שאלה:

האם מאמינים היהודים בחיים שלאחר המוות?

תשובה:

ה"עולם הבא" והחיים שלאחר המוות הם עקרונות יסוד באמונה היהודית.

כבר בסיפור בריאת האדם מעידה התורה על קיום הנשמה ונצחיותה. התורה אומרת:

"וייצר ה' א-לוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים." (בראשית ב, ז)

ספר הזוהר אומר על פסוק זה כי "הנופח, נופח מעצמו", כלומר, הנשמה היא חלק אלו-ה ממעל. ומאחר שמהות הא-ל היא כולה רוחנית ולא גשמית, הנשמה לעולם איננה מתכלה. (הפרשן חזקוני אומר כי זאת הסיבה שהפסוק קורא לה "נשמת חיים").

לכך התכוון שלמה המלך כאשר כתב:

"וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל הא-לוהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז).

לכל מי שמאמין בא-לוהים המשגיח על בריותיו ואשר הנהגותיו מיוסדות על צדק, מציאות חיים לאחר המוות היא דבר הגיוני ומוכרח המציאות. הייתכן שעולמנו זה אינו אלא מגרש משחקים חסרי חשיבות ללא השלכות עתידיות? האם יכול היטלר להרוג ששה מיליון יהודים בלי לתת על כך דין וחשבון? לא. מובן מאליו שלמרות שאין הדבר ניכר לעין הגשמית חייב להיות מקום אשר בו אנשים טובים מקבלים שכר ואנשים רעים נענשים. (ראה את 13 העיקרים של הרמב"ם).

השאלה הרווחת, מדוע אנו רואים "צדיק ורע לו" ו"רשע וטוב לו", נובעת באופן בלתי נמנע מן האופן שבו אנו מתבוננים על המציאות. בדרך כלל אנחנו מסתכלים על החיים כך: "חיים טובים" פירושם לחיות חיים נוחים ואמידים, ליהנות מבריאות טובה, ואז למות בשלווה בגיל 96. אלה הם חיים טובים, וכל השאר הוא "רע".

הסתכלות זו היא נכונה כאשר מבטנו מוגבל ל"כאן ועכשיו". אבל אם אנו מודעים לקיומה של נשמה ומבינים שהמציאות היא נצחית, אזי משתנה התמונה כליל. שמונים שנות חיים ביחס לנצח הם לא עניין כל כך גדול.

מנקודת המבט היהודית, קיומה של נשמה נצחית הוא דבר שָריר וקיים לא פחות מן האגודל של כף ידנו. "העולם הזה" הוא עולם העשייה של "כאן ועכשיו", בעוד שב"עולם הבא" נחווה את המציאות הנצחית של מהותנו כפי שיצרנו אותה כאן בעולם הזה.

אבל רעיון זה מעמיק הרבה יותר. מנקודת מבט של הנצח, כאשר העונג האולטימטיבי שאנו מבקשים הוא נשגב ועל-טבעי, כלומר: קשר נצחי עם בורא עולם בעצמו, מי הוא באמת המאושר האמיתי: אדם שנולד שלם בגופו, חי חיים נוחים, אך עם קשר רופף לא-לוהים, או אדם שנולד נכה, וחרף קשיי קיומו, מפתח קשר הדוק עם א-להיו? מי יהיה המאושר בין השניים, במונחים של קיום נצחי? מטרתנו בדוגמה זו היא לציין כי כללי החיים נראים באור אחר כאשר נקודת המבט היא של הנצח, בניגוד להסתכלות על 70 או 80 שנות חיים על פני האדמה כאילו הם חזות הכל.

מהם החיים שלאחר המוות?

כאשר אדם נפטר מן העולם הזה ונשמתו מגיעה לשמים, אין הוא ניצב בפני משפט שרירותי הנכפה עליו על ידי גורם חיצוני ומנוכר כלשהו. כאשר מגיעה הנשמה לשמיים, מראים לה מחזות מסוימים, וכאילו מקרינים בפניה שני סרטי וידיאו. הסרט הראשון נקרא "אלה חייך!" כל החלטה, כל מחשבה, כל המעשים הטובים וכל המעשים המביכים שעשה אדם ברגעים האינטימיים והפרטיים שלו עוברים כולם לנגד עיניו ללא כחל וסרק. אבל הנשמה איננה הצופה היחידה בסרטים האלו. הם נחשפים במלואם לעיני כל. זאת הסיבה שהעולם הבא נקרא עולם האמת, מפני ששם אנו עומדים בבירור על טיבם האמיתי של כל הדברים הטובים שבנו ועל ההשלכות האמיתיות של כל חסרונותינו, ואז אנו נוכחים לדעת בבהירות גמורה מהי מטרת החיים האמיתית. בקיצור, גיהנום איננו המקום המאוכלס על ידי אותו שד עם קלשון החותה בגחלים, כמו שהורגלנו לראות בציוריהם של אמנים שונים. גיהנום הוא המקום אשר בו אנו נחשפים, ולעיני כל, במלוא הכאב והבושה - למעשינו הרעים.

