כשהייתי בת 16 ידעתי מהי שלמות. אחרי הכל, קראתי את ההגדרה במילון – והיא בהחלט שיקפה את חיי המושלמים שהיו פשוט:

  • נטולי חסרונות

  • כוללים ושלמים

  • נפלאים או אידיאליים

כיצד באה לידי ביטוי המושלמות בחיי? היו לי הרבה חברות ומעולם לא חוויתי את משמעות המילה בדידות. הייתי עורכת של עיתון בית הספר, תפקיד נחשק במיוחד. אחותי נישאה, והורישה לי את מעמד הפיקוד על יתר הילדים שבבית. בית הספר שלי עמד לצאת בהפקה גדולה, שמאוד רציתי לככב בה, וידעתי שהסיכויים שלי מצוינים. חייתי בעולם אגדות מופלא. כל מי שהיה סביבי חשב שהחיים שלי אידיאליים, וגם אני. כל זה היה לפני חמש שנים.

עד שבאחד הבקרים בועת המושלמות שלי התפוצצה, כשישבתי בבית הספר בכיתה י"א, וגיליתי בלוטות בצוואר. פתאום נכנסתי לעולם קר וחדש של בדיקות וסריקות ולחישות מהוסות על סרטן. כבר לא הייתי הנסיכה מהארמון המפנק; נכלאתי בתוך מציאות קשה וחדשה, במרחק שנות אור מהמקום בו שכנתי יום אחד קודם.

חיי המושלמים שנמצאו מעבר לכל חסרון, הזדהמו בגידולים שהתפשטו בגופי, התבעתו מכימותרפיה ומנשירת השער, ונפגמו מאבדן הכבוד והדימוי העצמי.

איך ייתכן שהיה לי הכל, ופתאום, בבוקר הרה גורל אחד, הכל הפך ללא כלום?

כל מה שהחשבתי קודם, נגוז ונעלם. הייתי כל כך חלשה שלא יכולתי ללכת לבית הספר או אפילו ליהנות מביקוריהן של חברות. הייתי מדוכאת מכדי לחייך ולהתחבר אליהן בדרכן שלהן. ויתרתי על תפקידי בעיתון בית הספר, ואחותי הגדולה פשוט חזרה לגור בבית, כדי לתחזק אותו בזמן שהוריי עסקו בי ובענייניי. תקוותיי לככב בהצגת בית הספר נמוגו אל תוך חשכת עברי המושלם.

היו לילות בהם הייתי נשארת ערה ובוכה, לא מוכנה להשלים עם צחוקו האכזר של הגורל, עם המשחק שנראה כאילו מישהו משחק בחיי. איך יתכן שהיה לי הכל, ופתאום, בבוקר הרה גורל אחד, הכל הפך ללא כלום?

מה שהכי כאב לי הייתה התפישה העצמית שלי בתור לא מושלמת – פגומה. אמנם הערות ופרצופים של אנשים הבהירו לי שאני שונה מהם, אולם אני ידעתי זאת בלבי גם בלי שיאמרו לי.

כל כך הרבה דברים הדאיגו אותי באותו זמן. מה יהיה עם הבריאות שלי בעתיד? האם אזכה אי פעם להחלים באמת? האם אוכל להביא ילדים לעולם? מה יהיה עם מציאת בן-זוג. מי ירצה לקשור את חייו עם נערה פגועה וחסרת שלמות שכמוני?

אחרי הפגיעה הגיע הכעס. אם אני הורסת לעצמי את החיים במעשיי, זה דבר אחד, אבל כשמישהו אחר עושה לי את הכל, ואפילו לא נותן לי שום אפשרות להביע את דעתי בנדון - זה כבר משהו שונה לחלוטין. נפגעתי ממי שפגע בחיי, וכעסתי עליו. היו לי מיליוני שאלות – ואף תשובה.

עד שיום אחד פתאום טפחתי לעצמי על הראש ושאלתי את עצמי "מה אני מעוללת לעצמי?" – הרגשתי כמו אדם ששולף את עצמו מתנומה עמוקה, שהוא עצמו בחר להיכנס לתוכה. ניקיתי את רשת הקורים הפנימית של רחמים עצמיים וכעס, וגיליתי שלמרות שנסיבות חיי כלל לא השתנו, פתאום אני נהייתי אחרת.

הגעתי להחלטה מודעת להפסיק לבחון הכל באמת המידה של שלמות שקרית. חפרתי במילון בית הספר שלי, מחקתי ממנו כמה הגדרות, והוספתי מספר הגדרות חדשות משל עצמי.

"שלמות היא מצב חשיבתי", כתבתי, כשאני חורטת בחוזקה עם העט על דפי הספר הדקים. "חסרונות הם מה שאנחנו מגדירים ככאלה, ואנחנו יכולים לראות כפגם של ממש, דבר שהוא למעשה נפלא".

ההגדרה הייתה מוזרה ולכל היותר חובבנית, אבל היא שינתה את משמעות קיומי.

