ספר העוסק בקשר בין הגנים ה'טובים' האחראיים על גאונות, ועל אלה ה'רעים' האחראיים על חריגות, ומזהיר אותנו מפני חזרה על טעות אנושית נפוצה: האמונה שכל הידע הנחוץ נמצא כבר בידינו.
"העולם שלנו מלא ניגודים, נדמה שיש מגוון של כוחות ורצונות הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה. להאמין שכל המעשים בעולם נעשים ברצונו של א-ל אחד זה לא קל בכלל."
ריצ'רד דוקינס טוען ברב המכר שלו, 'אשליית הא-ל', כי מקור המוסר האנושי הוא גנטי. האם הטיעון כי קוד מוסרי אינו דורש אמונה מתאים להיסטוריה האנושית ולטבע האדם כפי שבא לידי ביטוי בניסויים המפורסמים של מילגרם וזימברדו?
בתזמון מעניין, נוצרי אדוק הופך לאגנוסטיקן, ופרופסור לפילוסופיה, מאושיות האתיאיזם הבינלאומי, מצהיר לעת זקנה על אמונתו בא-לוהים. האם יש סיבה משותפת לשני סיפורי המסע המנוגדים?
_(hebrew).jpg)