סרט הוידיאו השני מתאר כיצד "היו יכולים להיות" חיי האדם… אם רק היה בוחר בהחלטות הנכונות בחייו, אם רק היה אוחז בהזדמנויות שנקרו לו בעולם הזה, ואם היה מגשים את הפוטנציאל שהיה גלום בו. את הסרט הזה - הממחיש לנשמה את צער הפוטנציאל המבוזבז - קשה לה לסבול הרבה יותר מן הסרט ראשון. אבל בעת ובעונה אחת הוא מטהר ומצרף אותה במידה לא פחותה מן הסרט הראשון. הסבל והכאב מולידים בקרבה חרטה והיא הגורמת להסרת המחסומים שיצרו המעשים הרעים וההחלטות הלא נכונות בינה לבין הא-ל ומאפשרת לה להתקשר לחלוטין עם בוראה.

אבל לא כל הנשמות זוכות להגיע לגיהנום. מציאות זו מיועדת לאנשים שעשו דברים טובים בחייהם, ומכל מקום זקוקים לטיהור בגלל מעשיהם הלא טובים. ישנו קומץ אנשים שמעשיהם כה מרושעים שאינם זוכים להגיע אפילו לגיהנום, ונענשים לנצח.

ומה בדבר "גן-עדן?"

גן עדן הוא המציאות אשר בה חווה הנשמה את העונג האפשרי הגדול ביותר - הרגשת הקרבה לא-לוהים. לא כל הנשמות, כמובן, חוות אושר זה באותה המידה. דומה הדבר להליכה לקונצרט של הפילהרמונית. יש כרטיסים בשורות הראשונות באמצע, ויש כרטיסים הרחק במרומי היציע. מעמד הנשמה בעולם העליון נקבע על פי מעלתם ודרגתם של מעשיו הטובים של האדם בעולם הזה - למשל, מתן צדקה, עשיית חסד עם הבריות, התחשבות בפרטים הקטנים, כאשר קיימות מדרגות ומעלות אין-ספור באופן ובאיכות של ביצוע מעשים טובים אלה.

גורם שני הקובע את מהות גן-העדן לו זוכה הנשמה, הוא עומק השגתה את הסביבה שבה היא מצויה עכשיו. כמו בקונצרט, יכול אדם לקבל מושבים מצוינים אבל מאחר שלא אימן את אזנו בהבנת המוסיקה המושמעת, איננו מסוגל להעריך נכונה את חווית הקונצרט. בדומה לכך, אם אדם מנצל את חייו כאן בעולם הזה לפעולות הגורמות להתעלות הנשמה ומפתח רגישות למציאויות הרוחניות, אזי מתורגם הדבר לעונג בל יתואר בגן-עדן. מצד שני, אם מתרכזים חייו בעולם הזה סביב פיצה, סטייקים, ושאר הנאות גשמיות, אזי חיי הנצח הרוחניים שלו יהיו שעמום אחד גדול עבור נשמתו.

מציאות החיים שלאחר המוות לא כתובה מפורשות בתורה שבכתב. התורה נקראת תורת חיים, וכמו שמורה שמה, היא מורה לנו את הדרך אשר בה עלינו, יצורי אנוש, לחיות את חיינו בעולם הזה. אם כי המודעות לקיומו של שכר נצחי הנובע ממעשינו הטובים בעולם הגשמי אינה מפורשת בכתוב, היא בהחלט יכולה להיות גורם ממריץ לחיות את חיינו בצורה מוסרית וטובה.

לצורך לימוד נוסף בנושא זה, עיין ב"הלכות יסודי התורה" ב"משנה תורה" של הרמב"ם, ב"דרך השם" של רבי משה חיים לוצטו (הרמח"ל), ובפירוש הרמב"ן על התורה, ספר ויקרא יח, כט.

*זוהר, משפטים, שמות א, א. *האר"י ז"ל - שער הגלגולים.