי את ההשגחה העליונה מובילה אותי.

איך נכנסת לתחום המוסיקה?

אני נמשך למותרות. ידעתי שאם אני אתאמץ מספיק אז אני אוכל להשיג לעצמי דברים נחמדים – בדרך הנכונה. הבטחתי לא–לוהים שאני לעולם לא אהיה מעורב שוב בפעילות פלילית. אז ביום שסיימתי תיכון קניתי אופניים עם 18 הילוכים, וכשהחבר'ה האחרים מכרו סמים והתעסקו בפעילויות שליליות, אני מימנתי לעצמי לימודים בקולג'. עבדתי כל היום, בגשם ובקור, בתור שליח כדי להרוויח כסף, ואחר כך הייתי הולך ללמוד בערבים.

באותו זמן הייתי חוצה ברכיבה את גשר ברוקלין, ושירי ראפ היו נכנסים לי לראש. תמיד התלהבתי ממוסיקה – בוב מרלי, ריי צ'ארלס, בוב דילן, ראן די.אם.סי. – אבל מעולם לא העליתי בדעתי שאני יכול ליצור מוסיקה בעצמי. כולם שרים לעצמם. כולם שרים באמבטיה. אבל כשהתחלתי ליצור, ידעתי בוודאות שהשירים האלה מצוינים, וידעתי שאם אוכל להציג אותם לאנשים הנכונים, אני אהיה אחד מענקי המוסיקה הבאים.

אז המטרה שלך הייתה להפוך לאומן ראפ מצליח?

לא חשבתי להיות ראפר. התרכזתי בלא לגמור את החיים בכלא או בקבר. רוב הראפרים שרים על חיים דמיוניים של לרכוב אל השמש השוקעת, אבל זה לא ככה במציאות. החיים הם המון כאב וצלקות שאינן ניתנות לריפוי. מוכרים לילדים סגנון חיים שלא הייתי מאחל לגרוע באויביי. יש כל כך הרבה הרס מסביב, והמוסיקה שדוחפים להם מהללת ומעצימה חיים, שעמוק בפנים אף אחד לא היה רוצה.

הילדים האלה צריכים להפסיק להתנהג כאילו הם חיים במערב הפרוע ולקרוא להפסקת אש. כל אדם יכול להפוך לרוצח צמא דם, אבל הוא גם יכול להתעורר ולהיות דומה לא–לוהים, בצלמו, כמו שהוא נברא. זה מה שאמר הלל: מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה וכל השאר פירושים.

אז אמרתי לא–לוהים: "אם תיתן לי להיות מוסיקאי גדול, אני מבטיח להשתמש בכוח ההשפעה שלי לדברים טובים. אני אתן לילדים הקטנים האלה לדעת בצורה הכי ישרה, שאלימות היא לא צורת החיים שהם אמורים לרצות." זאת הייתה העסקה.

האלבום הראשון שלך היה די גס במונחים של קללות ושנאת נשים.

ידעתי שאני לא יכול לצאת "יותר צדיק מהאפיפיור" ולהאשים. קודם כל אני צריך להתחבר לקהל שאליו אני מנסה להגיע, ולתת לו לדעת שאני אחד מהם. מי יכול לדבר יותר טוב לילדים האלה מבעל הניסיון, מישהו שהיה בשדה הקרב וקיבל צל"ש? לכן, חלק מהמוסיקה המוקדמת שלי היא לא משהו שהייתי ממליץ לאדם דתי לשמוע. במטרה להחיות את ה"רובוטים" האלה, הייתי חייב לתת להם לדעת שגם אני הייתי פעם מת.

הדברים הסתדרו, וכל חלומותיי התגשמו.

ובאמצע הגיע הניסיון הגדול שלך – יריות במועדון לילה, ואתה נשלח לכלא.

כל בני האדם נפלאים בדמיונם, גיבורים בתיאוריה. אבל מה קורה בזמן אמת, על האדמה האמיתית? לא משנה איזו גדולה אתה מנסה להשיג, בכל מקרה אתה צריך לעבור ניסיונות ואתגרים כדי להגיע אליה. אתה צריך לעבור את המבחן כדי "לזכות" בגדולה. בגלל זה א–לוהים יוצר כוח שיפתה אותנו, שיאפשר לנו את התופעה הנפלאה והמיוחדת לבני האדם – בחירה חופשית. עד אז התנסיתי בהמון צרות, הן היו רק ההכנה, וזה היה מבחן הגמר שלי.

הייתי אדם שדיבר על אישיות ויושר, עם קריטריונים גבוהים ואמביציה רבה. אז א–לוהים אמר: בסדר, הגעת לרמה הזאת ואתה עם הילדים הגדולים. אבל אם אתה רוצה שאני אמשיך להשקיע בך, לסמוך עליך עם המפתחות, אני צריך לדעת שאתה מאה אחוז איתי. אז בוא נשמוט את השטיח מתחת לרגלים שלך ונראה – תמשיך להאמין? במקום לטוס במטוס פרטי, אתה בבית סוהר עם שירותים ליד הראש ועכברושים שמתרוצצים לך על הרגלים. מה תעשה עכשיו? האם תשמור על הנאמנות שלך?