זאת הייתה שלמות חדשה ומוזרה

אט-אט הגעתי להבנה שיום מושלם יכול להיות יום שבו היה לי נחמד עם האחיות. אחר צהריים נפלא, התברר כזמן שבו היה לי מספיק כוח כדי לצאת קצת החוצה. העולם היה מצוין כשקיבלתי יום חופש מכימותרפיה והלכתי לבית הספר. נאלצתי לקנות מלתחה חדשה לגמרי אחרי שירדתי כמה מספרים במהלך הטיפולים - ובכן, גם זה היה מושלם!

זאת הייתה שלמות חדשה ומוזרה, רחוקה כל כך מעולם האגדות הישן, אבל גדלתי מספיק כדי להבין שעולם האגדות אינו מציאותי. אילו התעקשתי להמשיך לחיות בארמון, הייתי צריכה להתמודד עם אבירים וגשרים תלויים וחפירי מים ומלכים.

המלך שלי היה האחד בעל ההבנה המקיפה ביותר של מה יכולים להיות חיים מושלמים. פעם, הסתפקתי בלהיות סתם תלמידת תיכון רגילה, אבל כשהתבוננתי ומצאתי אותו ממש לצדי בתקופות הקושי בחיי, הוא אפשר לי הצצה קטנה אל תוך "שלמות" גדולה בהרבה ממה שאי פעם העליתי בדעתי. פעם חשבתי שחיי הם פיסת אריג, אבל ה' גילה לי שהתוכנית שלו דומה יותר לגובלן, ואני רק תך קטן בתמונה הרקומה שלו.

גדלתי, השתניתי וצמחתי כאדם. יתכן שאנשים אחרים ראו בי יצור פגום, ואולי באמת הייתי כזאת. אולם אני ידעתי שאלוקים ברא מהדורה שונה שלי, שתהיה מושלמת עבור תוכניותיו לעתיד חיי.

במחשבה לאחור על הגדרת חיי השלמות שלי בגיל 16, אני יודעת שזה היה כמו לשלוח חיוך סתמי לעבר הקהל. עמדתי על הבמה ונהניתי מכל רגע, אבל לא היה לי מושג מה באמת אני עושה שם. כשנאלצתי למצוא הגדרה חדשה למילה שלמות, פתאום הבחנתי בדמויות בתוך הקהל, בעיניים שעוקבות אחריי במתח, לראות מה יהיה צעדי הבא. פניתי לאלוקים ומצאתי שהוא כבר אוחז בידי. הוא עמד ממש שם, על הבמה, יחד אתי, נד בראשו בגאווה כשהוא רואה כיצד אני ממלאת את תפקידי במחזה החיים, אשר הפיק במיוחד עבורי.

כל עוד חיי התקדמו כראוי, מעולם לא חשבתי שאני צריכה את אלוקים. אני משערת שקריאת ההתעוררות הזאת הגיעה אליי, כדי שאוכל למצוא דרך טובה יותר לחיות ולהבחין בנוכחותו בכל יום.

הילדים האחרים שעברו יחד איתי טיפולים, האמינו שהחיים שלהם נהרסו לנצח, בעוד שאני ידעתי ששלי רק מתחילים.

דווקא מבעד לאותם קרעים, חודר ומאיר אורו רב העוצמה של האלוקים

אותה התחלה הובילה אותי לפגוש את הגבר שיהפוך להיות בעלי, אי שם במעלה מסלול חיי החדש. ההשגחה העליונה הביאה אותו הישר לפתחי. פשוטו כמשמעו. פגשתי את בעלי כשהייתי בת 16 ועדיין ניסיתי למצוא את המשמעות החדשה לשלמות. הוא הצטרף לחיפושיי כשהסיע אותי לתורים אצל הרופא, ויחד גילינו שנוכל ליצור עולם מושלם משלנו.

וכך עשינו. הבנו שלהיות בריא ומאושר זה יותר מושלם וחשוב מכל דבר אחר. הבנו שאם בני אדם אחרים לא מעוניינים לבחון את גרסת המציאות שלנו, זה בסדר, משום שזה אומר יותר בשבילנו! למדנו שלכל אחד מאיתנו היו בעיות בעבר; שלכל אחד מאיתנו היו שריונות וקסדות מתאימים, שאמנם הגנו עלינו משאר העולם, אבל הפכו אותנו למושלמים זה עבור זו.

היום בו גיליתי שנוכל להביא לעולם תינוק בריא היה היום המושלם ביותר בחיי… עד ליום שבו הוא נולד. כשהחזקתי אותו בפעם הראשונה ונישקתי את פניו הזעירות, ידעתי שאין דבר בעולם שיכול לקרב אותי יותר לשלמות. החיים איתו בכל יום, הזכות לראות אותו מחייך וגדל, הוסיפו ימים מושלמים רבים למאגר ההולך וגדל.

עד היום מתהדר מרקם חיי במספר קרעים – כמו אצל כולנו. אבל עם הזמן, גיליתי שדווקא מבעד לקרעים האלה, חודר ומאיר אורו רב העוצמה של האלוקים. הוא האורג המושלם והוא מציב את מדדי האיכות. כך שבעוד שחיי המשי שלי אולי לא נראים 100% מושלמים, זה בסדר. בשבילי, היום הכל באמת מושלם.

סיפורה המלא של הכותבת התפרסם בספר Miracle Ride בהוצאת ארטסקרול - סיפור אמיתי של חולי, אמונה והומור.