איך קיווית לעבור מבחן כל-כך קשה?

אף פעם לא שכחתי מבורא עולם. ידעתי שדוד המלך עמד בניסיונות הקשים שלו, הבן שלו אפילו ניסה להרוג אותו. אז אמרתי לא–לוהים: "אני לא שמח במה שעשית לי, ואני לא מבין את זה, אבל אתה לא תאבד אותי בגלל זה. אני נשאר איתך ב-100%."

לא האשמתי אף אחד. במצב כזה קל מאוד להתדרדר לכיוון הזה.

א–לוהים ברוב חוכמתו הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. קיבלתי את כל מה שרק רציתי. את המכונית שרציתי, את הבית שרציתי, והכי חשוב, את הביקורות הנלהבות שרציתי. אנשים שבעבר הייתי מסתכל עליהם מלמטה, היו באים אלי ואומרים, "לא יאמן – אני אוהב את האלבום שלך". חייתי בחלום. ולכן כשהסיוט הופיע, נשאר לי החלום בתור זיכרון. יש אנשים שאומרים שעדיף לא לקבל משהו ואחר כך לאבד אותו. בכלא ידעתי שהם טועים, כי ישבתי עם ילדים קטנים שלפניהם מאסרי עולם, וידעתי שלהם כבר אין שום סיכוי לזכות ברגע של תהילה.

אז המשכתי להתמקד בכמה אני אסיר תודה. א–לוהים הוציא אותי משכונת הפשע אל השורה הראשונה של האמנים. אז אפילו אם אני לא אמכור אפילו תקליט אחד נוסף, אפילו אם אני בחיים לא אופיע שוב מול קהל, אני כל כך אסיר תודה שכל חלומותיי התגשמו. פשוט התמקדתי בכל מה שא–לוהים עשה למעני – שזה מעל ומעבר לכל דמיון. לא ייאמן.

מה היה הכי קשה לך בלהיות כלוא מאחורי סורג ובריח?

היה לי קשה להיות רחוק מאמא שלי ולשבור לה את הלב. הרס אותי שלא יכולתי ליצור. התעניתי מזה שאני לא יכול לצעוד ברחוב. אתמול בלילה יצאתי להסתובב בחוץ, סתם להסתכל על הכוכבים. לא יכולתי לעשות את זה במשך 10 שנים! אבל תן לי לומר לך – בורא עולם איזן את זה ברחמיו הרבים. סוהר היה מקלל אותי, ואחר כך היה מגיע מגזין עם תמונת שער שלי, או שצילומי וידיאו שלי הופיעו על המסך. הרחמים והדין של א–לוהים תמיד נמצאים באיזון מושלם.

ראיתי את ההצלחה שלי כנס, במו רגליי חציתי את ים-סוף. אז אם בסוף אני מוצא את עצמי נודד במדבר, אני לא יכול לחשוב שזה דבר רע. לא סיגלתי לעצמי גישה כמו המתלוננים שרצו לחזור למצרים, אלא את הגישה של משה רבנו: רק עכשיו ראינו ניסים, אז הכל יהיה בסדר.

כשהגיע הזמן להקליט את האלבום הראשון שלי, עשיתי הכל בעצמי – כל שלב ושלב, את תוכנית השיווק, הכל. ידעתי שאני רוצה להיות המממן, היזם. בני ישראל נהנו מכמה דברים כשהיו תחת שלטונו של פרעה, אבל הם רצו חירות. ככה זה היה איתי, הכניסה לבית הסוהר הייתה שחרור מוחלט. לא היו לי יותר חוזי הקלטה. הייתי חופשי לגמרי.

לא הסתכלתי על זה בתור עונש, אלא כתיקון. מה שקרה לי היה קריאת התעוררות, כאילו שא–לוהים אומר לאדם, "איכה?" איפה אתה? איפה הנשמה שלך? זה היה ה"רגע אדם" שלי. אני טיפוס שאפתן, החלומות שלי גרנדיוזיים, ויש לכך מחיר יקר. החשבון השמימי לא מעגל פינות.

אתה מדבר על חירות אישית. אבל יש אנשים שרואים בדת היהודית – על כל ההגבלות שלה – את האנטיתזה לחירות.

הפילוסופיה שלי היא שעדיף להיות עבד של א–לוהים מאשר עבד של בני אדם. אני חייב לשרת מישהו, ואם אני עבד של בורא עולם זה הופך אותי לאדון. אני אכרע ברך לא–לוהים אבל לא לאדם. ההכנעה שלי בפני א–לוהים מאפשרת לי להיות חופשי מבני אדם. אני יכול לסמוך על א–לוהים בכל יום, בכל דרך. אבל האדם נמשך לחוסר כבוד ולחוסר מוסריות. יש ספורטאים ובדרנים שלוקחים מנות יתר של סמים בגלל שאין להם גבולות. הם הפכו להיות אדונים, בלי להיות משרתים לא–לוהים. אין מי שייתן להם גבולות על אנושיים ויאמר להם מתי לעצור, אז הם מסניפים קוקאין ושותים, אבל יום אחד הלב שלהם קורס. ראיתי את עצמי נכנס למסלול חיים שכזה, וידעתי שאני צריך גבולות. להציב לעצמי גבולות.

איך למשל החיים על פי התורה הופכים אותך לאדון?

למשל, לא לעבוד בשבת. אף פעם לא ראיתי בכך עול, אלא דבר שכל אדם מצליח אמור לעשות. אתה צריך זמן להתבונן, לבחון את עצמך ולחשוב על העתיד. התחלתי לשמור שבת לפני שבע שנים. הבנתי את הגאונות שבה – היא נותנת לחיים גבול וצורה. אתה רואה אנשים שפשוט הולכים והולכים והולכים עד שיום אחד הם נשברים וגומרים בגמילה. אנשים מפורסמים עם עשרות מיליוני דולרים, שיכולים לקנות כל מה שרק בא להם, אבל הם בכל זאת אומללים. אז איך אני אהיה שונה?

כמובן שהחיה שבתוכי דוחה את הגבולות האלה, בגלל שהיא רוצה להיות פראית וחופשית. אבל החלק הנעלה בי מבין כיצד חופש חסר מעצורים הוא הרסני. אתמול לבשתי טי-שירט עם תמונה של קורט קוביין, כוכב רוק שפוצץ לעצמו את המוח. לבשתי אותה כדי להזכיר לעצמי למה אני יהודי של תורה, משום שאם אני לא אשמור על המצוות האלה, זה יכול היה להיות אני. אם אתה מציב לעצמך גבולות, כשברור לך אילו קווים אתה לא חוצה, אתה בסדר. אני רוצה לדעת את החוקים, אני לא רוצה להכיר את היד הרכה.

באתי מהסלמס, ואני מבין שאין אדם שלא טועה. אין אדם שאינו ראוי לנזיפה. ראיתי את כולם מתדרדרים, מתרסקים ונשרפים. המצוות הם התרגול איך לא להרוס את עצמך – משום שהאדם הוא האויב הכי גדול של עצמו. דוד המלך לימד אותי: היה עבד לא–לוהים ואדון בין בני האדם.

עברת כל כך הרבה צרות ויצאת מהם חזק וגאה.

אני בא מגזע מלכות. מצידו של אבא, שושלת היוחסין שלנו אריסטוקרטית; הסבא רבה שלי היה שליט בליז (הונדורס הבריטית) ואבי הוא ראש הממשלה הנוכחי (דין בארו).

ומהצד של אמי, זוהי תכונה גנטית יהודית להפוך את המצבים ההרסניים ביותר, לתועלת לנשמה. מהר סיני ועד לשואה, לאורך ההיסטוריה, בני ישראל תמיד מצאו דרך. מקורו של השטריימל, כובע הפרווה החסידי, הוא גזרה שאילצה את יהודי אירופה לחבוש זנבות שועלים, כדי להבדיל אותם כיהודים. הם לא נשברו מזה, במקום זה הם הפכו את הכובע למשהו מלכותי ואצילי.

שני אלבומים שלך יוצאים לאור, Gangland [ארץ הכנופיות] ו-Messiah [משיח]. במה הם שונים מההפקות הקודמות שלך?

המוסיקה שלי היא תוצאה של מי שאני. עדיין יש בה זעם ופגיעה, אבל הם מתועלים לכיוון הנכון. אז במקום לדבר על להרוג אנשים בשכונות העוני, אני רוצה את ראשם של הפוליטיקאים והמנהיגים העסקיים שלא אכפת להם מההרס והעוני שבעולם. הכוח האמיתי הוא לא לפוצץ לאף אחד את הראש, אלא לחשוף ולהאשים את מי שאחראי על הבעיות האלה. דוד המלך מסמל "אש", וזה אני.

רבותי אמרו לי שאני לא יכול לקלל באלבומים החדשים שלי. הסתכלתי עליהם ואמרתי, "אתם לא מבינים. זה בלתי אפשרי!" אבל הצלחתי. השם שלי הוא בן-דוד. אני עדיין לוחם בקו החזית. אבל הוא נקי.

איזה מסר הייה רוצה להעביר לילדים שחיים בשכונות הפשע?

הייתי יכול להיות עכשיו בפריז ולהסתובב עם "ליידי גאגא". אבל כשילדים רואים אותי בירושלים, זה מעביר מסר של מהפך וצמיחה רוחנית. מי רוצה למכור סמים לאנשים עניים? כולם רוצים חיים נורמליים ושלווים. הייתי שם בגיהינום, ואני רוצה להראות לילדים האלה שיש אלטרנטיבה. בני ישראל הם הנציגים של א–לוהים. אני לא חושש לצעוק שאני מקבל הכל מא–לוהים – את הטוב ואת הרע. מישהו שאל אותי לפני כמה זמן, "ומה אם היהדות שלך תזיק למכירת האלבומים?" ואני עניתי, "אני לא פועל לפי סטטיסטיקות, אני פשוט נאמן לבורא עולם, ואני אצעד בעקבות הנשמה שלי".

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן